מתחת לפרווה

שלשום בזמן שערכתי את התמונות שצילמתי אחה״צ באולפן החדש הסתכלתי שמאלה לרגע והבחנתי שמתהווה שקיעה נדירה. החזרתי את כרטיס הזכרון למצלמה והתחלתי לצלם.

לקח לי קצת זמן להבין שאני יכול לפתוח את החלון, ואז עוד קצת זמן להבין שאני יכול לפתוח גם את התריסים (במהלך היום יש המון אור, וגם נוף לים).

חשבתי להוסיף את התמונה לפוסט עם יתר התמונות מהאולפן החדש אבל החלטתי שלשקיעה כזו מיוחדת מגיע פוסט משלה.

שבת שלום לכולן.ם. ☮️🦜🐣🕊️🦩🦅🎸🎶🎹👩🏽‍🎤

אה וחוצמזה השלתי עוד קילו וחצי, 23.8 ק״ג פחות משיאי. 

...התרגשתי כל כך לקראת הלילה. 😍

ותודה לפולירון שהושיעו אותי אחרי 9 לילות על מזרן השטח.

עשיתי טובה לאנושות וכיבסתי את מצעיי (גם של כרית החיבוקי בצורת הדילדו) במכונת הכביסה החדשה ועכשיו הם מתייבשים להם בפנאן במייבש החדש. אז גם אגלה אם הסדין שלי עולה על המזרן הגדול (שני מטר על מטר שישים).

מעניין אם גם המיטה הסגולה תקדים להגיע.

אנרגיות השארה ויצירה בקן החדש 🦜 ✨🎶🎤 🎧 🎸 🪇 💜  ❤️

ותודה רבה ליניר הסטנדימן (הֶלְחֵם של סטנדאפיסט והנדימן) שביצע שוב את התקנת הטיפול האקוסטי במומחיות, במסירות ובהומור צפון קורע.

חזרתי רק עכשיו, נוטף זיעה ומתנשף מיום מאוד מאתגר רגשית ופיזית בחברתה של תהום. נראה לי שלא בילינו כל כך הרבה זמן רצוף יחדיו מאז חופשת הצלילה הזוגית האחרונה שלנו בשלהי יוני.

קמתי ב4:40 והמשכתי לחווט את האולפן לאחר שאתמול יניר הסטנדימן (הלחם של סטנדאפיסט והנדימן) התקין את הטיפול האקוסטי. האולפן חזר להיות מבצעי (תמונות בהמשך).

הזדרזתי לסיים וב8 יצאתי ותפסתי קו 172 להביא את הרכב הגדול מרוטשילד. ראיתי את תהום יושבת שקועה בטלפון בדרכה חזרה מהג׳ים. הבהלתי אותה עם נשיקה במצח. לאחר מכן אספתי אותה מדירתה עם הרכב ונסענו להוד השרון. הקדמנו בחצי שעה והזמנתי אותה להפוך וכריך בארקפה. ב10:30 עלינו לעורכת הדין המגשרת וחתמנו על הסכם הגירושין.

משם המשכנו לקדימה/צורן כדי שתהום תוכל לרכוש לעצמה מערכת סטריאו כמעט זהה לזו שקניתי לנו לפני שנה וחצי ואני אוכל לקחת את הישנה מבלי להשאיר את תהום ללא מוזיקה. המוכר ניסה לשווק לה רמקולים קצת אחרים ומוגברים אבל היא הרגישה שהם תוקפניים ומעייפים והעדיפה להישאר עם הדגם המוכר והאהוב. הקפדתי לתת לה להחליט ולחשוב בשביל עצמה למרות שהיא כל פעם הסתובבה אליי לאישור.

בדרך חזרה לדירתה עצרנו בפונדק אסא (״אפשר לעניין אותך בסטייק לבן ושיפוד כבש?״ כאילו שהייתי צריך לשאול…) והזמנתי אותה לביקור קצר בדירתי לראות איך הענינים מתקדמים. היא הבחינה שהצטברו קצת מים במגש מתחת למתקן ייבוש הכלים הביסקסואלי השחור החתיך שרכשתי והתחילה לשלוף אותו ולנקז אותם. ״תהום אמרתי לך שאת יכולה לפתוח ארונות ולהסתכל, לא לבצע מטלות בית!״.

