מתחת לפרווה

הפגישה היום התחילה דווקא בנימה מפוייסת כשדיברנו על הסקס בשבת, על נקיון הבית המשותף שקדם לה ועל ההתגברות על משברון אספקה ובישול נוסף והפעם ללא כעסים ובשיתוף פעולה.

עד מהרה עברנו לדבר על הרומן של מור לפני ארבע שנים שנגדע אחרי שהבחור גמר לה בתחת פעמיים בלי קונדום וכעסתי נורא ושהיא הרגישה שבורת לב מכל הכיוונים, ועל הפעם שהלכנו לאקס שלה והם עשו מלא סמים שונים והוא זיין אותה לעיניי, הורה לי למצוץ לו, השתין עלי, היא הורתה לי ללקק לו את התחת (שהיה מלוכלך) בזמן שזיין אותה, ואז הוא הזמין מאפליקציה בחור נוסף (זר) שיזיין אותה ואז עוד אחד, ושאחרי חמש שעות וחצי ביקשתי לסיים את המפגש ושנלך הביתה, ואז אמרתי לה שהיה לי ממש קשה והיא ענתה: ״באמת?״ ולמרות שהתחננתי שתישאר ערה ותהיה איתי כפי שהבטיחה היא נרדמה, ועוד כמה מקרים דומים שהמכנה המשותף לכולם היה שהרגשתי שהופקרתי על ידה ושאני לא יכול לסמוך עליה. 

המטפלת התעכבה על הנקודות השונות ושאלה שאלות הבהרה ממוקדות מאוד בעוד פניה מרצינות והולכות.  היא הביאה דוגמה של ילד שרוצה לשתף משהו עם אמא שלו, אבל אמא עסוקה ועובדת וצריכה לקרוא מאמרים. היא אומרת לילד שמאוחר יותר תתפנה אליו, אבל קוראת עוד ועוד מאמרים והשעה מתאחרת, הילד ממשיך לחכות, עד שלבסוף היא כבר מאוד עייפה והמוח שלה לא מסוגל יותר לתפקד והיא נרדמת. היא אמרה שכשאנשים אוהבים כפי שאנחנו אוהבות זו את זו, זה שם אותנו במקום מאוד פגיע וינקותי, וכשיש פגיעה במקום כזה ממישהו שכל כך חשוב לנו הפגיעה יכולה להיצרב לעומק ולזמן מאוד ממושך. 

המטפלת המשיכה להיות חמורת סבר ואמרה לאט ובהדגשה שלדעתה ההסכם המיני בינינו לא תואם את הצרכים הרגשיים שלנו ואת החשיבות שלנו זו לזו. היא אמרה שבהתאם לפרוטוקול הטיפולי היא רוצה שנפסיק לעת עתה אינטראקציות מיניות עם אחרים (במעשה ובדיבור). 

״אחר כך אם תרצו תוכלו לחזור לאיזו פרקטיקה מינית שתבחרו, אבל כדי שיוכל להיות כאן טיפול אמיתי אנחנו חייבים לסגור כרגע את האפשרות לפעילות הפוגעת. יכול להיות שיהיה לכם קריז, כמו גמילה מסם, כי זה בכל זאת האוויר ותחנת היציאה שלכם. אז את קשיי השינה, הבכי, הצעקות שיעלו…תביאו לפה״. 

אמרתי שזה נשמע לי קצת דרמטי כי אני גם ככה לא עושה כמעט כלום עם אחרות כבר שנים ועברו כמה חודשים מאז שתהום שכבה עם מישהו אחר לאחרונה, אבל יתכן שאני לא מודע. אם כבר נראה לי שזה יחסר בעיקר בדיבורים בינינו כשאנחנו עושות סקס…. נחיה ונראה. 

לכבוד יומולדתה הממשמש והולך של תהום החלטתי לחגוג אותו בנימת פולחן אישיות והדפסתי על קנבס שלוש מהתמונות היפות שלה מסט היומולדת עם אופק שרכשתי לה לפני שנתיים. הן הגיעו מוקדם מהצפוי ולא היה איפה להחביא אותן מפאת הגודל, אז הענקתי לה אותן לפתיחת חודש ההולדת ותלינו אחת בסלון, אחת בחדר השינה ואחת בחדר של הדייסון, שיהנה גם. 

