היה היה לי בלוג

אז ככה.

א' - אני שוב מחפש משווק.

דיברנו על זה בכלל? אין לי כוח לבדוק את הבלוג... זו חלק מהבעייה של כתיבה אי סדירה. ועוד בשלושה בלוגים אישיים, אחד להקתי, חשבון פייסבוק פרטי, אחד להקתי, ובעוד כל מיני מקומות.

מכל מקום - סיגלתי לי הרי שגרה של לכתוב כאן לפחות אחת לחודש למספר חודשים לא ידוע שינוע בין מועט לרב.

אני כן זוכר שרציתי לכתוב איפשהו על כמה שאני פמיניסט רע, ושכאן היה מועמד רציני למיקום הפוסט בנושא, אולם בינתיים די ירד לי מזה. כאילו - מה אני אומר? שהרבה פעמים תלונות נשמעות לי מצוצות ולא שיוויוניות? שאני פמיניסט רע כי אני חובב שיוויון (כולל [חר]מ{י}ני)? והייתי מרחיב בכמה אנקדוטות, ואציין לפחות אחת בקצרה, נראה לי, והייתי מדגיש שלמרות שככה וככה ברור שאין שיוויון אז צריך פיצוי (או ש?), וברור שהתרבות מתכנתת אותנו אחרת, ושבכלל הכל הכללה וכן הלאה. מה אומר - אולי בפעם אחרת.

קודם נתעסק בעצמי קצת, לא? הרי גם ככה אין ממש סיבה לכתוב, חוץ מלתת לזה עוד איזה אורך נשימה, לצ'אנס.

אניווי - משמעות בחיים בכלל, ובקריירה בפרט - טרם.

אני רואה איך אני מנגן יפה לפרקים, באופן שמסובב לאנשים ת'אוזן אפילו מחד, אך טיפה לא מהוקצע, ואפילו יותר מטיפה מאידך.

אני רואה איך אני יכול להיות סולן שובה מחד (ואף מדהים אם בא לי להיות מחמיא לי לאגו לפני השינה), או אפס קטן מאחורה מאידך. 

או ביניים. כמו הויולה שהתחלתי לנגן יותר ברצינות לאחרונה, ואני קולט(1) קונספט חדש של הלחנה של תווך ביניים מעשיר אך לא זכיר. לא בטוח איך למצוא כאן ת'פואנטה. (הרחבה למוזיקאים ושאר מתעניינים בכלל או כמשל בפרט? הצלילים הרבה פעמים הולכים לא לסופרן ולא לבס. לא לשורש ולבסיס ההרמוניה, ולא למנגינה. בכל אנלוגיה שתמצאו לכל תחום שבו יש שם משהו שמהווה נדבך חשוב אך שלא קולטים אותו, והחלקים הכן קליטים של המכלול הם לא הוא, כך שהחשיבות של ההעשרה הזו, ואפילו תיראה קריטית לעיתים, עדיין מוטלת בספק. זה לא מם, בקיצור, וכאמור - גם לא בסיס להשען עליו)

בכל אופן - מבולגן, אז נקנח באנקדוטה, אבל אולי לפני כן אבהיר - איש שיווק - שישווק את מופעיי. אילו מופעים? אפשר להתרשם כאן: https://sites.google.com/site/aditryon/Home/concerts

 

ואנקדוטה. טוב, נו - אם ארחיב, ואני הרי יודע את זה, המעורבים יכולים לזהות את עצמם, אפילו שלא ידוע לי שהם גולשים פה, אבל זה ממש לא יהיה מפתיע. כך או כך - עם הסוואה מעטה ועל קצה המזלג - בחורה התלוננה על משהו ונהיה מזה באינטרנט פסטיבל אונס, ורק צדיק בסדום(3) (לא אני. אני מהצד) אמר שמדובר ברדיפה, כי העובדות לא מצביעות על כך אפילו בשיט. ואני מהצד חשבתי לי שכמה שהוא צודק, כי גם אם, הרי שאני יכול לזהות את עצמי בתור המואשם, ועם כוונה תמימה. טוב - תמימה אולי מילה גדולה מדיי לסיטואציה, אבל כוונה שעל הסקאלה החרמנית-מבולבלת-מנסה לפענח מסרים סותרים עם קורטוב אלטרואיסטיות אפילו.

ונראה לי שאפסיק כאן.

כי זה מבולבל, ונראה לי שלא בא לי להכנס לעומק, ונראה לי שאם מישהו הבין אז הוא כבר הבין. נו טוב - נריב על זה אח"כ. אחרי הכל - הצהרתי שאני פמיניסט רע. כלומר - לא בעיניי, אבל בטח בעיניי כמה פמיניסטיות (משני המינים). בעיניי אני משקיף בעולם יפה ומלא מלכודות.

ואם כבר בענייני פנטזיות על העולם - לא היה נחמד אם היה מקום ללא תחרות? וול - זה לא טבעי

יאללה, לילה טוב לכם. מניח שעד החודש הבא או משהו... לכו תדעו! (מחבב סימני קריאה בימים אלה. מצביע על האופי הנחוש! שלי

 

 

 

 

* ו**

------

כן, אני מוסיף דברים בהגהה. ממש מעט הפעם, אבל בכל זאת - תחושה כאילו אני פוגם ברצף.

אבל יותר חשוב **: רציתי לציין שאני מודע כנראה לזה שאני אדם עדין שלא מסתבך, יחסית לטיפוסים שיכולים לעלות בדמיון בכל אופן, כך שסביר להניח שלא אאנוס(2), אבל אני גם מודע לכך שגם אנשים אחרים חושבים על עצמם שהם טובים.

נו - הדיסקליימר בכלל נחוץ? אולי סתם כי הוא גורר למטה להסתבכות. אבל זאת המילה - הכל מסובך ורווי פרספקטיבות שטבועות בנו עוד הרבה לפני מעשה שנוי במחלוקת. לא שזה שולל את המנעד של השניות הזו, בין הברור לכל לחריג וגבולי ואף מעבר

 

(ובכלל אדם ופוליטי בפרט צריך!? שתהיה לו דיעה על כל נושא, גם כזה שהוא לא יודע עליו הרבה. ומה זה בכלל יודע הרבה. וכמה לדעת הרבה ממוצע וגם גאוני רחוק מלדעת הכל=אמת? הא??!!)