העליתי את המערכת החדשה לדירתה (22 קילו כל רמקול) ונאבקתי בהתקנתה במשך שעתיים מתסכלות. למרות שלא חסרות לי מטלות משלי היה לי ממש חשוב להשאיר אותה עם מערכת תפקודית, ואם לא הייתי מצליח הייתי מחבר חזרה את הישנה ומשאיר לה אותה, במיוחד לאחר שסיפרה לי איך המוזיקה ממלאת לה את הריק ומארחת לה חברה.

לאחר כשעה וחצי, כשהכל עוד נראה עגום ומתסכל ניבאתי שבקרוב יהיה לנו רגע “Cut The Russian”.

זה ביטוי של מייק, מאמן הגיטרה שלי, שמתייחס לקרב הגדול של רוקי בלבואה עם דראגו הרוסי ברוקי IV. בתחילת הקרב רוקי חוטף וחוטף ולא מצליח להחזיר. זה קשה לצפייה. רוקי אומר שהוא רואה את היריב שלו כשלושה, והחבר/מאמן מייעץ לו: “Hit the one in the middle”

ברגע מסויים, רוקי מצליח להכות בדראגו וליצור חתך בפניו. באותו רגע הוא מבין שהבעיה פתירה, שהמתאגרף הרוסי החסון הוא אנושי ולא מכונה, ומשם הקרב מתאזן עד לנצחון של רוקי בסיבוב ה12.

בכל מקרה, לאחר שעבדתי גם עם המוח ולא רק עם הגוף ונחישות הרוח (תמיד האופציה האחרונה🙄) הצלחתי לחווט בהצלחה את הרמקולים ולחבר את הרסיבר לWIFI הביתי. תהום התרגשה, הודתה לי ואמרה שלעולם לא היתה מצליחה לעשות זאת לבד. ביקשתי ממנה לזכור את הרגע הזה בזמן עתידי בו תכעס עליי או תקנא לי.

לקחתי את ציוד הצלילה שלי בעודי גועה בבכי, את נעלי הטיולים, המקדחה, הג׳ארות של החליטות וכמה אביזרי מין ספורים שתהום אישרה לי לקחת כדי שאוכל לאונן באפקטיביות (״לא לָקַחְתָּ דילדו! אין לך דילדו!!😱״). לקחתי בזהירות רבה גם את הספל המיתולוגי.

השארתי לה את המפתח והשלט לחניון. זהו, זה הבית רק שלה עכשיו. 

ביצעתי את הסבלות של כל השלל לביתי ב3 נגלות. אני כבר רגיל להתעורר שבועות ארוכים כל בוקר למציאות אחרת, ושהימים שלי מלאים בזיעה ודמעות (וגם קצת דם לפעמים).

נעים לכתוב מהאולפן שנראה כמו עצמו (+ארון צבעוני ועוד קצת רוחב וגובה) ונשמע עמוק וצלול מאי פעם.

הימים שלי פעלתניים בעוצמה כזו שאני חייב להיעזר ביומן כדי להיזכר מה עשיתי אתמול (הרבה) ועל יום חמישי בכלל אין מה לדבר.

הבוקר התעוררתי ב4:40, תרגלתי מדיטציה, פיתוח שמיעה ומשחקי מוח. קפצתי לג׳קוזי בקאנטרי. השלמתי אימון גיטרה יום שני ברציפות ועברתי ברצינות על חלק הארי של השיעור החדש (לא הספקתי לנגן מאז שנכנסתי לפה ביום ג׳ ושנאתי את עצמי על זה).

ב10:30 ולמשך 8 השעות הבאות ניקיתי את ביתי החדש.

את רוב הזמן השקעתי במטבח ברוך הארונות. יכולתי לשכור רק את הארונות ולגור שם ברווחה (כ35 דלתות ו10 מגירות. הנפחים נעים בין גדול לענק. זה מבלבל, כל פעם שספרתי יצא לי סכום קצת אחר… והם מתנקים כשמנקים אותם, נהיים מבריקים, נוצצים ומלכותיים).

דמיינתי שאני מנקה עבור מלכה נערצת, אבל שהמלכה היא אני. כלומר זה לא שאני מכין את הבית לכבוד מישהי, אני הדומית וזה סטנדרט הנקיון שאני מצפה לו.

