ביולי 2023 בזמן החופשה השנתית שלנו בקנדה הלכנו למאנץ' של מבוגרים (מעל גיל 35). זה היה באיזה פאב בדאונטאון טורונטו.
היינו בין הראשונים להגיע ואני התיישבתי ליד ג'ים, ממארגני המאנץ'. איש גדול עם עיניים כחולות שראו הכל. השיחה החלה ב-small talk אבל מהר מאד גלשה לנושאים בדס"מים. זוכרת שהוא חייך כששמע את התיאור הנלהב שלי של הכלי החדש שרכשתי. הוא הבחין גם שנשכתי את השפה והייתה בינינו לפתע הבנה שכנראה קורצנו מאותו חומר סדיסטי.
עם מס' מועט של שאלות הוא הצליח לעלות על הקינק שלנו. שיתפתי אותו בקושי שלי להשלים עם מי שאני, בקושי שלי להכאיב מנטאלית, בצורך שלי לגונן על האביר והוא אמר לי: Why are you such a bitch? Why are you not giving him what he needs?
זה היה רגע כמו בסרטים המצוירים שנורה פתאום נדלקת מעל הראש.
אגב, אחרי עוד שאלה או שתיים הוא גם הגיע למסקנה שאני basically, an attention seeking whore :-)
הוא לא טעה.
בפרופיל שלו ב-FET יש כמה "פנינים" של חוכמה בדס"מית וביניהן גם הגדרה נהדרת בעיניי להתמסרות:
Submission: There is the willingness to give it and there is uncontrollable inability to prevent it. Hit that spot in her mind until she is a greedy, desperate wet mess.
אחרי ה-7.10 הוא שלח לי הודעה ב-FET והראה כזאת הבנה עמוקה של המצב ששוב עשה לי סדר בכמה דברים.
לא הייתה בו טיפת ביקורת או שיפוטיות - הוא ראה את הכאב הנורא וידע לנחם.
בקיץ הבא כמובן שהלכתי למאנץ' שלו ושוב ישבתי לצידו כל הערב. הלכנו גם למסיבה. הוא לא השתתף, רק ישב וצפה.
ידעתי שהוא לא בריא, ראו את זה, אבל לא ידעתי עד כמה. שמרנו על קשר דרך FET ולפני כמה ימים הוא כתב לי שהוא שוב במיון, היתה לי הרגשה לא טובה. שאלתי לשלומו אבל הוא כבר לא ענה. בת הזוג שלו, הנשלטת שלו, שלחה לי הודעה שהוא מת כתוצאה מסיבוך של המחלה שלו (הוא מעולם לא שיתף עד כמה הוא חולה).
כמה שבועות לפני, ביום ההולדת שלו הוא כתב מה שכיום נראה כמו הספד, אבל גם כציווי לחיות את הרגע:
I just turned 61. I don’t feel it and I don’t think I look it.
If I have 5 or 10 more years great but for me it’s not about quantity of life but quality.
Have I had a good life? Good and bad. I think more good then bad
I did what I wanted. Saw what I wanted and fucked who I wanted to to the detriment of others at times. For that I’m sorry. I try and not have regrets in life. Too many people will say, “I wish I’d done that or seen that or fucked that person. I’ve lived my life with the attempt to not have regrets.
So for that reason I’ve had a good life. An interesting life. A privileged life.
I’m not sure what some people are waiting for
There is not going to be some magical moment where you’re going to say to yourself, golly gee, I wish I’d done that. The opportunity will be lost forever and all you’ll end up doing is having regrets. What’s the point?
Don’t live for tomorrow, live for now. It’s all there really is!