ורבאלית

.
.
חזרתי מהנו לימיטס עם חום גבוה. מקלחת רותחת ולמיטה.
קמתי, קצת מסנג'ר וחזרה לישון. צלצול הטלפון העיר אותי.
"היי טיש, מה שלומך?"
בדר"כ לוקח לי שבריר שנייה לזהות. שקט. הקול נשמע מוכר.
"מי זה?" מלמלתי מתוך הכרית.
זה בועז. לקחה לי שנייה לקשר אבל הוא לא חיכה.
"שמעתי שיש אצלכם שינויים בעבודה. רציתי שנדבר על זה. אולי על כוס קפה? מה את עושה עכשיו?"
"בייסיקלי, ישנה."
בועז הוא אחד מהדינוזאורים האחרונים בתחום. היום, המקצועיות כבר אינה קובעת. יש לי הערכה לאיש.
דברים אכן משתנים אצלנו ופגישה איתו היא דבר נכון.
"אני גם לא מרגישה טוב."
"שוב את והוויסקי דניאלס שלך?"
"ייגר. לגיוון. וג'ק זה בורבון. אבל לא קשור. התקררתי."
"טוב, כמה זמן את למטה? תצאי קצת. יעשה לך טוב."
"שעתיים בערך."
"מה שעתיים, את נורמלית? יאללה, חצי שעה נפגשים מתחת לבית שלך."
גירדתי את עצמי מהפוך ונכנסתי לאמבטיה.
שיצאתי, ראיתי שעשרים דקות חלפו. לחצתי פליי בקומקום והלכתי להתלבש.
האינטרקום צלצל. "אני פה. בואי."
"אני לא מוכנה. תעלה."
"ידעתי."
לא ממש שמתי לב מה נמצא איפה בבית.
בכל זאת, היחידים לקראתם אני עושה צ'ק אאוט רציני, אלה הוריי.

"אני עושה קפה. רוצה?"
"טוב, גם ככה ייקח לך עוד שעה לפחות. כל הבית מריח מהמקלחת שלך."
"זה הבושם והוא של גברים. כמה סוכר?"
"מה של גברים? אין מצב, תראי לי אותו. 2 וחצי בבקשה."
"הנה, פרנהייט. של כריסטיאן דיור. הרבה חלב?"
"איך הוא מריח שונה עליך. שליש חלב, תודה."

התיישבנו בסלון והתחלנו לדבר.
הרבה עבר על שנינו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. מקצועית ואישית.
היו זמנים שהיינו בקשר טוב.
למרות שלקח לי שנייה לזהותו בטלפון, בועז הוא מהאנשים שיכולים להתקשר פעם בשנה
ונדבר כאילו דברנו אתמול.
שמתי קרם על הרגליים תוך כדי שיחה.
"תביאי, למדתי רפלקסולוגיה. אני מעיף אותך בשנייה."
באופן טבעי הגשתי לו את רגליי והמשכנו לדבר.
הוא צדק. לאט לאט התנתקתי מהשיחה והתחלתי לעוף. הוא לחץ במקומות הנכונים.
בועז המשיך לדבר וידיו החלו לטפס במעלה הרגליים ולעסות. אמר משהו על סקר ספציפי ועלה עוד טיפה.
שאל משהו. עניתי תשובה שתתאים להכל. הוא הגיע למפשעה.
"בואי נמשיך בחדר שינה. יהיה יותר נח. יש לך שמן?"
"כן. יש." קמנו וחשבתי אם זאת רק אני שמקשרת רפלקסולוגיה לרגליים.
נעמדנו ליד המיטה. משהו פתאום השתנה. אולי הייתה זאת הגישה המוחלטת שלי של
Don't mess business with pleasure שמנעה ממני להסתכל עליו מהכיוון הזה במשך כל השנים.
"אביא את השמן."
הוא הדף אותי על המיטה ומלמל תוך כדי שהוא תוקע לי לשון באוזן "לא צריך שום שמן."
אני שונאת!!! אבל שונאת!!! שדוחפים לי לשון באוזן.
אבל הוא עשה את זה כל כך נעים..... משם טייל עם לשונו על גופי והמשיך לעסות תוך כדי.
"וואו, חלקה לגמרי. אני מת על זה. רק תגידי שאת משפריצה שאת גומרת ואני עבד לרגלייך."
"אמממ כעקרון כן. זה קורה עם מי שאני מרגישה אליו משהו או, מישהו שפשוט עושה את זה ממש טוב.
לגבי העבד לרגליי, נדבר על זה בהזדמנות."
הילדה הרעה קפצה לי בראש: מה בהזדמנות? למה בהזדמנות? עכשיו, עכשיו.
הילדה החננה התעקשה. לאט טיש. ונילה, ונילה.
שתיהן קיבלו בעיטה ועפו קיבינימט שהלשון שלו חדרה אלי.
הוא פיסק את שפתיי הכוס שלי באצבעותיו וצנח פנימה.
הלשון שלו היתה בתוכי ואת הדגדגן הוא ינק בצורה חסרת הגיון.
אצבעותיו המשיכו לעסות את כל האזור וגירו אותי יותר.
הלשון יצאה והוא החדיר לי שתי אצבעות.
רציתי להגיד שאני שונאת!!! אבל שונאת!!! שדוחפים לי אצבעות.
אבל התחושה הנעימה ומקרה האוזן ממקודם, השתיקו אותי.
זה לקח זמן. היו לי פיקים קטנים אבל בסופו של דבר הרגשתי את הרעד המוכר.
את הזרמים האלה בגוף שמודיעים לך שזה עוד שניה כאן.
השפרצתי כמו שלא השפרצתי כבר הרבה מאוד זמן.
הוא לבש קונדום וחדר אלי. יש לו זין ענק. בדיוק כמו שאני אוהבת.
הזדיינו בכל זווית אפשרית. גמרנו ביחד שלוש פעמים. התלטפנו ושוב.
היה גן עדן.

