תהום אמרה שהיא מאוד מתוסכלת שלא קורה כלום בפן המיני, ושגם שהיא רוצה ״לעשות שיעורים״ אין לה עם מי. המטפלת תחקרה אותה במשך רוב הפגישה, כשאני מקשיב ושותק.
״הכיתה נעולה, אין לך איפה ללמוד. ואם אני נורא רוצה ללמוד מה עושים? תלכי רגע עם הדימוי הזה כי הנפש שלך בחרה בזה וזה כנראה מתאים״. חייכתי לעצמי כי נזכרתי בשאלה ההיפותטית ״איך אפשר למדוד גובה של בניין עם ברומטר״ ועלו לי כל מיני אפשרויות יצירתיות.
תהום הביאה כדוגמה שבבוקר הדלת של המשרד היתה נעולה והיא מצאה פתרון אבל לאחר שהמטפלת הוסיפה לחקור ברוטווילריות האופיינית שלה תהום הודתה שלפעמים ובמיוחד בענייני רגש היא אכן יושבת ומחכה שהדלת תיפתח. היא סיפרה שבשבת היא אירגנה את הבית, בישלה והתאפרה בתקווה שתהיה לי יפה בעיניים ושבכך תיפתח הדלת לפעילות מינית.
המטפלת אמרה: ״את לא all in בחיפוש המפתח. את מחפשת מאוד בזהירות במקומות שהם בטוחים, שלא תהיה שם דחייה. מה יקרה אם תהיה דחייה?״
תהום הרימה את קולה בכעס: ״אני לא יכולה כל היום לקבל דחיות ולהבין שמשם אני אמורה להרגיש נחשקת מינית! כאילו אני יכולה עכשיו להרים טלפון ותוך עשר דקות להיות עם מישהו אחר ולא להרגיש דחייה מינית בכלל! אבל כאן אני מקבלת דחיות מיניות כל הזמן וזה קשה לי. אז נכון שאני לא מחפשת לעלות על שולחן ולהזדחל לכיתה דרך החלון הקטן והצר כי כואב לי, שבור לי הלב. אני מאוד מתוסכלת. מאכזב אותי שזה מה שנהיה מהזוגיות שלנו. אני מרגישה שהוא מוותר על הסקס בינינו והיכולת להתקרב אחד לשני ושהוא גורם לי גם לוותר. אני שמחה תמיד ללמוד אותו ולגלות דברים מיוחדים איתו וזה הדבר הכי כיף בעולם ואני מרגישה הרבה פעמים שאני לא בטוחה שהוא רוצה את זה ממני״.
המטפלת אמרה שהערוצים המיניים בחייה של תהום מגיל צעיר סיפקו לה תוקף ותחושה של ערך עצמי ונתנו לה בוסט להתגבר על הפגיעות הנפשית שחשה, אבל עכשיו שהערוץ המיני נחסם בפניה היא נשארת במקום הנפשי שמוכר לה, שהוא תחושה של חוסר ערך ופחד להיפגע במקומות הכי חשופים ופגיעים.
לקראת סוף הפגישה המטפלת פנתה אלי ושאלה: ״דן איפה אתה בימינו שאנחנו ככה מדברות כל כך הרבה?״
עניתי מיד שאני מקשיב בעניין רב ומשתדל באמת להקשיב ולא ישר להשליך את עצמי על זה. ושאני אמנם לא יכול להבטיח לתהום שלא אפגע בה לעולם ואגיב תמיד בצורה שהיא מקווה שאגיב, אבל אני כן יכול להגיד שאני לא הולך לשומקום ונשאר מחוייב אליה ולתהליך שלנו.
״אתה רואה בפנטזיה שלך משהו שתהום יכולה לעשות? כי תהום מחפשת דרכים. נגיד, הבחנת בשבת שהיא התאפרה?״ (ברור, וגם החמאתי לה שהיא נראית יפה). ״ומה התעורר לך אל מול זה?ֿ״
״כלום. לא פסלתי על הסף, אבל היו לי עוד כמה שעות עבודה לפני, וחוצמזה כמו שאמרתי בהתחלה… אני קפוא. אני נסיכת הנילוס מהסופר. קפוא וקשה. זה לא משתנה רק כי היא התאפרה״.
המטפלת פערה עיניים כמי שתפסה דג עסיסי במיוחד: ״וגם נסיכה?!. כי יש מנגנונים נפשיים של נסיכה, מעבר לקפוא. שהיא לא יודעת לדאוג לעצמה ולבטא את מה שיעשה לה טוב. היא תלוייה באחרים שידאגו לה״. תהום התגלגלה מצחוק משחרר של מציאת נקודה תפוסה וכואבת. המטפלת הסבירה שזה עשוי להתפתח כתוצאה מ״פצע נרקסיסטי ראשוני״. ציינתי שבנרקיסיזם דווקא כן ״הואשמתי״ וגם בדרמה-קוויניות. (אני?!? דרמה קויייןןןן?!?!?!???!!? אני לא מאמין שהיא קראה ***לי*** דרמה קווין......... הו עולם אכזר, העלבון!).
לסיכום הפגישה המטפלת קראה לתהום לנהוג בגישה יותר אקטיבית ועיקשת. ״תריבי על זה לפחות! שאת לא מוכנה להישאר בלי המרחב המיני שנחוץ לך לערך העצמי שלך״.
היא פנתה אלי ואמרה: ״אני מבינה לגמרי שאתה לא יכול כי אתה לא מרגיש את זה. אני מאמינה לך שאתה באמת סובל. אבל בעוד שתינוק לא יכול לעזור לעצמו, אתה כאדם בוגר יכול לבחור להוציא את עצמך משם. אתה מסתובב בעולם עם פצע ינקותי מאוד פתוח, ויש בך משהו נורא מבלבל, כי היכולת שלך לתמלל את עצמך גורמת לזה שלא יראו את התינוק. אדם בוגר, חכם, מאוד מאוד יצירתי ונעים להקשיב לו. אם לא הייתי צריכה להיות פה בתפקיד המטפלת הייתי יכולה לשבת פה, להקשיב לך ולהתענג. אתה מנתח סיטואציות בצורה אנליטית כל כך גבוהה, שבאמת צריך להיות איש מקצוע שיודע להקשיב באוזניים אחרות. אני כבר נפלתי בפח כמה פעמים איתך. חשבתי שניתוח כזה יכול להגיע רק מאדם שהנפש שלו מאוד מעובדת, אחרי שנגע בכל הפצעים שלו וכל הטיפולים שעבר לאורך השנים, אבל יש פצעים ינקותיים שנשארים פתוחים ובאים לידיי ביטוי רק בזוגיות ובמיניות. אני רוצה שתחשוב על נסיכת הנילוס הקפואה. הנסיכות זה: אני מחכה שיתנו לי את חוויית הביטחון האולטימטיבית. את חוויית האמונה. נסיכה לא תדע איך ותגיד שזו האחריות של האביר. ואני אומרת כאן אתה צריך להיות שותף ללדעת איך ולתמלל את זה יחד עם תהום ואיתי, איך אתה צריך את זה״.
