וול, בינתיים בין סרט בטלוויזיה לבין שיחת מוטיבציה, בין גידול הקופיף לגידול העגלה, אני עובד די קשה, אוכל נכון (רזיתי קילו ומשו!) , שר ומנגן, משחק כדורסל במגרש למטה ומשתדל לישון מספיק.
במשך הימים והלילות יש לי הרבה מחשבות עליה, עלינו. אני משתדל לשמור את רובן לעצמי, תחת מטריית העיקרון שלא שופטים מערכות יחסים בעיתות משבר אובייקטיבי. עצם הנוכחות שלה כאן 24/7 וסנכרון זמני השינה וההתעוררות שלה איתי יוצרים לחץ גדול. העדר המין והמגע יוצרים עוד לחץ משלהם. ואדם מובטל שמחפש עבודה זה יצור פחות נעים לבריות, אין שום דרך לעקוף את זה.
כך שזו לא בהכרח התקופה להחליט דברים בלתי הפיכים לגבי הקשר, למרות שאני לא בטוח כמה עוד מזה אני יכול לשאת. יש לי כל כך הרבה בלאגן משלי, וחופש ופרטיות הם מהדברים הבסיסיים עבורי ביותר. גם אהבה וסקס...וכרגע אני אפילו לא כל כך מחבב אותה. אוהב כן, מחבב לא.
בעזרתה האפקטיבית של אלילה בעליל, הצלחתי לשכנע את knAAn התותח להופיע איתי....(אחרי שהמתופף הקודם שלי חזר בתשובה)
אז....
ביום שישי ה21.7 אנחנו על במת הדאנג'ן...אני חוזר להופיע ( :
לפני 18 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 14:37
