היא עמדה שם
בונה חומות
מערבלת ויוצקת
את העצב
בתנועות עתירות נסיון
נסיון של אינסוף חיים
מחזקת פיגומים שיהיו לקירות
מעת לעת היא עוצרת
בוחנת
את השער השאירה לסוף
הטירה מוכנה
הגיעה העת ללכוד נפש תועה
מחופשת לאהבה
פוסעת בנתיב החיים
מבחינה בנפש שתויה
החלה מפתה
מציגה עצמה - אני אהבה
נעים מאד משיבה הנפש התמימה
נשיקה גררה ליטוף מענג
הנפש נלכדה
עם שחר התעוררה בטירה
נזכרת בטעמה של אהבה
נפש שבויה
במבצר של בדידות
היא עמדה שם
משילה מסיכה
לוחשת את שמה
בדידות
החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.
מילה אחת שווה אלף תמונות.שתיקה נדירה שווה אלף מלים. מסתבר.מחשבות,פואטיקה ומה שביניהן.תהיות והרבה.האנשת הרגש.
"הרבה יותר כיף לדבר איתך מאשר לקרוא שירים שלך..." אלמונית.כמעט נעלבתי.
- כל הזכויות שמורות*
דואב מזכרון
מתרסק לאחור - בזמן
ריח הבשר החרוך
הכביש הנשטף בדם
השמיים עוטים חיוך אכזר
ואני
עטוף במסיכה של קור רוח
מכנס ומרגיע
זורק מילה של עידוד
זועק מנקמה
מובס מהצער
גולש ברכבי אל העיר
עוצר עצמי מלברוח
מסתגר במשרד
מורעל מניקוטין
מפיג את העצב אל תוך פילטר לבן
מחשבה זוחלת
מעבר לשיא
מעז ושואל
למה
עייפתי
ועכשיו זה חזר
דומע
והם רצים
מפסידים ומנצחים
ממציאים עוד מלחמה
משחיתים ומנצלים
מרגיש סגור
מישהו נעל
והשליך את המפתח
והחיפושים קשים כבר אין בי הכח
כשנולדתי המוסר הסתובב עם מקל הליכה וזקן
לפני כמה שנים הוא נפטר
קברו נותר נטול מצבה
וכי מהי מסוגלת עוד לומר
השקט הופר
זה הרוע זועק
והטוב כל כך שקט
היו זמנים,כך אומרים
שהשקט מלך בעולם
מקשיב לשקט
מהופנט
שקט רועש,מפעים
עוד רגע נשבר
מופר
הכל מוכל באדם,בכל אדם.
מינוני מרכיבי ה'הכל' הם אשר יוצרים את אופיו של האדם,השוני בינו לבין הסובבים אותו.
השליטה האולטימטיבית היא היכולת הפנימית להכיר את עצמך,להכתיר את עצמך ולקבוע איך יראה אותו 'עצמך'.
שליטה כזו אינה קיימת במציאות,לא באדם.
שליטה שכזו דורשת הדרה אבסולוטית,טוטאלית של הרגש,לא באופן חד פעמי אלא במקביל להוויה עצמה.
גם השולטים הנצחיים שבינינו,אלו 'שנולדו לכך' (כהגדרתם) מוצאים עצמם נשלטים לא פעם,אם לא על ידי אדם אחר אזי על ידי כח אחר.
החיים מפתיעים - התרחשות,רגעית,כזו או אחרת יכולה לגרום לנו לטלטלה רגשית מבעיתה בעצמתה.דוגמאות לא חסרות.
הפסיפס הכאוטי הזה - החיים - הוא מורכב למדי.ניתן היה לחשוב כי בעולם שכזה אין מקום להגדרות חד משמעיות צבועות בשחור או לבן,או לענייננו,שולט ונשלט,אך דווקא מעצם היות ההוויה כה מורכבת,גם ביחס לאדם שהוא מורכב בפני עצמו,היא זו שמאלצת אותנו להגדיר.הכל - ולהוכיח עד כמה האדם הוא מוגבל,מצומצם וחסר הבנה אל מול הסובב אותו.
הגדרות טוטאליות הינן בריחה מהמציאות,אמנם לא מהמציאות כפי שאנו מבינים אותה,אלא מהמציאות כפי שהיא - לא באמת מוגדרת,מסודרת,אחידה.
במציאות האנושית הגדרנו זמן,מידות,כוחות,אידיאלים - יצרנו מציאות וגם חלום.