התלבשנו. נשארנו עם ריח הסקס על גופנו וירדנו לשתות קפה. כמתוכנן.
"תביאי לי קפה גדול עם כדור גלידה. גלידת שוקולד." אמרתי למלצרית והוצאתי את הנייד והסיגריות מהתיק.
"יש רק וניל."
"גם אצלכם? וויף, טוב, תביאי אספרסו כפול עם קליפת לימון בצד."
בועז הסתכל וחייך.
"משהו מצחיק אותך?" שאלתי.
"כן, היציאה שלך עם הוניל. המלצרית בטוח לא הבינה."
"בועז, על מה אתה מדבר?"
"ראיתי את הפלוגר שלך על השולחן בכניסה. ניחשתי לבד."
הייתי בשוק. מי שקורא לשוט זנבות פלוגר, הוא משלנו.
הוצאתי סיגריה והישרתי אליו מבט. הוא קלט את הבלבול.
הכנסתי את הסיגריה לפי.
הוא קפץ והצית אותה: "בבקשה גבירתי."

כוסאמכ!!!!!

.
.
אתמול ישבתי עם אורלי בבית קפה.
התקשקשנו על גברים. על איך הכרתי את ההוא ומה עשיתי עם זה ולמה לא בא לי על זה שמתקשר ומסמס 30 פעם ביום.
שמתקשרים יותר מידי, זה לא טוב. זה נודניק עם פוטנציאל לקנאי.
אם הוא לא משלם בפגישה הראשונה, הוא לא פמיניסט, הוא קמצן.
הגודל כן קובע ולאלו שאמרו את זה, בטוח יש קטן.
התיישבו שני בחורים בשולחן ליד. אני כרגיל, לא שמה לב.
כששמעתי קול באס כבד ועמוק מתנגן מהשולחן, הסתובבתי לראות.
החבר'ה קודחים מתחת למים. בים. שבוע – שבוע. אידיאלי.
הבלונדי לא עניין אותי. התחתן, יש ילדה או ילד, התגרש ואקסית שדווקא בסדר. שויין.
השני לעומתו חמוד סוף. גדול, בריא, קרח ועם מבט של ילד טוב בעיניים. גם מזל תאומים. אוהבת.
פתאום הוא אמר שיש לו חברה. שיט. סטייק לפנים ואני צמחונית בכלל.
כמה מדהים שתוך שניות ספורות את מצליחה לשנוא ולאחל את כל הרע שבעולם למישהי שבעצם לא עשתה לך כלום.
למעשה אתן בכלל לא מכירות.
סליחה, אוחתי. באמת שלא התכוונתי.
מי אמר שלנשים אין סערת הורמונים? אז אין לנו זין, אבל משהו משתלט לנו על ההיגיון והביציות שלנו מתחילות לשיר את האחרון של ביונסה.
אני מנסה להיות מנומסת, לא להזיל ריר. האוזן הלא טובה לכיוונו ואני לא מסוגלת לשאול 'מה?' אלף פעם.
אז הפה שלו זז ואני מהנהנת. משכנעת את עצמי שהוא לא מעניין יותר. יש לו חברה. זה לא עובד.
אם לא הייתי במחזור הייתי מכניסה אותו לשירותים ומזיינת לו ת'צורה.
בעצם בקושי פיפי אפשר לעשות שם. דיבורים. דיבורים. בזה אנחנו אלופות.
אחת מהחברות הנשואות מתקשרת. "הוא חרה הוא מנייאק." טוב, הם שוב בבלגנים.
הצרחות שלה בוקעות לי מהפלאפון ואני תוהה למה שני אנשים שלא מסתדרים, תקועים ביחד.
הסימוסים מ"הילד" של אתמול ממשיכים להגיע. אני מקטרת אבל עונה. מפסיקה. הוא לא מתייאש.
בעשר הוא הגיע. הוספתי עוד שם לרשימה.
הרשימה. מה הקטע? מעניין אם גם לגברים יש את 'הרשימה'. תראו, זה עוזר.
תנסו להיזכר עם מי שכבתם. גם אם אתם בטוחים שלא, ההרגשה שאולי, ככה על הדרך, פספסתם מישהו, לא עושה טוב.

מה אין לכם כבוד לאנשים?

.
.
.

