בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ב-‏ZONE של כתיבה .

לפני 6 ימים. 25 במאי 2020, 9:17

את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי...

אני מבטיח לך, מילה שלי ...

את מכירה אותי כל כך טוב...

אני אדבר...

אני אדאג...

אני אבדוק...

אני אסגור...

אני אטפל...

 

אני אני אני ואני .

חאלס!!

 

למה זה כל כך קשה לדבר פחות ולעשות יותר?

איףףףףףףףףףףףףף

 

בוקר טוב

לפני שבוע. 23 במאי 2020, 14:21

זה עיבוד שלי ושלו עלילה שהתחילה במסדרונות , תאים אפלים .

זיכרון שלא נגמר.

זה סיפור על גילוי לא מודע של אומץ והיסחפות 

זהו מסע פנימי של התפתלות , התפתחות.

עלילה עם נקודות מפנה מפתיעות ובילבול בין מציאות לדמיון .

שפע של סמלים שרק מזינים את הסקרנות שמתגברת ואת

הנסיון להבין מה עומד מאחורי זה .

 

מיכאל אנדה (כותב הספר ״הסיפור שאינו נגמר״) כך הוא כתב:

״אין לי מושג כיצד יום אחד התחלתי לכתוב סיפור להנאתי הפרטית בלי שאדע מה יהיה המשכו וסיומו… ככל שהמשכתי בכתיבה נטוותה ההרפתקה כמעט מאליה, וכשסיימתי אותה – והנה לפניי ספר...״

בפאנלים ובראיונות נשאל אנדה לא פעם על אודות מה שעומד מאחורי היצירה, אבל סירב להציע פרשנות. "פרשנות טובה", אמר, "היא הפרשנות הנכונה, ללא כל קשר לשאלה אם היא משקפת את כוונות הסופר".

 

אז לסיפור שלי אין פרשנות  , הפסקתי לחפש אותה.

ובכלל זו הגישה שלי לחיים.

את הדמויות בסיפורים שלי אני בוחרת בקפידה ומשם כבר

מגיעה הפרשנות, או שלא.

היא דינאמית . משתנה כל הזמן ומותאמת למה שנכון לי, לנו.

רק כך אני יכולה להיות באמת נוכחת , להינות מהחוויה .

 

                   

                    **כל אחד ודרקון המזל שלו**

לפני חודש. 15 באפר׳ 2020, 14:52

מכירים את אלו שזקוקים ל״הוא״  שרק יבוא וישמיע להם

בדיוק את מה שהם מתאווים לשמוע?

הפנטזיונרים האלה נו, שבמקרה ״ההוא״ בא ואומר להם את

המשפטים שיושבים עליהם בול ! 

ו״ההוא ״מטפח בהם תקוות , מחמיא ומלטף...

נוגע לא נוגע , מתחזק את הקשר.

הרי כל אחד מהם ישמש אותו . כך או אחרת.

במוקדם או במאוחר .

כולם חברים שלו, כולם מכירים אותו ויש לו קשרים מפה עד

הונלולו...

הוא לא אוהב להיות תחת פיקוח, בטח לא כשנתפס על חם .

את ההשלמות יעשה איתך , אתה או איתו

מי שיזדמן לו לאותו רגע, יום או תקופה.

 

תאכלס.... עבודה בעיניים . 

צורך במסווה דאגה ואיכפתיות. תעתוע , אחיזת עיניים .

במקרה הזה האינטרס מקדש את האמצעים.

 

אז בנושא של ״ההוא״ עסקינן , מוכר האשליות .

הרי זה מה שהוא יודע , למכור. 

לא להרגיש , לא לאהוב... 

את עצמו כבר מכר ממזמן .

 

וכמו שנאמר:

״כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר , בטלה האהבה״.

 

 

לפני 4 חודשים. 23 בינו׳ 2020, 7:10

היא ראתה אותנו מהצד , מצחקקים יחד במועדון.

