ורבאלית

.
.
.
יש מילה לכזה מצב, ההיפך מהיפוכונדרית?
אנשים שיעשו הכל בכדי לא להגיע לרופא. זה יעבור, אין מה לדאוג. – נו באמת, כזה דבר קטנצ'יק ... וכו' הם תרוצים בעלי נוכחות אצלי - מסתבר.
בשישי הלכנו לנו לימיט. כהרגלי, הגעתי קצת מאוחר והיה ממש כיף. סחטיש על השיפור המשמעותי. בהכל!
בסביבות 6 וקצת יצאתי לכיוון הבית על האופנוע של...ואז מגף הפטיש שלי עם עקב הסטילטו שלו, החליט שיהיה נחמד להחליק על האגזוז (כזה של אופנוע כבד) ממש שניה לפני שהגעתי הביתה. האלכוהול שזרם בדמי מעבר למהירות המותרת האט את בואו של הכאב שהגיע איפשהו בקומה שניה. טסתי עוד קומה ושמתי את הרגל מתחת לזרם מים קרים.
למזלי, אני מחזיקה סביעור לחיטוי הצעצועים שלי. בשבת בבוקר הוא שימש לחיטוי הרגל שלי.
זה שרף אששששששששש. התקלחתי, שמתי שליחטה אלו-ורה וצנחתי לישון.
כשהתעוררתי זה נראה "סביר". הרגשתי כאב אבל לא נתתי לזה להעסיק אותי. לקראת הלילה זה ממש כאב וצרב. שוב, מצאתי במה להתעסק וויתרתי על תשומת הלב לרגל. ידיד איתו שוחחתי במסנג'ר שאל אם יש לי טטנוס. לזיכרוני, קיבלתי בצבא. הציע שאתקשר למוקד של מכבי. מקסימום...
שתיארתי לאחות את המצב היא אמרה שהיא מכינה לי הפניה ושאלך עכשיו לחדר מיון.
אמרתי לה תודה וסגרתי את הפון. דברתי עם חברה במסנג'ר שדי הרגיעה אותי והחזירה אותי לפרופורציות. הדלקתי את הסדין וצנחתי לישון.
הבוקר זה כבר נראה ממש, אבל ממש לא. הבטחתי למישהו אחד שלא מגיע לו בכלל שאבטיח לו כלום (אבל זה כבר ענין אחר ולא שלכם) שאלך בבוקר. הלכתי. מילה של טיש זאת מילה.
איכשהו, תמיד הוא מצליח לשלוח אותי לרופאה הטינופת הזה. אומר שאני לא אחראית וכאלה ושאני צריכה עבד צמוד שיטפל בי. אני חושבת שאני מבטיחה לו שאלך רק בכדי שיפסיק לנדנד.
אח"כ אני צריכה לעמוד במילה שלי. וויף.
חטפתי מהאחות על הראש שלא הלכתי בשבת בבוקר. איך חיכיתי עד עכשיו וכו'. זה לא אחראי ובלה בלה בלה.... דפקה לי זריקת טטנוס, חבשה לי את הרגל ואמרה שמותר לרחוץ פעם ב24 שעות.
שלחה אותי לרופאה שתיתן לי משחה ורצתה שאחזור מחר שתחבוש לי. מה אני נכה???
בינתיים, אני הולכת על קריירת נדיה קומנצ'י באמבטיה.
מי מתנדב לסבן לי את הגב?