שפשפתי כל מדף ומשטח ב3D עם מסיר שומנים, ואז אקונומיקה, ואז ניגוב והברקה עם שטיפה יסודית של המטלית בין כל סיבוב. לאחר מכן עשיתי אותו דבר בארון הצבעוני בחדר השינה (הדיירים הקודמים היו שעירים) וגם במקלחת ובשירותים.

הכנסתי את כל הדברים שלא הולכים לאולפן (יוקם מחר בעזרת השמש) לארונות. הסרתי את מדבקות המחיר המכוערות מכל כלי הבית ומוצרי הנקיון שרכשתי ושפשפתי מהם בעקשנות את שאריות הדבק עם מסיר שומנים (מה הרעיון להרוס כל מוצר עם הדבק המגעיל הזה?).

שמעתי אלבומים חיוביים ומלאי נשמה באוזניות כדי שהסאונד יהיה טוב ולא אטריד את השכנים הדתיים.

עכשיו נשאר לי רק להכין סלט במטבח המצוחצח ולהתקלח (הזרם פה טוב) ואוכל להכריז על היום כעל יום פורה.

לא רוצה את המזרן שלכם. רוצה להרגיש בבית שלי, אפילו אם כרגע הוא ריק, חסר ומהדהד כמו כנסיה.

היום אני מרגיש יותר רגוע ובשליטה.

אמש לא שתיתי בסוף הרבה בכלל (בקבוק בירה רגילה קטן, מה שנשאר מבקבוק היין שפתחתי ערב קודם, קצת וויסקי) אבל לקחתי 2 מ״ג xanax וכדור שינה אחד. התעוררתי בשלוש אבל הצלחתי לסחוב עד 4:30. ככה נראית ה״מיטה״ שלי עכשיו. לדעתי זה חמישה כוכבים דה לוקס ואפשר לגבות על זה 180 דולר ללילה בAirbnb:

תרגלתי מדיטציה, הלכתי לקאנטרי שעכשיו קרוב יותר בקילומטר רק בשביל הג׳קוזי, עשיתי קניות סופר של דברים בהולים (כמו נייר טואלט, מים. חלב הומו):

ב8:15 הגיע טכנאי בזק והתקין את האינטרנטים אבל יש בעיית תשתית עם קו הטלפון הביתי והם יטפלו בה. תוך כדי הדבקתי פערים עם תגובות בבלוג, בפייס ובאינסטה.

לאחר מכן פסעתי לדירה של תהום, בדקתי שאני מצליח לפרק לבד את המדפים של מלכודות הבס והדיפיוזרים ולהסיר את הספוגים מהקירות. התקשרתי למוביל שהכרתי בטעות כשצילמתי בסמטאות יפו העתיקה בשעה הכי יפה בשבוע בשישי האחרון אחה״צ. (מרגיש כמו לפני חודשיים). נפגשנו ליד היונים ולא זוכר איך ולמה התחלנו לדבר כי הייתי שיכור. הוא מתמחה בעבודות עדינות. מחר ב7 בבוקר הם יגיעו לבצע את ההובלה בעזרת השמש.

התקשרתי ליניר ההנדימן שעזר לי להדביק את כל מוצרי הטיפול האקוסטי לפני כשנתיים והוא יגיע ביום א׳ לדירה החדשה. עניתי למיילים, הוצאתי הצעות מחיר וכל מיני ענייני מנהלה. הלכתי לקבל בתחת ממורן במרפאת לוינסקי. אמרתי לה שאני לא נוטר לה על כך שבכל פעם שאנחנו נפגשות היא דוקרת אותי. אכלתי שועלמה בראש העיר.

קניתי גומיות כדי לנסות לתקן לבד את הטפטוף מתחת לכיור במטבח ולא להטריד את בעלי הבית החדשים שלי. חזרתי לדירה של תהום, הזמנתי מטף כיבוי, פילטר בריטה, דייסון, מיקרוגל, קומקום חשמלי וספה.

לסיום הסרתי את רוב הספוגים והמדפים ועכשיו אני מרגישה גברית.

אוקיי נראה לי שאני בהתמוטטות עצבים.

