לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Venus in Fursחשבון מאומת

מתחת לפרווה

God is in every petal of every wildflower
Every raindrop that quenches the thirst
Of beautiful planet Earth
לפני 4 שנים. יום ראשון, 24 באפריל 2022 בשעה 8:55

בסך הכל היה סופ״ש ארוך מוצלח במסגרת מה שהיה הגיוני לצפות. 

כיסיתי חלק מגירעון השינה, הקדשתי זמן לטיפוח הגופה, הלכתי בכל יום לבריכה ולחדר הכושר, התאמנתי בגיטרה, חזרתי לקחת חלק במטלות הבית, התזונה היתה שפוייה ומתונה, היתה לנו שיחה פורצת דרך ובשבת אף עשינו סשן שכלל כמה אלמנטים חדשים ותהום היתה מרהיבה, זוהרת, שובה ומשכרת. היכולת שלה להביא אותי לאקסטזה מינית/רגשית ולעשות ממני קרקס מדראנו היא בלתי נתפסת בעוצמתה וקביעותה, כמו כוחות היסוד.

עדיין התחלתי את השבוע בתחושה קצת ריקה, כבדה ועצובה. 

אולי זו שביזות יום א׳, אולי השמיים הערוכים, ואולי כי המפלס בטנק הדלק הפנימי עדיין נמוך מאוד. אולי היה לי צורך שלא ביטאתי באפטר-קייר.

אניווי הנה התפריט שכתבתי, עיצבתי והדפסתי. שאלו את המלצרית על המיוחדים שלנו. 

 

 

לפני 4 שנים. יום שבת, 23 באפריל 2022 בשעה 4:21

הבוקר נזכרתי במשו ששכחתי לכלול בפוסט של אתמול.

כשתהום אמרה שעכשיו שהיא יודעת שזה פותח לי פצעים ינקותיים כשהיא משאירה אותי בצד היא לא תעשה את זה יותר, וגם כשהמטפלת תרשה לנו לבסוף לחזור להשתרלל עם אחרות.ים היא תכוון לסיטואציות בהן אני מעורב. 

אמרתי שאני אמנם מעדיף להיות פעיל בסיטואציה אבל לעולם לא אבקש ממנה להימנע ממשהו שמדליק אותה, ושבכל מקרה הבעיה עבורי היתה פחות המצבים עצמם עם גברים אחרים אלא שזה רוב או כל מה שהיה. תהום נראתה מבולבלת ואמרה שהיא באמת חשבה שסצנות קקולד בהן אני צופה בה חסר מעש מהצד הן משהו שאני רוצה. 

״איך אסביר לך את זה כדי שתביני? נניח הזמנתי צ׳יזבורגר עם חלפיניו, בייקון, צ׳יפס וקולה. אבל כשהשליח הגיע, כל מה שהיה שם באריזה עבורי היה *רק* החלפיניו. בלי ההמבורגר, בלי הצ׳יפס, בלי הקולה ובלי כל הרטבים והתוספות. ואמנם רציתי את החריפות, אבל מעורבבת עם כל יתר הטעמים, החלבונים והפחממות שישביעו אותי והשתיה שתשטוף את הכל ותרווה אותי.״

תהום הנהנה בהבנה מלאה וחייכה (נראה לי שהיא פינטזה על הצ׳יזבורגר).

אניווי, 

קמתי הבוקר עם איזו רוח אופטימית חדשה בעקבות השיחה אתמול, ונראה לי שאכתוב ואדפיס היום ׳תפריט׳ פעילויות מיניות שיהיה בארון הצעצועים ואפשר יהיה להציץ בו במקרה הצורך. 

לפני 4 שנים. יום שישי, 22 באפריל 2022 בשעה 15:44

אתמול בערב תהום גיששה לנהל את השיחה שהוטלה עלינו על ידי המטפלת ואמרה שעכשיו שהיא הבינה שזה ממש פוצע אותי ופותח לי טראומות ילדות היא לא תשאיר אותי בצד יותר, אבל בלי להתכוון (ואולי גם בגלל העייפות המנטאלית המצטברת והעיתוי בו הנושא הועלה בעודי שוטף כלים) הגבתי די בכעס: ״מה, עד עכשיו חשבת שזה שתזרקי לי פירורים מדי פעם ושאני רק אשב בצד ואצפה בך מזדיינת עם אחרים- זה מהווה את פסגת השאיפות המיניות שלי ובשביל זה התחתנתי איתך?!?״ הבהרתי שאמנם יש בי המון זעם ותסכול, אבל שאני לא כועס עליה ומאשים אותה כי אני יודע שנהגה כמו שלא יכלה אחרת, ושבטח לא ישבה וחשבה לה: ״איך אני יכולה לבאס את ונוס ולפגוע בו בצורה הכי עמוקה וכואבת שיש״. אבל שעדיין חשוב לי להבין את העבר ואת מה שגרם למה שהיה על מנת שנוכל לא לשוב לשם ולנהוג אחרת.

