מתחת לפרווה

בהתחשב בשבוע הכה גדוש שעבר עלי מכל הבחינות, אני מניח שזה לא מפתיע שהבוקר התעוררתי עם נזלת בלתי נגמרת ו38.5 מעלות חום. קר לי, כואב לי כל הגוף, ניסיתי לישון אבל יש לי חלומות הזויים כאלו של חום, ודפקתי בטעות את הראש בקיר באחת הפעמים שהתעוררתי. כל היום רעדתי, למרות שכל המזגנים דולקים ואני עטוף היטב. מקווה שזה וירוס ושהוא יחזור במהרה למקום ממנו הוא הגיע. זה פחות כיף להיות חולה לבד בבית, כאשר אין למי להשמיע את נבואות הזעם, שזה כנראה חיידק טורף ואני מרגיש שזה הסוף, ו'שתדעי שאהבתי אותך'. דידיתי למכולת להביא מרק עגבניות בשקית, ומילקי. וכמו שסבתא שלי עליה השלום תמיד היתה אומרת - עדיף להיות בריא ועשיר מאשר חולה ועני.

אתמול היה לי דייט מקסים עם המתחלפת המסקרנת הבלונדינית היפהפייה והאלגנטית מהפוסט הקודם. (היא נעלבה שכיניתי אותה 'כוסית'. הסברתי לה שעבור השמנמנות זו דווקא מחמאה רצוייה, ורק בגלל שהיא רזה זה מעליב אותה) היה ערב קסום ומהנה, השיחה קלחה והעמיקה והתקרבנו קצת לכדי חיבוקים ונשיקות. לקראת אחת וחצי היא רצתה לצאת, לבשתי את 'בגדי העבודה' ותפסנו מונית לגנון. לצערי בכניסה היתה סצנת קנאה לא יפה של האקסית הטרייה ('אתה לא מבזבז זמן!')
אבל בפנים כבר היה יותר נחמד וגם האקסית הפסיקה לכעוס. לקראת ארבע יצאנו עייפים אך מרוצים, וחזרנו לקן. החזקנו ידיים ודיברנו עוד. שנינו הרגשנו את הדבר הזה, הרגש המתוק הזה, של לפגוש מישו חדש שמוצא חן בעיניך.

כבר עמדתי להציע לה ללכת למיטה, לישון ביחד, ואז צלצל הטלפון. זו היתה האקסית הטרייה, שיכורה לגמרי, שאמרה שהיא לא יכולה לנהוג הביתה במצבה ואם אני יכול לבוא לקחת אותה. הזמנתי מונית, וכשהגענו לכיכר קדומים ראיתי אותה מתנדנדת בכניסה לגנון. היא היתה שפוכה לגמרי, וסיפרו לי שמצאו אותה מרוחה על הספה למעלה, לאחר שהקיאה. סחבתי אותה לטרנטה שלה, היא נשפכה במושב האחורי, אני נהגתי והמתחלפת המסקרנת ישבה לצדי. לקחתי את המתחלפת לביתה בגבול ר"ג, חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני מקווה שהיא מבינה. היא אמרה שהיא גאה בי. (קוראת לי 'מאסטר' היפהפייה האיכותית הזו... זה קצת קשה להאמין...)

לקחתי את האקסית הביתה, והשכבתי אותה לישון, כדי שתתפכח. בצהריים היא חזרה לביתה, לאחר שדיברנו. שנינו מסכימים, בפעם האלף, שצריך להפחית מאוד את מינון המפגשים בינינו.

טוב, עכשיו אני הולך להמשיך לגסוס לי בשקט. אני מרגיש את החיים אוזלים ממני, והקור הולך ופושט בעצמותיי. אם זה אכן הסוף, כפי שמסתמן, תדעו שאהבתי אתכם. ( ;