הסתכלתי מסביב. חדר חשוך, נרות לא דלוקים מפוזרים בכל מקום.
כלוב מסיבי עמד צמוד לקיר ומולו צלב מעוצב. מול הצלב היה עמוד שנראה לי תקוע ללא סיבה. שויין.
ארון צר צמוד לקיר הכיל בתוכו את כל הציוד שיכולתי ולא יכולתי לחשוב עליו.
"סחטיש על ההשקעה, זבל."
"עכשיו את רואה למה התכוונתי שאמרתי לך שהשתנתי?"
"בא נראה עד כמה" דחפתי אותו למטה וסגרתי קולר על צווארו.
המבטים שלי בכלוב לא מצאו חן בעיניו.
"את הכלוב הבאתי לא מזמן, לא נראה לי שאשתמש בו יותר מידי."
"כנס וסתום!"
"אבל גבירתי, עוד לא ריפדתי את התחתית. זה עדין רק הברזל עצמו."
"זה מאוד נוגע לליבי, כנס! אחד הדברים הראשונים שלימדתי אותך היה לעשות מה שאומרים לך בלי לבלבל את השכל."
"סליחה גבירתי, את צודקת."
הוא זחל פנימה ואז, ככה בלי להתכוון היא נתקעה לי מול הפרצוף, הפוזה הזאת של גבר על 4 עם הזין והביצים מתדלדלים לו בחופשיות והחור של התחת עושה לי עיניים. גרררררררררר
אבל מה שמכניסים, לא מוציאים כל כך מהר.
סגרתי את דלת הכלוב.
נעמדתי מול ארון הציוד. מרוב שהיה שם כל כך הרבה, החלטתי להציק לו בדרך "טבעית" יותר.
לקחתי קיין במבוק והתקרבתי. התחלתי לתקוע בו את הקיין בחלקים שונים של הגוף דרך הסורגים כשאני יושבת מעל. הוא קיפץ כתגובה וזה שעשע אותי. כשקלטתי שהגוף שלו מידי פעם נצמד לסורגים, הוספתי צביטות קטנות ומעצבנות. אחרי זמן לא מועט הוא פשוט נשכב מקופל בכלוב ולא הגיב יותר.
התיישבתי מעל ושרבבתי את כף רגלי בין שני סורגים פנימה. כשראיתי שהוא לא זז, שחררתי יריקה.
"זוז!"
הוא קלט את כף רגלי והחל מלקק. הוא ליקק וליקק ונאבק בסורגים בכדי להגיע לכל חלק אפשרי עם הלשון. כמובן שאני, לא הקלתי עליו. נהפוך הוא.
פתאום הוא הביט בי. ישר לתוך העיניים. זה מצא חן בעיניי. בדר"כ אינני מרשה מבטים ישירים אבל הפעם ויתרתי. לא הפריע לי. נהפוך הוא.
ישבתי מולו, תקעתי בו מבט חודר בעיניים. הוא השפיל מבט.
"תביט לי בתוך העיניים, אל תסב מבט!"
הוא באמת ניסה. אבל השפיל את עיניו ולא יכל.
פתחתי את הסורג. "לך תביא קוביות קרח וסכין מטבח."
הוא זחל החוצה ומלמל משהו לא ברור. עוד לפני שסיים תיקן ואמר בקול " כן, גבירתי."
הוא חזר עם מגש שעליו קערית מלאה בקרח, סכין ובקבוק היין והכוסות שלנו שהשארנו בסלון."
"ביקשתי ממך להביא את היין ואת הכוסות?"
"לא, גבירתי. אני מתנצל, חשבתי שאולי תרצי לשתות. לימדת אותי לא להיות סמרטוט, לחשוב ולהשתדל להיות יותר טוב."
נו יופי, הנה אני מכניסה גול עצמי.
"אז מגיע לך פרס" אמרתי תוך כדי שאני דוחפת אותו לכיוון הצלב ומגלה שאזיקי העור כבר מחוברים, רק לדחוף את הזבל פנימה והכל מוכן בשבילי.
לקחתי את הקרח והדלקתי שני נרות.
שילוב קור וחום גורם לתגובות שאני אוהבת. צמרמורת, רפלקסים וסתם קפיצות משעשעות.
כיסיתי את עיניו והתחלתי לשחק בפטמותיו בקוביות הקרח.
אלה הזדקרו בטירוף. בדיוק הרגע המתאים למצבטים החדשים שלי.
שני קטנטנים בצורת אטבי כביסה אבל מתכתיים וכבדים. שרשרת יפה מחברת בניהם.
הוא שיחרר צווחה איומה. כששני המצבטים היו מחוברים, לקחתי את השרשרת, דחפתי לפיו ועליה הלבשתי גאג. הרוק שבדר"כ מטפטף לציידי הפה, ייזל על השרשרת ויגיע למצבטים. ממש לונה פארק.
המשכתי לשחק בפטמות עם המצבטים בעזרת הקרח ושילבתי שעווה.
הצווחות החנוקות שלו הרטיבו אותי בטירוף.
קשרתי לו את הביצים, ליפפתי את הזין שכבר הראה זרימת דם מואצת וכשסיימתי בקשירה בכיפה הוא כבר עמד זקור. שוב לקחתי את הקרח ותוך כדי שאני מושכת לו את הזין, שיחקתי לו בביצים ובזין עצמו עם הקוביות. הזין ניסה להתכווץ. הקשירה והמשיכה, לא אפשרו לו.
צבטתי אותו בפנים הירך. זה מקום שאני אוהבת לצבוט בו. הוא קפץ.
"תראה את כמויות הרוק האדירות שנוזלות ממך. איכס."
קשרתי את חוט הCBT לעמוד. שמחתי לגלות שבכל זאת יש לו שימוש.
פניתי לעבר הארון והוצאתי ממנו שוט זנבות שנראה הכי חדש וכואב.
"תתחיל לספור. כמו שלימדתי אותך רק הפעם עם גאג."
היו שם אולי 70-80 הצלפות. העור שלו הגיב מיד. כולו היה אדום, מעט נפיחות פה ושם והעיקר, סקסי בטירוף. לראות אותו כולו אדום ומסומן, הזין שלו קשור לעמוד, הרוק שנוזל לעבר פטמותיו כבר יורד ללא מעצורים, והוא מחובר חסר אונים לצלב, גרם לי לזרמים נעימים בכל הגוף.
שחררתי את הזין מהעמוד, ואת המצבטים מפטמותיו. הצעקה החנוקה שפלט ששחררתי את המצבטים הסבירה עד כמה זה כאב. לא חשבתי שווליום כזה עוד יכול לצאת ממנו היום ולבטח לא שפיו חסום. שחררתי את הגאג ועיסיתי לו את הפטמות בציפורניי למרות תחנוניו שלא.
לימדתי אותו משמעותה של מילת הביטחון. אם לא יוכל לעמוד בזה, יאמר אותה.
שחררתי אותו בהדרגה.
הוא צנח לרגליי והחל לנשקן תוך כדי מלמולי "תודה גבירתי, תודה. אני יכול לשאול לשם מה היתה הסכין?"
"שאלת אז מה את המבקש רשות לשאול? זה היה להפחיד אותך."
נשארנו ככה עוד כחצי שעה שהוא לרגליי ואני מלטפת את ראשו.
הוא כמעט נרדם. צנח.
ניערתי אותו. הוא קפץ בבהלה. לרגע שכח איפה ומה.
"תתקלח שתחזור. אני צריכה עוד עשרים דקות להיות במקום אחר. אגב, אזור נחמד. כמה עולה פה ארנונה?"