בשבועות האחרונים אני נפגש ב4 בבוקר בזום עם מלכתי הצפון אמריקאית (aka האניבאני) בימי רביעי או חמישי כשבעלה עובד עד מאוחר. ברגע שאני רואה אותה אני נהיה מחוייך ומצחיק כזה, ועד מהרה גם כלבלבי, מעריץ, אנרגטי ומחורמן. מדהים שלמרות שחלפו 17 שנים מאז שלקחתי אותה ואת המחוך האדום המתפקע מכל טוב שלה הביתה מהדאנג׳ן ביפו כשהיא היתה בת 18 וחודש (בדקתי ת.ז.!) האהבה והמשיכה שלי אליה נשארו כשהיו ואף גברו. 

ניסיתי לשדל אותה לבוא לביקור מולדת והיא אמרה בזנותיות חיננית אופיינית: ״תקנה לי כרטיס אז אני אבוא״. (היא מתגוררת בקנדה).

מיד נכנסתי לאתרים הרלוונטיים וחיפשתי לה כרטיס טיסה. היא שאלה אם תהום לא תכעס, וכשתהום התעוררה צילמתי אותנו באייפוד כשאני שואל את תהום אם זה בסדר מצדה ותהום עונה: ״כן, גמני מתגעגעת אליה מאוד״. 

בינתיים נראה שזה עוד יתעכב קצת עד שהגבלות הקורונה יבוטלו (במהרה בימינו אמן!) אבל הזרע התודעתי כבר נטמן ואני נרגש לחשוב על להבות התשוקה, הקנאה הבריאה, האהבה ארוכת השנים וכל הסטיות שיתערבבו להן יחדיו בשבועות חלומיים כאלו אם וכאשר יתרחשו. 🐰 💖 🦄👯‍♀️🔥💋🦋

אתמול בבוקר קפצתי לראש ציפור לניסוי כלים עם הטלפוטו החדשה:

אני אוהב לצלם פריחה בעדשת המקרו כי בפרטים הקטנים של הפרח ובטיפות הטל הזעירות והצלולות אני רואה את מה שאני מאמין שהוא מוחה המעצב המטורף של אלוהים.
טיפסנו עם השמש למרומי תל שוכה בעמק האלה ואחר כך נסענו ליער בן שמן (מוטב לומר ״בן פלאס סייז״, גם לבנים יש רגשות!) השופע מרבדי פריחה צבעונית עשירה ומגוונת. 🌼🌷☘️ 

בסוף הבלתי נמנע, כמו תמיד אחרי הסערות והעצב והרוגז והריחוק וההרים, העמקים והמדבריות… שכבתי על המיטה עם זין נפוח ועומד כמו טיל ותהום ריחפה מעליי יפהפיה, זוהרת, מלכותית ועם חיוך מנצח, שדייה המושלמים והאסורים למגע חשופים מול עיניי המשתוקקות. 

קודם לכן התנסינו לראשונה בSatisfyer - Love Triangle וב NALONE - Dragon Prostate Massager שקיבלתי במתנה מאלכסה יחד עם גלון ID Glide בהוקרה על השיר היפה שיצרנו יחדיו ושאמור לצאת ממש בקרוב. 

״תגיד שוב מה אתה״

״הבעלולי האפס שלך״

״עכשיו אני רוצה שתגמור לי על היד ואז תלקק את השפיך מהטבעת כדי שתתרגל ללקק ממני שפיך של גברים אחרים ושהטעם יהיה לך שגור בפה כמו קפה או קלמנטינה. תנקה את השפיך כמו הסמרטוט שאני עושה ממך כל פעם מחדש״. 

אחר כך הלכנו לים לראות את השקיעה. 

החדשות מאוקראינה עושות אותי ממש עצוב ואני שומע אלבומים ישנים של ג׳ון לנון בשביל סמכות רוחנית. 

נזכר איך צפינו בפרסאידים עם ילדת הפלא לפני שנה וחצי במכתש והתבדחנו שאלו הכוכבים הציונים *שלנו*. 