קמתי ב3 בלילה במלונה ולא הצלחתי להמשיך לישון.

לקראת 4 ויתרתי, הכנתי סלט מרוב הירקות שנשארו במקרר, ארזתי את הכל וירדתי לים להשתכשך בחשכה. הלבנה היתה בדרך לשקוע מעל הכנסיה היפה בכיכר קדומים והשתקפה על פני המים. בחודש הבא בעזרת השמש אתפוס אותה שם.

ב6 עזבתי את המלונה וסחבתי את הכל לדירה של תהום (שתי תחנות ברק״ל+ק״מ ברגל) בשתי נגלות עמוסות וכבדות. התחלתי לערוך את הטיימלפס שצילמתי אתמול בכיכר השעון (6300 פריימים!). עברתי על הטיוטה השניה של הסכם הגירושין והעברתי את חלקי השני בתשלום השני. (בשבוע הבא חותמות).

ב9:30 התחלתי סשן הקלטה של 3 שעות, וב13:00 הגעתי לדירה החדשה לפגוש את הדייר הקודם כדי שיוריד את בסיס המיטה המכוער שהשאיר שם. המובילים של המקרר התקשרו שהם בדרך וקפצתי לכספומט להוציא עבורם מזומן.

המקרר הגיע עטוף בניילון נצמד כזה שהיה קשה להסיר, וכל מיני מדבקות מעצבנות בפנים. כשסיימתי להתקוטט איתו חזרתי לדירה של תהום במה שהרגיש כמו התקף חרדה. מי אני ומה זה החיים המוזרים האלה? הדירה החדשה ענקית, ריקה, לבנה ומהדהדת. הרגשתי שאני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל ואין לי כוח להמשיך לנוע.

אכלתי שתי פרוסות לחם קל עם טחינה ופסטרמה (הדיאטה שלי בנויה כך שאני כמעט לא צורך פחמימות במהלך היום ורק שותה אותן בלילה), המשכתי לערוך את הטיימלפס וניסיתי להירגע ולתכנן את המשך היום.

התחלתי לשרטט לעצמי תכנית, והסעיף הראשון שכתבתי היה קודם כל להירגע ולתרגל נשימות 4-7-8 במשך חמש דקות. ביצעתי ואז המשכתי לתכנן.

ואז היה טלפון, וזו היתה מורן ממרפאת לוינסקי, שם עשיתי בדיקות STD לפני שבוע. בעודה מזדהה ומתחילה לדבר עלה בדעתי שאם היא מתקשרת זה סימן שיש לי איידס כי אם הכל בסדר הם לא מתקשרים. היא אמרה שבדיקת הלוע שלי יצאה גבולית לזיבה ושעליי לבוא בהקדם לקבל זריקה בתחת. לא היו לי שום תסמינים ואי אפשר לדעת מתי זה קרה. הבדיקה לא יצאה חיובית אבל גם לא שלילית. אגש לשם לקבל את הזריקה מחר בצוהריים.

בשלב הזה כבר הבנתי שאני בשיאו של הFuckning וזה איכשהו הניע אותי לפעולה.

קיפלתי את הבגדים שכבסתי אתמול, הנחתי ליד את הדלת את כל הדברים שהבאתי בבוקר מהמלונה פלוס שני מזרני שטח ושק״ש. הזמנתי רכב. הלכתי להביא אותו ובדרך עברתי בחנות המשקאות. חזרתי עם הרכב לדירה של תהום, הורדתי את הדברים (שבקושי נכנסו לרכב). נסעתי לדירה החדשה ונזהרתי לא לעשות תאונה.

למרבה המזל היתה חניה ממש ממול. העליתי את הדברים לדירה. הכנסתי את מה שצריך קירור למקרר החדש שהתקרר בינתיים. החזרתי את הרכב. חזרתי לדירה של תהום לכתוב את הפוסט ולסיים את התהליך של הטיימלפס שעדיין מרנדר.