היום אחה״צ האווירה עדיין היתה די מרוחקת וכבדה אבל בכל זאת איפשרה קצת תקשורת, ולאחר שתהום שאלה שוב תיארתי את החזון שלי לשליטה נשית במסגרת זוגית: את יכולה להשתמש בזה כדי לדרוש ולכוון לכל דבר שאת רוצה שאעשה, גם מיני וגם לא. 

את יכולה להצליף בי עם מגוון האביזרים שיש לנו במגירה. לשלוח אותי לנקות את התחת. לנייש אותי. לבעוט לי בביצים. לזיין אותי בתחת. לענות אותי גופנית עם מגוון המצבטים והדילדואים והמחשמלים והנרות וכל היתר בשביל לסחוט ממני יותר התמסרות ויותר התחייבות לבצע בשבילך דברים שהיית רוצה שייתבצעו, כמו להישאר איתך במיטה זמן רב יותר לאחר הגמירה או לשטוף כלים ולבצע מטלות בבית. להשפיל אותי מילולית. להשמיש אותי כויברטור אנושי בשביל העונג שלך בכל דרך שרק תרצי. להשתין עלי. לחרבן עלי. לירוק עלי. לאתגר אותי. 

ולאחר שאמרתי שנראה לי שאין מצב שהיא שומעת את כל הדברים האלה בפעם הראשונה, 

ובעודנו מאזינות לפולחן האביב של סטרווינסקי, 

היא אמרה שני דברים חדשים שלא אמרה קודם לכן ושראוי לתעד:

1. שלפעמים אחרי שהיא שולטת בי היא מרגישה רוויה מזה וכבר לא בא לה לשלוט יותר ובא לה משו אחר (שהיא לא יודעת בדיוק להגדיר כרגע).

2. שכשאמרה בפגישה האחרונה עם המטפלת שלפעמים היא מרגישה שאני לא עף עליה מספיק יתכן והתכוונה למגע ראשוני כזה, כמו בדייט ראשון עם מישהו. מגע רעב, חדש, כובש. מהסוג שאני לא יכול לזייף או לייצר יש מאין.  ושאולי היא כיוונה לאורך השנים למצב שדוחה ומקפח אותי כדי להרגיש ממני את המגע הראשוני הזה, כאילו הייתי בכלא שנתיים ואני נוגע בה לראשונה אחרי התקופה הזו. (דימוי שאני הבאתי). 

זה היה באמת נדיר לשמוע ממנה מידע חדש שכזה, כי בדרך כלל היא די בונקר. 

אולי והלוואי שאנחנו באמת בדרך לאנשהו. 

לפני 4 שנים. יום חמישי, 21 באפריל 2022 בשעה 7:41

אתמול בפגישה דיברנו על מין. (כשחזרנו בערב הייתי הרוס מעייפות מצטברת והלכתי לישון ב20, לכן כותב רק עכשיו).

סיפרתי על רגעים של אינטימיות רגשית שקרו במהלך השבוע, כשבערב החג במקום ליל סדר השמעתי לתהום את המוזיקה למופע שיצרתי ודמענו מהתרגשות ואז המשכנו לשתות, לדבר ולבכות אל תוך הלילה. וששלשום באוטובוס הלילי חזרה מהפסטיבל ברחובות תהום סיפרה זכרונות ילדות ראשונים שלה והתרגשה עד דמעות. 

סיפרתי גם שעשינו סקס פעמיים שלוש כאשר תהום הייתה היוזמת והשולטת. ציינתי שהיה נחמד ושתהום היתה סקסית ומהממת אך שזה בעיקר גירד את השטח והראה כמה לבה מבעבעת רוחשת שם בפנים, והוכיח שוב (לא שנדרשה הוכחה) שכשתהום באמת רוצה היא יכולה לסובב אותי על האצבע הקטנה שלה. 

המטפלת ביקשה שנשתמש במילים פחות מעודנות ומנומסות כשאנחנו מתארות את הרגשות שלנו. 