היא הסתכלה עלינו במבט בוחן עם הסיגריה הזו שלה בפה

ואמרה : ״הסתבכתם!״

זה היה  לפני שנה ,פאקינג שנה עברה מאז...

כנראה שכבר אז המכשפה הגינגית הזו ראתה משהו שהוא

ואני  לא ראינו.

משהו מאד ברור וחד משמעי שמוביל לכיוון אחד. 

תסבוכת !

ורק זה היה חסר לי , ״טוסיק״ כמוהו שיוציא אותי משלוותי . 

שיהיה שותף לשדים שלי , שיוציא אותם לרקוד ביחד איתו.

בשנה הזו מצאנו בסיס טוב לתעופה , בלי להתאמץ בכלל ,

נקי . באלגנטיות ובהמון כבוד .

בדיוק לפני שבועיים הפך לבוס שלי.

רעיון שהשתעשענו בו כבר כמה חודשים לפני .

והנה -

מחלקה חדשה , תפקיד חדש, בוס חדש.

מנסה להתאים את עצמי ל״אווירה ״ החדשה.

״אווירה ללא אוויר״.

 

עכשיו הוא בכל מקום.

הוא סוגר עלי , הוא יודע מה הוא עושה .

מוצא את הדרכים שלו להשתלט עלי.

ואני ?

אני בינתיים משנורקלת וממלמלת לעצמי 

למה פתחה פה הגינגית הזו???!!

 

 

                     יום הולדת שמייח טוסיק.

לפני 5 חודשים. 6 בדצמ׳ 2019, 20:11

כמעט והיית מושלם אבל כמעט...

ביננו , היא אפילו הצליחה להלחיץ אותי המושלמות הזו שלך.

בתוכי קוויתי למצוא בך פגם.

 

אני שמחה שנפלת . 

אפשר לומר שאפילו כיוונתי אותך ליפול .

כי רק בנפילה הזו שלך הבנתי את מקומי .

את מקומך ואת מקומה.

 

אתה בדיוק כמו כולם.

אני סוף סוף יכולה להיות רגועה.

 

 

הקנאההתאווהוהכבודמוציאיםאתהאדםמןהעולם.

לפני 11 חודשים. 29 ביוני 2019, 15:33

זה בדיוק הרגע הזה שהדיסוננס חי , נושם , בועט .

הרגע שבו אני עושה rewind ,מריצה את המיינד אחורה .

צופה .

תוהה  אם זו אני שהייתי שם נוכחת  ,מעוכה, מחוצה בין רגליו.

זו שמסרה לו את נשימותיה, זו שהרים אותה לשניות בלבד רק

כדי שתוכל לשאוף קצת אוויר ,רק כדי שיוכל להוריד אותה שוב

למטה למקום ההוא .

למי פאקינג איכפת שאני פרועה, מרוחה ודומעת 

מחוסר אוויר .

את מי זה  מעניין שאני זונהשרמוטהמכורהלזיןשלו .

אני כבר לא שלי.

הייתי מחטיפה לי אחת שתעורר אם לא הייתי יודעת שאני רק

אהנה מזה.

ועכשיו אחרי שהכל בפנים נרגע , אני שואלת

כמה נמוך ההיא יכולה עוד לרדת ?

 

נמוך זונה

נמוך

תתכופפי.

לפני 11 חודשים. 9 ביוני 2019, 14:06

הימים האלה שההוא בתוכי רוצה 

לגמור וללכת  ,להשתמש ולזרוק.

לא זקוק לחיבוק ,רק לסיגריה שאחרי.

לא מתעסק ברגשות ,רק בייצרים אפלים.

לא מתחייב ,לא מתרגש ,לא אוהב.

צייד, צורך

טורף ,מורעב.

זקוק לסמן ,לכבוש,רוצה לפרק.

 

גומר .

מתנתק ונעלם.