"סיגריה."
הוא שלף אחת מהקופסה שנמצאה על השולחן והצית אותה.
"על הברכיים, זקוף."
שמתי דיסק של מרלה גלן, היא מגיעה במצבי רוח מאוד ספציפיים.
שלפתי את חוטי הCBT והתחלתי בקשירה.
תחילה, קשרתי כל אשך בנפרד. חיברתי בניהם כשהם ספק נוגעים אחד בשני.
הזין שכבר נעמד, נקשר מסביב כשמכיפת הזין אני מעבירה את החוט מעל לכתפיים לסיום.
"על הברכיים".
התיישבתי על גבו כשחוטי הCBT כמושכות בידיי.
סימנתי לו בלחיצות קלות ברגליי על מותניו.
"לאן גבירתי?"
לך לכיוון האגרטל בו הקיינים. הוא זחל ביציבות לעברו. לקחתי אחד.
נתתי לו הצלפה קטנה בישבן ומשכתי בחוטים. הוא נעצר לרגע.
"דיו. סוסון, למה נעצרת?"
הוא המשיך מבלי לענות.
משכתי שוב. הפעם קצת יותר חזק.
"שאלתי אותך משהו. תענה!"
"סליחה גבירתי. לא ציפיתי... ".
"גם סוליקו וקרולינה לא. תמשיך. לך לכיוון דלת הכניסה."
הגענו לדלת וסובבתי את המפתח.
"את לא מתכוונת שנצא מהבית ככה.... גבירתי..."
חייכתי חיוך שהוא לא יכל לראות וסובבתי את המפתח.
פתחתי את הדלת. חדר המדרגות חשוך.
"לך לכיוון הכפתור של האור."
הוא נעצר לשניה והמשיך בזריזות.
לחצתי עליו. האור נדלק.
"בבקשה גבירתי, בוא נחזור פנימה."
משכתי שוב בחוטים ופלטתי אנחת אכזבה.
"טוב. בכיין שכמותך. פחדן."
כשנכנסנו בחזרה נעמדתי לצידו. משכתי שוב בחוטים והצלפתי עם הקיין בישבנו.
פרמתי את הקשירות ושחררתי את חלציו לחופשי.
"אתה יודע כמה מדרגות נחסכו ממך כרגע?"
"לא גבירתי. 50 אולי?"
"64. תתחיל לספור!"
"אחת. שתיים. שלוש...."
ההצלפות התגברו והסימנים שצצו העלו את החיוך הזה. שוב הוא לא יכל לראותו.
"37 תודה גבירתי, 38, 39 ... רגע גבירתי. כואב."
"יש לך עוד 25. תמשיך."
40 גבירתי. 41 " שכבר בקושי יצא.
"אם תפסיק לספור נצטרך להתחיל מהתחלה. תחשוב אם אתה מעדיף עוד עשרים ומשהו או עוד 64."
"42 תודה גבירתי. 43, 44"
משכתי אותו טיפה יותר והגברתי עוצמה. הוא המשיך לספור.
כשהגיע ל64 נמרח על פניו חיוך מנצח.
"תמחק את החיוך הדבילי הזה מיד."
ירקתי בפרצופו וסטרתי לו כמה סטירות שהשאירו את סימני האצבעות שלי על הלחיים.
דחפתי את פניו בכף רגלי, השכבתי אותו על גבו והתיישבתי.
התחלתי לנוע ממצחו ועד לסנטר. הלוך ושוב.
הוא ניסה למצוץ ואני הקשתי. הוא התעקש ולא ויתר.
לבסוף כשהתמקם, החל לינוק אותי. חסמתי לו את דרכי הנשימה. מידי פעם שחררתי ואפשרתי לו לנשום.
לא יותר מידי. בדיוק מה שיצטרך עד 'כמעט שייחנק' בפעם הבאה.
גמרתי על פניו ומבלי לקחת נשימה בין לבין, שחררתי את שלפוחית השתן שלי לחופשי לתוך פיו.
"תבלע הכל. אתה לא רוצה לדעת מה יקרה אם תפספס."
הוא בלע.
הכל.



לונדון. העיר הזאת טובה אלי.
אבל לא שלום ואני לא נוסעת.
כי היא לא מחכה לי ופה, אני לא לבד.

.
.
.
.
קבעתי עם חברה לדרינק שכונתי. התחייבות ישנה.
הזמנו ושקענו בשיחה משלימה מאז לא נפגשנו.
הבר, בר ונילה בהגדרתו. הרבה פלצנים צפונים סביבנו.
למען האמת, הברים האלה, הונילה, מספקים מבחר סאבים רחב.
נכון, אז הם לא יודעים איך קוראים לזה. לא, אז הם לא רשומים באתר בדס"מ כלשהו.
אבל הם נשלטים. האמא של הנשלטים!

חברה שלי המשיכה לחפור ואני, בזווית העין רואה בחור בוהה בנו.
שאני קולטת מישהו מסתכל לעברי, אני אוהבת להסתכל לו לתוך העיניים.
מרבית האנשים, משפילים מבט או פשוט מסיתים אותו.
10 דק' לאחר מכן, הברמן מגיש לי כוס נוספת של ג'ק "זה מהבחור ההוא" אומר ומצביע לעברו.
אני עושה תנועת "לחיים" לעברו וכשאני מסתובבת לעבר חברתי, הברמן מוסיף: "יש גם פתק"
ומושיט אותו.

"גבירתי,
המסיבה לפני עשרה חודשים בלונדון... העבד הישראלי...שחבש הוד על פניו.
דברנו במסיבה שם, סישנת אותי גבירתי.
זוכרת גבירתי?"