״המילים המכובסות כמו ׳מאוכזב׳ ו׳תוהה׳- הנפש היא ילד קטן והיא לא מבינה אותן. היא מבינה רעב, צמא, רוצה ולא מקבל, דחוי, לא הדדי, לא רואים אותי… אלו המילים שהיא מבינה. אני רוצה להוריד את השיח לרמה רגשית שהנפש שומעת כדי שיוכל להיות פה טיפול. למה אתה לא מאשים? יש לה שרביט קסמים בידיים, יש לה את כל המפתחות לכל הדלתות, את כל הפוטנציאל ועדיין במשך שנים אתה מרגיש מורעב על ידה.״

תהום אמרה שבגלל שלא עשינו סקס הרבה זמן היא העדיפה להתחיל במשהו פשוט יותר ולא מתאגר. הלשנתי למטפלת שבזמן הסקס היא דיברה על זה שהיא רוצה שאשרת אותה מינית ללא ׳תמורה׳ עבורי, ושבאחד הימים גם שלחה לי הודעה: ״בא לי לשבת לך על הפרצוף, לדפוק לך את הפרצוף לגמור ולהתלבש להשאיר אותך חרמן״. תהום אמרה להגנתה שכוונתה היתה מניעה זמנית כדי להפיק לי אורגזמה מפוארת יותר, אך לא קניתי את ההסבר וטענתי שיש פה וייב עמוק יותר שבא לידי ביטוי. שתהום תמיד צריכה שאסבול בשבילה, שאשלם מחיר על הזכות להתענג איתה. ושבגלל שהפסיקה לדבר על סיטואציות עם גברים אחרים במיטה, אז המוטיב הזה של מניעת אורגזמה וקיפוח מיני תפס את החלל שנוצר. 

תהום אמרה שזה כמו מסלול מכשולים שצריך לעבור כדי לזכות בה. היא גם אמרה שהתבאסה מהתגובה שלי להודעה שלה ושהיא הרבה פעמים מרגישה שאני לא עף עליה מספיק. ושהמקום הנשלט שלה הוא מתקדם יותר והרבה פחות אוטומטי בשבילה ושהיא לא בדיוק יודעת מה היא רוצה שם ואיך להגיע אליו, בניגוד למקום השולט שהיא מאוד שוחה בו בנינוחות. היא גם ציינה לטובה שאחרי הסקס שעשינו השבוע כן נשארתי איתה במיטה זמן מה וליטפתי אותה. (המטפלת התרשמה!).

תהום העלתה שאלה, איך כנשלט הפוקוס יכול להיות יותר עלי, והמטפלת אמרה: ״הו! אני כל הזמן שאלתי את עצמי אם זה רק אני שלא מבינה את זה? או שההסבר הוא שיש סטייט אוף מיינד מסויים של לא להיות מקופח, אבל הפרקטיקה לא מתאימה לו״. 

עניתי מהר מאוד שזה בכלל בכלל לא מסובך והסגברתי: ״למשל, כדוגמה מאוד בסיסית: אם היא מצליפה בי, אז הפוקוס עלי. אני שחקן פעיל בסיטואציה, אני עדיין עובר מסלול מכשולים ומשלם מחיר של כאב כדי לזכות בקרבתה, וזו רק דוגמה אחת מבין 50 שאני יכול להביא תוך כמה דקות״. 

המטפלת נשמעה קצת מבולבלת: ״אבל אתה *מתענג* מהצלפה״?

תהום הוסיפה: ״אתה הרי לא תגמור מהצלפות, זה אולי יעזור קצת לספייס״.

עניתי שאני הרבה יותר אהנה מהצלפה מאשר מלעמוד בצד או מלא לקבל כלום. ושההצלפה היא רק דוגמה מאוד פשוטה וזמינה, אני יכול לחשוב על המון עינויים פיזים שמענגים. ״כן, הכאב מענג!״.

שיעורי הבית שקיבלנו המטפלת היא לשוחח בינינו על עדכון הפרקטיקות המיניות. ״הדיוק הזה הוא מאוד משמעותי״. 

״אנחנו עוצרים בזה שאני חייבת שתבינו שאתם נכנסתם למוד של להיות דמויות האהבה האחת של השניה. האחד של השני. האחד של השניה. עזבו… (״מגדר זה פאסה״ נדחפתי וחגגתי ניצחון קטן) . הפכתם להיות ביחסים ינקותיים האחד עבור השני. אתם גם תינוק של וגם הורה של, ומה שהרס לכם את המין זה המשמעות של האהבה הגדולה שאתם מרגישים, כי אז אתם נכנסים למוד ינקותי של אהבה. למה אני לא מוכנה ל׳מאכזב׳ ו׳מתסכל׳? כי זה לא היה מאכזב ומתסכל עבור תינוק. זה היה מפחיד, זה היה בודד, זה היה לא רואה, זה היה אלים. לא אלים נעים אלא אלים לא טוב. אני צריכה להחזיר אתכם עכשיו לשני אנשים בוגרים שאוהבים אחד את השני אבל מוכנים להיפרד מהמוד הינקותי במערכת היחסים הזו. צריך שיח חדש, כמו איך להיות מוקד תשומת לב המינית שלך ועדיין בפרקטיקות נשלטות.  או פרקטיקות מתחלפות. אתם נמצאים על סף המעיין אבל מפחדים להיכנס. לכן אתם חווים עכשיו את כל הריחוק הזה. כל אחד נבהל והולך למנגנונים שלו. ואני עכשיו אומרת בואו ננסה לדבר את זה במוד הבוגר, ומה הפרקטיקות שאני אוהב, עם להיות לא מקופח״.

