מתחת לפרווה

הם הנחבאים כל השנה בבטן האדמה, אוגרים כוחות ומחכים לרגע שיבשילו התנאים המדוייקים שיאפשרו להם לפרוץ ולהקרין את ססגוניותם היחודית לכל עבר…

הם הנוסקים אל השמש ודואים בגובה רב עם הרוח באצילות שקטה, סורקים את השטח בסבלנות דקדקנית, ובתזמון מושלם צוללים בנחישות אל הטרף העסיסי שמצאו…

ואנחנו שאחרי פגישת מעקב שנתית מצחיקה ומוצלחת עם רופא הצלילה הבכיר בתא הלחץ בביה״ח אלישע (קיבלתי אישור צלילה לשנה נוספת) נסענו לגבעת המורה, שלא ברור למה היא נקראת ״גבעה״ למרות שהיא כמעט באותו גובה של *הר* תבור השכן ושל *הר* הכרמל. חיפשנו ומצאנו את איריס נצרתי הנדיר בפסגתה, ואת מרבדי התורמוסים העשירים למרגלותיה.

אחה״צ נסענו מערבה אל גבעת הפריחה בשמורת חוף הבונים לחזות בפריחת הצבעונים האדומים. מיהרנו כי תהום הייתה אמורה להתחיל משמרת ערב בעבודה, וצעדנו בקדחתנות בחיפושים אחר הגבעה המדוברת. לאחר כ20 דק׳ הליכה אמרתי: ״טוב, נראה לי שנחזור לאוטו כי במילא לא כיף ככה בלחץ״ ובדיוק אז (אבל *ממש* בדיוק, כמו בסרטים) נתקלו עיניי בנקודות אדומות משובבות נפש. התחלתי לצלם את הפרחים הקטנים והנמוכים אך תהום אמרה שהיא ממשיכה עוד קצת עם השביל כי נראה לה שאלו לא צבעונים.

כעבור דקותיים היא צעקה לי שמצאה שלט שאומר שהגבעה שמולנו היא גבעת הפריחה הנחשקת, וכשהגעתי אליה חייכו אלי הצבעונים המיוחלים בשובבותם הלוהטת. בעודי עושה להם בוק תהום התחילה את המשמרת און-ליין בטלפון ובעודה עובדת הזדחלתי בתנועה הצפופה דרומה לאורך כביש החוף.

מה זה אומר כשבחלום אני מאונן בחצר נטושה ומלאת עשבים גבוהים תוך כדי שאני אומר לעצמי דברים משפילים ורואה את הבטן החשופה שלי ואז מהגר עבודה אסייתי עם חולצה כתומה מגיע להשתין ואני צועק לו שאני שם בין השיחים ועוזב את המקום? 

אתמול ניהלתי את טקס הענקת המתנות המסורתי כשאני בחוטיני ורוד ולאחר זמן איכות במיטה הלכנו לסרט החדש של פיקסאר ״Turning Red״ שהיה מעולה והרגיש רלוונטי. היום לכבוד יום הולדתה של תהום נסענו לטייל בחבל הבשור. 

תהום לבשה את חליפת הפרה שהיתה אחת ממתנות היומולדת שקניתי לה וצעדנו מתל שרוחן לאורך ערוץ הנחל ובחזרה על דרך הבשור בין מרבדי פריחה ריחניים, ציפורים ציפוריות מגוונות ושועיל פחדן שלא שיתף פעולה עם המצלמה. 

משם נסענו לגשר התלוי מעל נחל הבשור ולפריחת אירוס הנגב סמוך לרביבים. עופות דורסים ליוו אותנו מלמעלה לאורך כל הדרך. עצרנו להתרעננות בפארק אשכול והצפנו לריביירה של אשדוד לארוחת יומולדת בעלמא שהיתה נהדרת בכל מובן. 

אנחנו מנסות להכין שיעורי בית ולעשות שינוי ואולי אפילו מצליחות להתקדם קצת אבל קל זה לא. 

אתמול בצהרים קבענו לערוך מסיבה פרטית עם היין המגניב שהבאנו מהצפון. התארגנו, התבשמנו ובהתאם להנחיית המטפלת התוודיתי בפני תהום על פעילויות שפינטזתי עליהן בימים האחרונים ושהייתי רוצה לעשות והיא השיבה בכמה רעיונות משלה. 