מחייכת. הנסיעה האחרונה ללונדון היתה מטורפת. חמישה ימים של פריצת כל גבולות המוסר הקיימים.
אבל פה? בבר הממוקם שני מטרים מדירתי?? Cool
הידיעה שלא אצטרך לגשש ולבדוק מה גישתו לבדס"מ ואוכל לגשת ישר לעניין והזיכרון הנחמד שהיה לי מאותו סשן לונדוני, חרמנו אותי.
הראש שלי היה במקום אחר לגמרי, מה שלא מנע מחברתי להמשיך ולברלל.
לגמתי את שוט הוויסקי בבת אחת.
הבטתי בשעה ופלטתי לעברה: "אוי אני חייבת לרוץ. איך הזמן טס שנהנים." הוספתי חיוך מזויף.
היא הביטה בי מופתעת. לא נתתי לה להשחיל מילה. שמתי שטר של 100 שכיסה את כל החשבון וטיפ יפה.
כשהכסף צנח על השולחן, ניצלתי את ההזדמנות וסימנתי לו לצאת החוצה.
"אתקשר אליך. סורי, קבעתי משהו. ביי"
לבשתי את הג'קט וזרקתי את הסיגריות והנייד לתיק, השארתי אותה המומה ויצאתי.
הא חיכה לי בחוץ.
" אחרי." הוא הלך מבלי לומר מילה.
שנינו ידענו לשם מה התכנסנו.
כשעברנו את דלת האינטרקום, סטרתי לו. "את המדרגות אתה עולה כשאתה על ארבע."
"אבל גבירתי, השכנים...."
סטירה נוספת, חזקה מקודמתה, הבהירה את דעתי.
פתחתי את דלת דירתי והוא זינק פנימה.
"אתה עוד לבוש?" סיננתי והוא, פשט את בגדיו וחזר למקומו.
"אבל, גבירתי, רגע, את לא רוצה לדעת..."
"תראה" עצרתי אותו, "אם לא היית רוצה להיות היכן שאתה עכשיו, לא היית כותב את הפתק.
עכשיו, שתוק ובוא אחרי."
נכנסנו לסלון. "תמתין בשקט, תולעת."
הלכתי לחדר השינה והחלפתי בגדים. לקחתי כמה דברים מהמגירה האהובה שלי וחזרתי לסלון.
הוא ניסה לומר דבר מה. "אתה מדבר יותר מידי."
לקחתי את הגאג וסתמתי את פיו.
"עכשיו יהיה קצת שקט."
דחפתי אותי בכפות רגליי למצב שכיבה על הגב. ידעתי שהרצפה קרה.
מעכתי את פניו בכפותיי.
תפסתי את פטמותיו באצבעות, סובבתי וצבטתי. כאב לו. מאוד.
הרוק הבלתי ניתן לבליעה, החל נוזל לו מקצוות פיו.
"אתה יצור מגעיל. תראה איך אתה מרייר. מה נוזל לך הרוק כמו זקנה חסרת שיניים? איכס."
שחררתי את הגאג. "תנקה מיד את הרוק שלך מהרצפה. דוחה."
עיניו הבריקו. תוך שניות ספורות, גם הרצפה.
השכבתי אותו על השולחן שהתחת שלו מופנה כלפי מעלה.
חבשתי את ציפורניי ולבשתי כפפה. התחלתי לשחק לו בחור של התחת והכלבלב החל להתייחם.
אצבע אחת. משחקת בו בעדינות.
אצבע שנייה. הוא מגביר את הגניחות.
אצבע שלישית. אני מגבירה את הקצב. הוא צועק.
במקום האצבע הרביעית, לקחתי את הפלאג ודחפתי לזונה הקטנה שלי לתחת.
"תתהפך ותתיישב. על התחת."
כמה שניות של שקט.
הרמתי את חלוק התחרה שלבשתי. הסטרפ-און שלי כבר היה עלי. הוא לא הספיק להיות מופתע והחדרתי אותו לפיו.
"למצוץ כלב." הדחיפות שלי נדנדו אותו. זיינתי לו את הפה כשהפלאג תקוע לו בתחת ואני מושכת בשערו.
סטירה. "ככה מוצצים?"
צרור סטירות הבהיר שאני לא מרוצה ממנו.
הצתתי סיגריה כשהוא ממשיך למצוץ. "תפתח את הפה." איפרתי ומבלי לתת לו הזדמנות לבלוע, תקעתי לו את הזין שוב בפה. הוא השתעל קלות.
הפסקתי אותו. תפסתי את פטמותיו וחיברתי מצבטים יפניים. חיברתי שרשרת בניהם, סובבתי את הסמרטוט ושלפתי את הפלאג החוצה.
שמתי קונדום על הסטראפ וקצת Wet ונכנסתי לו בתחת בכל כוחי כשאני מושכת בשרשרת המצבטים.
את השאגה שפלט לא ישכחו בצפון ת"א הרבה זמן.
זיינתי אותו חזק. "תביא ביד חלאה. אני רוצה לראות איך השפיך שלך יוצא ממך. רוצה לראות אותך מלקק את השאריות שלך מהרצפה שלי. משאיר אותה מבריקה."
הוא התחיל לאונן. שניות. גמר והחל ללקק את הרצפה כפי שצווה.
שחררתי את המצבטים ומזגתי לו שוט של ייגר.
תגרגר עם זה ותיבלע. אני רוצה את הפה שלך מחוטא.

2:30 לפנות בוקר. יורד גשם. אני על הגג בבגד מינימאלי. אוהבת להרגיש את הטיפות על העור.
הלילה, רוצה להיות לבד. Me Myself and I.
עומדת בגשם ונושמת. האוויר המזוהם של ת"א מריח לי נקי. העיר נראית אחרת מלמעלה.
היורה מנקה הרבה. למרות שזה הגשם הכי מלוכלך.

הפגישות בייננו מקבלות משמעות שונה. הבדס"מ כבר לא הדבר היחיד שמקשר.
אני קולטת רכב אדום. טויוטה יאריס. בדיוק כמו שלו.
בטוחה שיש עוד כאלה. משחררת ויורדת בחזרה לדירה.

פרח אדום מחכה לי על סף הדלת. אני מבינה שהרכב למטה, שלו.
משאירה את הפרח, נכנסת לדירה ולוקחת את הנייד. מסמסת.
"אתה לא מכבד שאני רוצה להיות לבד. תעלה!"
מכניסה דיסק של זקיר חוסיין ומדליקה כמה נרות.