 

 

ב' - עוד לא עושה מסאז'ים. נדבר על זה בהזדמנות

 

 

(חייב לציין שהפער בין הקלילות התזזיתית והפואטית של הפוסט שהייתה כשהייתה לי הרגשה אחרי 5 דקות שהוא כבר גמור כמעט ותיכף אחרי הגהה יפורסם לבין הדבר הגבול פרוזאי (גבול כבר מתחיל להיות מילה משעממת אפילו) ומפורט על סף טרחני (אך עדיין אקלקטי משהו, אם כי גם מקושר איכשהו לכדי תמונת מצב קוהרנטית. בעיניי רוחי לפחות) שנהיה ממנו בסופו של דבר, והרבה אחרי ההערה הקודמת בעניין לצורך העניין, ראוי לציון כבר)

 

 

(ועוד מילת ההבהרה לסיטואציית האנקדוטה - זה פשוט היה תיאור של מצב קלאסי שבו בחורה חושבת שהיא מעבירה מסר ברור של לא מעוניינת, אבל מבחינת הבחור מעבירה מסרים סותרים, והוא בהמשך מתקדם בעניינים, לכאורה כשהיא לא שמה לב (לא אפרט איך - כאמור - אנקדוטה לא שגרתית. או שאולי לא אמרתי את זה בעצם. בכל אופן - בואו נרמוז על סוג של ערפול) אבל כן, מדגיש - כן! נסוג מייד כשהיא שוב ברורה כך ש... מקרה גבולי, אבל פסטיבל אונס מתפרץ נראה לי קצת מעבר בשלב של הבירור כפי שהשתקף. כאמור - לא נתחיל לריב כאן - נראה לי שהבנתם שאני לא רואה את הדברים ברדידות (או ש?:). אפשר תמיד לדון בזה ברמה מחכימה ולא רדודה אם יבוא לשני הצדדים)

 

1) הערת הרחבה בעקבות הגהה נוספת ראשונה בינתיים. אני חושב שבכלל אולי להבא יהיה כדאי לעשות את כולן ממוספרות, ואז תישאר הליריקה מופרדת מהפרוזה. אניווי - רק רציתי לומר, או להגיד (מה באמת יותר טוב לענייננו?) שקולט זו אולי המילה הפחות טובה. יותר מתעמק בהכרה של

 

---------

בטח בסוף הם יתחתנו. או שלא

------

2) ואנשים בכל זאת גם משתנים. לא שאני מאחל כיוון לא רצוי

3) סדום באמת מתקשר 

----

הכל למען הבלוג

-----

נ.ב

למרות שנראה שהעיקר היה בכל זאת התעסקות במיניות ורסוס ניצול, ולא נגיד - בקריירה ושאר ירקות - מקסימום בארסבלוגיטיקה, הרי שבאמת הגיע הזמן לסיים, ולו משום שאני כבר עייף. צריך לגמור...

בכל אופן - תזכורת לי/לכם לפעם הבאה שארצה להעלות באוב אנקדוטה - הייתה לי אחת שהתקשרה למילים פורנו וכלה (ואונס קבוצתי בין גזעי, והתבוננות במראה לפני, ומשחק, ועוד כמה מילות מפתח. שעוד אפשר להרחיב למקרים דומים ו/או מקושרים. יאללה, לילה טוב)

(נראה לי שפעם הבאה אשווה לבלוג אופי יותר בתולי ומהוגן. בכל זאת... בושות........   או ש...(?) ...   (:)!

כותרת פרובוקטיבית משהו, אבל אולי הסיבה שאני כותב היא כי הסיפור עדיין טרי במוחי, ומוסר ההשכל העיקרי שלו הוא שאני לא מבין כלום, חוץ ממה שאני מבין, ואולי זו הקדמה לפוסט על היותי פמיניסט רע, שבכלל לא בטוח שאם ייכתב ייכתב כאן...

מכל מקום - זה גם לא בדיוק נדיר לבלות חצי שעה עם זונה. ביחוד כשהרבה פעמים אני גם עושה את זה באופן יזום, כשאני מתנדב במקלט לזונות רחוב נרקומניות בנווה שאנן. אני עושה את זה מעט יחסית אמנם, אבל לא זה הסיפור כרגע. לקבל הצעה זה לא משהו שקורה כל יום. מכל מקום - נתחיל אולי בסיפור עצמו, שתכל'ס יכול לעמוד בפני עצמו גם בלי ההקדמה הנ"ל, ואולי גם בלי הסיפא שאולי אכתוב בעוד כמה עשרות דקות.

 

בעוד אני נוסע לי לתומי, אחרי טיול, שבו הרהרתי באפשרות שאני עשוי להזדקק לטרמפ בעצמי, אני מוצא הזדמנות לעצור לטרמפיסטית*. נראית במבט חטוף כמו בחורה עם אנרגיות צעירות של חיות. יש בזה כמובן גם משהו סקסי. היא עומדת ככה שלעצור לידה תוקע אותי טיפה בתוך הכביש ככה שצופרים לי. ברור שהייתי יכול לעקוף אותה ולעצור. כנראה שאני לא לוקח מספיק טרמפיסטים כדי שהתובנה הזו תחלחל להרגל**. מה גם שיש משהו יותר נגיש ככה. אניווי - ניכר בה שהיא טיפה בוחנת את המצב לפני שעולה, לא שהבנתי אז למה - חשבתי שמנסה בעיקר להבין אם הטרמפ מביא אותה למקום טוב. נכנסת.

