מתחת לפרווה

יורים בי חיצים של אש
בבוהמה לא יודעים לרחם״

(מתוך ״תפסיק לכוון אלי״ של תיסלם
מילים: דיוויד קריס
לחן: יזהר אשדות
תרגום: יעקב מנדלבאום)

ב7:30 הבן שלי התקשר לשתף שפוטר מעבודתו במפתיע ובצורה מכוערת על רקע לא ברור עם חשד לאיזו תככנות מתנכלת מאחורי הקלעים. הוא היה נסער ופגוע. הוא תמיד מאוד מוערך ואהוב בכל מקום, ויש לו מוסר עבודה גבוה ויכולות מקצועיות מרשימות.

הקשבתי לו ושיקפתי חזרה את הפרטים והתחושות ששמעתי. הצעתי לו למצוא אולי גורם מתווך והזכרתי את ״פילוסופיית הבייגל״, שבה האוויר בתוך עיגול הבצק (=המתווך) הוא אמנם רק אוויר אבל הוא מה שמאפשר לבייגל להיות. 

בצוהריים התקשר אבא שלי, ששרוי במתח אדיר בשבועות האחרונים סביב מצבו הגופני המתדרדר ומלחמתו בגופים הבירוקרטים השונים לקבל את העזרה שהוא זקוק לה. הוא נהג לבאר שבע כדי שיתקינו לו מנוף להכנסת כסא הגלגלים הממונע לתא המטען.

הוא חזר במונית וסיפר שהיה לו רגע של בלבול אקוטי, שהוא לא הצליח להרכיב משפטים ולמצוא את המילים. הוא שאל את הנהג: ״איפה אני? בגונית? (המילה ״מונית״ פרחה לו).

השתדלתי לשמור על קור רוח ועל טון מלטף ויציב, וזה כנראה לא היה שבץ מוחי אלא כריעה רגעית תחת כל הדחק. ביקשתי ממנו לנוח, להירגע, להיות עם היד עם הדופק ולהתקשר אליי בכל רגע אם הוא צריך.

יש לי יפויי כח מתמשך, ואני ממש לא מחכה לרגע שאצטרך להשתמש בו, למרות שיודע שהוא יגיע בסבירות גבוהה ושכנראה לא מאוד רחוק היום.

אני נשבר בבכי כל כמה דקות. נדמה שהמנוחה בסופ״ש רק רוקנה אותי עוד יותר.

לפנות בוקר התעוררתי מסיוט, שאני על ספינה שעומדת להפליג למסעה הבא, כולם כבר הלכו בלי שהבחנתי ולא הספקתי לארוז את חפצי ולרדת ממנה.

חזרה לאלבום המבריק של ג׳ורדי גריפ, זה קצת חטא להוציא את השיר הזה מההקשר של האלבום שעוסק בפער הנוראי בין עולם הפנטזיה למציאות האפורה והמדכאת, ובו הוא מאזכר במודעות עצמית אכזרית בין היתר נקרופיליה, קניבליזם וקולוניאליזם רצחני. בשיר שלאחר מכן (the magician) הוא דן ביכולתו כאמן לברוא יש מאין עולמות שאין לו מושג אמיתי עליהם, ובשיר האחרון הוא חושף לרגע את המניע הרגשי והפגיע לכל הסיפור בקאבר לשיר פחות ידוע של פרנק סינטרה (״אם את רק חלום אני מקווה שלא אתעורר לעולם״).

בשבילי השיר הזה מאוד רומנטי, בודד ושבור לב. המקצב משתנה בין דיסקו ״בילי ג׳ין״ לואלס מחזמרי תיאטרלי, הוא זנאי והיא זונה, אבל בזמן שמוקצב לו איתה הוא מפנטז אהבה.