תהום אמרה שהיא מתקשה למצוא מתכון מדליק לצלי בקר שתכננה לבשל. הסתכלתי לה בעיניים והסגברתי: 

״מתכון זה רק בשביל הפרוצדורה, למקרה שאת לא יודעת שצריך קודם לטגן את הבצל והשום ואז להוסיף את הבשר והרוטב, להביא לרתיחה ולבשל שלוש שעות על אש קטנה. את לא צריכה מתכון. אם תשימי דברים טעימים ותטפלי בהם יפה זה יצא טעים. נניח שתקחי את התותים האדומים והבשרניים מהמקרר ותוסיפי שמנת... יצא לך אחלה תותים ושמנת. אם תוסיפי גם בננה בשלה זה יהיה יאממי. אם תטפטפי קצת וניל זה יהיה מהמם. אם תוסיפי כף של איזה ליקר מגניב זה יתן לזה טוויסט״. ראיתי את ניצוץ ההשראה נדלק בעינייה והיא זינקה למטבח. 

בעודה מבשלת היא סיפרה ששמעה באוטובוס שתי בחורות מדברות על המצב ושהתגובה של השנייה לדאגה של הראשונה היתה: ״יש לנו מספיק מלחמות משלנו״... כמו משמש חסר מודעות על עץ שחושב שהמשמשים בצד השני של העץ נבדלים ממנו איכשהו. 

בהבילי יולי 2019 התייצבנו במרכז ת״א לאודישן ל״בואו לאכול איתי״.

כמה ערבים קודם לכן התקשרה תחקירנית ואמרה שהבוסית שלה ביקשה ממנה להזמין אותנו לאודישן. לא שאלתי איך הגיעה אלינו. לא חשבתי שנעבור את האודישן אבל זכרתי שתהום ניסתה פעם להתקבל למאסטר שף וחשבתי שזה יהיה נחמד עבורה, והיא אכן התלהבה מההזדמנות. 

האודישן המצולם התנהל מול תחקירנית בלונדינית, ממושקפת ורזה, וזרם די בטבעיות. לקראת הסוף עברנו לדבר על עניינים גלובאליים ואמרתי שלדעתי אנחנו חיים בעידן הכי מפנק בהיסטוריה האנושית, אבל שאני צופה שהוא לא יחזיק עוד זמן רב בגלל משבר האקלים, מלחמות, פליטים, מגיפות וטבע האדם. 

״עוד בזמננו?״ שאלה התחקירנית בחוסר אמון מוחלט, כאילו אני איזה נביא זעם תמהוני. 

מלחמות באירופה זה הכי רגיל וטבעי שיש. במקרה פשוט נולדנו וגדלנו ביניהן. 

הדרך למטפלת היתה קשוחה היום במיוחד, כנראה עקב היחלשות גל האומיקרון וחזרת המכוניות לכבישים. יצאתי כרגיל ב14:15 מדרום ת״א, ב15:02 אספתי את תהום ממרכז ת״א, ולא היה חסר הרבה שלא נספיק להגיע עד 16:00 לרמת השרון. 

בפגישה דנו באיך לא היתה המשכיות להפשרה היחסית בטיול ביום א׳, ובמריבה האחרונה מאתמול. המטפלת איבחנה שאנחנו מדברים בשפות שונות, שאני מדבר ״ונוסית״ ותהום מדברת ״תהומית״, והוסיפה שהיא לא מכירה אותי נצמד כל כך לקונקרטיות. אמרתי שנראה לי שבעקבות הטיפול צף בי הרבה כעס שהשתדלתי למתן ולהדחיק לאורך השנים, ושכוס הכעס והאכזבה הזו מלאה עד גדותיה כך שכל טיפה נוספת מביאה להצפה ולגלישה. 

הקראתי את הסעיף שהכינותי מראש ונגע למריבה: ״חזרנו מהטיול באווירה טובה וקצת מופשרת, למחרת בבוקר שכחה לבשל למרות שהוציאה חזה עוף וידעה שזה תורה, וכשחזרה מהעבודה לא הביאה חלב למרות שנגמר (ושזה התפקיד המוצהר שלה), ולמחרת גם שכחה לבשל.״ (וזה לאחר שבישלתי אני במשך הרבה ימים רצוף).

