ב16.8 אני אמורה לחגוג 3 שנים של ניקיון.
עלק נקיון.
איך קל להיות נקייה כשיש לך בן זוג שאוהב אותך, שתומך בך, שיודע בדיוק עם מה את מתמודדת, ועוד בת זוג שלא מוותרת לי ומנסה לקרקרע את העפיפון שאני.
הייתה לי רשת ביטחון מאוד ברורה, אני שלהם והם שלי והגבולות, מתוחים ככל שהיו, היו ברורים. יש מותר, יש אסור, יש על מה לדבר.
ועכשיו אני רק שלי, שלי ושל אלוהים, והוא, שיהיה בריא, לא עושה לי חיים קלים.
שם בי התמכרויות ללחם ומים.
אבל אני לא יכולה להישען על אנשים יותר, קצת זה בסדר, קצת כולם עושים אבל אני לא יכולה להסתכל על אנשים אחרים ולומר, הנה רשת הביטחון שלי כי מיליון סיבות אבל בעיקר כי אני צריכה להיות בשביל עצמי ולהפסיק לחפש אנשים להישען עליהם.
וכל השבוע האחרון אני נגעלת מעצמי, אני כל כך עסוקה בתפל שאין לי פנאי לעיקר.
אני כל כך עסוקה בחוסר ביטחון שלי שאני רק מחפשת מי ירים לי אותו ואיך אני עושה את זה הכי טוב? עם הגוף שלי והמוח שלי שמתעסק במי הבא בתור שיביא עליי ביד בגלל איזה התכתבות או תמונת עירום.
ואני משקרת, ואני מסתירה, ואמנם לא לקחתי חצי שאכטה לריאות אבל אני הכי משומשת שיש עכשיו.
ואני יודעת את זה כי אני מתביישת לספר את זה, אני ממש מרגישה בושה כי אני יודעת מה האמת ואני יודעת שאם אדבר על זה יהיו מי שיגידו לי אותה ואני לא מוכנה לשמוע אותה, אני לא רוצה לשמוע אמת, רק לצלול חזרה לתוך התהום הזאת ולכבות את כל מה שכואב לי.
ואלוהים ישמור אותי כמה כואב לי ואני לא יכולה להתמודד עם זה יותר, אני רק רוצה שניה לא להרגיש הכל על 10000 ואני עושה את זה הכי עקום שיש.
הבאתי את הנשמה שלי והגוף שלי לקצה ולא הייתי מסוגלת להיות אפילו 12 שעות לבד עם עצמי בערות ורק חיפשתי איך לברוח, וכאב לי תופת אחרי 3 זריקות אבל העדפתי לנסוע לתל אביב ולסבול, ושיכאב לי הגוף ורק שלא לשמוע את הקול הזה שבראש שלי שאומר לי כמה שאני לא מספיק ואיך אף אחד אף פעם לא יבחר בי כי תמיד תהיה מישהי יותר טובה ממני ושאני אף פעם לא אהיה טובה מספיק.
אז אם הנשמה שלי לא טובה מספיק, הגוף שלי יהיה הכי טוב ואני אראה לכולם שאין מישהו שאני לא מסוגלת לכבוש גם אם אחרי 5 שעות אני מתעלמת ממנו כאילו לפני רגע לא סיפרתי לו איך הוא יכול לזיין לי את כל החורים ולקרוא לי שרמוטה.
ובמקום לחזור הביתה ביום שני אחרי שסיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות הלכתי להיפגש עם מישהי כי פתאום הייתי צריכה איזה אישור על זה שאני באמת נמשכת לנשים ולא רק מספרת את זה לעצמי כדי להיות מגניבה. והיה לי כיף איתה, ולא שכבנו כי כל הגוף שלי כאב והייתי עסוקה בלהראות כמה הכל סבבה וישנתי איתה וכשקמתי בבוקר אמרתי לעצמי מה אני עושה? וברחתי ללולו וניסיתי לספר לה עם מי אני מדברת ואיך הגעתי למיטה של אישה שקוראים לה כמו אהבת חיי והיא נראית כמו זאת שהייתה פלסטר כשהיא הלכה אבל לא הצלחתי להתמקד בכלום כי הטלפון שלי צלצל בלי הפסקה מ10 שיחות שאני מנהלת במקביל.
ונשארתי אצלה כי נעים לי שם וזה הרבה יותר מכיל אותי מהבית של אמא שלי וישנתי ואכלתי ובהיתי בטיקטוק ובמקום להמשיך לנוח כי זה מה שאני צריכה קבעתי עם איזה מישהו שהוא ההפך הגמור מכל מה שאני נמשכת אליו כי הוא אשכנזי ובלונדיני עם עיניים כחולות שמפצה כל החוסר ביטחון שלו במערכות יחסים עם כל מיני גאדג'טים והוא שיעמם אותי למות אבל החמיא לי בלי סוף אז לא הלכתי וכשרציתי ללכת הוא נישק אותי וזה לא היה רע אבל זה גם לא היה טוב כי שכבתי איתו וחשבתי על דברים אחרים.
כשעושים דברים מהמקומות הלא נכונים הכל מסתבך ואני מסובכת עד מעל הראש ואני חצי שניה מזה שייגמר לי האוויר.
אז כל הכבוד לי שלא עשיתי סמים אבל אני פועלת מכל הדפוסים הכי חזקים ומעוותים של השימוש שלי. ולא דיברתי עם פרא כבר כמעט שבוע כי אני לא רוצה להרגיש כלום עכשיו ואני לא רוצה להיות עם מישהו שאכפת לו ממני, גם את התקשורת עם צלול צמצמתי לאפס כי אני לא יכולה לעמוד יותר מול מראות ואני משקרת כבר יומיים כי אני לא רוצה לשמוע את האמת וכי אין לי כוח להכיל את המבט הזה שיש לאנשים בעיניים כשאני אומרת להם שאני ככה קרובה להשתמש.
ואני לא מצפה שמישהו יעשה משהו עבורי עכשיו, כי הגשר הזה צר ואף אחד חוץ ממני לא יכול ללכת בו אבל אני לא רוצה לשקר יותר. אני כבר 1055 ימים בוחרת בכל בוקר לומר את האמת ואני לא רוצה להפסיק עכשיו.
אז לסיכום, אני פליי ואני מכורה, אני נקייה כבר 20 יום, 10 חודשים ושנתיים ואני מתה מפחד שלא אזכה לראות את השעון לי מתאפס ל3 שנים.