היא תלתה על פטמותיי את המצבטים עם המשקולות, נתנה לי ספנקים חזקים בתחת, טפטפה עלי שעווה וזיינה אותי בתחת עם הדילדו הגדול. השתדלתי להישאר נוכח ואותנטי בתגובות שלי מה שגרם לתהום להגיד בשלב כלשהו: ״אני מרגישה שאתה מנסה לערער את השליטה שלי״. 

אחרי הפסקה קצרה חזרנו למיטה כדי שאגמיר אותה. ירדתי לה בהשקעה רבה, היא הורדתה לי לשים את הגאג-זין ולזיין אותה בעזרתו, ואז בצירוף של אצבע סטטית בתחת והסטיספייר המשולש החדש היא הגיעה לאורגזמה משמעותית וקולנית. בעקבות הטיפול האחרון הבחנתי שברגעים שהובילו לגמירה היא בכל זאת היתה צריכה אותי אובייקט ולא סובייקט, וזה הדהד לי כל מיני מחשבות וזכרונות ישנים.

חזרנו לסלון ופתחנו בקבוק נוסף. חלף די הרבה זמן וכבר התחיל להחשיך כשהיא החליטה שחוזרות למיטה כדי שאזיין אותה. היא הרביצה לי עם הספנקר הכתום בעודי מזיין אותה עם מצבטי פטמות מה שכמובן הקשה עלי. בין מכה למכה היא גם הקניטה והשפילה ואז אמרה: ״קדימה! אמרנו שאתה מזיין, לא שאתה נהנה!!״ וצחקה בקול גדול. הצחוק שלה הדביק אותי מה שגרם לה לצחוק עוד יותר ואז שתינו נקרענו בצחוקיאדה בלתי נשלטת. 

כשנגמר לבסוף הצחוק היה איכשהו ברור שנדרשת הפסקה, ואז התחילה להתגנב תחושה ריקה ועצובה, והתחלתי לחשוב על המלחמה המחרידה באוקראינה ונהייתי עוד יותר עצוב, והחשכה מבחוץ עם הרוח הקודרת השרתה עייפות פסימית ברחבי הבית. הכנתי עגלה מוקפצת עם ירקות שמחים ברוטב אסיאתי וקינואה, שטפתי את הכלים והתיישבתי בסלון ליד תהום שאמרה: ״בא לי לבכות״. 

היא דיברה על התסכול שלה שלא מצליח לנו, שאנחנו שוב נתקעות עם אותו קצר, שזה מנגן לה על מקומות שהיא מרגישה שהיא לא בת זוג טובה, ושהיא מרגישה דחף עז לברוח ולהשתבלל אבל בזכות זה שהיא מרגישה שאני לא כועס עליה (עוד שינוי שאני מנסה ליישם כתוצאה מהטיפול) היא נשארת נוכחת ומנסה להתמודד ושזה כואב. שתמיד כילדה הרגישה לא מובנת, ״ומי ישמע כמה עכשיו אני מובנת….״ . 

אמרתי לה שזה טבעי שדברים לא ילכו חלק כשאנחנו מנסות דרכים חדשות, שהיא בת זוג נהדרת בהרבה מובנים, שאני באמת לא כועס עליה ולא חושב שהיא עשתה משהו בכוונה ואולי פשוט לא היתה סגורה מספיק על עצמה כשהלכנו למיטה ושאם המטרה היתה שאגמור אז אולי כן הייתי אמור ליהנות קצת יותר ולהרגיש שהמיקוד הוא עלי (הצעתי כמה תנוחות אפשריות בשביל זה). ושלא רק אני מאמין בה אלא עוד הרבה א.נשים שמעריצות.ים אותה על היחודיות המצ׳וגעת והמקסימה שלה. 

פתחנו בקבוק שלישי, שמענו Mogwai והאוויר התחיל להתנקות. היא חידשה את הליפסטיק, השפריצה עוד מאחד הבשמים שקניתי לה ליומולדת (So Scandal) וקראה לי למיטה שם נתנה לי לזיין אותה בתנאי שאגמור לה על הבטן ואלקק את הכל עד הטיפה האחרונה. ״אסור לך לגעת לי בחזה, אתה יכול לגמור יפה מאוד גם בלי לגעת״. היא התעללה לי בפטמות וחייכה במתיקות רעילה עד שגמרתי לה על הבטן וליקקתי הכל, עד הטיפה האחרונה. 