המציאות האמיתית היא מעל ההגדרות המלאכותיות,חזקה מהן,לועגת להן ולעתים מנפצת אותן - אז זה כואב,מאד כואב.
השליטה הינה בראש ובראשונה כנות עצמית,חשיפת חולשות פנימיות,ההכרה בהן,חקירתן ו........השליטה בהן.אין שליטה באחר ללא השליטה העצמית.
השליטה הינה יחס בין אדם אחד למשנהו,היא אינה אבסולוטית.
לא מן הנמנע שהשולטים של היום יהיו הנשלטים של המחר,היחס טבעו להשתנות.
זהו הפסיפס הכאוטי של האנושות.
שליטה נעימה.
הלילה הגיע
לבוש בכחול עמוק
מעורפל מאדים אני שוקע
לוחש אל הלילה
כותב מלות אמונה
דוחק ברוך את התקווה
נפשי מרחפת אל עומקו של הלילה
מתבוננת תוהה מבינה
נפשי מתנתקת בלאט
מזניחה מאחור את שרידי התקווה
יוצרת בכאב מלים של תפילה
שוקעת מנוחמת אל חיק האמונה
נפשי רגועה
ככלות הכל מאמינה
הלילה נטול תקווה
מלא
באמונה
ביום
נפשי סוערת
בכל זאת מקווה
הכרמל מתעורר
גלי הים מרטיבים את שולי גלימתו
השמש זוחלת כל בוקר ממזרח
אולי תפתיעי איזה יום
תוהה הכרמל
אולי תאגפי ממערב
כל כך קר לי ממערב בחורף
השמש מחייכת בחיוך מטומטם
ושוב עולה במזרח
הכרמל העיר גם אותי
והנה אני מטפס עליו
ברכב ישן
קפה וסיגריה
מטפס על גב הכרמל
אחרי עוד לילה ללא שינה
הכרמל הלביש עצמו בבניינים מוזרים
ואנשים מוזרים עוד יותר
מוזרים מעצם פשטותם
זרים בפסבדו מורכבות של הקיום המודרני
פריט הלבוש היקר של הכרמל
בניין מקובע וגבוה
נקנה מבוטיק האקדמיה
אפנת שנות השבעים
אני מפלס את דרכי בפריט הלבוש
מאבד עצמי בסריג הסבוך
נפרד בבוקר טוב
מהכרמל
פגשתי בשגרה
חושך
הוא התעורר,רועד.תודעתו חלולה,ריקה מכל תוכן.התחושות היחידות היו רעב וצמא,אינסטינקטים חייתים.
המחשבות נטשו אותו,איבוד הזכרון הגלה אותן יחד עם שלושת השפות שלו,המלים אבדו כולן,נשטפו.
קרן אור עמומה סדקה את החושך,הוא לא ידע להגדיר זאת,לא היה לו עם מה להגדיר זאת.
הוא החל לזחול,נמשך אל האור,גופו דואב.
בדרכו נתקל בגזרי עיתונים ישנים,בקבוק יין ריק,נעל עקב אפורה,מאפרה וכסא.
צמרמורת משונה עברה בעמוד שדרתו,עיניו החלו להתמלא דמעות והוא שלח את ידו לאחוז בקרן האור.
הוא התעלף.
צוותי החילוץ מצאו אותו לאחר כמה שעות,חסר הכרה ודעת.
תעודת הזהות שלו נמצאה בין שרידי הבניין החרב,בארנקו נמצא כרטיס הדיינרס,מנוי לחדר הכושר היוקרתי בעיר,הזמנה להצגת בכורה בברודווי ומפתח לחדר המלון.
-יש לו למה לחיות,לבנזונה.אמר אחד המחלצים ברצינות מהולה בקנאה,בוחן את ארנקו של האיש.
-הוא יחיה.קבע הפראמדיק בעודו מאיר בפנס זעיר אל תוך אישוניו של האיש.
בבית החולים קבעו כי הגוף ניצל.
הנפש גם היא ניצלה.קבע הרופא.
הזכרון.
אבד.
שאלו אותי,לפני שנים,מה לדעתי ההגדרה המפרידה בין האדם לשאר בעלי החיים.אלה וגם אלה צדים,עניתי.
מושא הציד הוא המבדיל ביניהם,חיות צדות,בדרך כלל,את אשר הכרחי לקיומן,מזון.
הציד האנושי מורכב בהרבה - האדם צד את אשר לא ניתן לצוד,את האושר.
