לפני שנתיים. 7 במרץ 2023 בשעה 2:56
לא את כולם, אבל את רובם.
במיוחד אנשים שכל היום מתרברבים.
כמה טוב להם
כמה יש להם
כמה הם הכי טובים
כמה כולם נחותים לעומתם
אני שונאת אנשים כי הם פשוט קיימים.
וכל מה שאני רוצה זה לחדול.
יומן חלל
מסע בין כוכבים...
לאחרונה אני חולמת חלום שכל כמה ימים חוזר אבל נראה כמו חלום בהמשכים.
בחלום הזה יש גבר שאוהב אותי, מתגעגע אלי, כל הזמן מחבק אותי, מנשק, נוגע.
כל פעם החלום מתחיל בזה שנעלמתי לו לכמה ימים, והוא מספר כמה התגעגע וכמה הוא אוהב, ואז כל פעם לוקח אותי למקום אחר רק כדי שנהיה לבד.
החלום שונה מפעם לפעם, אבל התחושות והרגשות זהים.
משום מה אני גם יודעת בחלום שאני חולמת, וכל פעם מתפללת שאני לא אתעורר עד שנצטרך להפרד ולחזור כל אחד לחיים שלו, הוא לעבודה שלו, ואני לבית שלי.
אני מרגישה חיבור לגבר שבחלום כמו שלא הרגשתי בחיי, שום אהבה שהייתה לי לא משתווה לעוצמות שאני מרגישה בחלום אל אותו הגבר.
חבל שזה רק חלום....
עוד שנה עברה.
כבר 11 שנים שאני לא חוגגת פורים.
בכל מקום מדברים על פורים, תחפושות, מסיבות.
רק אני מתכווצת מבפנים, לא מסוגלת לשמוח בחג הזה יותר.
ביום שישי עלינו לקבר, כמה פרקי תהילים, הדלקת נרות, קצת זיכרונות.
בקשתי מהגרוש שידאג שמישהו יחדש את הצבע של האותיות, כל כמה שנים אני מבקשת ממנו את זה, צריכה שהמילים יזעקו מהאבן האדומה, כאילו זה משנה למישהו חוץ ממני.
הילדים חזרו הביתה היום, אני חזרתי לעצבות שלי.
נגמר לי הכוח להלחם על כל חיוך, על עוד יום.
כל שנה זה נהיה יותר קשה לצאת מהעצב, כל מה שעבד בשנים קודמות, לא עובד הפעם.
הסחות הדעת כבר לא עוזרות.
כואב לי לנשום, כואב לי בלב, כואב לי כל הגוף.
אין לי חשק לכלום.
מטבעות ממלאכים
מצאתי מטבע היום
סתם ככה על האדמה.
אבל זה לא סתם מטבע
המטבע הקטנטן שמצאתי.
מטבעות שמוצאים מגיעים מגן עדן
זה מה שסבא שלי סיפר לי.
הוא אמר שמלאכים זורקים אותם למטה
או, כמה אהבתי את הסיפור הזה!
הוא סיפר שכשמלאך מתגעגע אליך
הם זורקים מטבע למטה,
לפעמים רק כדי לעודד אותך
לגרום לך לחייך מתוך העצבות.
אז אל תתעלם מהמטבע
כשאתה מרגיש עצוב.
זה יכול להיות מטבע מגן עדן
שמלאך זרק אליך.
(לא יודעת מי כתב את זה, אני רק תרגמתי מאנגלית לזכרו של המלאך הפרטי שלי)
🖤
רע לי!
הכל רע!
חרא על החיים שלי...
כלום לא עובד
כלום לא מסתדר
נשבר לי מהכל!!!
הסיבה היחידה שאני לא מסיימת את החיים אלה כבר עכשיו זה בגלל שיש מי שתלוי בי.
אבל כמה אוכל לדאוג לכלב כשהחוט הדק שמחזיק אותי שפויה יקרע?
כמה אוכל לעזור להורים כשאתמוטט?
אין לי כוח להמשיך.
כתבתי הרבה על הטיולים שלי עם לואי הנסיך שלי לאחרונה.
היום בבוקר, בטיול, צילמתי אותו בתוך ים הכלניות.
לקראת סוף הטיול התיישבתי על סלע באמצע כל האדום והירוק ופשוט נשמתי, חזרתי הביתה מחוייכת ורגועה.
בגלל שאין לי מנוי 2 תמונות מהטיול הועלו לפרופיל, מקווה שתהנו מהן כמוני.
המשך יום נפלא!
💜
בוקר חורפי עם שמש קיצית חיכה לי כשיצאתי לטיול בוקר עם הכלב.