לדעת אותך ולדעת שלעולם לא אראה אותך שוב

לרצות בך מחוץ לחדר הזה

לקחת אותך לרקוד, לצאת איתך

להתחתן, להפוך אותך לשלי

לראות אותך לבושה בבגדים רגילים

להרוויח אותך, לאהוב אותך

להביט בפניך ולא להתבייש

להיות נטול מידה אחת של רחמים

לדעת שעיניך לא על השעון

לאהוב אותך בלי חרטה

לשעה, את הכל

אבל רק שעה

לדעת מה את חושבת

לשמוע את קולך האמיתי

לקוות שלבך פועם בשבילי

לשעה, את הכל

איזו שעה מתוקה

לראות אותך בלי איפור

לראות אותך בוכה וישנה

להתחבא בארונך ולראות אותך בעבודה

לראות אם האחרים הם כמוני

להישאר אחרי

ולשמוע את כל הרכילות

לראות איך העסק עובד

לשעה אני מייחל לכל זה

אבל רק שעה

לשעה את הכל

איזו שעה מתוקה

לשמוע אותך שרה במקלחת

לקחת אותך לחו״ל

לפגוש את ההורים שלך, לראות את ביתך

להציג לך את משפחתי

לקחת אותך לראות את הסרטים האהובים עליי

לגלות מה את חושבת על פרוסט

ולקרוא את כל הספרים האהובים עלייך

ולראות אותך מזיינת גברים אחרים

לתת לשדייך לחמם את ידיי מהקור

ולא לעשות סקס לאחר מכן

לראות אותך עירומה ולעזוב אותך לנפשך

לשמוע אותך גונחת וללכת לדרכי

לעזור לך בכל דרך שאני יכול

לתת לך כל מה שאת צריכה

לממן לך לימודים

להשיג לך עבודה

לשחד מרצים ומשטרה

לשעה, אני יודע שאעשה את כל זה

אבל רק שעה

לנשק אותך בלבוש מלא

לרכב יחד במזחלת שלג

ולהעמיד פנים שפגשתי אותך בכל מקום חוץ מכאן

לייחל שהייתי פוגש אותך בכל מקום אחר חוץ מכאן

להגיד לאמא שלי שאני אוהב אותך

להתוודות בפני העולם שאני צריך אותך

לעולם לא לגלות את סודך

לעולם לא לגלות את סודך

להעמיד פנים שיש לי יותר מה להגיד לך מ״כמה?״

להעמיד פנים שיש לנו יותר מה לעשות יחד מלהזדיין

להיות איתך יותר משעה

להיות איתך יותר משעה

להתנהג כאילו אני שונה מכל היתר

בחרי בי, אני שונה מכל היתר

להתנהג כאילו איכפת לך

להתנהג כאילו

גם השבוע עמדתי באתגר השתיה שהצבתי לעצמי (לא ללכת לחנות המשקאות עד יום ו׳), וביום רביעי אפילו לא שתיתי בכלל (תרמתי את מנות המשקה לחמישי לפני היציאה, מה שבדיעבד אולי אשנה בפעם הבאה. אני יותר פגיע ורגיש כשאני שותה). עוד לא החלטתי אם בשבוע הבא להמשיך להפחית או לעשות stay. מרגיש חלש מדי להחליט היום (גם לגבי שדרוג ציוד הצילום התת ימי, ניצול בלאק פריידיי לחידוש המנויים לקורסים שלא מיציתי כפי שקיוויתי בשנה שחלפה כי סיבות טובות).

לא צריך הרבה כדי שאפרוץ בבכי.

זה מגיע כמעט בכל שיחה, אם תימשך מספיק דקות (2+). בהבזק של זכרון מבוקר יפה של טיול. אני תמיד נזכר קודם כל בתאורה של הסצנה. אם אני מתפתה להציץ בתמונות שצילמתי יהיו דמעות וגעיות. הרבה מהן. גם אם לא. 

בצלילים הראשונים של כל שיר באלבום החדש של הקיור, שהוא נס עבורי בעיתוי בו יצא סופסוף ובאיכותו הצורבת. השירה של רוברט סמית׳ מלאת כאב וקינה ועוצמתית מתמיד, והצורה בה הוא מבטא את המילים חותכת את המוח דרך השנים לגיל 16 שלי ומכווצת את מימד הזמן, מה שגורם לי להישבר ולהתייפח. גם בשנות השמונים הוא כתב על תחושות של זקנה, ועכשיו הוא בן 65. הלוואי שבעוד ארבעים שנה הוא עדיין ישיר בכזה אבל מוחצן ומדויק על התבגרותו.

כשאני מקבל הודעה בערב שבת צבעוני ובודד: ״…כי לדעת שלפחות פעם אחת בחיים חוויתי את העוצמות האלו. ואיזה כיף שזה היה איתך״.

כל השבוע אני נאבק. להשתלט על השתיה, לעבוד וליצור, לנגן, להתאמן ולחזק את השרירים חרף הקרע במניסקוס, לבשל בריא, לנקות, לכבס, לשיר, ללמוד, לכתוב, ליטול את תרופות המרשם ותוספי התזונה במועדים הנכונים, לדאוג לקניות וליעילות בסדר הפעולות כדי שאצליח לדחוס את הכל. אני מגיע לסופ״ש ריק מכוחות ובלי מה שימלא.

משהו התפתח ביחסים שלי עם הבית. אני כבר מצליח להרגיש לרגעים את היופי שלו, את האהבה שהשקעתי בעצמי. השרירים שלי כבר זוכרים איפה המפסקים ומה נמצא באיזו מגרה. עדיין לא אירחתי פה אף אחד.ת מלבד הלקוחות שמגיעים. (תחילת החודש הרביעי כאן). 