ללא מילים, נכנס בראש מורכן. לא מעז להישיר מבט. מתפשט ויורד על ארבע.
פלדלת אחת, לא נעולה מפרידה ביינו לחדר המדרגות וחשק רגעי לבעוט בו החוצה, עובר בי.
והולך.
לרגליי שלולית קטנה מהגשם שגופי ספג.
זזה שני צעדים ונעצרת. הוא מנקה בלשונו.
הולכת לסלון והוא אחרי. עונדת קולר לצווארו, מחברת את הרצועה ושוקעת בספה.
מורידה לו את הראש לכיוון מגפיי. הוא מתחיל ללקק אותם. בלהט, בתשוקה.
מבלי לשים לב, הוא מרים אט אט את רגלי. אני נותנת לו 7.8 שניות בדיוק להנות מתנוחה קרובה לישיבה ומפליקה לו.
סטירה חזקה. סימני האצבעות שלי לא מאחרים לצוץ על עור פניו.
"אבל למה, מה לא בסדר מלכה שלי?"
עוד אחת. חזקה מקודמתה. "תפעיל את התא וחצי שיש לך במח ותחשוב."
שקט.
הסטירה השלישית חזקה. אולי חזקה מידי. לוקח לו קצת להתאושש.
"הרגל שלי נשארת במקומה. אתה יורד אליה. אתה מבין?"
הוא מרגיש דביל ואני מזהה. מתחילה לזהות את ההרגשות שלו. לא רוצה לחשוב מה זה אומר. לא כרגע.
נושק לרגליי. "סליחה מלכתי."
נעמדת, רוכנת מעליו, תופסת את אשכיו, מושכת ונועצת את ציפורניי בעור העדין שמסביבם ומשלחת אצבע אמצעית לפי הטבעת.
הידוק ציפורניי תוך כדי משיכה הוציאה ממנו אנקת כאב מגרה.
משחררת וחוזרת לספה.
חולץ ומלקק את כפות רגליי. מלקק ומלקק.
רמת החרמנות שלו עולה. הזין שלו זקור.
"תביא כוס מהמטבח."
בטיפשותו, חשב שיעשה זאת על שתיים. שוב מזהה.
כשהציפורניים שלי ננעצות בצווארו, קצת מעל לקולר, הוא מבין וזוחל למטבח. מביא כוס. הזין עדין עומד.
"אתה חרמן, טינופת. תאונן ותגמור בתוך הכוס שהבאת. אני רוצה את הראש שלך נקי. וגם את הצינור."
הוא מאונן ואני נוקשת בחוסר סבלנות עם העקב ברצפה. לפי קצב המוסיקה. זה מוציא אותו מריכוז.
אי אפשר שלא לצחקק.
הוא מתחיל להגיע לשם. רעידות הגוף הקטנות.
מחזיק את הכוס. הוא עומד לגמור.
אני עולה על הספה ופותחת את החלון לרווחה.
מסתכלת לעברו.
"קום. תאונן פה, בחלון ותגמור החוצה. אולי אחד מהשכנים יקלוט." אני צוחקת ומתיישבת בכורסה ליד.
מבוהל. יודע שאין לו ברירה. הוא מנסה לגמור. מבועט ומפוחד הוא מביא ביד ובקושי רב גומר.
"לך לרחוץ ידיים. אל תיגע בכלום בדרך."

הכותונת שלגופי דקה. משב אוויר קריר נכנס ומעמיד לי את הפטמות.
הוא מתחתיי. שותק. מתיישבת בכורסה.
"תתחיל ללקק."
קרסוליים, ברך. הוא מלקק בשפתיים ולשון עדינות. מוסיף יד מידי פעם.
שמגיע לפנים הירך, אני מצטמררת. הוא נעצר לרגע.
"לא אמרתי לך להפסיק." אני קמה. מסתובבת ודוחפת את ישבני בפניו.
אני מרגישה את הלשון שלו מלקקת אותי. מלקק סביב החור ומחדיר לשון.
"תנקה כמו שצריך. אני רוצה את הלשון שלך עמוק בתוך התחת שלי."
הוא משתדל.
אני משנה את זווית העמידה. כשהוא ישוב על הרצפה, אני מצמידה את גבו לכורסה ומשעינה את ראשו לאחור.
נעמדת בגבי אליו, מפסקת את ישבניי ומתיישבת.
הוא מתקשה לנשום. אני ממשיכה לחנוק.
בשניה הזאת שלפני, בשלב שהוא מתחיל להאדים ולנסות לא להתפתל, אני מתרוממת.
לשניה.
מתיישבת שוב.
חונקת.
משחררת שוב. ומסתובבת.
"עכשיו נראה מה אתה באמת יודע לעשות עם הפה שלך."
הוא מנסה להשחיל מילה אך לא מספיק.
אני דוחפת את ראשו בין רגליי.
"תכניס את הלשון עמוק לתוך הכוס שלי."
אני מרגישה את פיו הפעור מנסה להקיף את כולי ולשונו משתוללת בתוכי. הגירוי גובר.
מפסקת את השפתיים ונמרחת על פניו. מזיינת לו את הפנים.
מהמצח ועד הסנטר. עכשיו אני מבינה למה אני נמשכת לגברים עם אף גדול.
הוא מנסה לענג אותי עם הלשון.
אני מקשה עליו. "תמצוץ, זבל."
אחרי מספר תנודות הוא מצליח לתפוס את הדגדגן שלי בשפתיו ומתחיל לינוק.
תחילה בעדינות. אני ממשיכה להקשות עליו וזזה למעלה, למטה.
הוא בשלו – מוצץ.
הוא משלב אצבע. עוד אחת. אני מרגישה את המיצים שלי נמרחים על פניו.
אני מזיינת לו את הפנים חזק. האצבעות, המציצה, הלשון. הכל ביחד מביא אותי לאורגזמה מטורפת.
אני יודעת שהפעם אני הולכת להשפריץ בגדול.
עוצמת עיניים וזה מגיע. כל הגוף רועד לי.
"תבלע הכל. שאף לא טיפה אחת תיזל."
הוא כמעט נחנק. השפריץ, כפי ששערתי, חזק. חזק מאוד.
הוא בולע הכל בכמיהה. לא מפספס אף לא טיפה.
נעצרת. ישובה על פניו, מרוקנת. הרגשה עילאית.
אני מתרוממת. הוא מאושר.
כולו מרוח במיציי כשמבט של תודה בעיניו.
קמה והוא משתחווה לרגליי. נושק לכפותיי כאות תודה.

מבעד לחלון אני רואה את תל אביב. עיר מסריחה. רועשת, מזוהמת. רעה.
בכל זאת, אני אוהבת אותה.