מתחילים לדבר. מוזיקה אוריינטלית בקול המוזיקה. שואלת איכשהו מה אני עושה, אומר שמוזיקאי, אומרת ברור בהתחשב בביגוד שלי ושואלת עוד קצת פרטים שגם אותם אני מספק בכלליות. שואל מה היא עושה. מלמדת רקדניות חשפניות. מתעניין בפרטים. מספרת שהיא עובדת עם הרמה הגבוהה. אלו שהולכות בסוף למועדונים כמו הפוסיקט, והבורסה ועוד כמה שאני לא זוכר. בתוכי אני קצת מגחך שזה נחשב יותר מאחרים, אבל יודע שבעצם לא ממש מכיר אחרים. משהו באלנבי? לא משנה. בכל מקרה - מתחבר, בטח חיצונית, לצד שנותן כבוד והערכה. משתף שהייתי בפוסיקט פעמיים במסיבות רווקים, ובאמת התרשמתי מהשואו. היא מדברת גם על זה שבחורה לא צריכה להיות יפה. שמגיעות אליה כל מיני דוגמניות, והיא בוררת מתוכן מעט. בחורה צריכה לדעת איך להעמיד לגבר בלי לעשות הרבה דברים במגע פיזי (אני דווקא זוכר התחככויות מסיביות, שדרכן לוקחים עוד 20 שקל ועוד 20, אבל לא משנה). מגיב לכך שלי אישית היה פער בחוויות בין הפעם הראשונה לשנייה, ואני תמיד תוהה מה היו הסיבות, ומניח שבעיקר פנימיות - הסטייט אוף מיינד שלי. היא מפארת את עצמה בינתיים, איך תמיד רצו אותה כל מיני רמים ובכל מיני סכומים רמים, ומישהי ותיקה אמרה לה שהיא כבר לא צריכה ושתלך ללמד. לא משנה. אניווי, תוך כדי הסיפורים על הסטודיו בבן יהודה, על באיזו בעלות והסדר הוא, על זה שיש לה פרוטקשן, אבל בעצם, בהיותה צעירה רוסייה שהסתובבה עם חבר'ה מהרחוב תמיד היה לה פרוטקשן, אני גם מהרהר בצלקת המאוד בולטת שיש לה בפנים, אבל גם קולט שהשיניים שלה נראות קצת מוזר, כאילו היא משתמשת באיזה סם, ובכלל היא מתנהגת טיפה כמו מסוממת. גם נוגעת טיפה, כאילו במקרה, אבל זה מתחבר אצלי לאותו מקום. אניווי - מדברים קצת סמול טוק על תאונות דרכים בארץ, בעקבות מה שרואים בדרך (היא טוענת שבמוסקבה יש פחות) ואז כבר מתקרבים ליעד, והיא אומרת שיש לה הצעה. שנינו מגחכים קצת, כי אולי די ברור שאני לא נענה להצעות, אבל אומר לה שתציע בכל זאת את מה שהיא חשבה בשביל הסקרנות. היא אמנם לא מפרטת את מהות ההצעה, אבל הכיוון ברור. במקום זה היא מוכרת לי סיפור על כך שמישהו גנב לה את הארנק או משהו, ואומרת שלא הייתי נותן לה סתם כך 20 שקל. אני נוטה להסכים, ואז היא עוברת לטקטיקה של "היא הייתה נותנת לבחורה בצרה 20 שקלים גם בלי כלום". אני אומר לה שבכל מקרה אין לי ולא הייתי יכול לעזור לה. אנחנו כבר מתקרבים ליעד, ואני חושב מהר לפני שהיא יוצאת מהאוטו איך היא יכולה לתפוס טרמפ בקלות למעוז חפצה גם בלי 20 שקלים. היא אומרת טוב טוב תודה רבה באמת תוך שהיא יוצאת מהאוטו. ספק נעלבת, ספק אין לה כוח לזיוני שכל שלי. לא מכרה עוברת הלאה. תכל'ס - הורדתי אותה איפה שסיכמנו מראש. לפי הסיפורון הראשוני לשם בערך היא רצתה להגיע.

מוסר ההשכל העיקרי כאמור הוא שאין לי מושג.

עוד מוסרי השכל - תמיד אפשר למכור לי סיפורים. היה איזה אחד בתאילנד לא מזמן שמכר לי סיפור. נתתי לו קמצוץ ממה שביקש. קצת למען הספק, המאוד ספקי, וקצת כתמורה לסיפור. בהקשר של הכוכבית - תמיד הייתה לי נטייה לעצור לזונות. בהקשר של הפמיניסט הרע - אני בא משיוויון אמיתי, אבל אין כזה. אבל, כאמור - את הנושא נפתח בהזמנות אחרת. בינתים זה יישאר סיפור תלוש וחסר פואנטה שבכלל לא בטוח למה הוא נכתב, אבל לפחות הוא לא מעורפל בזיכרון, ועכשיו הוא חקוק בכלוב, ובטח יש פרטים שילכו לאיבוד, כי לא כתבתי כל פרט ופרט, אז בעצם יש כאן טרנספורמציה במילא. זה טיבו של עולם.

לילה טוב לכם,

שלכם

עדי

 

**הרהרתי אם להעיר לה וויתרתי

החשק לכתוב גובר על שיקולים אחרים. תהיות כמו מה האם ולמה זה נחוץ, שיקולים כמו אם יש לי זמן ושקט נפשי ויכולת בסיסית אפילו לנסח וליצוק תוכן איכותי כמו ברצוני וכן הלאה. רשימת הנושאים הפוטנציאלים ארוכה. וכעת זה קורה.

כעת, שבת בבוקר - עוד ישנים, גם אני בקושי התעוררתי. שקט ואפשרות מצד אחד, מוח שלא ממש התעורר מצד שני. יאללה, בקטנות, ו/או עם הרחבות, ונראה לאן נגיע, והשאר יתפוגג ויילך לבלוגים האחרים.

לדוגמא: מתי אכתוב? אני שואל ברצינות. אחד הדברים המעניינים שאני עושה כעת הוא לנסות מערכת. אולי זו תהיה הערת שוליים בהיסטוריה שלי, ואולי אבן דרך. הצבתי בכתב את רשימת המטלות להחודש שהרהרתי בה כבר תקופה, ויאללה, לדרך. החודש התחיל, הזמן קצר והמלאכה מרובה. כתיבה בבלוגים לא נכללה ברשימה. אבל זה שם באחורי המוח. מיועד לשעות שאולי יהיו בכל זאת פנויות ומחוץ למירוץ בהגדרתן. כמו עכשיו...

כמות הדברים שהכנסתי לשם לא משאירה לי הרבה מרווח לנשימה, וגם לא יותר מדי לתמרון, אם כי מה שחשוב בשיטה הוא המודולריות שלה, והאפשרות לראות בסיכומו של דבר מה הפער בין החזון למציאות. וזה לא שהכל דחוף שם. ממש לא. פשוט הייתי שמח שהכל יקרה. וחשוב להדגיש - כתיבה בבלוגים אמנם לא נמצאת שם (אם כי, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, יש לי שאיפה שזה כן יקרה), אבל ביקורי חברים וטיולים כן. וגם ימי התנדבות. וכמובן - כל מה שקשור בעבודה שאשכרה מביאה את המשכורת הנוכחית - חזרות, הופעות, תלמידים - אבל העיקר - כל מה שאני רוצה לעשות למען הקריירה ולמען עצמי שאין לו השלכות מדרגה ראשונה אלא רק שנייה - להיות מוזיקאי מוכשר יותר, ואדם משכיל. כמובן - גם פנאי ובילוי זוגי נכללים שם בהיקף מכובד. דברו איתי עוד חודש ואספר לכם איך היה.

ומה חוץ? לא רק בניהול הזמן דברים לא היו אופטימאליים בשנה החולפת, אלא גם בניהול הכסף. אם כי - סה"כ בשליטה עדיין, ולא חי על הקצה, אלא רק מתקרב לשם, וככל הנראה יש שיפור אובייקטיבי בתחום לעומת שנים קודמות. מכל מקום, בלי להכנס לפרטים בלתי נגמרים - יש כמה עניינים שצריך לסגור, ואז יאללה - לשנת כסף שתהיה מוצלחת יותר. הבזבוז הקרוב הגדול שכנראה אעשה - אבוב בארוק, אבל לגבי כל השאר - קצת רגל על הברקס ככל הנראה.

