סיפורה של מתחלפת

אמנם לא מרציפן אבל... יאאאאא 😻😻😻

בקרייב מרציפני משתק, מיאוצילו 🍬🆘️

תמונה ליחס ולאלגוריתם

*פעם הייתה פה תמונה*

*פעם הייתה פה תמונה*

I want you to hunt me.

I’m willing to be the prey, just this once.

Feel my pulse under your fingers, your hand firm at my neck, your lips brushing over the rhythm of my arteries before your teeth graze, slow and deliberate.

I’ll run, not to escape, but to ignite you. To hear your breath shift. To feel the moment you decide I’m worth the chase.

Will you catch me? Will you pin me down, hold me there, and claim every inch like you earned it?

I want your heat against my skin. Your strength closing in. The delicious surrender as you strip away my freedom with ropes and restraint, guiding my soul into your world, your rules, your rhythm.

Tell me, hunter… Can you handle prey that bites back? Can you take the feeling of my nails on your back, scratching,  marking you, claiming you in the same way you just claimed me?

If you think you can — I dare you to chase.

יש את זה ביותר מוש???

What does it mean being a woman? You think it is easy..? In "Barbie", Gloria Ferrera describes it to F'ing perfection!

"It is literally impossible to be a woman...

.....You have to be thin, but not too thin. And you can never say you want to be thin. You have to say you want to be healthy, but also you have to be thin. You have to have money, but you can't ask for money because that's crass. You have to be a boss, but you can't be mean. You have to lead, but you can't squash other people's ideas. You're supposed to love being a mother, but don't talk about your kids all the damn time. You have to be a career woman but also always be looking out for other people.

You have to answer for men's bad behavior, which is insane, but if you point that out, you're accused of complaining. You're supposed to stay pretty for men, but not so pretty that you tempt them too much or that you threaten other women because you're supposed to be a part of the sisterhood.

But always stand out and always be grateful. But never forget that the system is rigged. So find a way to acknowledge that but also always be grateful.

You have to never get old, never be rude, never show off, never be selfish, never fall down, never fail, never show fear, never get out of line. It's too hard! It's too contradictory and nobody gives you a medal or says thank you! And it turns out in fact that not only are you doing everything wrong, but also everything is your fault"

Add this to being a domme in a BDSM world who's based on a male fantasy of concerning, and making woman submit.. or on the other hand, fulfilling male fantasies of a strong, independent,  humiliating wonder-woman who's both a mother, a domme, with a full time job plus interests. 

Sometimes I just need to be me. Even though... after all this time I need to find time to figure this out, who am I in this world? Why am I doing what I do? Is this who I actually am or this it what others needs me to be?

I need a nap. And coffee. And a nap.

ואני חושבת עליך.

מדמיינת את הגוף שלך שוכב לצד גוף אחר, האם אתה לבד בין הסדינים הלבנים, או שמישהי אחרת נצמדת אליך עכשיו, נושמת לך על הצוואר, גונבת ממני את החום?

אני לא נרדמת. המחשבות רצות לי מתחת לעור, הדופק כבד באוזניים. הגוף עייף אבל הראש מסרב להרפות. אז אני כותבת.

הבית דומם. הילד ישן. הכלבה מתהפכת ונוחרת. החתול מכורבל אצלי, חם, מגרגר מליטוף רנדומלי והמיטה מרגישה רחבה מדי, הסדינים קרים מדי, הצד שלצידי ריק מדי.

אם יום אחד אעמוד מולך ואפתח את כל מה שאני, את המילים הלא מצונזרות, את הסדקים, את הרעב למגע שלא נרגע - האם תישאר?

כשיהיה קר והעור שלי יצטמרר, כשהציפורניים יכחילו גם מתחת לג׳קט, האם תמשוך אותי אליך חזק, או שתכסה אותי בגוף שלך בלי לשאול? האם תשים לב בכלל?