איש הפלסטלינה שלי הגיע כולו מזיע ותשוש.
"תכנס להתקלח" אני לא יכולה לראות אותך ככה.
הוא לא ענה וגרר עצמו למקלחת.
"אם כבר אתה שם, תעשה חוקן על הדרך. שתהיה נקי עד הסוף." סיננתי והלכתי לבדוק מי התקשר שהתקלחתי.
על הצג הופיע מס' חסום. אם זה חשוב, יתקשרו שוב.
שמעתי את המים זורמים. המחשבות שהתרוצצו לי בראש העלו חיוך על פני שטוב שלא ראה.
הלכתי לחדר השינה ופתחתי את המגירה בה נמצאים כל האביזרים.
החלטתי שהפעם אני עוצמת עיניים ושולפת מה שיבוא.

פתחתי את דלת חדר האמבטיה. הוא בדיוק התנגב.
"אני נקי מלכה שלי."
"בוא נבדוק." החיוך של מקודם עלה שוב. הוא התקפל.
"החיוך הזה... מלכה שלי."
לא התייחסתי ונתתי לו מכה קטנה מאחורי הברך. הוא כרע על שטיח האמבטיה.
"תפסק" אמרתי, בועטת כדי "לעזור" לו להבין למה התכוונתי.
"אני רוצה לבדוק שאתה נקי. תתכונן. תפסק את אצבעות הרגליים."
הוא החזיק אותן כשאני בודקת אם הכל נקי. כופפתי אותו ופתחתי את שני ישבניו.
"תחזיק". לקחתי כפפת גומי, שמתי צמר גפן על הציפורן ונייר דבק רפואי וללא כל חומר שומני דחפתי אותה לתוך הרקטום.
אנחה קטנה נפלטה. התעלמתי. הוצאתי את הכפפה. נקי.
תראה לי את הפופיק שלך. לקחתי מקל אוזניים ובדקתי. נקי.
כך עברתי על כל חלק גוף אפשרי. נקי.
מודה שלמרות השגעת שלי לניקיון, קיוויתי למצוא חלק מלוכלך.
התחלתי לקשור אותו. נתתי לדמיון שלי להשתולל. בתיה עוזיאל הייתה גאה בי.
לאחר שהיה קשור כולו, קשרתי כל בוהן בנפרד. מתחתי את החבל וחיברתי באזור הגב.
התנוחה נראתה לי בלתי אפשרית. החיוך שוב עלה לי.
הוא נראה כמו נערת גומי שחומה ומבוהלת.
דחפתי את גוש הפלסטלינה המקופל לכיוון הסלון. חיברתי אותו לשולחן כך שישבנו השחום והשרירי מופנה לכניסה.
שאני רואה כזה דבר, עניין של רגע עד שהיד שלי נוחתת. התחת נעשה אדום.
"אני צמא מלכה שלי."
הנחתי את קערת השתייה הריקה על הרצפה.
המבט שלו ניסה להגיד שהקערה ריקה. אבל הוא לא הספיק.
נעמדתי מעליה והשתנתי קצת פנימה. "תשתה."
הוא רכן קדימה ולא הצליח להגיע אל פי הקערה. עמדתי והבטתי בו. "מה אתה מסתכל? רצית לשתות, תשתה!" הוא קימבן תנוחה הזויה ושתה. "תשתה הכל."
הוא ניסה לחזור לתנוחה נוחה והסתבך. תפסתי את קצוות החבל מגבו ומשכתי כלפי מעלה. הוא התמקם.
כופפתי אותו. לבשתי את הסטרפאון שלי.
תפסתי בחוזקה את הביצים. הזין הזדקר. מאז הפגישה האחרונה ביער לפני 4 ימים, אסרתי עליו לגמור.
"מה זה הבוטן הזה? מה אני אומרה לעשות עם כזה זין קטן?" הוא כמעט נחנק.
"תמיד טענתי שנשים עדיפות."
התחלתי להרחיב לו את הרקטום. אצבע אחת, שתיים, שלוש.
ראיתי שהוא נהנה. התרוממתי וחדרתי בכל הכח.
הצעקה שהשתחררה ממנו שוב העלתה את אותו החיוך. "שתוק. אני לא סובלת שמתבכיינים. אם אתה בכיינית, נדאג לך לגבר חסון שיזיין אותך כמו שצריך." הוא השתתק.
המשכתי לזיין. תפסתי את הישבנים בציפורניים. ליצור קונטרה. הציפורניים ננעצו חזק ושקעו בבשר.
שנייה לפני שגמר, יצאתי. הכנסתי שתי אצבעות והתחלתי לחלוב. "שלא תעז לגמור." אמרתי וידעתי שאין לו שום שליטה בנדון. תוך פחות מדקה, הרגשתי את גופו רועד וידעתי שהשפריץ הבלתי נמנע כבר יצא.
הרצפה היתה מלאה. הוא לא גמר 4 ימים. יכולתי לראות.
"אמרתי לא לגמור. מה?" סטירה.
"את יודעת שלא ניתן לשלוט בזה מלכה שלי. בטח לא כשאת חולבת אותי."
סטירה נוספת. "זה לא תירוץ. תלקק הכל. נו?"
חדרתי שוב בחוזקה עם הסטרפאון הגדול והשחור שלי תוך שהוא מלקק את הרצפה.
תפסתי בפטמות סובבתי ומשכתי. הוא התאפק לא לצרוח.
נעשה אדום והפסיק לנשום.
"אם לא תנשום, תיחנק. אם בא לך למות תעשה את זה במקום אחר. לא אצלי בבית."
הוא לא ענה. רק שיחרר נשימה ארוכה. והמשיך להתענג על הזין שלי.
שלפתי אותו מהתחת ותוך רגע הוא כבר נכנס לו לפה. "תמצוץ זבל. נראה אם אתה יודע למצוץ לפני שאני מביאה איזה חבר טוב לזיין אותך. שלא תעשה לי בושות."
הוא ניסה למלמל משהו. "לא מדברים בפה מלא!" שוב סטירה.
שראיתי שהחרה הקטן מוצץ ומוצץ טוב, נעמדתי מעל הפנים תוך כדי שאני משחררת את הרצועות.
הוא שכב על הגב קשור וחסר אונים. רציתי לנשק אותו. להגיד לו שככה אני אוהבת אותו.
פרמתי את החבלים. נעמדתי ברגליים פסוקות מעל ראשו.
הוא כבר משך את ראשו לכיוון הכוס שלי שהיה רטוב וחם.
"לא!" אל תתקרב.
הרגשתי שיש לי עוד קצת פיפי. נתתי פוש והשתנתי לו על הפנים.
"אני רוצה לנקות אותך מלכה שלי."
הסתכלתי מלמעלה –
"היום כבר סיפקו אותי פעמיים. לך, לא מגיע הפעם. תתלבש."