אני אישה של חורף. השנה, שלא בניגוד לקודמותיה, שוב לא היה חורף ועכשיו נחת עלינו קיץ מגעיל ודביק.
אם הכלב הוא חברו הטוב של האדם, המזגן הוא החבר הכי טוב שלי.
נפגשתי איתו לצוהריים. לא עם המזגן.
לא תקשרנו כבר המון זמן ויצא קטע ספונטני.
מעולם לא התחשק לי להשתמש בו. נפגשנו פעם כשרק התחיל להתעניין בתחום.
הוא התפתח לכיוונים אחרים. שנינו ידענו זאת, מה שהקל ואפשר לנו להיות הכי אובייקטיביים.
נכנסתי למסעדה. הוא כמובן, כבר היה שם עם בקבוק יין אדום מוכן לקראתי.
התקשקשנו וכיסינו כל נושא אפשרי פרט לבדס"מ.
השלמנו את מה שהחסרנו אחת מהשני בתקופה האחרונה והגענו לקינוח.
"בניתי חדר בדס"מ בבית. בא לך לבוא לראות?"
"בכיף." ידעתי שיש לי עוד כמה שעות פנויות ואני לא לחוצה בזמן.
הוא עבר דירה לפני חצי שנה לערך אבל, לא יצא לי לבקר.
אחרי מיליון הזמנות, הוא הבין שזה יקרה מתישהו ואין צורך לשבת לי על הוריד.
הגענו והוא החנה. יש חניה פרטית, יתרון עצום בת"א!
בנין יחסית חדש עם שומר. נכנסנו למעלית.
"שאפו, אחרי החור המסריח שהיה לך בפלורנטין, זה בהחלט שדרוג."
"די, אל תלכלכי על הזולה ההיא. היא היתה בת זונה."
"בת זונה, לא בת זונה, זה היה כמו לגור בקופסת קרטון של אבקת מרק אסם שפג תוקפה לפני שנתיים."
"זה היה ריח של תבלינים, מה את מבינה."
"תבלינים? לזה אתה קורא תבלינים?"
החטפתי לו סטירונת בקטנה. כזאת חברית וגם כך אנחנו במעלית, לא רואים.
היה שקט לרגע. הוא השפיל עיניים.
"טוב, העיקר שעברתי ואת הדירה הזאת תאהבי, אני מכיר את הראש שלך. גם היתה עוזרת הבוקר.
מה, אני לא יודע עם מי יש לי עסק? מחר כבר לא הייתי מעז להזמין אותך. ויש גם את החדר."
הגענו ונכנסנו. הייתי די בהלם. הג'לוך הזה שתמיד, אבל תמיד היה מבולגן ובמקרה הטוב הבית שלו נראה כמו חושה בסיני שעברו בה לפחות 30 חבר'ה מסטולים ומג'וייפים, מחזיק בית נורמלי. ולא סתם נורמלי. עם LCD ומקרר ודברים שיש בבית שפוי.
הייתי חייבת לבדוק את יתר הבית. נכנסתי למטבח, לשירותים, לחדר שינה.
הלם טוטאלי.
"עוד מעט תגיד לי שאתה מתקלח כל יום."
"תגידי, מה נראה לך, שאני איזה ג'יפה? טוב נו, היו תקופות. אבל הן עברו וזהו. את רואה שהשתנו דברים."
"טוב, תביא לשתות. סופסוף יש לך כוס נקייה בבית."
ואז זה עף לו החוצה: "ומה גבירתי רוצה לשתות?"
גם שגר בג'יפה ההיא המקרר שלו והבר היו תמיד מלאים.
"התחלנו ביין, נמשיך. ותביא גם מיים מינרליים."
הוא שתק והלך להביא.
המשכתי להסתובב בבית. הגעתי לדלת חצי פתוחה. הצצתי פנימה. החיוך עלה בשבריר שניה.
צרחתי איפה הוא והסתובבתי. פתאום הוא עמד לי מול הפרצוף ההברה האחרונה כבר יצאה בטון רגיל.
"הבאתי את השתייה, גבירתי. אני רואה שמצאת את החדר בעצמך."
הוא שוב קרא לי גבירתי.
לא התייחסתי ונכנסתי פנימה.
"תניח את השתייה על השולחן ותראה לי מה יש פה. הרי באתי לראות את החדר הזה."
"כן גבירתי."
הפעם כבר לא הבלגתי.
"תתפשט. אני רוצה לנסות כל דבר שיש פה עליך. סופסוף חתיכת ג'יפה שכמותך,
אחרי כל כך הרבה שנים אתה מספיק נקי שאגע בך."