 

אחחח ״הגבריות שמתפרצת״.

                             

סתמו.

לפני 11 חודשים. 1 ביוני 2019, 11:38

תמיד ידעתי לעוף עוד לפני שגידלתי כנפיים .

כילדה אימצתי לעצמי הרגלי ניתור.

פיטמתי אותי בלא מעט בטחון עצמי .

הפכתי לאישה והפכו הכנפיים לגדולות ויציבות רחבות ומגנות.

ובכל זאת משהו בי ניקר... 

התעייפתי .

עם הזמן החוסן והאחריות  גבו את המחיר.  לאט לאט

התרוקנתי ,נשאבתי . נדדתי ...

חיפשתי לעוף מלמטה .

 


טיסה 074 שיוצאת  מטרמינל נטוש , תא מינוס 1.

שם אני צמודת קרקע , מטונפת , חשופה.

מבקשת ,מתחננת .משתנקת.

יותר למטה.

כמה נמוך -ככה גבוה .

בדיוק כמו שהמוח המעוות שלי יכול רק לבקש.

וגם כשאני סותמת את הפה ,הגוף שלי מדבר , מסמן .

מוכן להנחתה.

הוא כבר יודע .

 

רק אז יש שקט.

הרבה שקט.

 

עברתי למצב טיסה.

לפני שנה. 25 במאי 2019, 13:14

אתה הרי יודע,  שנינו מאותו הכפר ... 

אתה לא יכול לסמם אותי כי אני כבר מסוממת , אני מזהה

אותך , המבט שלך מסגיר.

כלוא מאחורי סורג ובריח , ילד שבוי .

חומות של שנים , רגעים מצלקים , חיים שניטלו ברגע.

אני מרגישה את הטירוף, הרעב למקום של שקט.

החיים לימדו אותנו  להשתמש באותם הכלים. לבנות את

המגדל הכי גבוה בעיר , לטפס ולדלג בין גגות בניינים, כמו

פרקוריסטים שיודעים איך להתגלגל ,איך לנחות ,איך לקפוץ ,

איך לעבור חומות , ויש כאלה שמוסיפים לזה אקרובטיקה .

אני מסתכלת עליך במראה ורואה אותי , את החיוך התמים,

הבעת פנים השמחה שמסתירה את מחול השדים , את

הדיבוק שאוחז.

 

תא מינוס 1.

כך אני קוראת לו...

למה מינוס? כי אני יכולה .

יכולה לרדת נמוך יותר,  פשוט .

כמה שאנסה לברוח, אנסה לשמור על שפיות , איזון, פאסון...

זה סוגר עלי.

התא הזה שמור .

The privet room .

שם השקט נמצא , שלווה אין סופית . 

אחוזת טירוף ,מתמסרת ,נוזלת ,כואבת , מרוחה.

אני תמיד אמצא את הדרך לשם.

את הבר שליד , את העמוד הנכון לרקוד עליו.

את תא מינוס 1.

לפני שנה. 4 במאי 2019, 12:04

פאקק , כמה שאני טובה!

מושכת את עצמי למצולות כל פעם יותר למטה ,

לתחתית.

שם חווה את שכרון המעמקים שלי.

הוזה....

נדחקת ומצטמקת ,מתעקמת ונדחסת , רק כדי

להצטופף עד אפס מקום, לבלוע כמה שיותר.

וכשנדמה ששבעתי , נחנקתי ולא נותר מקום יותר, 

אני מוצאת את בועת האוויר הזו , לפוצץ אותה.

ולא כדי לנשום .

ההפיך ,

כדי להוכיח לעצמי כמה אני יכולה להיות יותר למטה

כואבת , מושפלת , יותר זונה , יותר כלבה .

וכשזה קורה ,

אני סוף סוף נרגעת , 

מקבלת את החמצן שלי .

 

תסתובביאיתיתרוויחיהואלאמביןאתהרווחשלו.