התקשרתי בסוף, כי הלב שלי כבר התפוצץ והייתי צריכה לשמוע את הקול שלו.
המשפט השני בערך היה "הייתי עם מישהי".
גם בלי לשאול היה ברור שהוא כן ואני לא.
מעניין אם הוא ידע כמה המשפט הזה שווה בהצלפות על חזה חתוך כשהלב מדמם בחוץ.
הרבה.
מעניין איך הוא הרגיש כשהוא נישק אותה לפני שהם הזדיינו.
מעניין אם עברתי לו בראש מאז.
נפרדנו בדיוק לפני חודש. מעניין אם זה היה ישר איך שזה קרה
כשדיברתם והתחלתם לטוות רשת, מעניין אם היא הצחיקה אותך, ואיפה הכרתם.
ואיך היא נראית, ואם היא יותר קטנה ממני או יותר יפה ממני או יותר רזה ממני או מריחה יותר טוב או יותר הטעם שלו, יותר כלבה ממני למרות שעכשיו אני במצב מולו של לחבק את הרצפה בכיף. נכון לי שם.
או בכלל האפשרות הכי גרועה, יותר טובה עבורו ממני.
וכל הזמן מהדהד אצלי בראש קול שאומר שלא הייתי חשובה. זה גם אותו קול שקורא לי לקפוץ מהחלון רוב הפעמים.
שזה היה איזה משחק חמוד שאפשר להתגבר עליו עם קצת שתיקה
שאני בן אדם שאפשר למחוק ביום, דקה או חודש.
שזה לא באמת היה. אני מנסה לדמיין את הלהיות בין הידיים שלך ולנשום ולא זוכרת. אני רואה רק תמונה של הדירה הישנה שלי.
אני אוהבת. ותוהה... איפה אנחנו לא מתגעגעים אותו דבר. אני מתגעגעת להיות דבר שמשמח אותו.
אני מתגעגעת לטעם של הנישוק ולריח ולמי שהוא וכן, גם למה שהיה לנו.
אני מבינה שדברים השתנו. הוא אולי לא מבין שיש את הלאבי דאבי, אבל יש גם את השייכות. ואני מרגישה שלו.
נדמה היה שהוא שש לשמוע על חיי האהבה שלי.
יצאתי עם מישהו בתקופה האחרונה.
הבום בבטן עשה לגוף שלי לכעוס שהוא מרגיש שייך למישהו שלא רוצה לקחת בעלות.
אז שכבתי איתו. והוא מקסים ועדין וחמוד ואכפתי וחתיך שלבכות מלמטה, אבל בכיתי רגיל במקום. כל הזמן.
החלטנו שאי אפשר להמשיך בקטע הזה עכשיו. למזלי הוא חבר טוב וזה לא הדבר הכי מביך עלי אדמות.
אז שאלתי את עצמי הרבה שאלות ובעצם נראה לי שהסיבה שהחיבה החברית שלו לא מספיקה לי היא כי אני קצת שלו. אולי זה כן מאהבה. או אולי כי אני מרגישה פספוס שאני לא יכולה לספק את הצרכים שלו, אפרופו גובה הרצפה..
אני במקום דפוק עם המוח שלי.
הייתה איזו ירידת אסימון לפני כמה שבועות לגבי איפה אני עם שליטה, ואז הבנתי שאיתו אין לא יותר. מאז אני מרגישה דברים מוזרים כמו- אני רוצה שתנסה עליי כל פנטזייה מזעזעת שעולה לך לראש, כי אני רוצה לראות איך הראש הזה עובד. טוב, אבל זה הקטע של החיבה. כי אני רוצה לספק אותך זו התשובה של ירידת האסימון.
אני לא מבינה למה זה ככה או מה קרה. אבל בשפה בוטה ומחשבה מעוותת אני קצת עצובה שלא יכולתי לספק את מה שהיית צריך באותו הרגע במקומה.
אני מתגעגעת לליטוף ולחום ולמקום שהיה לי.
אני גם מתה להראות לך שהוכנעתי ושניצחת ושהפכתי מכלבה, למרשמלו, לכלבה מסוג אחר.
וזה הזוי בעיניי לכתוב דבר בקונטקסט מיני עם דמעות בעיניים
אבל הוא היה דאדי טוב ודווקא עכשיו אני יכולה להצליח להיות ילדה טובה עבורו כשצריך או כל דבר אחר שצריך.
אני פשוט מתגעגעת. והאחיזה עוד על הצוואר.