.
.
אני לא יודעת אם נהנתי אתמול. מצד אחד היא נתנה הופעה לא רעה בכלל מבחינה מוסיקלית.
מי שאוהב רגאיי, נהנה בטוח.
מצד אחר, האילתורים שלה היו לא משהו.
יש את הרגע הזה שאת רוצה לזהות שיר או שניים.
אני בטוחה שלאוזן רגילה, לא מקצועית, היה קשה לעשות את זה.
היא גם הייתה צרודה. לא שככה היא לא. יותר. יצא לה לא טוב. צווחני.
חיכיתי לאינטימיות שהקול שלה נותן. היא באה, לקחה מפתח ואמרה שתבוא באלבום הבא.
בהדרן היא שרה את Everything Is Everything כל כך יפה שהתחרטתי שלא הבאתי את נעלי
עזריאלי שלי להרביץ לה. שם, שניה לפני שהלכנו, היא נתנה לנו דוגמית קטנה של איך זה היה
יכול להשמע.
זונה. פשוט זונה!!!!


חוץ מזה שעשיתי פירסינג שהמון זמן רציתי.
פחות כואב ממה שחשבתי אבל, עדין נורא כואב.

.
.
היה סופ"ש מהנה.
שישי בערב (רק אצלי 2 בלילה זה ערב?) יצאתי לנו לימיט.
לא הייתי כבר זמן מה והיה מהנה אין-דיד.
את מרבית השבת ביליתי בצפייה בהופעות של LIVE EARTH.
השפרצתי מתענוג מול המסך. איזה אומנים לא היו שם.
ועדין יש. ראבאק, מתי פוליס, רוצה לישון.
העובדות שרצו שם על המסך הבהירו לי שאני ידידותית לכדור. אפילו ידידותית מאוד.
שודרו מעברונים בין ההופעות שהעבירו מסרים חשובים.
ואז הגיע קטע הקישור עם הפרות.
מה שראו זה פי טבעת של פרות ברפת בשעת עשיית צרכים או למי שלא הבין, שהפרות מחרבנות.
סחטיש על הסנכרון, בנות.
אשכרה מישהו נדבק להן לתחת וצילם את זה. בכל דרגות הקושי והצבעים המקובלים יותר ופחות.
המטרה: אל תאכלו בשר יום אחד בשבוע.
החירבונים של הבקר שמגודל למטרת שחיטה, גם הוא דופק את הפלנטה.
ואני? אני צמחונית מגיל 8. הכי אידיאולוגי בעולם. אז למה בשעה 1:30 בלילה בין מדונה לכיכר רבין וFו Fייטרס,
לכל המצבטים והשוטים אני צריכה לראות את זה? תחזירו מיד את המעברון עם נעמי קמבל!!!



אני בטראומה או שמישהו הפליץ?


http://www.liveearth.msn.com/
http://www.liveearth.org/

.
.
.


אתמול הגעתי בשעה היעודה לטיפול לייזר במכון ידוע שלא אנקוב בשמו.
מרחו אותי במשחה שאמורה לאלחש. אמורה. ועטפו אותי בניילון נצמד (זה נורא מגרד).
התיישבתי בחדר ההמתנה עם 'שבועת רחל' של מיכל שלו (מומלץ) ובשיא האופטימיות נתתי
לעזרקאין ניסיון נוסף להשפיע.
האופטימיות שלי לפעמים מדהימה גם אותי.

