מתחת לפרווה

בסוף כן התקיימה פגישה בצהריים במקום אחה״צ. (תהום יזמה ודרדסה לצאת מוקדם יותר מהעבודה ותיאמה את הכל).

כשהתיישבנו המטפלת סרקה אותנו בעינייה הסקרניות ושאלה: ״מה אני רואה?״

הסברתי שאני תשוש אחרי עוד שבוע של עבודה מאומצת ומגעילה מסביב לשעון, שאני בקושי ישן בלילות, מתעורר עם חרדה, לא שקט ומרוקן ממשאבים. המטפלת שאלה את תהום אם היא יודעת מה לעשות איתי במצבים כאלו, תהום ענתה שלא כל כך, ואני אמרתי שאני בעיקר צריך לנוח. כשהנושא עלה שוב בהמשך השיחה הסברתי שאני לא מצפה מתהום או מכל אחד אחר לעזור לי כשאני במצב שלא יכול לעזור לעצמי, ושאם היה משו ספציפי שהייתי צריך הייתי אומר. בגדול אני צריך פשוט להיות, לתת לזמן לעבור, לסטרס לרדת קצת, לאנרגיות לחזור בהדרגה. 

עיקר השיחה נסובה סביב ההתרחשויות בסופ״ש. 

הטיול בשישי שהיה רומנטי וכלל נגיעות ומזמוזים רבים, שכמעט הזדיינו בעין מימון והפסקנו רק כי שמענו אנשים מתקרבים, ושבדרך חזרה הבעתי את רצוני בסקס ושאלתי את תהום (בהמשך לפגישה הקודמת עם המטפלת) אם היא מרגישה נחשקת או עדיין תוהה והיא אישרה שהיא אכן מרגישה שאני חושק בה. כשחזרנו שינ״צנו, ואז ערכתי את התמונות והעליתי את הפוסט והגבתי בפייס לתמונות הסקסיות שלה עם לבבות ומחמאות, וישבנו בסלון וניסינו להניע עניינים אבל הייתי די תשוש ומפוזר וזה ככה די נתקע ולא הלך לשומקום. 

תהום אמרה: ״לא יודעת אם מצדי לא היתה יותר מדי התכווננות או מצדו. הרגשתי שדן היה בעניין אבל 40 אחוז כזה.״ 

המטפלת שלפה ציפורניים: ״אבל מה איתך? את לא יכולה לפרש את דן. את דן אפשר לשאול. מישהו מכם אמר משהו על זה שאין סקס? אתם צריכים להבין איך זה עובד! אני רוצה לתת לכם כמו תבנית עבודה. איך מפרשים דברים. קודם בודקים עם עצמי מה בא לי. איפה אני ומה אני רוצה שיקרה עכשיו. לפעמים אני לא יודע מה אני רוצה. לא בא לי ליזום. לא בא לי להתחיל… ואז אנחנו נמצאים בזוגיות שכל אחד יושב ומחכה שהשני יעשה! אין בעיה לחכות שהשני יעשה, אבל בתנאי שהשני יודע שמחכים שיעשה. ואז זה הופך להיות כמו מסטיק, זה נמשך ונדבק לכל מיני כיוונים בלי שומדבר ברור. דן ידע שאת נורא חרמנית ורוצה? את כבר כמה פעמים חוזרת על אותה אמירה: ׳אני יכולה לעשות, חסרה לי רק טיפה ודאות שדן לא ידחה אותי ואני אוכל לקחת את זה משם׳ ״. 

תהום אמרה שהיא מנסה להתניע את המיניות בינינו. שהיא לא היתה רוצה שזה יהיה כך לנצח, אבל אם כרגע היא זו שצריכה ליזום כדי שיהיה סקס בשיגרה, אז היא מקבלת את התפקיד באהבה. 

