הנה, אתמול התלהבתי שהיה קר בבוקר, והבוקר - שרב כבד. כבר אתמול התחושה ההתחדשותית נעלמה כלעומת שבאה אחרי שעתיים כשהורדתי את הכפפות ואת שאר הבגדים הארוכים. חוצפה שכזו, הבנאדם מנסה להתחבר לשורשי השראתו, לפתח איזו מלנכוליה לגיטימית, והשמש קופחת עליו במלוא עוזה, זבובים חגים סביבו, והשכנה שלו שרה שירים מזרחיים במרפסת. ממש אביב העמים. בנובמבר. זכורים לי שירים עצובים שכתבתי בנעורי בנובמבר. שירים על אפרוריות סתווית וגשם ואהבת נצח. כדור הארץ התחמם מאז, כך נראה.
בינתיים האדם ממשיך להתקיים, לחיות זה לא ממש, איכשהו גורר את רגליו מיום ליום ומנסה להבין למה שומדבר לא עושה לו כלום מלבד עצבים. 'איפה המיץ?', הוא שואל את עצמו, ושותה קצת מיץ, ולא רווה. יבש. הכל יבש, ומעצבן. במוסיקה אין טעם, באוכל אין שירה, בשינה אין מנוחה והאישה בעיקר מעצבנת. (:
מה שמוביל אותי לנושא הבא. כנראה שאני במצברוח קונסטיטוציוני בימים האחרונים, כי גיבשתי עוד חוק דניאלה יקרה. מס' 11 :
*גבר צריך אישה מהרבה סיבות
אישה צריכה גבר מסיבה אחת עיקרית :
שיהיה לה את מי לעצבן
אם אין לה גבר לעצבן היא מעצבנת את עצמה*
אה, מתגלגלת בכלוב שמועה מעליבה שהופצה על ידי תהום, שביום שבת גמרתי מהתחת. זה שקר גס וסילוף מניפולטיבי של האמת. אחרי שהיא טחנה אותי שעה כשאני עם גאג ועל ארבע היא אמרה לי לעלות עליה כשהיא שוכבת וכאילו, לזיין את עצמי. זה היה די קשה אבל בסופו של דבר התמקמתי ורכבתי, ואז היא נתנה לי לגעת בשדיים שלה ובמקביל התחיל לעמוד לי והיא עטפה את הזין בידה, והמשכתי לרכב ואז לפתע השפרצתי טילים והזונה התפקעה מצחוק. אז זה לא נקרא לגמור מהתחת, כי היא נגעה לי בזין תוך כדי. P:
לפני 17 שנים. 5 בנובמבר 2007 בשעה 10:07