היה לי יום עמוס בעבודה. חזרתי הביתה, מלאתי אמבטיה. קצף, מלחים, שמנים. רוטינה מרגיעה שכזאת.
לפעמים, נראה שההתעסקות בעניין מרגיעה יותר מהמוצרים עצמם.
הנחתי את השרפרף הקבוע עם הספר, הקפה והקאמל שלי, הדלקתי נרות וצללתי לתוך עצמי.
נרדמתי.
צלצול הנייד העיר אותי. איש הפלסטלינה.
"מלכתי, קבענו ב8:00?"
"תמתין" סיננתי וחיפשתי שעון בתווך ראיה לקלוט מה השעה. 8:30. לא מתרגשת. כרגיל.
"תמתין לי למטה."
אחרי שעה ירדתי, נכנסתי לרכב ונסענו.
"אתה יודע לאן אנחנו נוסעים?"
"לא מלכתי. לאן?"
"סע צפונה. אכוון אותך. ובפעם הבאה שאתה לא יודע משהו, תשאל. אתה לא כזה חכם שאסמוך עליך."
חושך בחוץ וחם. מאוד לח. אני אישה של חורף אירופי.
הגענו למקום שרציתי.
פלסטלינה ניגש לתא המטען והוציא את מה שהוריתי לו להביא.
"קח את הדברים ובוא אחרי."
הלכתי לכיוון העצים הסבוכים. מצאתי קרחת יער קטנטונת והוריתי לו להניח את הדברים.
"תבחר עץ. זאת זכות הבחירה היחידה שתינתן לך הלילה. נצל אותה."
הוא בחן אותם כאילו מחר הוא לוקח אחד מהם לאמו להציג בתור כלתו הטרייה.
"נו? מה לוקח לך שעות?"
"זה" אמר כהרגלו בחצי לחישה.
"תוציא את החבלים הירוקים מהתיק ותתפשט."
שאפתי את ריח מרכך הכביסה שיצא מהחבלים והתערבב בריח הטבע. שילוב נעים.
הפלסטלינה שלי כבר היה מרוח על העץ ערום ומוכן.
תחילה, קשרתי את ידיו ורגליו לעץ.
הקשירה התפתחה כריקוד וכשסיימתי, כולו היה דבוק לעץ ללא שום יכולת תזוזה.
גווני העץ, הירוק של החבלים והגוף השחום שלו נראו ביחד כמו משהו יפיפה שהטבע יצר בעצמו.
קלטתי ענף שעמד במאוזן לקרקע מעלינו. חייכתי לעצמי ולקחתי חוט קשירה דק.
הוצאתי את גלגל הכאב ומבלי להתריע, העברתי על גופו. זה חירמן אותו. מאוד חירמן.
הזין שלו נעמד. לקחתי את חוט הקשירה וליפפתי כל אשך בנפרד. בסיום, חיברתי בין שניהם.
המשכתי את הקשירה על הזין עצמו. לקחתי אבן וקשרתי לקצה החוט. הסתכלתי על הענף מעלי וזרקתי את האבן שמשכה את החוט והקיפה את הענף.
תפסתי אותה ואחזתי. משכתי קלות. הוא ניסה להפריד את עכוזו מהעץ ולהתרומם על קצות אצבעותיו להקטין את הכאב, אבל החבלים מנעו זאת ואנחת כאב חדה נפלטה מפיו.
שיחקתי עם גלגל הכאב על הזין והאשכים. לקחתי נוצה וצרפתי למשחק.
"בבקשה מלכתי, אני לא יכול לעמוד בזה יותר."
"יש לך מילת בטחון. שתמצא לנכון, תשתמש בה." אמרתי ושלפתי כיסוי עיניים מהתיק.
יכולת הראייה נשללה ממנו ואת הצלפת שוט הזנבות שלי הוא התחיל להרגיש. בעדינות בתחילה. מתחזק.
הסימנים שאני כל כך אוהבת, החלו לבצבץ על העור השחום.
פתחתי את הצידנית שהביא והוצאתי ממנה את קוביות הקרח שהצטרך להכין בקופסה נפרדת.
לקחתי קובייה שעדין נראתה מגובשת ושיחקתי בפטמות. הקור העמיד אותן וגרם לו להתכסות בעור
ברווז ולרעוד בקטנה.
פרמתי את הקשירה מהזין והביצים. הזין שלו עמד חלקית. הפלקתי לו על הזין ובידי השניה על הלחי, מה שהעמיד לו בגאון.
המשכתי לפרום. בסופו של דבר, עמד הפלסטלינה דבוק לעץ, ערום, שפוף ומכוסה עיניים.
השכבתי אותו על השמיכה שהיתה פרוסה על הקרקע.
הורדתי את התחתונים ונעמדתי מעל אפו.
"תריח ושלא תעז להתקרב."
הורדתי לו את כיסוי העיניים והתיישבתי על פניו. הוא הוציא לשון והחל לענג אותי.
גמרתי לו בפה. הסתכלתי עליו וראיתי את כל המיצים שלי מרוחים על פניו וצווארו.
אספתי אותו אלי. התכרבלנו לנו על השמיכה.
"דיטה?"
"דיטה מלכתי. מתאים לי הכנפיים שהם מכינים."
"כנפיים My ass – אתה אוכל סלט!"
"כן מלכתי."

