בחמישי שעבר קראתי ב״הארץ״ ביקורת על הסרט: ״זכרונות של חילזון״. לא ביקרתי בקולנוע זמן רב ומשהו בסרט משך אותי מאוד. כל ההקרנות הקרובות היו בשעה מאוחרת, וסימנתי לעצמי ביומן את שלישי ב19:45 בלב דיזי. החלטתי שלמרות כל הלחץ בעבודה אני צריך את זה וזו תהיה הפעם הראשונה שאקח את עצמי לסרט כאדם (סוג של) בוגר.
בתכתובת הגישושים שהובילה לחידוש המגעים בראשון בלילה, עוד לפני שנפגשנו בשני, התחלתי לספר לפריטי על הסרט ועל התכנית שלי והיא קטעה אותי: ״נו כמה זמן לוקח לך להזמין אותי?״.
כשהסרט התחיל הרגשתי קצת אשם כי הוא היה מלא בסמלים וקווי עלילה שהיו סופר רלוונטיים לחיים (ולטראומות) שלה, שלי ושלנו. יבבתי חרישית כמעט לכל אורכו (מתי שלא התגלגלתי מצחוק מההומור השחור). מצד שני חשבתי שמזל שהיה לי שכל להזמין את פריטי כי אם הייתי יושב שם לבד הייתי מצטער נורא שהיא לא איתי וחושב עליה כל הזמן. הוא באמת סרט נפלא, מיוחד, כואב ומלא ביופי (גם המוזיקה נהדרת).
פריטי לבשה מעיל אלגנטי עבה מעל מה שנראה בהתחלה כמו כלום (ונעלה סנדלים אלגנטיים), אבל כשנהיה לה חם היא חשפה שמלה חד משמעית משגעת, דקיקה, מבריקה, קצרצרה וצבעונית עם המון עור חלבי זוהר וקימורים של ציירים. אני בטוח שהסתכלו עלינו הרבה (היא כזו shameless sinner), אבל לא ראיתי כי לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים (היא אמרה שהיא אוהבת שאני מסתכל עליה כאילו היא איזו נסיכה).
נפלטנו מהסנטר ישירות אל דלתותיו הנפתחות של קו 172, שהיה מלא ואילץ אותנו לעמוד. הנהג היה מהזן הפזיז, ושמרתי עליה בזרועותיי בסיבובים ובטלטלות. אני חושב שהיא מעדיפה את זה ככה על פני ישיבה.
הייתי מאוד מאופק וג׳נטלמני ברחוב, אבל ברגע שנסגרה דלת המעלית עטתי עליה בידיים חושקות ושפתיים בוערות והצמדתי אותה לדופן המעלית. ״אתה משוגע!!״. חזרתי לאיפוק בדרך הקצרה מהמעלית הביתה, ומשנסגרה הדלת השכבתי אותה בפראות על הפוף, נישקתי, חפנתי, גיפפתי ודחפתי. התרתי את החגורה ופתחתי את כפתור הג׳ינס בצורה מופגנת. ״לא… אני לא הולכת לגעת בך״.
יש לה הרבה antics שלפעמים מעייפים אותי. גם אחרי שפינגרתי אותה על הספה באינטנסיביות (השכלתי לבקש ממנה לפרוש את הכירבולית מתחתיה. בכל זאת, חילזונה) וחילצתי ממנה: ״אני הילדה הקטנה שלך אבא דן״ וכל ההתנהגות המתוקה הזו, היא חזרה מהר מאוד לבראטיות העוקצנית שלה.
שלחתי אותה לעמוד בפינה עם הפנים אל הקיר בזמן שהקראתי לה משהו על הסרט. הוריתי לה להסתובב ולחשוף שדיים. סימנתי לה להתקרב וגרמתי לה להתחנן להרגיש את הזין של אבא בפה שלה (שהיה מאוד זקור). הסברתי לה בעודי סוטר בלחייה עם הזקפה שיש עוד דרכים להגדיל את הpower gap בינינו מאשר ביצ׳ינג. זה לא שאין לבראטינג וטיזינג מקום, אבל היא יכולה גם לנסות להוריד את עצמה במקום להקים לי מרוץ מכשולים ולבלום אותי כשאני מנסה לצלוח אותו בעזרת brute force, ואז אוכל להירגע איתה גם מלמעלה.