ולגבי הגדלת היקף העבודה שלי - בשלב הזה אני בעיקר מנסה להגדיל את היקף המופעים שלי. מכל סוג מכניס. החלטתי שהגיע הזמן למצוא מישהו שישווק אותם. והנה סיפור - פרסמתי גם בפייסבוק, וזכיתי כמעט רק להתעלמות או מקסימום קצת אהדה, ופרסמתי גם באתר התעשייה. אני מחפש מישהו/מישהי (נכון שאפשר לא להמשיך עם הזכר/נקבה הפוליטיקלי קורקט המעייף הזה?) שיעבוד עבורי בשיווק המופעים שלי. אני מציע רבע משרה בשכר מינימום או טיפה יותר + עמלות מכובדות למדיי, אם כי - קשה למכור מופעים, אז פרט למוכשרים ביותר בתחום המכירות, שיכולים באמת לעשות הרים של כסף בפוטנציה, אני מניח שלמי שיאייש אינשאללה את המשרה הזאת צפוי שכר שהוא בערך פי 2 משכר מינימום. עכשיו... אני עובד בהרבה מצבים בשביל שכר כזה, כך שהוא נשמע לי סביר. אבל משום מה, אחרי כעשר פניות ראשוניות שקיבלתי, ואחרי שעניתי לכולם ופירטתי את המופעים שצריך לשווק ואת תנאי התשלום, אף אחד לא הביע התעניינות. עכשיו - נשאלת השאלה למה. האם זו עבודה לא אטרקטיבית עד כדי כך? ומה בה לא אטרקטיבי? המופעים? לי נדמה שהם סבבה. השכר? שוב - לכל הפחות הוא נראה לי סביר. ואם לא אלה, התשובה הבאה היא שאני כנראה בנאדם לא אטרקטיבי. במיוחד בספירה הוירטואלית. כנראה שאני לא יודע להציג את עצמי, ו/או את מה שאני מציע (מופעים/אופי העבודה/שכר) באופן מושך. או במילים אחרות - כנראה שיש בי משהו דוחה. וזה לא מפתיע אותי - אין בזה משום החדשות המסעירות בעיניי - למרות שבד"כ נדמה לי שדי מסמפטים אותי, אם לא למעלה מכך, אני מודע לכך שזה לא גורף, ומודע לכך שאני ככל הנראה עובר בממוצע פחות טוב דרך המחשב. אז הנה דוגמא לפנים מה שנקרא. אגב - אם אתם מעוניינים במשרה או שאתם מכירים מישהו שנראה לכם שכדאי להפנות אותו אליי, אל תהססו...;)

מה עוד? מה עוד?

רוצה לכתוב על מסאז'ים. אבל מניח שאכתוב על זה בעיקר דרך דף הפייסבוק שלי שמוקדש לנושא (כן, יש כזה - תציצו בפרופיל ותמצאו) ובאתר שלי. בגדול חשבתי לחזור לזה אחרי תאילנד, אבל אז בא הפצע הזה שהזכרתי בפעם הקודמת, ואני מחכה שהוא יחלים לגמרי - מניח שבקרוב. בינתיים יכולת לעשות רק דברים סימליים. אתמול לדוגמא עשיתי כזה, ומאוד נהניתי.

חוץ מזה - כבר תקופה ארוכה שאני חושב מה ואם כדאי לכתוב על המצב הפוליטי, וגם על כמה שאני פמיניסט גרוע, וכמה שאני עוכר שמחות בענייני טבעונות. אבל אתם יודעים מה? כנראה שהפוסט הזה הולך להגמר, אז הנושאים הללו אולי בכל זאת יכתבו אצל החברים - הבלוגים האחרים שלי, שכרגע זנוחים יותר. ואני מניח שהם יכתבו בסופו של דבר, כי אפילו שאין לי הרבה מה להגיד - במובן של דברים חשובים וחכמים בדגש על מבוססים ומקוריים - הם כבר מצטברים ויושבים עליי הרבה זמן בתור נושאים שמחכים שאכתוב עליהם. אז - אם מעניין אתכם - תציצו גם שם בשבועות הקרובים. רק ליתר ביטחון מה שנקרא.

 

טוב, יאללה בינתיים - שתהיה שבת נפלאה, שבוע טוב, ושנה סבבה לפנים.

 

נשיקות (וזו דרך מקורית עבורי להגיד שלום בבלוג)

עדי

בסדר. מה אתכם?

יש לי פצע מבחיל על היד. ועוד כמה וכמה לא רק על היד, אלא בעיקר על הרגליים. שאריות מצריבה בחנקן נוזלי של יבלות ויראליות. כל זה קצת מעכב אותי מלנהוג כמנהגי, אבל מנהגי הוא לא כזה שגרתי לגמרי אחרי הכל, אלא תנודתי, ובתוך התנודות - כן, כנראה שהכל אותו דבר.

בכל אופן - לאט לאט חופשתי תמה, ובאנרגיות מתחדשות מיוחלות, ובראש קצת נקי, אני מסתכל קדימה, ועושה תוכניות לאלוהים לצחוק עליהן לשנה החדשה. מנסה לארגן את חיי, שלא לומר - למצוא משמעות. לא שיש רעיונות מהפכנים, אבל אחד מהמהפכניים שבהם כולל לעשות סדר, במעין מערכת חודשית שתקבע את כל פעילויותיי, שלא כוללות רק עבודה מול מגוון אנשים - לקוחות, קולגות, שלא להזכיר - מוסדות, אלא גם את ה"פנאי" החל מהמטלות והבילוי במסגרת הבית והמשפחה והחברים, דרך דברים שאני רוצה ללמוד, ובעיקר - דברים שאני רוצה לעשות. כאמור - בתוכן עצמו אין הרבה חדש, אבל - בואו נראה איך מתמודדים.

אחד הדברים שהאני חוכך בדעתי לכלול ברשימות הוא כתיבה בבלוג/בבלוגים. אני עדיין לא בטוח שיש בכך תועלת, וגם אם כן - אני לא בטוח אם צריך לכתוב בשלושת הבלוגים שלי, בחלקם, או בכלל בבלוג חדש, ואני גם לא בטוח על אילו נושאים לכתוב. התדירות מן הסתם לא תהיה גבוהה. אולי פעם בחודש כזה. מכל מקום - כרגע אני בשלב החופשי, ואני עושה מין בלון ניסוי כדי לראות איך זה מרגיש, בבלוג שבו הכי הרבה קוראים אותי, ואפילו מגיבים לי - מה שכמעט לא קורה אף פעם בבלוגים האחרים שלי. כל בלוג ויתרונותיו וחסרונותיו - כבר טחנו את זה בעבר עד דק, ולמרות שלא השתנה כלום - אולי היאוש יותר נוח, כמו שאומרים, או במילים אחרות - התרגלנו, ואנחנו לא מתרגשים.