בדיוק בפיסקה בה שחר, אח של יריב מתקשר להדס בנוגע להפלגה,
אני שומעת קול סמכותי במבטא רוסי כבד:
טיש אדמס.
מולי ניצבת אישה גדולת מיימדים. היו שם בשקט 185 ס"מ גובה ונוכחות מרשימה לרוחב.
פניה יפיפיות.
"שלום, אני דר' XXX. בואי בבקשה."
נכנסנו לחדר, נשכבתי והיא החלה בטיפול.
הרגשתי שעוצמת הלייזר גבוהה. ספגתי. באיזשהו שלב הרגשתי שאם היתה מילת ביטחון בסשנים
של לייזר, הייתי צורחת אותה לשמיים.
"דר', בעדינות. עוד שניה את מבשלת לי את הדגדגן."

דר' XXX הסבירה לי למה חשוב שהלייזר יהיה בעוצמה וכו'.
כל זה שאני עם רגל אחת נשענת על הקיר והשניה אי שם מתחת לדר'.
אחרי שסיימה את הנאום הדרמטולוגי, הוסיפה:
"וחוץ מזה, אני גם די סדיסטית."
פרצתי בצחוק היסטרי. תחילה, היא לא היתה בטוחה אבל מהר מאוד הצטרפה אלי.
"דר', לכי על זה בגדול." השחלתי תוך כדי התקפת הצחוק שתפסנו.
והיא הלכה. אני מעדיפה לחשוב שזה הכי רחוק שלה!

היא היתה יסודית. לא פספסה אף לא שערה סוררת אחת!
היתה עוד תקרית שאשמור אותה לעצמי שהייתה מצחיקה לא פחות.

יצאתי מהטיפול וניגשתי לפקידה על מנת לקבוע תור נוסף לעוד חודשיים.
כמובן שדרשתי את אותה הרופאה.
הפקידה דפקה בי מבט משתומם.
"את בטוחה?"
"לגמרי." עניתי לה.

דר' XXX יצאה מהחדר ובאה לומר לי שלום.
החיוך שהחלפנו בינינו השאיר את הפקידות שם די בשוק.
"להתראות עוד חודשיים." אמרתי לה וכבר החזקתי ביד את הסיגריה של אחרי.

.
.
שקועה במשחק של מילאן ומאנצ' יונייטד. 3-0 .
הצעקות של יורם ארבל גונבות אותי לרגע למקום אחר.

המחשבות יוצאות למחול הלילי שלהן.
תקופה לא קלה.
הרבה שינויים. למרות הטיפוס שאני, יש שינויים שאני לא אוהבת.
הרבה דברים הסתיימו. חדשים מתחילים. לאט. לא פשוט.
הרבה למידה. לכל שעור יש את המחיר שלו.
יש כמה שעורים שמקבלים חינם אבל, כשנותנים חינם, אנחנו מזלזלים.
המחשבות טסות לי בראש. לא מצליחה לעקוב אחריהן.

בפרופיל שלי מופיע משפט מתוך השיר 'הוטל קליפורניה':
“"You can check out any time you like but you can never leave
אני מנסה לעשות צ'ק אאוט, אבל בכל פעם נזכרת במשהו ששכחתי בחדר....
לא בא לי לשבת בלובי ובבריכה אין מצב. אני לא אוהבת שמש.

מילאן ניצחו. ישחקו בגמר מול ליברפול.
יהיה משחק טוב.

.
.
.
.
הכרנו מזמן. בעבודה. לפני משהו כמו 10-11 שנים.
לאחר תקופה, אתה עזבת ואני נשארתי שם. דרכנו נפרדו.
והצטלבו שוב כמה שנים אחרי.
היית בן זוגה של אשתי כמה שנים בהן בין היתר יצאנו לבלות, השתוללנו, חיינו.
הרבה פעמים תפרנו שיחות אל תוך הלילה.
בתחילת השיחה דברנו עליכם. אח"כ גלשנו לעניינים אחרים ותודה לאל, אהבת לדבר.
וגם אני. כי היה שם מישהו שהקשיב בצד השני.
היו לנו חילוקי דעות, לא מעט ויכוחים ולפעמים אפילו הצלחת להוציא ממני כמה צעקות.
אבל תמיד ידענו לסיים את השיחה בחיוך הדדי.
ידענו שיש לנו דעות ודרכי חשיבה שונות אך עם זאת, תמיד ידענו לכבד.

לאחרונה, לא היינו בקשר. נפגשנו מידי פעם במסיבות.
חיבוק, נשיקה וכמה משפטים – הרי היינו חייבים לזכר הימים ההם....

שלשום בבוקר שקיבלתי את הבשורה הכואבת נכנסתי למצב של טייס אוטומטי.
כשעמדתי שם אחה"צ לא רחוק ממך, זה התחיל לחלחל פנימה והדמעות פרצו.
המילים, חברותיי הטובות שתמיד עפות לי אל הדף בטבעיות, לא מוצאות דרך החוצה.
אולי בגלל שהפעם אין כאלה שיביעו את מה שאני מרגישה.