אמרתי שגם אני חושב שזה צריך להיות הדדי ולא רק: ״שפוי, בטוח ובהסכמה שבשתיקה״, והבאתי מספר דוגמאות לאיך כן הבעתי רצון ותשוקה באותו היום. יכול להיות שתהום הרגישה אותי תשוש ולא היה לה כל כך כיף איתי ככה. 

המטפלת הסבירה: ״זה מה שקורה במערכת יחסים מינית אינטימית לעומת כל הגברים האחרים שאנחנו פוגשים אותם. שהבעל או בן הזוג הקבוע שלנו הוא לפעמים עייף, כועס, רעב, בפצעים שלו. ההבדל הוא שאת ההם את לא צריכה לשאת. דמות ההתקשרות שלנו הופכת להיות אינטגרטיבית. בבן זוג אינטימי יש הכל מהכל. גם וגם וגם וגם. כמו שאת לא תמיד פצצת מין מאופרת ומוכנה. אותם אלו שבאים לx שעות, יש להם תפקיד מאוד מסויים. ונראה לי שכדי להיות משוחררת מינית ולהיות את - את צריכה את ההם. כי מהם יוצאת אוטומטית התשוקה וההתחרמנות ממך ועליך. הם לא מורכבים לך כי את לא צריכה לחיות איתם. לא באמת מעניין אותך מה עובר עליו… ׳כן היה לך יום קשה יופי טוב תמשיך לתקתק.׳ ״

עברנו לדבר על שבת שנמרחה לאיטה, על תהום שהיתה אמורה להזמין אוכל לצהרים וזה די התמסמס עד שלבסוף ב16 ביקשתי ישירות שתזמין כבר.

המטפלת איבחנה: ״יש לנו פה תינוק רעב ואמא שלא מוכנה לתת אוכל… יש לכם התנהגויות מאוד ינקותיות, אני חייבת להראות לכם את זה!״.

חרצתי לשון וזימרתי ״לא נכון ולא נכון נה נה בננה״ והמטפלת צחקה מאוד. 

אחרי הצחוק שיט נהיה רציני.

תהום תיארה איך שלחה לי הודעות סקסיות בצהרים ואמרה: ״הרגשתי לחץ נוראי עלי, כי כאילו היום התחיל להתקדם ולא קורה סקס בינינו וזה הסופ״ש, זה הזמן שלנו, והזמן עובר ועובר ולא קורה״. 

״מה המילים של הלחץ?״ שאלה המטפלת. תהום שתקה. ״שתשמעי אחר כך את דן אומר לך ששוב עבר סופ״ש בלי שיזמת לנו סקס? ויאשים אותך?״. 

תהום ענתה: ״כן, וגם שאם היה סקס אז היתה אנרגיה להתחיל את השבוע.״ 

תהום אמרה שהצורה שהגבתי להודעות שלה גרמה לה להרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר. המטפלת שאלה איך היא יכולה לתמלל אחרת במילים רגשיות נפשיות את האמירה: ״מתי תלקק לי את התחת״ (לקח למטפלת שניה אבל כשהבינה לאחר שהסברתי לה את תגובתי ל׳מתי׳ היא צחקקה). ותהום ענתה ״בא לי להרגיש אותך, בא לי שנעשה משו מיני ביחד״. 

דקרתי: ״כן אבל זה לא רק ש*בא לך*, הרגע אמרת שזה נבע מתוך לחץ ופחד מתחושת אשמה״. 

