כתבתי פה לפני כמה שבועות שיתכן ואני אזדקק לעזרה.
נראה שהרגע הזה הגיע.
לצערי גרושתי בחרה ללכת בכל הכוח על הקו שאני כביכול מסוכן לקופיקו, בגלל האספקטים הבדסמים של חיי. איך שהפקידה מיחידת הסיוע שמעה את המילים סאדו מאזו, ואז שורה של שקרים גסים ונוראיים וחצאי אמיתות, מבלי שממש ניתנה לי הזדמנות להגיב, היא האדימה כולה והתחילה לצעוק עלי ולאיים בניתוק קשר מיידי עם הבן שלי.
שמעתי ממנה משפטים כמו : "משתינים עליך ומורחים עליך צואה בנוכחות הילד שלך? מה זה הדברים האלה??#@?" וגם "תעשה מה שאתה רוצה אבל בדיסקרטיות, מה אתה מספר את זה לכל עם ישראל, רוצה ליצור תשב תכתוב למגרה ותפרסם את זה בסוף כספר". זה לא עזר כשאמרתי שמעולם לא חירבנו עלי, ושאני נמנע מפעילות בדסמ כשהוא כאן, ועוד מיליון טענות חשובות והכחשות לשקרים שרציתי ויכולתי להשמיע, אלמלא התקשיתי אפילו להשחיל מילה, ואילו היה בכלל רצון לקשב לטענות שלי ונכונות לבחון אותן ללא דעות קדומות ובצורה מסודרת.
החד צדדיות זעקה שם, שמרגע שהנושא עלה כבר לא דובר על שום נושא אחר מהנושאים שלשמם התכנסנו, וכרגע היא החליטה שקופיקו לא יבוא אלי היום, ושמחר יבחנו הדברים לאור החומר שאמור להגיע מהרווחה. היה מאוד ברור שעוד לפני שבכלל בדקה האם ולמה הילד נחשף כביכול, עצם העיסוק שלי בבדסם זיעזע אותה עמוקות : "זה המקרה הכי חמור שנתקלתי בו אי פעם".
אני מרגיש נורא ונקרע לי הלב, אבל אני לא נשבר, ולא מוותר. אני רוצה להאמין שיהיו לי את הכוחות להמשיך ולהילחם על צדקתי, גם אם הדרך תתארך ותחריף. אני יודע שהבלוג שלי נקרא עכשיו בשקיקה על ידי גרושתי, ושכל פאקינג פוסט שאני כותב יכול להיות מובא אחר כך לבית משפט כאישום, ובכל זאת, ובתקווה שאני לא עובר על שום חוק חסיון, אני כותב כאן. אין לי מה להסתיר. פי ולבי שווים. ידי נקיות. אם בסופו של דבר יפגעו בקשר שלי עם הבן שלי בגלל שאני בדסמי ולא מתחבא בתוך ארון, לפחות ההיסטוריה תשפוט, ואפשר יהיה להביא את המקרה הזה כדוגמא בעוד 20 שנה, איך לפני 20 שנה לקחו ילדים מההורים בגלל חיבתם למשחקי שליטה, ממש כמו שעשו להומוסקסואלים עד 20 שנה קודם לכן.
אבל לקופיקו ולי, אני לא צופה שתהיה מזה הרבה נחמה.
לפני 17 שנים. 7 באוגוסט 2007 בשעה 11:58