ביי ילד.
מכבדת את בחירתך ומקווה שטוב לך עכשיו.

שיקות,
C
[i]

בדר"כ אני לא מגיבה באגרסיה למשחקי כדורגל.
אתמול בערב, בית"ר ירושלים זיינו לנו את צורה. גם כך הלכה לנו העונה, אבל ככה להשפיל?
4 – 1.
בהיתי במסך שלושים וארבעת האינץ' שלי והחלטתי שחבל.
צלצול הנייד ניתק את המחשבה הזאת סופית.
לא זיהיתי את המספר.
"כן".
"זה אני, החליפו לי את המספר מהעבודה."
זיהיתי את הקול.
משחק הכדורגל עשה קאמבק עצבני לראשי ולו בגלל עצם היותו של הבחור ירושלמי במקור.
אני יודעת, זה קטנוני וילדותי אבל אני, חיפנית פטריוטית שלא מגיעה לביקור מולדת אלא, אם ממש אין ברירה, מקבלת דחף נקמה בלתי מוסבר לבחור ירושלמי לשעבר שקרוב לודאי, לא צפה במשחק ולא ממש יודע מי נגד מי. אבל למה לא להנות אם אפשר?
"תגיע. חצי שעה אתה פה. ותביא *רד בול."
לבשתי שמלת תחרה כזאת של בית והחלפתי דיסק.
שמעתי רחש מכיוון הדלת.
הסתכלתי דרך העינית וראיתי אותו עומד מחוץ לדלת הכניסה. ממתין.
בדקתי בנייד וראיתי שעברו 25 דק'. יש לו 5 נוספות לחצי שעה שהקצבתי לו.
בתזמון מדהים הוא דפק בדלת. פתחתי.
"תתפשט ותרד על 4. אין לי כח לסאגת נימוס הערב."
הוא פשפש בתיק שהביא, הוציא ממנו קולר ורצועה, התפשט, כרע לרגליי והגיש לי את הקולר.
ענדתי לו אותו והובלתי אותו לסלון.
נעצרנו ליד השולחן.
התיישבתי על הספה וסטרתי לו.
"אבל מה עשיתי, גבירתי?"
"אתה ירושלמי! זה מה שעשית."
הפרצוף ההמום שלו הביע את מה שחש אבל בכל זאת הביע את תדהמתו בקול: "מה הקשר, גבירתי?"
"אני מוצאת קשר וזה מה שחשוב." אמרתי ודחפתי לו את כף רגלי לתוך הפה.
דקות ארוכות התענגו כפות רגלי על פניו ובתוך פיו.
לקחתי את אחד הקיינים שעמדו באגרטל ליד והתחלתי לשחק בו ובזין שלו שהתחיל להפגין נוכחות.
"תעלה לספה ותשכב לי על הרגליים עם הישבן כלפי מעלה."
הזין שלו שכבר הפגין נוכחות מלאה, נכנס לי בין הירכיים והתחת שלו היה מופנה כלפי מעלה.
הספנקים שלי התחילו לאט ובעדינות. יד אחת מחטיפה והאחרת מלטפת.
לאט לאט הגברתי את הספנקים. התחת שלו התחיל להאדים וההורמונים שלי התחילו לשאוג:
"יאללה מכבי חיפה".
הצעקות שלו החזירו אותי לסלון ביתי.
מחשבה פולנית עברה לה בראשי (בכל זאת יש רבע). את אדם מתורבת.
Don't even go there.
חייכתי אליו ונשקתי לו על המצח.
לא יודעת מה יש לי עם תחתים.
בכלל, הפוזה של גבר על 4 עם תחת מורם שהביצים והזין מגולחים בקפידה ונתלים בין רגליו, מחרפנת לי את כל רמ"ח אברי, תאי הדם והצ'קרות למינהן.
חזרתי לתחת הנוכחי וראיתי שהוא אדום ונפוח. דחיפה קטן ברגל והוא הבין וחזר לשטיח.