תהום אמרה: ״כן כי כשאני חושבת על זה, בהתחלה של היחסים שלנו, כל השנים הראשונות הסקס היה מאוד טוב״.

המטפלת אמרה: ״ברור לי. ואתם גם תגיעו לשם. כרגע אתם מדברים את הפחד שלכם לבן זוג ואתם צריכים אותו קשוב. אתם תחזרו למין הטוב ואתם תדעו לתפעל אותו ממקום מודע יותר״.

לפני 4 שנים. יום שלישי, 19 באפריל 2022 בשעה 20:52

אם כבר לישון גרוע ולהתעורר עם התקפי חרדה כל שעה ולעבוד כל יום מחמש בבוקר עד עשר בלילה, אז בשביל ערב מחול מרהיב כזה, ערב הפתיחה של פסטיבל רוקדים אביב השמיני שאני מנהל מוזיקלית בפעם השמינית, עם השירים הנוגעים בבשר החי של יורם טהרלב.

עולם המחול כמעט ונדם במשך שנתיים, והגעגוע לחיבור של הזמן עם המקום רק התעצם.

תודה מעומק הלב המוצף שלי לשלמה ממן הענק שרוחו ותנופתו מניעות את כנפי המפעל האדיר הזה.
לליאת כץ פרחן המפיקה על רגעים של צחוק משחרר בתוך אחוות הייאוש בשדה הקרב של הדדליין ההולך וקרב.
לאסנת זנו המלכה הבלתי מעורערת על מעיין שופע של כשרון וחן ועל הדרכה רוחנית נבונה.
לאילן ליבוביץ החתיך aka אלביס על טסטוסטרון מבעבע וסמכות בריטונית אבהית ומנחמת.
לשירלי לילו המדהימה שבפעם הראשונה שעבדתי איתה לפני עשור וחצי לא יכולתי לחדול מלהתפעל מקול תו, כל תנועה וכל ריס שלה בקול רם ומאז הפסקתי כדי לא להביך אותה אבל הנה אני עושה את זה שוב.
לחננאל אדרי האדיר שהביא אותי לדמעות הרבה יותר מדי פעמים בפרוייקט הזה בטוהר, הכנות והעוצמה הקולית שלו.
לאילנית הנשגבת שלעבוד איתה היה כמו לפתוח תיבת אוצר זוהרת באור יקרות ולהתבשם בזוהרה.
לאבי טולדנו המשתבח כמו יין אדום מיוחד ומרעיד את נימי הנשמה בקולו המנחם.
לשרון חזיז היפהפיה והמגניבה שהנחתה את הערב בחינניות וגם הגתה את שמי בסוף בצורה שגרמה ללב שלי להזדקף בגאווה.
לליטל ממן הנפלאה שלא ויתרה והגיעה לפזר מתומה ומאורה למרות שילדה רק לפני ימים ספורים.
לשלמה טולדו מעיריית רחובות שהוא כמו הגרנד קניון, עמוק, יפה ונצחי.
לסבתא לאה של תהום שנהנתה והתרגשה עד דמעות (כמו כולנו) מהשירים הנפלאים והריקודים הססגוניים והיתה הקהל הכי משמעותי עבורי מכל האלפים שנכחו.
כנראה שגם לקראת פסח הבא לא אשן הרבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. יום רביעי, 13 באפריל 2022 בשעה 14:58

תהום אמרה שהיא מאוד מתוסכלת שלא קורה כלום בפן המיני, ושגם שהיא רוצה ״לעשות שיעורים״ אין לה עם מי. המטפלת תחקרה אותה במשך רוב הפגישה, כשאני מקשיב ושותק. 

״הכיתה נעולה, אין לך איפה ללמוד. ואם אני נורא רוצה ללמוד מה עושים? תלכי רגע עם הדימוי הזה כי הנפש שלך בחרה בזה וזה כנראה מתאים״. חייכתי לעצמי כי נזכרתי בשאלה ההיפותטית ״איך אפשר למדוד גובה של בניין עם ברומטר״ ועלו לי כל מיני אפשרויות יצירתיות. 