חגיגות הסופ״שׁולדת של תהום נפתחו עם פאי לימון של נעמה וזר מחוייך ומלא אהבה מKAMI ויגיעו לשיאן ביום ראשון שהוא יום ההולדת עצמו. 

בתחילת הפגישה סיפרתי למטפלת שכבר כשיצאנו ממנה בשבוע שעבר תחת האיסור החדש תהום התנהגה בצורה רכה, נגישה וחתלתולית יותר, ושכשנסענו בשישי לטייל באגמון והיא נתנה לי למזמז לה את הציצים בחופשיות (בדרך כלל היא מעיפה לי את היד) שאלתי אותה לפשר השינוי והיא ענתה שהיא מרגישה שאם בעבר היתה יכולה לבטא את הצדדים הנשלטים שלה עם הגברים עמם היתה מפלרטטת ולעיתים בסוף גם נפגשת, עכשיו היא נדרשת לבטא אותם איתי. 

נזכרתי ב״צלילת הרענון״ שעשיתי לה לפני שנה וחצי, כשסישנתי אותה בעדינות ובקשב רב אחרי שהיה לה קשר וירטואלי מוזר וקצר שהתפתח עם איזה {שולט זכר אלפא} מפוקפק. המטפלת שאלה אם נהניתי אז וציינתי שהזכרון הרגשי בסך הכל חיובי ושאני לא זוכר ש*לא* נהניתי, אבל שלפעמים קורה שאני באמת מתקשה ליהנות כשאני מסשן את תהום כי אני מרגיש שאני עדיין מוחפץ על ידה רק שבמקום תפקיד הנשלט אני בתפקיד של ׳כאילו שולט׳. 

המטפלת הסבירה לנו שהאורגזמה לא מגיעה מהפרקטיקה המינית: ״התחושה האורגזמית מגיעה כתוצאה מהמענה הרגשי לצרכים שלנו״. 

היא המשיכה להסביר על אובייקט וסובייקט, ושמיניות בתוך קשר אהבה משמעותי יכולה להיות מענגת ומספקת רק בין שני סובייקטים שרואים זה את זה ומבטאים את עצמם ואת צרכיהם. (להבדיל נגיד מתקיפה מינית, בה הצד המותקף חייב להיות אובייקט). 

דיברנו על איך בשנים האחרונות הלכתי ודעכתי לתוך מקום מאוד פסיבי, שקט וחסר רצונות משל עצמי. המטפלת ציינה שבעבור נשלט עשוייה לפעמים להיות תחושה מעורערת של עצמיות וריק שהצד השולט ממלא אותו ברצונותיו ומשימותיו, אבל שבפועל לאורך זמן זה יוצר יותר בעיות ממה שזה פותר, וגם הצד השולט משתעמם כי הוא לא באמת רוצה חפץ חסר זהות ורצון משל עצמו. 

תהום סיפרה איך לפעמים היא שואלת אותי במהלך סשן מה אני מוכן לעשות למענה או מה הייתי רוצה שיקרה ואני עונה: ״כל מה שאת רוצה״ ושזו לא התשובה שהיא היתה רוצה לשמוע. 

נזכרתי גם איך בעבר הרחוק כשתהום היתה גורת סאדו בת 21 הייתי מאוד יוזם ופעיל בהגיה והוצאה לפועל של פנטזיות ופעילויות, ויכול להיות שלקחתי קשה ורחוק מדי תגובות שקיבלתי בבלוג ברוח: ״אתה שולט מלמטה ומפעיל אותה כמו בובה, תרפה ותתן לה להוביל״. 

המטפלת שאלה את תהום על יחסה לצד הנשלט שלה ולכאב ואם היא יודעת מה היתה רוצה שיקרה ועד כמה כואב ורחוק, ותהום ענתה שהיא לא ממש יודעת. ״אם כך, אין סיכוי שגם דן ידע מה לעשות לך״ קבעה המטפלת, והציעה שבשבועיים הקרובים (בשבוע הבא היא בחופשת סקי) נחזור קצת ליסודות ולגילוי עצמי ומשותף של איזה מגע רצוי ונעים לנו. 