 

אז במה נדון בכלל?

בכל מיני מניפסטים בכל מיני נושאים הרי גורל פחות או יותר? או שמא בסקירת מצב אישית/לאומית? או שאולי שבבי שירה ואף סיפורת? ואולי הסיגנון של ארס בלוגיטיקה הוא אמנות לגיטימית ויספק אותנו?

בכל מקרה - ימים יגידו. נראה שהפעם נקצר. איכשהו יש לי הרגשה שאם אכתוב בשלושת הבלוגים שלי - זה יהיה החופשי יותר מביניהם. בכל מקרה - אולי אלך להגיד שלום גם לאחרים.

 

אז, אולי להתראות בקרוב, ואפילו באופן קבוע, גם אם לא גרפומני.

ביי בינתיים,

שלכם,

עדי

משפריץ בינוניות אכותית ירודה, מבהיק כבנאלי
לו הייתי תלוי בשער העיר, כוח החיים היה זועק
אנשים מפוחדים אוטמים עיניים, אחרים שמחים לאיד
זה וזה טבעי - אכזריות פסיבית אקטיבית
והאם הייתי מתגבר או מוותר

שורת פוליטיקות עומדת בצד
מכוון להתמקצע עוד עשור
את העשור הקודם די שכחתי

כשהשתניתי מפנטזיות חצי מסוממות
התלהבתי פחות מהאדם
בזה לבטוח? על זה להשליך את יהבי?
לא תודה - תנו לי למות בבקשה

זאת אומרת, הן כנראה לא באמת פאקצות, אבל אולי זאת פנטזיה סמויה שלהן שמישהו יתייחס אליהן ככה ועכשיו אני בתפקיד המגשים פנטזיות? לונג שוט. אניווי - לא נבלבל את השכל. במילים קוהרנטיות יותר - קיבלתי גירוי לכתוב פוסט בנושא מסויים. זה קשה מאוד לכתוב פוסט חכם. הבל הבלים וכו'. הפוסט אמור לגעת בצורה מעמיקה בגיל, וליתר ספציפיקציה - במתי עושים משהו שווה. בואו נתחיל ונראה איך נזרום.

אז לדוגמא - יש אותו: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%96%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7
ולמי שמוותר על הקישור - סזר פרנק. מלחין שבאמת כתב מוזיקה יפה שעד היום מנוגנת. אמנם - רק מעט. הפואנטה שיצירתו הראשונה שהתפרסמה ממש נכתבה בערוב ימיו פחות או יותר. מצד שני - הוא התפרסם כנגן אלוף עוד בדמי ימיו אז...

השאלה היא איך ומתי עושים משהו בעל ערך ומשמעות במרוצת חיינו.
התשובה היא שכנראה שכולנו בעלי משמעות. יש את סזר פרנק, שרוב האנשים לא שמעו את שמעו, ומתוך אלו שכן, רובם מכירים בערך יצירה אחת שלו, ורק מיעוטם מכירים יותר מיצירתו ו/או יודעים עליו משהו. ובכל זאת - יצירותיו השפיעו. כן, אולי מלחינים יותר בולטים כמו באך, מוצארט או בטהובן, ברהמס או צ'ייקובסקי, דביוסי או רוול, השפיעו באופן יותר ישיר, ועדיין - יצירתו המוכרת של פרנק בטח השפיעה על רבים ששמעו אותה - מאוד מלודית - בטח נזכרת איכשהו. ובאופן עקיף יותר, הרי שאלו שמכירים אותה, או את שאר יצירותיו, או שפשוט שמעו אותו מנגן, או הושפעו ממנו בכל דרך אחרת והשפיעו בתורם הלאה על אנשים אחרים - אפילו לצורך העניין הסיפור עליו שאני עכשיו פורש כאן, ושאולי ישפיע על מישהו או כמה, ואלה בתורם אולי עוד ישפיעו על אחרים. תוצא הפרפר קוראים לזה. לא מכירים? גגלו, אבל באופן קצר: הכל משפיע על הכל. גם משק כנפו של פרפר בטוקיו היום ישפיע דרמטית על ההוריקן הבא בצידו השני של העולם. ההשפעות מצטברות.
עכשיו - אפשר לצלול לתוך המדע. הקטע של יקומים מקבילים, ובייחוד כאלה שמתפצלים למציאות נוספת על כל צעד ושעל מאוד קורץ. כשאני חי, משום שאני מכיר את התיאוריות (ברמה של מישהו שנמשך למדע פופולארי, לא יותר, כן?) אני פועל כשהן מהוות לי רקע מחשבתי לתודעה. מן הסתם לאנשים עם השפעות תרבותיות אחרות (ונתייחס לתיאוריות המדעיות הללו כאל השפעות תרבותיות לצורך העניין) יש רקעים אחרים, אבל סביר שיש בהן מן המשותף, ובוודאי ברמת ההשפעה ההדדית הישירה או העקיפה, כמו שנובע מהכתוב לעיל.

על/אז מישהו שהיה שם בסביבה והשפיע על איזה מישהו יותר בולט ממנו, נתן לו השראה, תקע לו איזו אובססיה קטנה במוח - ולו באופן עקיף, עשוי להיות בעל חשיבות בעצם. כי אם הילדון זב החוטם שהיווה השראה לסופר ההוא שכתב עליו ספר נורא מפורסם שהשפיע על חייהם של מליוני אנשים בעולם לא היה קיים - היכן היה הספר? והספר ההוא בטח השפיע גם על כמה בעלי השפעה - מהם כאלה שאולי יצאו למלחמה בשמנו, או הנהיגו מהפכת פועלים? ואם השכן של האמא של הילד זב החוטם ההוא לא היה מושך לה בצמות באופן כזה שהיא הייתה בורחת מהבית ומדרדרת לעוני ויולדת אותו בשכונת פחונים לא היה קיים? וכן הלאה וכן הלאה? ואם הפרפר לא היה מושך את תשומת הלב של השכן אל עבר האמא.