(תובנה מעמיקה ביחס לילד בן 19 - חייבים להודות)
כשצדים את אשר אינו ניתן לציד,נותרים מתבוססים בביצה של יאוש ותסכול כאשר הפנטזיה והשקר העצמי משמשים כאי מפלט בביצה הטובענית.
מעטים האנשים אשר יחליטו לשחות בביצה מתוך כוונה כנה להגיע לחוף מבטחים אמיתי,מנחם ומרגיע.
ואם נחשוב לרגע שמא המשחק הוא הפוך והאושר הוא הצייד?
ואולי נחשוב על כך יותר מרגע....
משחר ילדותינו חונכנו,כבני אנוש,להיות ציידים,אקטיביים,מלומדים,חכמים,חזקים,משפיעים,סוחפים,מקובלים - הוצב לפנינו האידיאל.
למה לא חונכנו להיות גם טרף?
אם האושר הוא הצייד,כיצד נדע לשכנעו לצוד אותנו?
יכול להיות שבשרנו אינו ערב לחיכו המעודן של האושר?
ואם אנו ציידים כה מוצלחים,הכיצד בורח האושר פעם אחר פעם לאחר שנים של ציד מוצלח?
טעמם של היגון,הכאב והצער משובחים לאין ערוך,בשרינו כה ערב לחיכם עד כי אין הם פוסקים מלנגוס וללעוס,גם שחשבנו כי הנה ברחנו מהצלחת המעופשת שלהם.
אעז לעודד ולקבוע כי ללא מלאכתם הזדונית של היגון הכאב והצער לא ניתן היה לחוש במגעו המרפא של האושר.
בקיצור מאולץ....
הזמן חופר עוד קבר
לעוד יום
הלוויה תצא בחצות
קברן דייקן הוא הזמן
מצמיד תווית עם מספר לגופה
שתקבר בעבר,בית העלמין האינסופי
של כל הימים שהיו עד עכשיו
משפחה מפוארת בעלת שושלת נצחית
ימים טובים ורעים נקברים אלו לצד אלו
אין משפחות מושלמות
בשקיעה מתחנן היום אל הזמן
תן לי עוד קצת
אין מה לתת משיב לו הזמן
אתה הוא הכל
הרי אתה הוא היום
בחצות הוא נפטר
עטוף בלילה שקט בלי שמישהו שם לב
יום יקר אתה חווית הכל,ספד לו הזמן
ראית מתים וראית חיים חדשים
ראית אושר וחשת עצב
הסתכלת עליהם מלמעלה
חיבקת אותם והם
היו בך
במשך חייך
כולם
(בי"ח פרטי,משרד מנהל המחלקה,היחידה לעיצוב הזכרון,קולות בכי חרישי,נשי.הגבר עוטה הבעה מטומטמת ולדוקטור נמאס ממגפת איבוד הזכרון שהחליטה לתקוף דווקא בזמן חופשת הסקי השנתית שלו)
מרץ 2007
הוא: 'מצטער אבל אני לא זוכר'
היא : 'אבל כל כך אהבת אותי'
הוא : 'מה אני יכול לעשות - אני לא זוכר'
היא :'דוקטור אנ י מבקשת ממך להחזיר לו את הזכרון'
הוא : 'אבל לא רע לי...........כמו שאני עכשיו'
היא (בוכה,ממש בוכה) : 'אתה לא רואה שאני סובלת.............?'
אני אוהבת אותך.'
הוא : 'לא זוכר מה זה ,האמת אני רעב .יש משהו לאכול פה דוקטור?'
הדוקטור:'כן,צא בבקשה למסדרון - ידאגו לך שם.'
(יוצא,אשתו מנגבת גושי איפור מומסים בדמעות)
הדוקטור: את צריכה להבין,הוא אחרי תאונה קשה,איבוד הזכרון הוא איבוד
התוכן הפנימי של האדם,הלך ההארדיסק,מת.'
היא : 'מה אפשר לעשות?'
הדוקטור:'אין לי פתרון'.
היא : 'אבל אתה דוקטור!!!'
הדוקטור:רוצה?נמחק לך את הזכרון.זה מה שאת רוצה?!!!!!!!!!
היא:גחןםד
היא:ככככ
עדיין היא:כן...(לוחשת).
הדוקטור:מה?!
היא:כן,אני רוצה להפטר מהזכרון
הדוקטור:זו הייתה שאלה רטורית,סתמית!!
היא:אני אשלם כל סכום.
הדוקטור:רוצה לקנות גם איידס או אבולה?זה במבצע !!!
היא :אני רצינית,מתחננת דוקטור.
(המשך יבוא)