על פי דרישת הקהל החזרתי את דוגמנית השער הקבועה אז אפשר להירגע. 🙄 (כאן לא שמעתי טרוניות מיוחדות אבל ג׳יזס א.נשים בפייס איבדו את זה לגמרי… ״איפה תהום? מה קרה לתהום?? ילדת הפלא מקסימה אבל בלי תהום התמונות פחות טובות וזה לא אותו דבר״… )

תהום עבדה עד כמעט חצות אבל זה לא הפריע לה להתעורר ב3 כדי שנספיק להגיע לזריחה מעל מכתש רמון. אתר מזג האוויר איים שצפוי להיות Dull and Dreary עם עננות גבוהה לאורך כל היום, אבל ניתוח מעמיק יותר של הנתונים גילה שהראות צפויה להיות סבירה, ללא רוח משמעותית ולפיכך עם אוויר פחותויותר נקי.
התחלנו יום הליכה מדברית קשוחה של 15 ק״מ בגב ילק המפורסם ומשם טיפסנו במסלול ארוך אל שן רמון הגבוהה והתלולה. העליה היתה קשה והירידה מאתגרת לא פחות. הקפנו את רכס הר טריז מצדו הדרומי, ביקרנו בקיר האמוניטים, דילגנו על gay זוחלים כי כבר היינו עייפות ודידינו אל הרכב בחניון הגבס רצוצות למדי.
משם נסענו לבורות לוץ ע״ש אסף לוץ שעשה פלוץ (בגרות היא התכונה שהכי מאפיינת אותי) לחזות בפריחת האביב המדברית. תהום נהגה בכביש המשובש והנידח ונבהלה כהוגן כשזעקתי לפתע כי הבחנתי בצבעוני המדבר פורח לצד הדרך. פגשנו גם חוגלה סתומה שחצתה אותנו בחופזה ופרטים רבים של צבעוני ססגוני שהיה גולת הכותרת.
רק בדרך חזרה הבחנו שלמרות העננות הגבוהה ושלכאורה עדיין חורף נשרפנו כהוגן בפנים ובידיים… העובדה שנדרשנו למשקפיי שמש היתה אמורה לרמז לנו על הקרינה החזקה.
חזרנו עייפות אך בוערות ועם חשק לעוד הרפתקאות. 👯‍♀️🏜

בטרם אשקע 

אל תוך השינה הגדולה

אני רוצה לשמוע

אני רוצה לשמוע

את צרחתו של הפרפר

(ג׳ים מוריסון)

לקחתי את ילדת הפלא לטיול פריחה בבתרונות רוחמה. 

שתינו התנהגנו מאוד יפה. 

הצפנו לאגמון החולה כדי להיפרד מהעגורים לפני שהם מתחילים במסע חזרה לארצות הקור (אלפים מהם המריאו במהלך היום). הקפנו את האגמון ברגל ולאחר מכן הטלטלנו עם עגלת המסתור אל תוך השטח.
אחה״צ ביקרנו את אחותי היפה בביתה החדש והנעים בכרכום. הלכנו בשעת הזהב עם הכלבים מסביב לישוב בין שיחי חרדל גבוהים ולוטוואות ענקיות וצמריריות והתפעלנו מהלוך הנאה למרגלותיו.

באחד התרגילים שקיבלתי בשיעור הגיטרה האחרון שהגיע בשבוע שעבר נדרשתי להתחמם על ליק לבחירתי (אחד שקשה לי להאיץ את הטמפו איתו), ואז למהר את המטרונום ב10%, להניח את הגיטרה ורק לדמיין את הליק מנוגן באוזניי רוחי. להפתעתי גיליתי שזה *ממש* קשה, ושהקטעים בהם הדמיון שלי נתקע או מתערפל הם בדיוק הקטעים שקשים לי לנגינה במציאות. 

זה הזכיר לי את וודי אלן שאומר באחד מסרטיו המוקדמים: ״אפילו בפנטזיות שלי הן דוחות אותי״, מה שהוביל אותי לחשוב על איך שאפילו בפנטזיות שלי בשנים האחרונות אני לא נהנה, מקופח, מושפל ומנוע, ולתהות אילו גילויים וקשיים יביא האיסור החדש על אינטראקציה מינית עם אחרים.ות. (פוסט אחד ⬇️). 

האם נצליח ליצור נראטיבים מיניים חדשים שכוללים רק אותנו?