תהום המשיכה בכעס: ״כן אבל כל היום הייתי מאוד חרמנית, הוא לא חייב להיות 100%, אפילו לא 50%, אבל שיהיה 30%! משהו! שארגיש שאני לא לבד כאן, כי אם אני לבד אז אני אעשה ביד, אני לא צריכה אותו! ויש את העניין של הציפייה שלא מתגשמת ועושה חור בלב כל פעם. ואז זה התגלגל ליום ראשון שקמתי בחמש בבוקר, ועשיתי לייק בבלוג שלו לתגובה שהרגשתי שהיתה ברוח איך שאני הגבתי לו, והוא התעצבן עלי וצעק עלי: ׳אם אני כל כך מ-ע-צ-ב-ן אותך אז אפשר שנתגרש עכשיו׳ והטיח בי את כל ההאשמות ככה ביום ראשון שאני מתחילה את השבוע ועם זה אני צריכה ללכת ולנסות להתקיים. ונראה לי שזה הכל קשור לזה שלא היה סקס.״ תהום נשברה בדמעות והמשיכה ואמרה שהיא הבינה שפגעה בי וביקשה סליחה ממקום אמיתי וכנה ושהיא לא באמת חושבת שאני מצעבן. 

המטפלת פנתה אלי להסברים. 

הסברתי שהתגובה של תהום לפוסט היתה סבבה לגמרי ועשיתי לה לייק, ושבעצם המשכנו את השיח הטיזרי ההדדי בתגובות. הבעיה התחילה כשמישי אחרת הגיבה שם לפנות בוקר בצורה שלא נשמעה לי הומוריסטית בכלל, לא כללה אימוג׳ים או אמצעי ריכוך כלשהם, וגירדה אותי מאוד לא טוב, במיוחד עם כל הלחץ המצטבר והידיעה שלפניי יומיים של עבודה מגעילה ומפרכת, שהייתי מאוד רוצה להיות אחריהם אבל אין לי ברירה אלא לחיות ולסבול כל שניה ושניה מהם. וכשראיתי שתהום עשתה לייק לתגובה הרעילה ההיא זה גרם לי לתגובת יתר שכנראה היתה מוגזמת.

תהום צעקה ובכתה שהיא רצתה למות באותו יום, וציינתי שגם אני לא ממש רציתי לחיות. המטפלת תהתה אם זה לעניין שאני מפרסם דברים כאלו בבלוג. ״זה משהו שהוא קצת ביניכם כזה, לא?״. עניתי ״לא״ וקיוויתי שלא הולך להיפתח פה אישיו. אין ספק שיש לחשיפה בבלוג גם מחירים מדי פעם, אבל אנחנו בכלל בטיפול הזה בזכות זה שכתבתי בבלוג על הבעיות שלנו ו{שולטת} נשגבת אחת שלחה לי את הפון של המטפלת בפרטי, וגם את תהום הכרתי בזכות הבלוג כשפנתה אלי לאחר אחד הפוסטים ב2005, ובעוד שאני יכול לראות איך המטפלת נניח זרה לכל העניין הזה ואין לה כנראה אפילו פייסבוק (בדקתי), ממש לא הייתי רוצה להחיל הגבלות מלאכותיות על הכתיבה שלי.

חזרנו לדבר על סקס. 

תהום אמרה: ״הכל התערבב בעצם לזה שביום ראשון דן יצא עלי על מאתיים שם וזה וכאילו אני בתחושה של גם לא עשינו סקס, גם מרחנו את הסופ״ש…ויכול להיות שאם היינו עושים סקס לא היינו מגיעים לפיצוץ ביום ראשון.״ 

המטפלת שאלה מה הנגזרת של ״לא עשינו סקס״. ״זה ביטוי למה? אין לנו ביחד? אנחנו לא קרובים? אני שוב אוטוטו רואה את עצמי עפה לכל הויברטורים האנושיים שלי בחוץ?״

הזכרתי שוב שדווקא היינו קרובות, היה לנו טיול רומנטי, הבעתי רצון בסקס, פרסמתי תמונות סקסיות שלה שצילמתי והגבתי עליהן בהתלהבות ועם לבבות, וששתינו עשינו את המקסימום שיהיה סקס אבל זה לא צלח. זה בטח לא אשמתה הבלעדית של תהום, ולא הייתי רוצה שתעשה איתי סקס רק היא נורא פוחדת מההשלכות אם לא. 