אנחנו עולים אל השביל שנמצא ממש במרכז ההרים, אותו שביל מוכר שאנחנו מטיילים בו כל יום פעמיים.
כל יום השביל משתנה, הצמחים מצדדיו מעניקים לו מראה שונה בכל יום, שלוליות יבשות או בוציות משנות את נתיב ההליכה, הכלב נעצר בשלולית שעדיין יש בה מים ושותה כששתי רגליו הקדמיות בתוך המים, הוא מרים את ראשו אלי לראות שאני עדיין מתקדמת לעברו ולרגע היה נדמה לי שהוא מחייך כשמבין שאנחנו ממשיכים ללכת.
אני עוצרת מידי פעם, מצלמת את משטחי הכלניות שגדלים מיום ליום, כמויות של כלניות צובעות את ההר באדום בוהק כשקרני השמש מחממות ועלי הכותרת נפתחים אליהן, כמו אומרות "בוקר טוב".
ברחשים עפים מסביבי, תחושה של סוף חורף הם מביאים, הפרפרים הלבנים והדבורים גם הם עפים מפרח לפרח.
אני מנערת את ראשי מדי פעם כשברחשים סוררים נלכדים ברעמה הארוכה שלי, שעות אחר כך אני עוד מוציאה ברחשים משערותי וצוחקת לעצמי כשאני מדמה את עצמי למלכודת ברחשים חיה.
אחרי כמה שעות בשמש, הגיע הזמן לחזור הביתה.
נראה לי ששנינו הולכים לשנוצ כמה שעות.
💜
אני עוברת תקופה לא קלה לאחרונה.
המון מחשבות, המון דברים פתוחים ללא פתרון בינתיים.
אחר הצהרים יצאתי לטיול עם הכלב, לאחרונה הטיולים קצרים מהרגיל, אני חסרת אנרגיות וסבלנות להכל.
היום היה משהו שונה, נשאבתי לתוך הירוק העמוק, כשמכל עבר מציצות אלי כלניות ורקפות, משטחים שלמים של אדום על רקע ירוק, או וורוד על כל גווניו.
והירוק הזה, מרגיע, משתיק את כל הקולות שמתרוצצים לי בראש ללא הפסקה.
אני מסתכלת על הטבע במלוא תפארתו, וכל הגוף מתחיל להרגע, אפילו לא הרגשתי כמה אני מתוחה.
לאט לאט מתחילה לסדר מחשבות, דברים מתחילים לקבל צורה אחרת, פחות מאיימים, פחות מלחיצים.
הליכה של שעה וחצי בלי להרגיש בכלל, ואני חוזרת לנשום סדיר, בלי לחץ בחזה, בלי סחרחורות מחוסר חמצן.
עכשיו אני יודעת מה הצעד הבא, רק צריכה להיות בטוחה בעצמי.
שבוע טוב
💜
אתם מכירים את הגבר הזה?
פעם הכרתי גבר כזה.
המבט שהיה לו בעיניים, תערובת של עוצמה חייתית ורוך, לא מתפשר, חודר, עמוק, עוצר נשימה.
הוא לא צריך להכריז על עצמו שהוא גבר, אסרטיבי, או כל דבר דומה, זה פשוט נטף ממנו, התפזר כמו נתזים של בושם משכר.
המילים שלו תמיד מדוייקות, כמו נבחרו בקפידה, אך זורמות כמו נהר של מים חיים ישר לתוך הנשמה.
הוא הגבר הזה שגורם לברכיים לרעוד, והגוף כולו עוצר נשימה כשאת נמצאת לידו.
מבט שלו יכול להוריד אותך על הברכיים, אך הוא יפתח לך את הדלת לרכב או יתן לך לצאת לפניו במעלית.
הוא כזה שמציב רף גבוה לגברים שבאים אחריו, מזכיר לך שאסור לך להתפשר על פחות.
גם אם לא נדבר שנים, בפניה הראשונה שלו אליך את נזכרת מי את באמת ולאן את שואפת.
כזה אני רוצה לעצמי, בדיוק כזה ולא פחות!
כשהוא אומר שהוא לא מבין איך אני עדיין לבד, ומתחיל למנות את כל הדברים החיוביים שהוא ראה בי, אני מבינה למה אני לבד, כי הוא לימד אותי לא להתפשר, לא לוותר, לי מגיע הטוב ביותר.
יום אחד זה יקרה, ואני אעמוד ליד גבר כזה וארגיש איך הגוף מפסיק לנשום, אבל אני חיה יותר מתמיד, נוטפת תשוקה ואושר, כשהוא מפזר מסביבו את בושם הגבריות שהוא.
אל תהיו הוא, תהיו יותר!
בוקר טוב
💜