תהום הביאה כדוגמה שבבוקר הדלת של המשרד היתה נעולה והיא מצאה פתרון אבל לאחר שהמטפלת הוסיפה לחקור ברוטווילריות האופיינית שלה תהום הודתה שלפעמים ובמיוחד בענייני רגש היא אכן יושבת ומחכה שהדלת תיפתח. היא סיפרה שבשבת היא אירגנה את הבית, בישלה והתאפרה בתקווה שתהיה לי יפה בעיניים ושבכך תיפתח הדלת לפעילות מינית. 

המטפלת אמרה: ״את לא all in בחיפוש המפתח. את מחפשת מאוד בזהירות במקומות שהם בטוחים, שלא תהיה שם דחייה. מה יקרה אם תהיה דחייה?״

תהום הרימה את קולה בכעס: ״אני לא יכולה כל היום לקבל דחיות ולהבין שמשם אני אמורה להרגיש נחשקת מינית! כאילו אני יכולה עכשיו להרים טלפון ותוך עשר דקות להיות עם מישהו אחר ולא להרגיש דחייה מינית בכלל! אבל כאן אני מקבלת דחיות מיניות כל הזמן וזה קשה לי. אז נכון שאני לא מחפשת לעלות על שולחן ולהזדחל לכיתה דרך החלון הקטן והצר כי כואב לי, שבור לי הלב. אני מאוד מתוסכלת. מאכזב אותי שזה מה שנהיה מהזוגיות שלנו. אני מרגישה שהוא מוותר על הסקס בינינו והיכולת להתקרב אחד לשני ושהוא גורם לי גם לוותר. אני שמחה תמיד ללמוד אותו ולגלות דברים מיוחדים איתו וזה הדבר הכי כיף בעולם ואני מרגישה הרבה פעמים שאני לא בטוחה שהוא רוצה את זה ממני״.

המטפלת אמרה שהערוצים המיניים בחייה של תהום מגיל צעיר סיפקו לה תוקף ותחושה של ערך עצמי ונתנו לה בוסט להתגבר על הפגיעות הנפשית שחשה, אבל עכשיו שהערוץ המיני נחסם בפניה היא נשארת במקום הנפשי שמוכר לה, שהוא תחושה של חוסר ערך ופחד להיפגע במקומות הכי חשופים ופגיעים. 

לקראת סוף הפגישה המטפלת פנתה אלי ושאלה: ״דן איפה אתה בימינו שאנחנו ככה מדברות כל כך הרבה?״

עניתי מיד שאני מקשיב בעניין רב ומשתדל באמת להקשיב ולא ישר להשליך את עצמי על זה. ושאני אמנם לא יכול להבטיח לתהום שלא אפגע בה לעולם ואגיב תמיד בצורה שהיא מקווה שאגיב, אבל אני כן יכול להגיד שאני לא הולך לשומקום ונשאר מחוייב אליה ולתהליך שלנו. 

״אתה רואה בפנטזיה שלך משהו שתהום יכולה לעשות? כי תהום מחפשת דרכים. נגיד, הבחנת בשבת שהיא התאפרה?״ (ברור, וגם החמאתי לה שהיא נראית יפה). ״ומה התעורר לך אל מול זה?ֿ״

״כלום. לא פסלתי על הסף, אבל היו לי עוד כמה שעות עבודה לפני, וחוצמזה כמו שאמרתי בהתחלה… אני קפוא. אני נסיכת הנילוס מהסופר. קפוא וקשה. זה לא משתנה רק כי היא התאפרה״.

המטפלת פערה עיניים כמי שתפסה דג עסיסי במיוחד: ״וגם נסיכה?!. כי יש מנגנונים נפשיים של נסיכה, מעבר לקפוא. שהיא לא יודעת לדאוג לעצמה ולבטא את מה שיעשה לה טוב. היא תלוייה באחרים שידאגו לה״. תהום התגלגלה מצחוק משחרר של מציאת נקודה תפוסה וכואבת. המטפלת הסבירה שזה עשוי להתפתח כתוצאה מ״פצע נרקסיסטי ראשוני״. ציינתי שבנרקיסיזם דווקא כן ״הואשמתי״ וגם בדרמה-קוויניות. (אני?!? דרמה קויייןןןן?!?!?!???!!? אני לא מאמין שהיא קראה ***לי*** דרמה קווין......... הו עולם אכזר, העלבון!). 

לסיכום הפגישה המטפלת קראה לתהום לנהוג בגישה יותר אקטיבית ועיקשת. ״תריבי על זה לפחות! שאת לא מוכנה להישאר בלי המרחב המיני שנחוץ לך לערך העצמי שלך״.