תהום דיברה בלהט: ״אני גם לא הייתי רוצה שיהיה סקס בכח. אבל הדבר שלא רציתי להיות זה האנרגיה שהיתה ביום ראשון.״

המטפלת סיכמה: ״את יודעת שיש דבר כזה נבואה שמגשימה את עצמה. אני רואה איך את צועדת דווקא לאנרגיה הזו בצעדי ענק כל פעם מחדש. את לא רואה את הבורות. אני מקשיבה לדן הפעם והוא באפס אנרגיה, מותש, שונא את העולם, אבל בלי קשר אליך. את לא פרש במשחק הזה. אני שומעת אותך בגלל רגישויות שלך מכניסה את עצמך לבורות של אני לא מספיק טובה, לא נלחמת עליו מספיק ובסופו של דבר מגיעה בדיוק לאן שהובלת אליו. מתכווץ לי הלב להקשיב לך, כי את פועלת מתוך מקום של ׳אם אני לא אעשה יעזבו אותי׳. בשישי בערב הרגשת רגועה כי דן אמר הרבה פעמים שאת סקסית ויפה ומילא את המקום הזה, אבל אז זה נפל שם. אין שם תחתית מספקת. כל דבר קטן מפיל אותה עדיין. צריך לבנות אותה. צריך לבנות אותה. 

בניגוד לפרוייקט הקודם, בנוכחי אני לא גאה בכלל, לא מתכנן להגיע לצפות, לא חש סיפוק ואפילו לא מצליח לשמוח שזה נגמר בגלל שהגועל והבושה ימשיכו לקנן בי עוד זמן מה ואת הנזק יהיה קשה לתקן. 

את החומרים קיבלתי רק לפני שבוע, חלק מהם בכלל מאיזה פסטיבל מלפני 3 שנים (בהפקה מוזיקלית לא שלי) ורק הקלטנו זמרים אחרים איפה שהיה צריך. זמר אחד איחר בשעה, זמר אחר נורא מיהר כי לבת שלו כאבו השיניים והוא היה צריך לקחת אותה למרפאה. זמרת אחת התלוננה שהקלטות בחמישי זה מועד לפורענות וכעסה על המלחינים שהלחינו ככה (בשנות השבעים של המאה הקודמת) והזמרת השניה הגיעה אחה״צ סתורה ועם מבט מוזר בעיניים והכריזה שהיא ״לא פה״ כי היתה מחמש בבוקר עם התינוקת הרכה שלה שלא הפסיקה לבכות. זמר שלישי הקליט את עצמו בלי לדעת את הפרייזינג של הזמרים האחרים ועם כל מיני כשלים טכניים. את הזיופים של כולם הייתי צריך לתקן. 

לא היה לי אפילו יום אחד שקט לעבד את המחרוזות והשירים שהופקדו בידיי, שזה החלק של העבודה בו אני יכול קצת להתבטא וליצור, ואתמול בבוקר תקעו לי עוד הקלטה כי הזמר שהקליט את עצמו לא רצה לעלות רק בשביל לשיר שיר אחד במחרוזת והיה צריך להזניק זמר אחר, שגם רצה להקליט מחדש שיר שכבר הקליט (זה שמיהר בגלל הבת) והתרגז כשסירבתי כי כבר קמתי בחמש בבוקר ותיקנתי את הזיופים שלו בשיר הזה וגם ביתר השירים. 

הבמאי אמר לי שכדי להתמודד עם הסטרס הוא מדמיין שהוא מעמיד מסיבת סיום של איזה בצפר ולא את המופע השני בחשיבותו ביום העצמות של הציונים. השבתי לו שזה מעולה כי ככה זה גם הולך להישמע. (והשנה אפילו לא יהיו זיקוקים...)

זה אולי נשמע מצחיק אבל להקריב שינה, סבלנות, כשרון, וחשק לחיות בשביל תוצר כל כך בינוני ומטה זו הרגשה נוראית. 