אני עוד לא יודע להיחלץ מתחושות של אובדן, של חוסר תקווה, של אין מוצא. אבל אני יודע להבחין כשהן נעדרות לפתע.

עולם הפנטזיה שלי התפורר וקרס. זה קשה לחיות בלי עונג, בלי בדל ידיעה איך עונג אפילו נראה, מרגיש או איפה הוא נמצא.

כמו סירה בלב ים ללא מצפן בלילה מעונן. אני לא יודע איפה החוף.

נ.ב. התעוררתי הפוך לפנות בוקר לידיעה המרעישה שיצא אלבום חדש של קנדריק למאר בהפתעה. אני בהאזנה השניה, והוא מדהים ביכולת שלו להמשיך להתחדש ולהשתנות. 

בלי מוזיקה הייתי מת מזמן.

ס׳חה, יש לי הרבה תוכן היום. 

נתקלתי בציטוט הזה של ג׳יימס מישנר בספר שאני קורא וממש התחברתי (תרגום שלי):

״המתמחה באמנות החיים בקושי מבדיל בין עבודתו למשחקו, טרחתו ומנוחתו, נפשו וגופו, המידע והנופש שלו, אהבתו ואמונתו.

אין לו הפרדה ברורה בין הדברים.

הוא בפשטות חותר להגשים את חזון המצוינות שלו בכל דבר שהוא עושה ומשאיר לאחרים לקבוע אם הוא עובד או משחק.

מנקודת מבטו הוא תמיד עושה את שניהם בו זמנית״.

אני: אני עדיין לא יודע מתי אפתח את הפרופ להכרויות חדשות. 

xפיצית אהובה: כשתהיה מוכן להיפגע שוב. 

שלשום, כנראה לאחר שקיבלו את התביעה, הם העבירו את המחצית השניה באיחור אופנתי של שנה ושליש, אבל גילחו 210 ש״ח סתם כדי שיהיה סכום עגול ויפה.

מסתבר שתנאי התשלום שלהם הם שוטף+תביעה.  

תודה רבה לעורכת הדין הסקסית והכשרונית שלי. 👸🏻❤️‍🔥⚡️🫦

כשחזרתי ברגל מהדקדנס לפני אלפי דמעות נשבר לי העקב כשחציתי את קיבוץ גלויות. הם היו זוג הנעליים היחיד שלי שיכול היה לעבור סלקציה. 

היום בצוהריים נסעתי למרכז למסור לתיקון מגבר עתיק משנות התשעים ששוכב חסר שימוש כבר למעלה מעשור. בדרך חזרה עברתי בסנטר והלכתי למקום בו זכרתי שנמצאת החנות הרלוונטית. (אפפו אותי זכרונות נעימים מתחילת יולי, רגע לפני שהכל התפוצץ והתפרק). מצאתי את החנות, אך הנעליים נעלמו ממנה ואת מקומם תפסו קישוטי כריסטמס. 

כמעט התפתיתי לראות בזה סימן משמיים, אך בהמשך הסיבובים בסנטר מצאתי לפתע את מיקומה החדש של החנות. העזתי להיכנס ולשאול אם יש מגפי פטיש במידה שלי (המוכר היה ״ילד סנטר״ נחמד ומכיל מאוד). עכשיו יש לי תירוץ אחד פחות למה לא לצאת כשמזמינות אותי. 

אני חושב הרבה על כך שזה טוב להצליח כי זה בונה ביטחון ויוצר תנופה, 

וזה גם טוב להפסיד כי יש כל כך הרבה מה ללמוד מכשלון ומתבוסה... 

אבל מלשבת בצד ולהשקיף לא צומחת שום תועלת. 

בלי לחץ ובקצב הלב, מתישהו אצטרך לעלות על המגרש ולשחק במטרה לנצח. 

בשבועות האחרונים חזרתי לקורס האנימציה (המטרה היא ליצור קליפים למוזיקה שלי בשילוב עם צילומים, וידאו, טקסטים, וכו׳). 

היום בראתי את הדמות הראשונה שלי (התחלתי מקוביה), ובימים הקרובים אלמד איך להזיז אותה. 

זה מצריך הרבה אנרגיה מוחית* ללמוד מאפס תוכנה חדשה ומאוד מורכבת בתחום שאין לי מושג בו, אבל לאט לאט זה נהיה כיף כמו משחק מחשב.

נדמה לי שהואיל ויש מקום מוגבל במוח, הכנסה של מידע חדש ומועיל דוחקת החוצה מחשבות פחות רצויות. 

*(במיוחד שהתעוררתי הבוקר ב2 ולא הצלחתי להמשיך לישון. הפחתת השתיה המשמעותית גובה את מחירה אבל שווה את זה).