היא פנתה אלי ואמרה: ״אני מבינה לגמרי שאתה לא יכול כי אתה לא מרגיש את זה. אני מאמינה לך שאתה באמת סובל. אבל בעוד שתינוק לא יכול לעזור לעצמו, אתה כאדם בוגר יכול לבחור להוציא את עצמך משם. אתה מסתובב בעולם עם פצע ינקותי מאוד פתוח, ויש בך משהו נורא מבלבל, כי היכולת שלך לתמלל את עצמך גורמת לזה שלא יראו את התינוק. אדם בוגר, חכם, מאוד מאוד יצירתי ונעים להקשיב לו. אם לא הייתי צריכה להיות פה בתפקיד המטפלת הייתי יכולה לשבת פה, להקשיב לך ולהתענג. אתה מנתח סיטואציות בצורה אנליטית כל כך גבוהה, שבאמת צריך להיות איש מקצוע שיודע להקשיב באוזניים אחרות. אני כבר נפלתי בפח כמה פעמים איתך. חשבתי שניתוח כזה יכול להגיע רק מאדם שהנפש שלו מאוד מעובדת, אחרי שנגע בכל הפצעים שלו וכל הטיפולים שעבר לאורך השנים, אבל יש פצעים ינקותיים שנשארים פתוחים ובאים לידיי ביטוי רק בזוגיות ובמיניות. אני רוצה שתחשוב על נסיכת הנילוס הקפואה. הנסיכות זה: אני מחכה שיתנו לי את חוויית הביטחון האולטימטיבית. את חוויית האמונה. נסיכה לא תדע איך ותגיד שזו האחריות של האביר. ואני אומרת כאן אתה צריך להיות שותף ללדעת איך ולתמלל את זה יחד עם תהום ואיתי, איך אתה צריך את זה״. 

 

לפני 4 שנים. יום שלישי, 12 באפריל 2022 בשעה 4:21

כשאני לבדי באולפן עם הנגנים הוירטואלים הוירטואוזים שלי והשירים היפים של יורם טהרלב, מנגן תפקידים מהמיית לבי וכיד הדמיון הטובה עלי על המקצבים העמוקים וההרמוניות המדוייקות שיצרתי ומסביב לזמרים.ות הנפלאים שהנחיתי, הקלטתי וערכתי... אני דומע מהתרגשות והזדהות פעמים רבות. 

וגם כשהיו פה אתמול הכוריאוגרפית היפה והרגישה עם המעיל המגניב והמיוחד והרקדנית התמירה והדומיננטית בת ה20, רחשה בי עוררות קלה ודריכות מסויימת, כאילו לא הכל מת וחסר תקווה לגמרי. 

 

לפני 4 שנים. יום שני, 11 באפריל 2022 בשעה 8:27

כמה רע אפשר להרגיש?

נראה שאני מגלה שפל חדש מדי יום.

עונת המחול מבעבעת לקראת נקודת הרתיחה הראשונה שלה בחול המועד, ואני עובד כל יום מ5:00 עד 22:00. בסופ״ש האחרון נאלצתי לעבוד גם כדי לעמוד בדדליינים. יש לי 16 טון כוריאוגרפים על הראש, מפיקות.ים, זמרות.ים, וגם העבודה הרגילה לא מפסיקה הרי עקב הפסטיבלים ואני לא יכול לשלוח את הלקוחות הקבועים להזדיין כי אני עמוס. 

בשנים האחרונות למדתי להיות רך ומעודן יותר עם הלקוחות והקולגות, במיוחד בפני הלחץ. להתרגז, לריב, להעמיד אנשים על טעותם ולהתעקש רק מעכיר את האווירה, מקשה על ההתקדמות וגוזל אנרגיה מיותרת. והמוזיקה בהיותה סוג של תקשורת אנושית נוצרת לא רק כתוצאה מנגינה שלי על קלידים, פריטה על מיתרים וסיבוב של כפתורים אלא קודם כל כתוצאה מתקשורת אנושית (מילולית ומעבר) עם הא.נשים איתם אני עובד. 

אז אני מכיל הרבה ומשתמש באקרובטיקה דיפלומטית. 

במקום להגיד: ״אין לי זמן לשטויות שלך אבל אם אין ברירה אז אדחוף אותך ביום שני בערב כשכבר לא יהיה לי כוח להיות פרודוקטיבי במילא״ אני כותב: ״שבוע הבא מאוד מאוד צפוף ולחוץ אבל את בהחלט חביבה עלי וחשובה לי ואשתדל שזה יקרה ביום ב׳ אם כך. כמה זמן נצטרך לדעתך?״. 