ואסיים בסיפור שאני מספר לפעמים ללקוחות נבחרים:

היה היתה קוסמטיקאית בדרום תל אביב, שהיתה ידועה ביכולתה להעלים חצ׳קונים. השיטה שלה היתה למצוץ את המוגלה מתוך החצ׳קון ובכך לרפא אותו. שמה יצא למרחקים והגיעו אליה לקוחות מכל הארץ. 

יום אחד הגיע לקוח מחוצ׳קן באלפי פצעונים מוגלתיים נפוחים מכף רגל ועד ראש. הקוסמטיקאית נאנחה והתחילה במלאכה. מצצה חצ׳קון אחר חצ׳קון ביסודיות ובמסירות מקצועית, עד שלבסוף לאחר כשלוש שעות וחצי הלקוח היה נקי וחלק כולו. 

הלקוח אמר: ״תודה רבה לך, לא נעים לי להגיד, אבל יש לי עוד חצ׳קון אחד שלא טיפלת בו, על החור של התחת״. 

הקוסמטיקאית ירדה על ברכיה, פילסה את דרכה דרך ישבניו של הלקוח, ובדיוק כשהצמידה את שפתיה לחור התחת שלו הוא שחרר נפיחה ארוכה ומסריחה.

הקוסמטיקאית הרימה את ראשה בתוכחה ואמרה: ״איכס, אתה עושה לי את העבודה מגעילה!״. 

אין לי חברים, משפחה או אהובות. 
רק המון אנשים שרוצים ממני דברים כל הזמן. 

איזה כיף זה לסיים שבוע עבודה של 75 שעות שבו גם הקפדתי לשטוף כלים כל יום, להיות אדיב ומכיל לכולןם, לעשות ספורט ולהתאמן בגיטרה, לשלם חשבונות ולבצע מטלות ולהשקיע בזוגיות ולא להזניח כלום ולא להרוג אף אחד למרות שאני ישן ממש מעט וממש רע עם המון סיוטים והתעוררויות כל שעה, ואז להיות כל כך תשוש בשבת שאני ליטרלי לא מסוגל לזוז ועדיין לשטוף כלים ולשים מכונות כביסה אבל לא להצליח לעשות שומדבר מעבר ואפילו לא לנגן חמש דקות ואז במקום תמיכה לקבל טענות ועלבונות.

ואז לקום מוקדם וישר להתחיל עוד שבוע כזה. 

מרגישים שהטיפול המיני משפר את התקשורת הזוגית בינינו? 🙄

חזרנו לטייל אחרי חודש בו נאלצנו להימנע בגלל עומס בעבודה והחגים של היהודים.קמנו ב2:30 כדי להגיע לעין תינה עם שחר. כשיצאנו מהרכב מוזיקת טראנס ממסיבת טבע השתלבה עם ציוץ הציפורים והאור החיוור האיר את דרכנו דרך המים הצלולים והשוצפים של מעיינות מורדות הגולן. התרגשנו לגלות שעדיין נשארה פריחה שופעת בחלק מהמקומות ועוד לא הכל קמל והצהיב. בדרכנו חזרה מן המעיין חלפנו על פני כ200 אברכים בדרס קוד שנהרו באוטובוסים והודינו לעצמנו על ההשכמה המוקדמת.

משם נסענו מרחק קצר והלכנו במסלול הבזלתי והמשונן לעין חשק בו פגשנו קרפדות חרמניות ולאחר מכן דרך קוצים פוגעניים לעין מימון המבודד והקסום, בו היינו נשארות עוד ומשחקות באדם וחווה אלמלא שמענו הומו סאפיינס צעירים מטפסים את דרכם דרך הסבך. עומס החום והאובך הסמיך הלכו והכבידו ושמחנו לחזור לרכב עוד לפני הצהריים בהתאם לתכנית.