התיישבתי על קצה הספה ודחפתי את ראשו בין רגליי.
"תלקקי בעדינות, זונה."
הוא מכיר אותי ואת הנקודות הרגישות שלי.
הסתכלתי עליו מלמעלה מוצץ ומלקק, שקוע כולו בכוס ובדגדגן שלי שהתחיל להתנפח ולהראות כמו זין קטן.
החתול שלי הגיח לרגע, נעמד על השולחן מולי ותקע בי מבט מאשים.
אותי סירסת אבל תהני, למה לא. ככה זה, תמיד דופקים את השחורים.
והלך.
הוצאתי לו את הפנים מבין רגליי. הוא היה מרוח כולו במיציי וזה הדליק אותי.
הוא היה שיכור. לא מאלכוהול.
סטרתי לו כמה פעמים, ירקתי בפניו ודחפתי את ראשו בחזרה לתוך הכוס שלי.
הפעם הוא הלך על זה עד הסוף.
הרעידות, ההתכווצויות, השפריץ שלפעמים רק נדמה לי שיוצא, אבל הפעם הוא יצא. בגדול.
הוא הדליק לי סיגריה ומזג לי ייגר עם מעט רד בול.
התפננתי לי ושוב המחשבות שלי נדדו למקום אחר. למישהו אחר. לתחת אחר.
חזרתי.
לקחתי את הסיגריה הבוערת והתחלתי לשחק בה צמוד לעורו. הוא התפתל אבל ידע שכל תזוזה לא צפויה,
עלולה לגרום לכוויה. צרפתי נר למשחק וטפטפתי עליו שעווה.
תוך כדי, קלטתי שצבע הנר ירוק. בחיי שלא תכננתי. אוהבת שהתת מודע שלנו מביא לנו בקטנות.
איפרתי מידי פעם במאפרה, כן במאפרה אמיתית – לא בפיו והמשכתי עם משחק הסיגריה עד שזאת הסתיימה.
נעמדתי מעל, אחזתי בשוט הזנבות שלי והתחלתי להצליף בישבנו שהיה עדין אדום ונפוח מהספאנקינג.
הוא נאנח. עוצמת ההצלפות גברה והתחת שלו האדים יותר למרות שלא חשבתי שהאופציה קיימת.
הוא לא ספר. לא התחשק לי לשמוע "אחת, גבירתי, שתיים גבירתי..." אבל היו שם בערך 50 או 60 ההצלפות.
דחפתי את ראשו בכף רגלי כלפי הרצפה והוריתי לו להרים את התחת למעלה.
נעמדתי מאחוריו. התנוחה הזאת, זאת שהוזכרה כאן קודם.... Pרייז ד'ה לורד!
שמתי כפפת גומי ומרחתי אותה בלוב'. פתחתי לו את הישבנים ודחפתי אצבע.
חשבתי לקרוא לכל אצבע שנכנסת ע"ש שחקן אחר במכבי חיפה אבל גם לי יש גבולות.
דילגתי על האצבע השניה ודחפתי שלוש. הוא השתנק.
"הפתעה."
אחזתי בשק האשכים וצרפתי אליו את הזין תוך כדי גירוי בלוטת הערמונית.
הוא נאנח בלי סוף.
לפי שפת הגוף הבנתי שהוא עומד לגמור.
אני לא מאלה שסופרות ומקציבות זמן גמירה אבל, הפעם זה התיישב לי טוב.
"בספירה שלי לאחור. עשר, תשע, שמונה..."
עשיתי פאוזות ארוכות וארוכות יותר בין סיפרה לסיפרה.
כשהגעתי לאחת הוא גמר.
בלי שהצטרכתי לומר מילה, הוא ליקק את השפיך שלו מהרצפה.
כשהוא בתנוחה הכל כך דורשת הזאת, לבשתי את הסטרפאון שלי ונכנסתי בו.
אני מאמינה שהוא נהנה. הרצפה הבריקה ואני המשכתי.
הוא שוב נאנח.
הפכתי אותו וראיתי שדמעות זולגות מעיניו. משכתי עוד קצת וקמתי.
הוא נשק לרגליי.

