מתחת לפרווה

האקסית קבעה איתי לאתמול בערב. למצטרפים החדשים, ולשכחניים - מדובר באקסית המיתולגית, קצינת החינוך מרעננה, שאיתה הייתי ארבע שנים וכמעט התחתנתי, ושממנה נפרדתי בכאב עצום לפני שנתיים, לפני שנכנסתי לכלוב. היא רצתה ארוחת ערב, ולהעביר ערב שיגרום לה להיזכר איך זה לאהוב. מאז הקשר איתי, היא הזדיינה ויצאה עם הרבה, אבל לא ממש אהבה אף אחד.

הכנתי צלי שוקי עוף עם בטטות ברוטב אסיאתי, וביחד הכנו סלט חסה ועגבניות שרי ברוטב חרדל. בקבוק גמאיי נובו נפתח, ולשמחתי השיחה היתה כנה ופתוחה. דיברנו על הקשר שלנו, ולא הרגשתי שאני צריך לשחק תפקיד בשביל לא לזעזע או להרגיז אותה. היא קיבלה את הדברים כמו שהם, אותי כמו שאני, ובמקומות שהיה לה קשה היא המשיכה לתקשר. לקראת אחת, מבלי שממש נגענו זה בזה בצורה מינית, התעורר בי העיקצוץ, והצעתי לה שנקפוץ לגנון. זה היה סרט בשבילה, אבל הצלחתי לשכנע אותה שיהיה בסדר.

הגענו, ובגנון היתה אווירה נעימה וכיפית. הכרתי לה את מיצי (שממש התרגשה מהמפגש ואמרה לה שהיא שמעה המון עליה) ואת מנטרה, ועמוס, וסתיו, ורקדנו בשלישיה עם פרינסס אליס המהממת, ואת המלאכית השחורה, ולשמחתי, היא השתלבה יפה יחסית למצב, לא הפגינה קנאה ברוטאלית, ('וואו, אתה ממש כוכב כאן') ואז ירדתי לה והגמרתי אותה בגלריה. הלכנו לקראת שלוש, התגפפנו קצת במיטה, היא גמרה, ואז אני, והלכנו לישון בחמש.

קמנו בשבע, כי היא היתה צריכה לנסוע ללימודים. הגמרתי אותה שוב, ואז התחככתי על רגלה וגמרתי, והתלבשנו וליוויתי אותה למטה. היה בוקר קסום כזה, והיא היתה יפה וסקסית. לפני שנכנסה לאוטו שאלתי אותה 'מה הכיוון?' היא ענתה שהיא לא יודעת, אבל שהיה לה ממש כיף איתי, יותר מבכל פגישה שהיתה לנו מאז הפרידה.

עוד בערב קודם, אמרתי לה שאני תוהה אם היא באה באמת למטרתה המוצהרת, או שהיא רוצה אותי בחזרה. אמרתי לה שאני בריבאונד מטורף, (ובאמת המחשבות על תהום המשיכו לנקר לאורך כל הערב) ושאין סיכוי שאוכל להיכנס עכשיו לזוגיות, לא חדשה ולא ישנה. בעיה איתי, אני לא מפסיק לאהוב אקסיות (פרט לאישתי הראשונה שממש לא ראויה לשום אהבה מצדי) , מקסימום מפנים היטב את ההכרה שאני לא יכול לחיות איתן.

הבוקר התחושה טובה יותר, אבל אין לדעת מה ילד יום. אני עדיין מאוד מתגעגע לתהום, ומאוד בחוויה של הפרידה. אתמול בלילה היה שלוק גדול ועסיסי של חמצן, אבל זה לא יכול להחליף אספקה סדירה.