בתחילת הפגישה שאלתי את המטפלת אם היא בסדר כי היא נראית עצובה היום, או עייפה. 

המטפלת הופתעה: ״מה אתה אומר?!? עצובה לא, גם עייפה לא, אני כן חייבת להגיד שאני קצת נסערת מכל מיני עניינים שקשורים לקליניקה… מטופל אחר, ישיבה שהייתה לנו. יכול להיות שזה זה״.

דיווחתי על ההתפתחויות שהיו במהלך השבוע שחלף והתובנות החדשות שעלו בשיחות בינינו. המטפלת התלהבה מעיצוב תפריט הפרקטיקות המיניות שיצרתי. 

השיחה התגלגלה לנסיונות של תהום לתחזק את המיניות באמצע השבוע (אחרי השיחה ביום א׳) על ידי שליחת הודעות סקסיות חמודות שאולי יזרמו לאיזו פעילות מגניבה בערב. 

״יש פה משו קצת חד צדדי בדבר הזה״ איבחנה המטפלת. ״יש כאן איזה וייב כאילו זו האחריות של תהום. שהיא זו שלקחה את המיניות ולכן היא זו שצריכה להחזיר אותה עכשיו. הביאה את זה לגברים אחרים, לקחה את התשומת לב המינית שלך. אז נשמע שזה על תהום, ואתה מקסימום נענה ומשתף פעולה.״

המשכנו לדבר על הקבלה בין הסיטואציה עם הסקס לקצרים בתקשורת שמתעוררים סביב האחריות לבישול בבית ועל גורלן האכזר של 6 שוקי עוף שהפשרתי במטרה להכין מהן מרק ותהום הקדימה אותי והכינה מהן קארי, ואז כמה ימים לאחר מכן הסיפור המצער עם ריבקה התרנגולת שהפשרתי בתקווה שתהום תכין אותה בתנור עם תפוחי האדמה הקטנים שהנחתי לידה כרמז, אך לבסוף סיימה את הקריירה בתוך מרק צהבהב. 

״ונוס הוציא שוקיים. איך היית אמורה לדעת שהוא רוצה מרק?״

השבתי בחיוך שהרבה פעמים אנחנו לגמרי מבינות זו את זו ללא צורך במילים והסברים.

״בגלל זה אתם זוג כל כך טוב, שלפעמים אתם קוראים מחשבות אחד של השני. מתי אנחנו נפגשים פה בקליניקה בדרך כלל? כשמפסיקים לקרוא מחשבות אחד של השני. זה קורה במיוחד לזוגות עם אהבה מאוד גדולה שפעם היו סימביוטים. יש משו בתקשורת שלכם סביב אוכל וסביב סקס שאחד רוצה ושותק והשניה לא יודעת בכלל אם הוא רוצה.״

תהום אמרה שבאמת חסרה לה הידיעה ממני, שהיא לא יודעת אם היום הייתי חרמן עליה או חשבתי על משהו שעשינו. המטפלת שאלה אם זה פעם היה אחרת ותהום הנהנה בחיוב. 

״מתי לדעתך זה הפסיק או התחיל לדעוך?״.

״נראה לי שמתישהו אחרי החתונה. בטיפול הקודם הבהרת לי בצורה מאוד ברורה איך אני ממש פוצעת את ונוס, חותכת אותו עם סכין ומסובבת כשאני עם גברים אחרים. וזה לא היה ברור לי קודם לכן.״

ציינתי שהאחריות שלי למצב שנוצר הוא שהרבה פעמים קיבלתי את זה וזרמתי עם זה, ושכמחיתי וניסיתי לתאר מה הייתי רוצה שיהיה זה היה לרוב רק סביב פיצוצים וריבים, כשתהום כבר נאטמה ורק רצתה להתרחק מכל הסיפור ושישכח הכעס. 