אבל למה להסחף? סתם בגלל שמזמן לא כתבתי ובינתיים יש לי שטף? בואו נדלג למקום טיפה אחר.
אז מתי לדוגמא באמת קורים הדברים החשובים לאנשים? מבחינת מה שמכירים מהם, הכוונה.
ובכן - זה מאוד אינדבידואלי, אבל הסטטיסטיקה משתנה מתחום לתחום. כמובן - יש את הפריצה, ויש את מה שחשוב ממכלול היצירות. זה לאו דווקא אותו דבר.
יש תחומים, כמו רוקנרול, שבהם בד"כ השנים הצעירות הן אלו שבהן מתרחשת גם הפריצה וגם תקופת האיכות. אבל גם שם אפשר למצוא כ"כ הרבה שיחרגו מהסטטיסטיקה. אפשר להרחיב את ההגדרות ואז הסטטיסטיקה תהיה פחות ברורה, או שאפשר לצמצמן ואז יהיו יותר יוצאי דופן.
אצל מלחינים קלאסיים לדוגמא, למרות שהפריצה בד"כ מתרחשת בגיל צעיר יחסית, הרי שיש נטייה להעריך מאוד את התקדמות האיכות והעומק עם ההתקדמות בגיל. עד לזיקנה ממש.
יש לי הרגשה שגם עם סופרים זה קצת יותר מבולגן. לא מכיר את התחום לעומק למען האמת, אבל אני בכל מקרה די בטוח שגם אם הנטייה אצל סופרים היא כמו ברוקנרול, הרי שעדיין יש הרבה יוצאי דופן שגם פרצו מאוחר, ובוודאי שאני משוכנע שיש כאלה שכתבו יצירות מעמיקות בגיל מאוחר.
ויש הרבה הרבה הרבה תחומים בחיים, ויש מאמרים וכתבות למכביר*, ואפילו הייתה אחת לא מזמן שקראתי בכלכליסט בנושא. היא לדוגמא טענה שהיום יש יותר ויותר שינוי גם בהכרה וגם בפועל במה שחבר'ה משיגים בגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו מבוגר - שנות ה30 וה40 ולמעלה מזה. וגם דיברו שם על מה שקורה למוח, שזה לא בדיוק שהוא מת כמו שנהוג לומר וכו' ואפילו קצת להיפך. חפשו את הכתבה. לא אחזור עליה. רק, שוב - מוציא כמה נקודות לענייננו.
בכל מקרה - גם כשגדלים, וגם כשמחוייבים למשפחה או כאלה, עדיין אפשר לעשות דברים משמעותיים. חלק יעשו את זה במסגרת של חיים שנקרא להם נורמליים במובן הבורגני - חלק ילכו לכיוונים אלטרנטיביים. חלק יצטרכו לצלול לכל מיני ספייסים בכל מיני אמצעים - הרוב - באיזשהו שילוב אני מניח.
הספייס הזה, והצלילה הזו, כנראה חיוניים לחלק מהאנשים, או לחלק מהתחומים, ובכל מקרה הם מאוד רומנטיים

ולגביי?
אני יודע שאני מתקשה להרים פרוייקטים רחבי היקף ומתמשכים ולא משנה אם זה בכתיבה או בציור או במוזיקה. לא ארחיב יותר מדי. וודאי שגם אני רציתי, ועודני רוצה, להשאיר חותם מהסוג המפורסם. לגבי הגיל? לא נראה לי שאבדתי איכות** בטוטאל. אולי איכויות השתנו - יכול להיות אולי שבאמת איבדתי דברים, אבל אני יכול להעיד שאני פחות מודע למה שאיבדתי, ויותר מתפעל מזה שאני עושה דברים יותר טוב דווקא...
האם אפרוץ? האם אשאיר חותם גדול וישיר? או שאולי אני בורג קטן בשביל אחרים?
לא יודע, ות'אמת - לא משנה. הכל הבל:)
שמחה ואושר, סיפוק וחיים טובים זה לא פחות חשוב, אפילו שההפרדה אולי ממש לא במקום:)

אוקצור - מוצאי חג שמח לכם, ונתראה בהזדמנות הבאה. מי יודע - אולי הדיון ימשיך להתפתח...
כל טוב, שלכם
ע




*אז בהגהה נזכרתי כאן שרציתי להרחיב בנושא של כמה בולשיט יש מסביב, וזה מתכתב עם ההעמקה שהוזכרה. הרבה מילים צריכות להשפך כאן כדי שאהיה מובן לעוד מישהו חוצ מלעצמי... אניווי - כ"כ הרבה נושאים יש כמו מה האיכות באמת של הדברים הפחות מוכרים של היוצרים שמוכרים, וביחוד בתקופות שלפני או אחרי הדברים המוכרים שלהם וגם וגם...
**וגם כשדיברתי עליי - חשבתי להרחיב בנושא ההתלבטויות העצמיות על אם וכמה בכלל אני איכותי (מעבר לשאלת השאלות לגבי מה זה בכלל איכותי) ואם כבר עליי, אז בכלל הייתה מחשבה על להרחיב עוד על איפה כל הדברים הללו ועוד נוגעים למה שע(ו)בר עליי, אבל - יאללה, לשחרר...:) יש עוד חיים לחיות...
ובכל זאת - מילה אחרונה לגבי הפאקצות - לא נגעתי בכן בכלל. אם אתן רוצות לצלול לדיון אישי אני חושב שאני מוכן להתחייב לעשות את זה מולכן - אצלי או אצלכן:)

מכירים את זה שלפעמים בפייסבוק פונים אליכם כל מיני אנשים שאין לכם מושג מיהם? פנה אליי אתמול כבר בפעם השנייה מישהו כזה מניו-יורק והתחלנו לצ'וטט, ודי מהר הוא הזכיר פסנתרנית מסויימת, ואיכשהוא נדלקה לי נורה מרבצה.
אני אתן לכם רמז:

כנסו. שווה לצפות.
כמובן - לא צריך כישורי בילוש אסטרונומיים כדי למצוא אותה, אבל לא עשיתי את זה...
מי שלא מבין על מה אני מדבר שסתם ייהנה, או שישאל. נעבור לנושא אחר.

הפסקתי לכתוב בבלוגים.
גם זה דרדלה, וכבר חרשנו את זה מספיק בעבר, גם יש לי טונה דברים יותר חשובים ומספקים לעשות, וגם - לא קוראים אותם. טוב - לא בדיוק - את הישראלי שלי בקושי קוראים, ואת האנגלי חשבתי שלא קוראים, אבל אז - וזה אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון בבלוג שיש לו תוחלת חיים של שנים - גיליתי שבעצם קוראים. סתם אף אחד לא מגיב. או שאולי זאת רמאות של הסטטיסטיקות שלהם...
ויש את פה, שפה דווקא קוראים, אבל זה לא מרגיש מתאים לרוב הנושאים שאני כן מרגיש צורך לכתוב עליהם ומרשה לעצמי (מין בד"כ לא נכלל בקטגוריה הזאת בשנים האחרונות).
יש את פייסבוק. שבוע שעבר העליתי לשם נוט שאין לי מושג אם מישהו קרא. זאת לא בדיוק הפלטפורמה.
אבל בשורה התחתונה - אני לא בטוח עד כמה ואם בכלל אני מחפש פלטפורמה לבלוג כרגע. התחושה שברמה הבסיסית התקופה מאחוריי לפחות עד להודעה חדשה, וכל העסק נמצא בעדיפות נמוכה.