אמרתי שזה מנגן לי על המקומות בהם אני מרגיש שאני לא יכול לסמוך עליה, ושאני ממלא את חלקי בעסקה והיא לא, ושהיא משאירה אותי לבד עם הבעיות, מתעלמת מהן ומתרחקת. הוספתי שלו היתה אומרת לי שלא הספיקה ומבקשת שאבשל אני או שאקנה את החלב במקומה ובכך נותנת תיקוף לרגשות שלי ולמצב שנוצר זה היה מוציא חלק גדול מהעוקץ סביב הסיטואציה.

תהום מצדה אמרה שהיא מרגישה שאני לא מעריך את כל הדברים שהיא כן עושה למעני, למשל איך שקבעה לי ביוזמתה תור לרופא עיניים שבאמת היה רופא מוצלח, או שהיא עוברת בין כמה חנויות כדי למצוא את הפריכיות המועדפות עלי. המטפלת איבחנה שכשהיא היא מרגישה ילדה נזופה זה מנתק אותה מינית, שאין לה משיכה לדמות כזו של ״אבא״, ושכשהיא מרגישה נזופה היא באופן מטאפורי סוגרת את הדלת, שמה אוזניות, שומעת מוזיקה ונותנת לזמן לעבור עד שהכעס יישכח. 

אצלי האינטלקט אמנם מהיר אבל הרגשות מעובדים מאוד לאט, וכך אני נשאר עם חווית נטישה ומה שמרגיש כמו אי-איכפתיות מצדה, חוויה שרק מעמיקה ככל שאורך הזמן בו היא מתרחקת. אחר כך כבר קשה לי לחזור לשגרה, המשקע נשאר ולא קרה דבר שיפוגג אותו. המטפלת הציעה שכשאני מבחין שהיא ככה ״סוגרת את הדלת״ שאנסה לדפוק על הדלת המטאפורית וליזום שיחה, ובכך אהיה ונוס של היום ולא אמא של תהום לפני 30 שנה. 

משם עברנו לדבר על תלות, ושטבעי שהיא תתקיים בקשר רומנטי ארוך טווח, כפי שהיא קיימת גם בין ילדים להוריהם. תהום התוודתה שקשה לה להגיד: ״אני צריכה את עזרתך״. (נזכרתי באמפתיה אילו יסורים היא עברה כשביקשה מאבא שלה עזרה כלכלית בעבר). אני אמרתי שבאמת אלו המקומות שהכי נפיצים ובעלי פוטנציאל הרס עבורי, המקומות בהם אני תלוי בה וזקוק לה, כמו למשל בפמדום. 

השעה הסתיימה ובעודנו פוסעים ליציאה תהום אמרה שהיא אמנם לא הקריאה את הרשימה שלה אבל כל הנקודות שרשמה כבר עלו בשיחה ממילא. אני אמרתי בחיוך שעוד נשארו לי שני סעיפים. 

״אתם יכולים אולי לדבר עליהם ביניכם״ הציעה המטפלת. ״כן, יהיה הרבה זמן בפקקים בדרך חזרה״ השבתי. 

במעלית הביתה מבטינו נפגשו, תהום עשתה פרצוף חמוד ואז התחילה לצחוק צחוק משחרר שהדביק גם אותי.

1. רופא העיניים התגלה כברנש משעשע: ״הוו איזו דלקת עשית לך פה!״ , התפעל מהמסגרת של המשקפיים החדשים ושלח אותי עם מרשם לטיפות.

2. הערפל המוחי שעוטף אותי רוב הזמן נמאס עלי לגמרי. לא יודע אם זה הדיכאון, הייאוש, בעיות השינה, היעדר הסקס, המגיפה, העבודה הדלילה, התזונה, המשקל, שאריות מהגמילה, אי ההליכה לחדר הכושר מפאת תשישות מנטאלית, הניכור, הבדידות, … טוב בעצם נראה לי שהבנתי למה יש לי ערפל מוחי שעוטף אותי רוב הזמן. 