במקום להגיד שאני צריך לתקן את כל הזיופים והבריחות מקצב של הזמרות.ים אני אומר שאני צריך לערוך את השירה. 

וכשמישו כותב לי כסעיף תשע מאות במייל אינסופי, מלודרמטי ומלא בלינגו שאני לא סובל: ״חייב קצב שיילך ויבנה לקראת הבית השני, היינו שמחים לשמוע סאונדים חדשים, קצב עמוק וחזק שהולך ומתגבר וממשיך באופן הרמוני, אולי באמת להוסיף את הגיטרות שיש בבית השני.״ אני לא עונה לו ״אשמח שתאכל חרא ותמות״ אלא מפנה בלו״ז משבצת בשביל ליצור לו את מה שהוא ביקש. 

לגבי סקס, 

אני נוטה לקבל את הפרשנות של המטפלת שאני כרגע כל כך מפחד ולא מאמין שאני מעדיף להימנע לגמרי, אבל כנראה שזה מאוד עמוק. אני מכיר את ההרגשה של ׳אני רוצה משו אבל פוחד׳, ואז מתנהל איזה מו״מ פנימי שבסופו אני בדרך כלל צולח את הפחד. במקרה הזה אני אפילו לא מרגיש את ה׳רוצה׳. 

אין לי זיכרון נוכח של סקס שהיה טוב ומיטיב מהחודשים האחרונים ואפילו מהשנים האחרונות. לא טוב לי בתוך עצמי, הגוף שלי לא נעים לי. כואב לי הלחיות. לא בא לי מגע, הוא לא עושה לי טוב. אני גם לא יודע מה ב׳תפריט׳ בכלל לאור השינויים עקב הטיפול והתכנים שעולים בו. מחשבה על סקס רק עושה לי מועקה,  קרוב לודאי שיהיה כבר קליל ומהנה יותר להכין את הדו״ח השנתי למס הכנסה. 

 

לפני 4 שנים. יום רביעי, 6 באפריל 2022 בשעה 14:45

בפגישה היום הרגשתי שחזרנו לנגוע במהות.

פתחתי וביטאתי את המחשבות והרגשות ששטחתי כאן בפוסטים האחרונים לגבי המשימה שקיבלנו בפגישה הקודמת. תהום סיפרה שאתמול בלילה (אחרי שעבדתי 17 שעות) התיישבתי על הסטול במטבח כשהיא שטפה כלים וייעצתי לה בענייני העבודה היא הרגישה קרובה אלי יותר, וגם על איך שבשבת הציעה לי סקס וסירבתי בטענה שזה פשוט תוצאה של ההורמונים בזמן הזה בחודש ושאני לא יכול לעשות סקס רק פעם בחודש כשההורמונים שלה דורשים.

המטפלת הקשיבה בשקט ובעיניים אמפתיות, ואמרה שבעוד שיש בינינו גם אישיוז במהלך המפגשים המיניים ושיש צורך לעדכן את הפרקטיקה המינית בינינו, הסיפור העיקרי בעינייה הוא הקושי שלנו להיכנס למרחב המיני. 

״המרחבים המעבריים הזוגיים שלכם לוקים מאוד בחסר. פעם עבורך המרחב המעברי האישי היה סמים. עבור תהום זה היה פלירטוט וסקס עם גברים אחרים. אני אסרתי עליכם להיות עם אחרים.ות כדי ליצור לכם סצנה של זוגיות רגשית מונוגמית. אני מכירה כמה מקורות לזה שהזוגיות המינית לא מופעלת. אצל דן למשל אני שומעת המון כעס, דיכאון, והמון חוסר מענה לצרכים נפשיים מאוד משמעותיים עבורך. כשסגרתי לכם את פתחי המילוט ציפיתי ואני עדיין מצפה שיהיה איזה פיצוץ. או זוגי או פנימי, או עליי, כי האנרגיה שהיתה מנותבת למקומות אחרים היא כרגע צריכה להיות בפנים.

לכולנו יש את הפנטזיה לחזור למקום ינקותי בו כל מה שנדרש מאיתנו הוא רק להיות ולנשום, ובו אוהבים אותנו ודואגים לכל צרכינו. ככל שהפצע שיושב על המקום הינקותי עמוק יותר, ככה אין לנו זכרון נפשי שזה יכול לקרות בקשר ארוך טווח משמעותי ואוהב. לאף אחד מכם אין זכרון כזה בסביבה ההורית בה גדלתם. מה שקורה לכם בקשר כרגע זה שאתם מתנהגים את הדפוסים הנפשיים של הבית שבו גדלתם. אתה כל כך לא מאמין שזה יקרה שאתה אפילו לא מעז להיכנס שוב לקשר הזה.״

ציינתי שאני לא מתווכח עם מה שהיא אומרת אבל שכשתהום הציעה לי סקס בשבת היא לא בהכרח הציעה לי מקום בו כל שידרש ממני הוא רק להיות ולנשום והיא תדאג לכל צרכיי. 