קיצר - שיהיו לכולנו חיים נפלאים בכל הטווחים.

שלכם,
עדי

נ.ב
הקישור היה חייב להיות לזה, אבל זה מהמקוטעים, כך שאתם מוזמנים להמשיך הלאה...
נ.ב2 - אם בכל זאת אכתוב כאן כל מיני פוסטים שלא קשורים לסקס גם באופן יותר שגרתי אל תבהלו. זה עשוי לקרות, אתם יודעים. אני אפילו עשוי כן לכתוב משהו על סקס. החיים זורמים, הצרכים קיימים, הכל דינמי, ורציתי לכתוב עוד משהו אבל שכחתי, אז יאללה ביי:)

לא מזמן הייתי כאן וכתבתי על כך שהגיע הזמן להשתקם.
זה עזר. הייתה לי תקופה טובה יותר משמעותית. לא יודע כמה זמן זה יחזיק. מטאפורית - יש עננים שחורים באופק. ובכל זאת.
תמיד התהייה אם יש כוח להשפיע על המציאות. לברוא אותה, לעצב אותה, לכוון אותה. לכוונן אותה לפחות.
והתהייה הנלווית - האם יש טוב, האם אני מכוון לשם, האם אני רוצה לכוון לשם.
אבל עזבו אתכם מפילוסופיות עמוקות כבורות ללא תחתית.
לפעמים נדמה שדברים מצליחים. גם אם זו רק מקריות. יחד עם זאת - יש מי שימצאו הגיון בלהפיץ טוב. סה"כ - אני איתם. כלומר - לפחות במה שאני אוהב. לדוגמא: אתמול ראיתי עיצוב יפה מאוד של המילה LOVE. עכשיו - אני כבר לא ילד, ועדיין - אותי זה הדליק. מבינים? או תמונה שראיתי לא מזמן של סמל השלום מורכב מאנשים.

שנה חדשה מתרגשת עלינו, והרגשתי צורך לא להזניח כאן (יותר מדי, זאת אומרת). אני מוצא שזו הזדמנות טובה להתעכב רגע על האפשרויות הגלומות ברוחניקיות מעשית, ולאחל לנו שינוי לטובה, בנייה חיובית, וכיף ואושר (ובריאות וחיים טובים וכל השאר)

-----

ועם קשר קלוש; מישהי אמרה לי שאני צריך רומן.
אני לגמרי מבין מאיפה זה בא, ואפילו רואה למה כמה וכאלה. עם זאת - כמובן שזאת שבירת כלים, ואין לי כוונות כאלה. אמ-מה? - צריך לשחרר איזשהו סוויצ' במוח ולא להיות מסוגר מדי. חיבוקים אמיתיים זה חובה. אשריי שמצאתי כמה כאלה לאחרונה. כן ירבו. כנ"ל משיכה ופנטזיות, כל עוד הן לא גורמות לך להרגיש מתוסכל.
אניווי - יותר ויותר אני מתקרב לרעיון של לכתוב דברים אנונימית. כלומר - הגעתי למסקנה שאני לא רואה איך כתיבה פרובוקטיבית תשרת אותי, ואולי אף להיפך. עכשיו - מצד אחד - למה לכתוב בכלל, אם כך? הרי הדברים כבר מענגים אותי במילא, משום שהם נמצאים אצלי בראש. בשביל מה לטרוח? מצד שני - הכתיבה שלי עשויה לעשות טוב לעוד בעלי זימה עם ראש שמתחבר לשלי, אז למה לא לעשות טוב לעולם? ובכן - ייתכן ששיקול כזה או אחר יכריע בסופו של דבר בעד, וייתכן בהחלט שהכלוב ייבחר כאכסנייה. אל תחשדו, ואל תחפשו, אבל גם אל תתפלאו. בכל זאת - יש לי נטייה להיות שקוף ומסגיר לעיתים.

----
בכל מקרה - נכון לרגע זה זה סתם הרהור מתגלגל ששיתפתי (שוב).

לילה טוב לכם.

שלכם,
עדי

----
וכשאני קורא בהגהה אני חושב על זה שהכי טוב זה לדבר בשמנו. מה זאת אומרת איזה טוב. ובכן - תמיד הייתה בי רמה ניכרת של סיבוך. קיצר - נראה. אבל לא בטוח שתקבלו עדכון, גם אם יהיה על מה. מצד שני - מי יודע - אולי נחדש ימנו כקדם. בעדכונים הנדרשים כמובן.
(אני אוהב שאני מדבר אל עצמי. כל עוד לפחות אני מבין את זה. מצד שני - אני נהנה כשגם אחרים מבינים. יש משהו משמים בלדבר אל עצמך. תאמינו לי. מנסיון. רוב מה שאני כותב בשנים האחרונות זה לעצמי בלבד. ולו משום שאף אחד (כמעט) לא קורא. מצד שני - ביצה ותרנגולת?)

לא כ"כ מזמן נפגשתי עם כמה מכם, ובעיקר מכן, באירוע מסויים, והיו שטרחו לומר לי שאני נראה עייף, שזו דרך מנומסת לומר שאני נראה דרק. ולא הייתן (רוב נשי) לבד. זה דבר שאני שומע יותר ויותר בתקופה האחרונה.
אני יכול גם להעיד, וכאן אולי זה המקום הנאות ביותר לזה, למרות שמדובר על עניין פרטי, שגם המוג'ו שלי צנח פלאים. הרבה פחות התעניינות במין, קרוב ל0% פלירטוט ואתם יודעים מה - אפילו החיבוקים נהפכו ליותר ויותר נדירים ומרוחקים. אני תוהה אם יש קשר.
אולי יש קשר לכך שאני טרוד יותר מדי במציאות הבטחונית, אולי הפטישים הכלכליים (למרות שעכשיו דווקא בסדר) - תעסוקתיים נעצו עוד ועוד מסמרים בארון הקבורה שלי, ואולי אני בסבב חדש של דיכאון. אני הרי תמיד על סף...

בכל מקרה - אני רוצה לשקם את עצמי.

בלי או עם קשר, רציתי לדבר על מסאז'ים.

