שלושה שבועות אחרי שנפרדתי מהאקסית החלטתי שהגיע הזמן להגיע לדאנג'ן. כך מצאתי את עצמי פוסע במהירות מפלורנטין ליפו חמוש בשוט, קולר ואזיקים...הולך למועדון לבד לראשונה בחיי...
בפעמים הראשונות הייתי כמו ילד בחנות צעצועים...סשן פומבי רדף סשן פומבי...הייתי מוקסם ונרגש מעצם האפשרות לעסוק בפעילות בדסמית - ולא עם האקסית שלי. חזרתי כחול סגול ומחויך מאוזן לאוזן...מזל שהיה נובמבר וכבר התחיל להיות קריר כך שהיתה הצדקה ללבישת בגדים ארוכים - לא רציתי שהבן שלי יתחיל לשאול שאלות...
כך כמה שבועות תפרתי שלישי וחמישי-סופר את השעות עד הפעם הבאה
יום שלישי אחד משכה אותי לפתע אחת ממלכות הבית בקולר ולחשה באוזני "שתי מלכות!"---גברים לא אמורים לסרב להצעות כאלה, כך חונכתי...שתי המלכות לקחו אותי במורד המדרגות, קשרו אותי לעמוד והתחילו לעבוד עלי...ואני----אני לא הייתי בראש...
אני קשור לעמוד, החולצה כבר הוסרה, אחת מהן מצליפה בי והשנייה באה מדי פעם והולכת...
היא מתקרבת לאוזני ושואלת : טוב לך?
אני שומע את הקול שלי עונה "כן"
היא שואלת : כן מה ???
אני עונה כן המלכה - והכל טכני וקר-בראש אני מנסה לחשב כמה שירים עברו מאז שהתחלנו ולפי זה לדעת כמה בקרוב זה הולך להיגמר..
ואז
המלכה השנייה מפשילה את ג'ינס הבוקרים שלי, ומצליפה שתי הצלפות על ישבני החשוף.... אני בטוח שכבר ספגתי בהנאה הצלפות קשות בהרבה מאלו בשבועות שקדמו....אבל ---- הקול שלי השמיע צעקה לא נעימה, העמוד נתלש ממקומו, ואני התחלתי לבכות כמו ילד קטן באמצע הדאנג'ן, בכי כואב וחמוץ...מרטיב את הרצפה בדמעות שלא מפסיקות לרדת...
המלכות שיחררו אותי, אחת מהן הלכה איתי לצד וסיפרה לי דברים על עצמה שגרמו לי עוד יותר לבכות...כנראה שלא סתם נהיים מלכת הבית בדאנג'ן בגיל 19.5
מאז אני כבר לא כל כך משתתף בפעילות פומבית במועדון...כמו שהמכשפה אמרה לי-כשאתה הולך לגן החיות אתה נכנס לכלוב של הנמרים?
קשה לי עם כל נושא האהבה החופשית...ריבוי פרטנרים-שבירת לבבות-קושי להתקרב וקושי להתרחק, קנאה בלתי נמנעת...כל אלה גורמים לי לתהות האם נזירות היא לא בכל זאת אופציה ראויה...
לפני 19 שנים. 23 במרץ 2005 בשעה 9:50
