מתחת לפרווה

mellory - לא.
המוות אינו מחוסר עבודה.
והוא לא ישלם לך תמלוגים על עזרתך.
שמחה שהבנת את זה.
מכל סיבה שלא תהיה ובפעם ה...שתהיה.
}{

Master_Eran​(שולט) - שמע יא תוכי מדהים שכמותך.
אם תעיז להתאבד אני יהרוג אותך,
אז דיר באלק(בנימה ארסית).

Lilu-FemdoM{Pon} - אם לא היית קיים , היו חייבים להמציא אותך ,
תהיה חזק יקירי , החיים יפים (נשבעת לך!!!) אל תפסיד אותם }{

עדי זילברברג - אני קווקא מבין אותך קצת; בניגוד למה שנדמה לך.
אין מה לעשות - אנחנו חיים בשביל הילדים.אבל אם להיות אקסארימי באחת הגישת - איזו דוגמא אנחנו מהווים להם בכך שאנחנו חושבים שהחיים לא שווים, אבל בוחרים להמשיך בהם? (מעין הרחבה של או אנלוגיה ל להתגרש או להישאר ביחד בשביל הילדים)
אני חושב שזה יותר האמביוולנטיות שבנו, שבה הילדים מהווים רק פקטור. מרכזי אמנם, אבל חלק ממכלול. או שאולי זו הסקרנות. זאת שכוללת לא רק את התקווה לטוב, אלא גם את התהייה אם יכול להיות יותר גרוע

אושה{אוש} - אז אני מבינה שדנה היתה במחזור הלילה.
מה נהיה?
עוד פעם ירידת מתח כי אין סשן? אולי משהו עמוק יותר, ריגשי אחרי השיחה שלכם?
הייתי אתמול באותו מצב.
היי מהסשן של שלשום ואז ירידת מתח בגלל השיחה "הפתוחה" שניהלנו.
כלום לא השתנה. הוא לא בדס"מי ובלה בלה בלה.
אבל במקום להתאבד התרכזתי בפלאפל ובגלידה.
אני מתכננת התאבדות ארוכת טווח. הטיגליצרידים יהרגו אותי.
אז שתקום, תתאושש ותרצה לדבר - כולנו כאן בחיבוק וירטואלי ענקי.
ותמיד אשמח לקבל ממך הודעה אדומה. אפשר לדבר ברצינות - ולא רק על הציצים שלי :-)

השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - בשנת 1991 החלטתי אני שאני לא מתאבד, אבל זה היה אחרי שניסיתי פעמיים, ואז אמרה לי הקב"נית משהו קטן ששינה את חיי.

Tobias​(אחר) - סוף חודש מרץ 2002

בחרתי גם לא להתאבד....רגע האמת...יש רובה...יש מדבר...אבל בחרתי שלא...

סך הכל אנחנו אוהבים את החיים...החיים פשוט לרוב מאכזבים אותנו...לא כך?

לא סתם אישה​(נשלטת){octopus} - גם שלושה ימים אחרי שכתבת את זה, עדיין אין לי מה להגיד לך.
אז לא אומרת כלום.
בעצם, יש לי - שמחה שהחלטת החלטה חכמה שכזאת.
שמחה שעבר הלילה ההוא בלי שתתחרט על ההחלטה הזאת.
}{

מאי - מתוק אחד,
לא מתאים לך פרצוף עצוב, אתה הרבה יותר כוסון כשאתה מחייך :))
}}{{