המטפלת אמרה: ״ואז אנחנו מגיעים לתוכן המיני בינכם, שאני כבר כמה פעמים שומעת בכל מיני וריאציות שהוא צריך עדכון״.

תהום אמרה שמבחינתה היא מרגישה שמשהו לא מדוייק עבורה בסקס בינינו (למרות שהוא עדיין הכי טוב ומשמעותי שהיה לה) ושדברים השתנו בה מאז הפעם הראשונה בה שכבנו כשהיא היתה בת 20 לפני 17 שנה. המטפלת שאלה אם היא ביטאה את זה מולי, ועניתי שאני לא בטוח שגם היא יודעת מה בדיוק היא רוצה וצריכה ובאיזה אופן היא שונה ותהום אישרה. 

המטפלת דיברה על הפגיעות העצומה שאנחנו חשים במקום המיני החשוף מול דמות האהבה המרכזית בחיינו, ולסיכום ביקשה מאיתנו ומיוחד מתהום פחות ״להבין״. שכילדים לא היינו מסוגלים לחשוב רעה על ההורים שלנו ולכן מצאנו את המקום שבו אנחנו מבינים את ההורה, שקשה לו, שהוא עסוק, שהוא חולה. 

״אני שומעת ממך שאת כל כך ׳מבינה׳ את דן, שאת שוכחת להגיד מה את צריכה. אני חושבת שאם היית באה ודורשת: אבל אני מתגעגעת אליך. אני רוצה את קרבתך, אני רוצה לנשק ולחבק אותך ולגעת בך ושתחבק אותי ולשכב איתך… למה אתה דוחה אותי?… אבל במקום זה את מתרחקת ואז הוא שוב חווה את פצעי הינקות״. 

הזמן נגמר, סיכמנו שננסה לשבת ולדבר על הצרכים שלנו בלי להתרחק ובלי לוותר, עם ביטוי של הפחד להיפגע, תוך התמקמות נפשית שונה מול דמות האהבה. 

לפני 4 שנים. יום שני, 4 באפריל 2022 בשעה 6:02

חשוב לי לבטא בפני המטפלת שהרעיון שנעשה יותר פוצי מוצי וסקס יותר סתמי לא מתאים לי בכלל ורק גורם לי לתחושות הפגיעות והניתוק שלי להעמיק. אותו כנ״ל לגבי לשבת על הספה ולא לעשות כלום כאילו אני צופה בטיוי רק שאין טיוי. 

יש לנו את הדרכים שלנו לגעת כדי להביע קירבה וחיבה מחוץ למיטה ומרחבים מעבריים שכן מתאימים לא.נשים שאנחנו, כמו הטיולים, הצלילה, האזנה למוזיקה, לגימת יין, צפייה בסרטים, בישול משותף, יציאות שונות ושיחות. אין לי בעיה להרחיב ולגוון אותם, אבל אלו צריכות להיות פעילויות שיש לי פוטנציאל ליהנות ולהרגיש בנוח בהן. למשל, לשבת בבתי קפה ולדבר על נדל״ן, סדרות ורכילות- ממש ממש לא מתאים לי. בא לי לשבור את המקלדת עכשיו רק מלחשוב על זה. 

כמו כן מגע מרפרף ולמעשה כל מגע עכשיו כולל יוזמה לסקס, לא נעים לי ולא מתאים לי ורק עושה לי דריכות וזעם. אני לא יכול שהסקס יהיה משהו שקורה פעם בחודש (כפי שקורה בחודשים האחרונים, כולל מאז שהתחלנו את הטיפול). אני לא יכול, אחרי כל השנים בהם נתתי את כל מה שהיה לי וכנראה גם יותר ממה שהיה לי לתת בתקווה לקבל תשומת לב מינית ורומנטית מתהום, אחרי כל הריסוקים והאכזבות והקור וההתרגלות להסתפק בממש ממש מועט, פתאום להתנהג כאילו שומדבר מזה לא קרה ואנחנו בתחילתו של קשר חדש ונקי לגמרי, במיוחד כשאני מסתובב כל הימים בתחושה נוראית, בודדה, מצוקתית וכואבת. 


ואני בטח שלא יכול להיעשות פתאום ונילי מפוייס ומנומס. Not gonna happen.