ראיתי אותו, בפעם הראשונה. יושב שם כמו דמות פלסטלינה.
הוא היה רך, עדין, מבט תמים בעיניים.
נפגשנו בבית קפה. כמעט שמונה בערב וקבעתי עם חברים בעשר ,שעתיים מאוחר יותר.
בניגוד להרגלי לאחר, אפילו אקדים מעט, נקודה לזקוף לזכותי בעשרת האיחורים הבאים לפחות.
הוא ישב בשקט. במבט מושפל. דיבר בלחש ומידי פעם, שאף שאכטה סמלית מהמלבורו לייט שלו. סיגריה מגעילה.
הזמנתי אספרסו קצר עם קליפת לימון בצד. הוא שתה קורונה. השיחה סבבה סביב פרטים בנאלים.
"מה מושך אותך בבדס"מ?" חתכתי בשאלה חדה.
הוא הרים את עיניו והביט בי לראשונה.
"מה שיעשה לך טוב".
שאלתי אם אין לו גבולות אדומים. "לא" סינן, "אין לי" והצית סיגריה נוספת ברעד קל.
הזמנתי חשבון. שילמנו ויצאנו מהקפה. ידעתי שכל עוד לא אומר כלום, הוא יעמוד וישתוק שם כמו גולם. אחזתי בפרק כף ידו וגררתי אותו לכיוון דירתי. הוא נגרר ושתק.
נכנסנו, סגרתי את הדלת מאחורי, מבט אחד לכיוונו והוא על ארבע.
הלכתי למטבח והוא אחרי, זוחל. לקחתי כוס וזרקתי קוביית קרח פנימה. הוא ליקק לי את הרגל. רקעתי. הוא הבין ונסוג לאחור.
נכנסתי לסלון, הפעלתי את המערכת והכנסתי את הדיסק שהיה בהישג יד. הדלקתי כמה נרות.
הנחתי את הכוס על השולחן והבטתי בו. פלסטלינה מיד שיתף פעולה, הוא הבין והחל לתור אחר פינת האלכוהול בעיניו.
חייכתי. זה בתוך הארון ויהיה עליו להתאמץ קצת יותר.
הוא מלמל משהו.
"אני לא שומעת. תגביר את הקול."
"איפה המשקה שלך גבירתי?"
סופסוף שמעתי אותו ממש מדבר. בלי רעשי רקע של בית הקפה. היה משהו מיוחד בקול שלו.
"תצטרך לחפש...
אבל, על כל ארון שתפתח בטעות, תשלם.
תחשוב טוב לפני שאתה פותח איזושהי דלת.
תתפשט."
אהבתי איך שסידר את הבגדים בקפידה ולא זרק על הרצפה כמו מרבית הגברים. נשלטים או לא.
הוא ירד על ברכיו וזחל לעבר הדלת הנכונה. Fאק, שלא יפתח.
תזכור שכל דלת לא נכונה תביא איתה כאב. כמס' הדלתות, רמת הכאב. תחשוב טוב טוב.
הוא נעצר. חזר מעט לאחור ופנה לדלת השמאלית.
"אפשר לנסות גבירתי?"
"תנסה" הפטרתי.
הוא פתח את דלת הארון. "זה לא פה."
לא ראיתי אכזבה על פניו וזה לא מצא חן בעיניי.
לקחתי את אחד הנרות שהשעווה נמסה בו, וטפטפתי ממרחק זעום לאורך הגב.
השעווה החליקה במורד הגב הישר אל החריץ של התחת ובתגובה, הוא ניסה להתרומם.
העקב שלי ננעץ לו בגב בין טפטופי הנר, ושלח את המחשבה הזאת לאבדון.
"תמשיך."
הוצאתי את העקב מהגומה הקטנה שנטבעה בבשר והפלסטלינה שלי החל לזחול לכיוון הנגדי.
"רגע, לא עלה בדעתך שהעקב שלי התלכלך בשעווה? אל תענה. תנקה ורק אז תמשיך."
"כן, גבירתי. סליחה גבירתי. לא חשבתי."
היד שלי התלבשה לו יפה על הפנים. התבנית האדומה שהותירו האצבעות, התאימו לצבע עיניו.
"אמרתי לך לא לענות."
הוא ניקה את העקב בתאווה וכשראה שאני מסופקת, זחל לעבר הארון שממול.
"תישאר באזור הזה." הוא חזר.
פתח את הדלת הימנית במזנון ולפני שהספיק לומר רובי וויליאמס, נחת השוט על ישבנו השחום.
אחרי סדרת הצלפות הולכות ומתגברות, הבין שעמד בתחילה מול הדלת הנכונה וזז לעברה.
במבט מאופק, פתח את הדלת והוציא את הג'ק.
הקרח בכוס נמס.
שפכתי את המים שהיו בכוס על הרצפה. "תלקק, זבל."
התיישבתי על הספה עם הג'ק ביד.
איש הפלסטלינה עמד שפוף על ארבע באמצע הסלון שלי עם תחת אדום שנראה למרחקים.
בפוזיציה הזאת, הוא נראה לי הכי סקסי בעולם.
"אני יכול לסגוד לרגלייך מלכתי?"
הנהנתי והוא שקע בכפות רגליי. נהניתי. הזמן איבד משמעות.
הצלצול המזהה את החברה הכי טובה שלי פילח את האופוריה.
שקעתי בספה ולקחתי לגימה נוספת. שיט, אני שוב מאחרת.