אני תוהה איך הידיים שלך מרגישות על הגב שלי. איזה ריח נשאר לך על העור בסוף יום. אם הייתי מזהה אותך בחושך רק לפי הנשימה או לפי הצעדים. אם ארגיש בנוכחות שלך עוד לפני שידעתי שאתה בחדר.

ואולי בכלל אתה כבר שם, בין השורות, בין הלילות, בין הדופק לגעגוע.

ובינתיים, אני כותבת, כי מה עוד נותר לעשות?

צריכה תשומת לב אחרי הפריקה בפוסט הקודם אז ציצים, ציפורניים ושפתיים טבעיות, למרות שהרוב מעדיפים את המזויף והעשוי..

*פעם הייתה פה תמונה*

קשה לאהוב אישה שבנתה לעצמה מבצר. חומות גבוהות מאבן קרה, מגדלים של שתיקה, שער ברזל שננעל ברעד קטן.

מאחורי החומה הזאת מסתתר לב, לא שלם, לא תמים. לב שנפל פעם אחת יותר מדי, כזה שרוח לא זהירה יכולה לפזר שוב לרסיסים מבריקים על הרצפה.

אני יודעת, אני לא פשוטה. אני חידה עם דפים מקומטים, פרויקט בשיפוצים תמידיים.

אבל אם תבחר להישאר בבקשה תילחם עליי. לא במלחמה רועשת, אלא בהתמדה שקטה. תסיר לבנה אחר לבנה, באצבעות סבלניות, כאילו אתה משחרר אור שנלכד בפנים שנים. אני מבטיחה מאחורי האבק והסדקים מחכה עולם ששווה להיכנס אליו.

הלב שלי סדוק, כן, אבל הוא רחב, עצום, עמוק כמו ים בלילה ויש בו מקום עבורך, לצורך שלך להיות נאהב, מוחזק, רצוי.

אני רוצה, אלוהים כמה שאני רוצה,  אבל הידיים שלי רגילות להחזיק מגנים, והפחד לוחש לי להישאר דרוכה. לשחרר מרגיש כמו לעמוד בקצה צוק בעיניים עצומות ולהתפלל ששיווי משקל שלי לא יאכזב.

אני רוצה לדעת איך זה מרגיש שמישהו אמור לתפוס אותך, אבל לא לזכור איך זה מרגיש ליפול ולשרוד.

אני רוצה לאבד איתך שליטה לפעמים, להניח את הראש בלי לחשב מסלולי בריחה. להרגיש בטוחה בלי להישאר חמושה בחרדה וספק עצמי.

השעה ארבע בבוקר. העולם ישן, ואני ערה. שומעת את הקול של האכזר אומר כמה אני לא ראויה ומתעוררת בדמעות של צער וכאב עמוקים, דואבים.

אז אני כותבת, מוחקת, נושמת עמוק בין שורות. המילים מתפזרות כמו טל על חלון חשוך ביחד עם תחינה עמוקה - רק אל תוותר עליי.

מי שלא תהיה, תדע שאני לא דרך קלה, אבל אם תבחר להישאר, אם תעבור את השער ותיגע בלב שלי בעדינות אתן לך את כולי. או לפחות את כל מה שהצלחתי לאסוף מהריסותיי.

זה לא להסתפק במועט, כי יש שם המון. זה פשוט לעבור את קווי ההגנה שלי, לראות את מה שאני כל כך מנסה להסתיר.. אמנם זו לא מפת פיראטים לתיבה מלאה בזהב, אבל זו כן הדרך למישהי שתאהב כל מילימטר בך, בנפש שלך, שתתמוך בך ותהיה עבורך באש ובמים..וכל מה שאתה צריך לעשות זה ללמד אותי לאהוב מחדש.

אחרי יום קשוח ממש, חוזרת הביתה להפתעה שמחכה ליד הדלת.. לא יודעת אם זה מנשלט עבר או מנוכחי אבל ממי שזה לא יהיה..תודה!

הייתי צריכה את זה כל כך!! הרים לי את כל המצברוח💜🖤💜🖤💜