נכנסתי להתקלח. הוא אחרי.
ישבנו על קפה וסיגריה. פטפטנו שעה. אולי יותר.
סגרתי את הדלת אחריו והתיישבתי בסלון.
התחת ההוא שפלש לי למחשבות מקודם, חזר. לא גירשתי אותו משם. נתתי לו להיות.
נכנסתי למיטה.
על הספרייה שלי ישב הדובי של מכבי חיפה שפעם קנו לי ליומולדת. שכחתי ממנו...
לקחתי אותו ומיקמתי אותו על הכרית לידי.
כייף לישון עם דובי. גם אם זה בגיל 37.



* חברות המעונינות בפרסום מוסווה אצלי בבלוג מתבקשות לפנות אלי לפרטי.

.
.
.
הלילה הוא ישן למרגלות מיטתי.
התעוררתי שכף רגלי בתוך פיו.
לשונו טיילה בין אצבעותיי והתחלתי להתפתל בעדינות.
שיחקתי בו בכפות רגליי שכבר זיהו את תווי פניו.
הוא מצץ אצבע אצבע וטייל לאורכה ולרוחבה של כף רגלי.
עבר מכף רגל לכף רגל ומתחת לשמיכה,
יכולתי להרגיש את ההתלהבות והחרמנות שלו מתגברות.
מכיר את הרוטינה, התרומם והקיף את כל הכוס שלי בפיו.
ושתה.
אין כמו לשחרר את הפיפי של הבוקר לתוך פיו.
השתנתי, השתנתי והשתנתי.
זה מה שאני אוהבת בו. בפיפי של הבוקר כמובן.
בכל פעם שנדמה שזהו, לחיצה קטנה והנה עוד טיפה.
שסיימתי הוא ניקה אותי.
ליקק בכל זווית ומכל כיוון והמשיך בליקוק מתלהט לתוך הכוס שלי.
סובבתי את ראשו כשהוא נשען על המיטה והתיישבתי על פניו.
לשונו כבר הייתה בחוץ. מוכנה לחדור אלי.
פיסקתי את שפתיי הכוס והלבשתי אותן על פניו.
התחלתי לנוע קדימה ואחורה מעכתי את פניו בכח וזיינתי לו את הפרצוף.
המיצים שלי החלו להימרח עליו.
החזיון הזה שלו מרוח כולו ומבריק, מריח כולו מכוס (ועוד שלי...),
חירמן לי את הנשמה החסודה שלי.
השכבתי אותו על המיטה והתחלתי לקשור לו את הביצים.
תחילה, כל אחת בנפרד ואז ביחד.
עליתי עם הקשירה על הזין שלו ומשכתי למעלה. לכיוון שלי.
במראה שניצבת ליד מיטתי, יכולתי לראות את העור העדין שבין הביצים לתחת,
נמתח למעלה ואת הזין שלו נעמד.
הרגשתי שנפלטת לי נגלה נוספת של מיצים רק מהמראה הזה.
התחלתי לחנוק אותו כשהוא מנסה לחמוק מישבני ולהעלות את שלו להקטין את כאב המשיכה.
"תדחוף את הלשון שלך לחור של התחת שלי!
יש לך מזל גדול שאני צריכה את הסיגריה הראשונה של הבוקר בכדי לחרבן."
צחקתי. זה אחד מהגבולות האדומים שלי. אבל הוא לא יודע.
למרות שכבר פרצתי כמה שהיו לי.
הוא לא ענה וביצע.
דהרתי על פניו ולקחתי שוט קפיצות בידי. הצלפתי לו על הביצים ומשכתי בחוט.
הוא החל לצעוק. ההצלפות התגברו ומידי פעם הצלפתי לו על החיבור
בין הביצים לחור התחת. בעור הכל כך עדין. כדי להוסיף עוד טיפה,
חרצתי עם הציפורן על "התפר" עד החור וגיריתי לו אותו קלות עם הציפורניים.
זה הטריף אותו והעלה חיוך על שפתיו. חייכתי גם.
חיוך שהסגיר עד כמה אני אוהבת את מה שאני רואה.
"אתה יודע מה יקרה אם אחדיר לך אצבעות מבלי לחבוש את הציפורניים?"
החיוך שלו נמחק מיד וראיתי את המחשבה שלו מתרוצצת בין האונות של
המח שלו כמו כדור פינג פונג שיכור.
"אולי אחרי הקפה של הבוקר." אמרתי ולקחתי נר שהודלק על ידו מבעוד מועד וחיכה על השידה.
טפטפתי לו את השעווה החמה על הזין ועל הביצים הקשורות שבינתיים, שמרו על צבע סביר.
גיריתי את פטמותיו בציפורניי. תפסתי אותן, משכתי, צבטתי, סובבתי,
לחצתי וכשעמדו זקורות, חיברתי מצבטים.
את השרשרת שלהם חיברתי אל קצה החוט אליו קשורים הזין והביצים שקיבלו טיפול דומה מציפורניי.
התיישבתי על פניו וחנקתי אותו.
כשאני נעה קדימה ולאחור, הרגשתי את קושי הנשימה שלו, מה שלא גרע מרמת המציצה.
Lucky him.
משכתי בחבל ובשרשרת והוא ניסה לצעוק.
ניסה שוב להרים את התחת על מנת להקטין את המשיכה ואת הכאב.
לחצתי בידי על בטנו בחזקה. מעט מעל הזין. מה שהבהיר לו את הזווית הרצויה.
"אל תתחכם" אמרתי ומשכתי חזק יותר.
בחוץ, נשמע רחש עמום. יכולתי להרגיש בברור את "הצעקה" שלו משתחררת לתוך הכוס
שלי שכבר פלט מיצים בכמויות מטורפות.
הוא בלע את כולם. נסיון העבר לימד אותו מה יקרה אם המצעים חלילה, יתלכלכו.
זיינתי לו את הפרצוף עד לגמירה המטורפת. לשפריץ החזק שהוא כל כך אוהב לקבל.
שחררתי את הקשירה ואת המצבטים, הפכתי אותו על ביטנו,
מרחתי בWet והחדרתי לו באט-פלאג לתחת.
"אתה הולך איתו היום לעבודה ולא מוציא אותו. שהחור שלך יהיה מוכן לקראתי הלילה."
נכנסתי להתקלח. ידעתי שהקפה שלי יהיה מוכן כשאצא. צדקתי.

שיהיה לנו בוקר טוב.