3. בימים האחרונים הצלחתי להביא את עצמי להזין נתונים באפליקציה שמודדת את ההתקדמות שלי באימוני הגיטרה לאחר חודשיים שלא הזנתי. (בקרוב מציין שנה לתחילת השיעורים). חלה ירידה קלה אך מעליבה. אני לא מופתע, משהו בתשוקה ובמחויבות קצת התרופף, למרות שאני עדיין מתאמן כמעט כל יום 105 דק׳ הריכוז לא כשהיה וההתכוונות לא מלאה. גם לא שלחתי למורה סרטון שלי מאלתר כפי שרציתי ותכננתי. הרגשתי שאני עושה הרבה יותר מדי noodling (מאלתר כמו איטריה אינסופית) ופחות מדי מבנה, מלודיה, ואמירה מכוונת. (שאמורות להיות בכלל חוזקות שלי בהיותי מפיק מוזיקלי, יוצר ומלחין). רוב הימים בכלל לא בא לי להתבטא או לעשות כל דבר שהוא, אני רק  going through the motions.

4. מחר הפגישה התשיעית עם המטפלת המינית. קיבלנו משימה לכתוב רגעים שקורים במהלך השבוע ושמתקשרים לדברים שדיברנו עליהם בפגישה הקודמת. כתבתי שלושה סעיפים. 

5. אחרי חיבוטים רבים החלטתי להזמין עדשת טלפוטו חדשה ואיכותית. העדשה הנוכחית שלי היא מהזולות, ואם התאורה טובה והאובייקט קרוב ומשתף פעולה אז עשוייה לצאת תמונה טובה, אבל אם התנאים פחות מאידאלים והציפור ביישנית או סתם טיזרית, אז עד שהאוטו-פוקוס מואיל בטובו להתביית עליה אם בכלל הציפור המזדיינת משתעממת וממשיכה הלאה בחייה ומותירה אותי מתוסכל ועצבני. נראה לי שבסופו של דבר נכון להשקיע ב(מעט) הדברים שבכל זאת מעניקים לי איזושהו רצון להתעורר בבוקר.

אולי מחר יהיה לי כוח לגרור את עצמי לג׳ים. 

אדומה ומגרדת כאילו הייתי בגנג בנג עם עשרה גברים וכולם גמרו לי באותה העין. 

פרחי בר נדירים מסעירים את הדמיון ומלהיטים את יצר הציד ולכן הגענו עם שחר לאזור כפר יהושע סמוך לצומת התשבי (aka צומת התשבי לי על הזין 😜) למצוא ולצלם את אירוס הביצות. חנינו על פי הנחיות המסלול והתחלנו לסרוק את השטח, לאורך השביל, אל תוך השדה, בעומק התעלה, ומעבר לכביש בסמוך למסילת רכבת העמק.

לאחר 45 דק׳ של חיפושים קדחתניים חזרנו אבלות וחפויות ראש לכיוון הרכב, ואז ממש כשכבר כמעט הגענו גילינו שלושה פרחים דוגמנים לצד הכביש, ובסמוך אליהם עוד כמה וכמה מצבורי פריחה. מוסר השכל אפשרי: לפעמים מה שאת מחפשת נמצא ממש לידך.

משם המשכנו לנחל תבור ולפריחת התורמוסים. ממש התרגשנו משפע הפרחים הצבעוניים סביבנו שניקדו את העשב הירוק הרענן בכחול, סגול, ורוד, אדום, צהוב, כתום ולבן.

לקחנו את הזמן וצילמנו המון, ולכן הגענו ממש בדקה האחרונה בה ניתן היה להתחיל את המסלול בשמורת מצוק הארבל. התכבדנו לצרף למסלול את טלי35 המדהימה והנערצת (aka ההשגחה העליונה) עם הגור המתוק שלה. הירידה והעליה בעזרת היתדות והחבלים היתה מפחידה ומהנה, ההליכה באמצע המצוק בין המערות והסלעים היתה מרשימה ומרגשת, השמיים הלכו והתבהרו והאירו את הנוף המשגע, סיימנו את המסלול ממש לפני שנסגרה השמורה וחזרנו הביתה שבעות רצון מיום טיול מרהיב במיוחד. 🌼 ☘️🌷