״המשמעות של להתחתן או לעבור לגור ביחד היא שזה מחזיר אותנו לדפוסים התקשרותיים. עד שהתחתנתם היית מישי שאמנם מאוד מושכת ומהממת והכל אבל באה והולכת, ועכשיו אנחנו הופכות להיות הדמויות המשמעותיות ביותר עבור השני.״

תהום סיפרה איך במקביל לזה שהרגישה שאני פחות עף עליה היא יותר פנתה לפלירטוטים עם גברים אחרים. ושהתקשורת איתם העלתה לה את הביטחון וגרמה לה להרגיש סקסית וחרמנית.

המטפלת שאלה מתי פתחנו את היחסים וסיפרתי שבעצם מעולם לא סגרנו אותם עד שהיא סגרה אותם עבורנו. שבדייט השני שלנו ב2005 תהום שאלה: ״מה, לא תיגע יותר באף אחת לעולם?״ וששנותינו הראשונות עברו סביב לילות רוויי מגע עם נשים וגברים בדאנג׳ן ביפו ובפארטיות אצלנו בבית.

נזכרתי איך שבוע אחרי ניתוח המעקפים שעברתי, כשתהום רק עברה לגור איתי לאחר שחזרנו, היא יצאה עם חברה לאיזו מסיבה ואני נשארתי בבית עם כאבים נוראיים מכל הסוגים. כשחזרה סיפרה שמצצה למישהו וזה עשה לה טוב, ושכנראה שהפנמתי שאני זה לא לגמרי מה שהיא רוצה וצריכה, ושהדרך שלי לעורר אותה עוברת דרך גברים אחרים ולא ישירות ממני. ושתרמו לזה גם 7 השנים שהיינו frenemies ושכשחזרנו זה היה אחרי חיזורים ושכנועים נמרצים מצדי במטרה לרכוש את אמונה שלא אפגע בה שוב. 

המטפלת סיכמה: 

״אז בוא לא נקרא לזה פרנמיז אלא שני לבבות שבורים ומפוחדים, שני תינוקות שמתים שיאהבו אותם ויתמקדו בהם אבל כל כך מפחדים ולא מאמינים. אתם בו זמנית תינוקות והורה של. כשאתם הורה של אתם צריכים להבין מה התינוק שלכם פוחד וצריך, וכשאתם תינוק אתם צריכים להגיד להורה בצורה מדוייקת ולא לחכות שידע לזהות לבד. 

***בשבוע הבא לא תהיה פגישה בגלל החג של הציונים. נקווה שנחזיק מעמד, וגם אתן.ם. :)

זמן מה לא כתבתי על אימוני הגיטרה שלי למרות שאני עדיין מתאמן 105 דק׳ מדי יום כמעט.

בחודשים האחרונים הפסקתי לרדוף אחרי מהירות גבוהה יותר והתרכזתי בשיפור הטכניקה, היסודות, הפחתת המתח מאיזורים שונים בגוף תוך כי הנגינה, חיסכון ויעילות בתנועות והטמעה של כל טכניקות הפרייזינג החדשות שלמדתי כמו ויברטו רחב ואקספרסיבי שבא מהמפרק ולא מהאצבעות. 

תכננתי בזמנו לשלוח למורה סרטון שלי מאלתר, אבל ניסיתי לצלם ולהקליט כמה פעמים והרגשתי שהביקורת העצמית שלי רבה ועמוקה מדי בשביל לשלוח וגם לא אהבתי את איך שנראיתי. הרעיון הוא אמנם לקבל פידבק והצעות לשיפור אבל היו לי מספיק הערות לעצמי גם ככה. אני עדיין עובד על זה ובהחלט מתקדם, אבל יצא שלא שלחתי סרטון כבר 8 חודשים או משו. 