במהלך היום הייתי צריך להדוף כמה וכמה הצעות עזרה ועצות שלא התאימו ולא היו מדויקות לי. הצורך לסרב בנימוס לכולם מאוד מכביד עליי, ויוצא שבמקום לעזור רק מתישות אותי יותר. ברור לי שהכוונות של כולן טובות ושכולן באות מאהבה ואיכפתיות, אבל אני זה מה ומי שאני, עם שריטות ודפיקויות וסרטים ועומס משימתי מטורף. אני מתחיל מחדש וצריך שהכל יהיה נקי ונכון. "I'll suffer with pride". עם מה שצריך להתמודד אני יודע להתמודד, אני בעיקר צריך הקשבה, אמפתיה והכלה, וזה מה שהכי קשה לי למצוא. במקום זה אני עוד מרגיש שאני מעליב ופוגע, וזה הדבר האחרון שאני רוצה.

תיכף אסיים פה ואצא חזרה לדירה החדשה, ללילה הראשון על מזרן השטח. בדרך אעבור בסופר ואקנה סבון ושמפו. כשאגיע אתקלח (אני מזיע כמו סוס בסאונה רטובה), אשתה (שאלתי בחנות אם יש להם משהו עם יותר מ100% אלכוהול) ואקח מינון גבוה של כדורים. חייב לישון כבר.

השארתי לתהום אבוקדו וחצי ומנגו מעולה שנשארו לי מהמלונה, כדי שיישאר לה טעם מתוק ממני.

(סליחה שעוד לא הספקתי להגיב לתגובות של הפוסט הקודם, מבטיח שאגיע גם לזה.)

((תמונות מאייפון האיכרים))

https://www.instagram.com/reel/C-46N_JIV-x/?igsh=MW5ncmtxNWdtOGFlaQ==

אמש הגחתי מהמלונה לצלם את זריחת ירח ט״ו באב מבעד לקשתות הרומיות בכיכר השעון. כשהחשיך הצטרף אליי חברי הטוב הנומן לסיור סמטאות לילי.

לפני שעה קיבלתי מפתחות לדירה החדשה. היא ריקה לגמרי. המיטה תגיע בעוד 30 ימי עסקים, המזרן בעוד 14. ביקשתי שיציינו בהזמנה שהיא עבור קשיש ערירי ושבור לב בן 48 שישן בינתיים על מזרן שטח, שק״ש וכרית חיבוקי. יש לי כוונה לא בלתי שאפתנית להעביר את האולפן עוד השבוע.

מחר בבוקר מפנה את המלונה.. לפנות בוקר שוב השתכשכתי בים, ואחר כך ניסיתי שוב לצלם טיימלפס בתרק״ל סלמה, אבל אני לא בטוח ש I’ve nailed it yet. עדיין בוכה כל עשר דקות בממוצע.

התעוררתי מבוהל לפנות בוקר מרחש ונתקפתי פרנויה שפרצו לי למלונה. אתמול בגלל החתימה שהסתיימה מאוחר התחלתי לשתות רק אחרי 23:00 ולא הספקתי הרבה לפני שהכדורים והעייפות הכריעו.

ישנתי מעט ורע, התעוררתי כאוב רגשית ושבור לב; וירדתי לים עם בגד ים, גופיה וכפכפים בלבד (את המפתח למלונה הצפנתי). שיחקתי עם הגלים והוספתי מים מלוחים לים בדמעות שזלגו לי.

עכשיו שותה קפה בעודי מצלם טיימלפס של תנועת הרכבות, האופניים, הקורקינטים והא.נשים בתרק״ל סלמה שבשדרות ירושלים היפות. לא יודע אם בחרתי עדשה, פריים ומרווח מתאים (3 שניות). אולי גם עדיף להתחיל יותר מאוחר כשיהיה יותר אקשן, אבל גם ככה יש לי המון מה להספיק היום. 

המון זמן לא צילמתי טיימלפס. בערב הירח הכמעט מלא אמור לזרוח ממש מעל העמודים הרומיים בכיכר השעון. אני רוצה לצלם גם טיימלפס של הכיכר משעה לפני השקיעה עד שעה אחריה. וגם לצלם בנינים וחלונות מוארים בלילה, עם חצובה ובלי פלאש. 

כנראה שלא נשארו לי הרבה ימים פה, וזה אחרת בשבילי כשאני פה ומתעד את חיי מאשר להגיע לפה במיוחד בשביל לצלם אחר כך. 

הזמן על פני האדמה כל כך קצר ומוגבל, הוא צריך להיות טוב.