בימים האחרונים הבחנתי לפתע באיזו קפיצת גדילה, דווקא אחרי כמה ימים שלא התאמנתי בגלל העומס בעבודה. המורה השני שלי, זה שמלמד רק איך להתאמן, מדבר על ״שיפור רטרואקטיבי״ שקורה לפעמים בבת אחת אחרי זמן רב של דריכה במקום. ושלא כדאי להתייאש כי לפעמים פריצת הדרך ממש מעבר לפינה.

עכשיו במהלך האימון דווקא על תפקיד קצב ולא סולו הרגשתי שהולך לי סבבה ושאני מצליח לנגן אותו במהירות שרק לפני כמה חודשים נראתה לי דמיונית, אז צילמתי ושלחתי. 
(אני מנגן פה על הלס פול הותיקה ולא על האיבנז הורודה החדשה כי היא מכוונת בדרופ די)

תהום חזרה מהעבודה ב18:30 ויצאתי מהאולפן כדי לברך אותה לשלום אבל ישר הבחנתי בהלך הרוח שלה ושאלתי: ״היה לך יום רע בעבודה?״

״היה לי עוד יום״ היא ענתה במה שיכול היה להיות חיוך מריר אם היה מצליח להתהוות לכדי חיוך. 

היא מאוד מבואסת בעבודתה החדשה. למרות שחזרה לתחום התיירות שהיה מאוד יקר לה, בשכר הכי גבוה שעבדה בו אי פעם וללא סופ״שים, היא מתוסכלת מהיעדר האתגר, התחושה שהיא Over Qualified  לתפקיד ומשתעממת לאורך היום. כמו כן הנסיעות לרמה״ש ובחזרה בתחב״צ מתישות אותה. היא יודעת שלא תישאר שם וכבר בחיפושים. 

תהום קלתה לעצמה צנימים והתיישבה לאכול בפינת האוכל. התיישבתי מולה בסלון ושתקנו. לפתע היא שאלה בהקשר לפוסט שלי מהצהריים: ״אז למה הרגשת כבד ועצוב הבוקר?״

ציינתי את הסיבות שגם כתבתי בפוסט, טיפה יותר בהרחבה, וכשסיימתי את התשובה מצאתי את תהום ממשיכה לאכול ומעיינת בטלפון שלה. שאלתי אותה אם זה כל מה שרצתה לדעת ובזה הסתיימה השיחה. משם עברנו לדבר בצורה יותר רציפה, והיא השאירה חצי מהצנימים לא אכולים והתיישבה על הספה לידי. 

אמרתי לה שלמרות שהיה מאוד משמעותי ומחרמן אתמול, זה הרגיש כמו סטוץ בגלל שידעתי שלא תהיה לזה המשכיות. אמנם נשארתי איתה במיטה אחרי שגמרתי אבל זה לא גרר ליטופים ושבחים מפיה על הנשלט האמיץ והמסור שלה, או הצהרות כוונות להמשך. ושכל תקוות שהיו לי שאולי תחזור מהעבודה עם חשק לעוד נגוזו ברגע שראיתי את השביזות העמוקה בה נכנסה מבעד לדלת. 

ושזה לא חדש. כבר שנים ארוכות, תמיד תהום לא פנוייה לזוגיות ומיניות בגלל העבודה. לפעמים כי העבודה נורא קשה וגוזלת ומציפה. לפעמים כי העבודה קלה מדי ומשעממת ומכבה. לפעמים כי אין עבודה והיא מובטלת ונורא דואגת. איזון העבודה/חיים של תהום הוא בהחלט נושא שראוי להתעכב עליו ולטפל בו. 

המשכנו לדבר ולשמוע מוזיקה, ואז תהום חייכה ואמרה שבא לה להשתין עלי. עשיתי איזה פרצוף לא ברור וניסיתי להתנהג רגיל. אחרי עוד שיר או שניים היא חייכה שוב, היישירה מבט ואמרה: ״אז דן, אתה זורם על זה שאשתין עליך?״. 

״אוקיי״, אמרתי בשקט.