בתור התחלה - ובתור מי שלא ממש מתחבר לתרופות, נראה לי שמסאז'ים צריכים לעשות לי טוב. הייתי שמח לקבל מסאז'ים. והאמת - זה לא כזה לא בר השגה. אני צריך לעשות מהלכים בכיוון ויהיה לי - בין אם ממכרים, ובין אם בתשלום.
חוצמזה - אני נותן מסאז'ים. אני מודה שמאז ומעולם הרגשתי שזה מפעיל לחץ גדול מדי על אצבעות ידי הנגן העדינות שלי. זה החריף ככל שלמדתי לעסוק בזה באופן מקצועי. לבד מזאת, בכלל החשק לעשות מסאז'ים קצת ירד. למעשה, עשיתי כמה נסיונות להכנס לתחום כעצמאי (ואפילו כשכיר) מאז שסיימתי את הקורס והסטאז', אבל אף אחד מהם לא צבר מומנטום, ואפשר לספור די בקלות את המסאז'ים שעשיתי מאז ועד היום.

עם או בלי קשר, רציתי לפרסם מאמר על הקשר בין עיסוי למין. כי, כידוע, העיסוי השבדי-הוליסטי לא אמור להיות חוויה מינית, ובכל זאת - נראה שהקשר שם במוחותיהם של אנשים. האם בצדק?
ובכן - חשבתי לכתוב מאמר שידון בזה. אבל אם השורה התחתונה של המאמר אמורה להיות שהכל בסדר, יענו - תרגעו - אין קשר בין זה לבין מין בשורה התחתונה, הרי שחייבים להתייחס איכשהו לכך שבכל זאת הקשר מבצבץ בהרבה אופנים וסיטואציות, ואולי דווקא כאן אפשר לכתוב גירסא אלטרנטיבית לכך. מה שכנראה לא ממש יקרה לפי התכנון, ובכלל למה שיקרה? למה צריך לכתוב על זה בכלל?
ובכן - אולי בגלל שהמאמר מתרקם לי בראש כבר תקופה כ"כ ארוכה כמעין תמהיל של לכתוב על ראיית העולם שלי לבין מהלך פרסומי. בכל מקרה - אם כבר התחלתי לעסוק בנושא כעת, מן הסתם אמשיך קצת עכשיו, ולא תהיה לזה צורה של מאמר אלטרנטיבי אלא של כתיבה בלוגית. האם אמשיך?

באותו אירוע הייתה ידידה שהתאכזבה לשמוע שמה שכתבתי כאן בעבר היה מצוץ מן האצבע בכל הנוגע להרפתקאות מיניות. זה קורה לי מדי פעם, וזה מחמיא לכשרון הכתיבה שלי. אני זוכר מקרה הפוך שידידה אחרת כתבה איזה משהו שבאמת קרה לה, ואני הייתי בטוח שזה ספרותי, ובתור שכזה לא הערכתי את זה במיוחד, אם כי לבלוע את הרפקאותיה כאמת דווקא היה מסקרן עבורי.
אותה ידידה אגב, כמו עוד מהכלוב, באה לקבל עיסוי, וכן יצאה ממנו מחורמנת, וגם אני.
עיסוי יכול להיות דבר מחרמן. הוא אמור להיות חושני? אני לא בטוח. הוא אמור לעשות טוב לגוף ולנפש בהרבה מובנים. האם חושניות היא חלק לגיטימי מזה? לי נדמה שכן. זה לא אומר שהחושניות תמיד שם ו/או שבמקרים שכן היא גם מתממשת לעבר מעשים מיניים. זה יכול להישאר על פני השטח "ונילי" לגמרי, ואין ספק שזה מה שקורה בפועל ברוב המוחלט של המקרים, אם כי (ושוב - באותו אירוע ניתנה לי דוגמא לכך) יש יוצאים מהכלל - מבורכים או לא - אני מניח שזה תלוי במקרה. באותה דוגמא זה היה מבורך.
בכל מקרה - לי עצמי אין כרגע כוונות להתנתק מהנאמנות המונוגמית שלי, אבל זה לא אומר שלא היו או יהיו לי מחשבות מיניות, או כוונה חושנית תוך כדי עיסוי מסויים. זה רק אומר שזה לא על השולחן, ושגם אם נשים את זה על השולחן זה לא יתפתח.
ולא - זו לא קריאת תיגר...

טוב, נראה לי הפוסט הזה לא הולך לשום מקום, אבל דווקא אמרתי לא מעט, ואולי יותר מדי - תלוי לדעת מי...

בכל מקרה - אני מאחל לכולכם שתרגישו נפלא. מאחל לכולכם שתרגישו יותר טוב ממני, ומאחל גם לעצמי להרגיש יותר טוב.
נו. עד כאן הפעם הד"ש ממני.

שלכם.

אני

רק עכשיו שמתי לב לנימת הציווי. זה תמיד היה כאן, או שכרגיל - לוקח לי עידנים לשים לב לדברים?
ובכלל - נדמה לי ששוב אני כותב בראש השנה? היה כבר דבר כזה פעם.
לא מזמן חשבתי שאולי כדאי לי לפצל את הכתיבה הבלוגיסטית שלי באופן רשמי. בבלוג הרגיל והלא נקרא שלי, כאן - כי זה בלוג נקרא ואהוד עם חיים ואופי משלו, ובבלוג אנונימי. זה חוצ מהבלוג באנגלית. על הבלוג באנגלית גם אפשר לומר שהוא לא נקרא, ויש בו אפילו מן האנונימיות, כי מי אני כבר בין מליארדי דוברי האנגלית. הוא גם הבלוג הכי משעמם שלי, כך אמרו לי פעם. אפילו יותר מהבלוג הרגיל. בלוג אנונימי קצת סותר את דרכי. זה יכול להיות מעניין, אבל אז נשאלות כל מיני שאלות כמו - אנונימי למי. ובעיקר - למה. דווקא יש לזה כל מיני תשובות מסקרנות, אבל זה נשמע כמו מהלך גדול, ואני תוהה אם כל הרעיון הוא לא יותר מקוריוז, והחיים שלי מלאים בקוריוזים לא ממומשים.
והבלוג כאן? טוב - כבר די ברור, אפילו לתמימים, שמערכת הכמה צופים בי לא שווה הרבה. האפשרות שמתעניינים אנושיים פוקדים את הבלוג במספרים שהם אפילו עשירית מהמדווח (ואסכן ואומר - אפילו מאית או אלפית) הם קלושים מגוכחים דמיוניים ופנטסטיים. יותר סביר שאם פעם ב אני כותב משהו, אז כמה מכרים ומכרות שעדיין שורצים כאן מרימים את הראש בהנהון מחבב, כמו שאיזה הומלס חביב נכנס לפאב שפעם הוא היה בו תמהוני קבוע. החיים משלו הם ודאי גוססים. מצד שני - אולי אני פשוט בתרדמת חורף כאן, רק שהחלטתי לעשות כמה חורפים רצוף - כמו דוב שמזיז את המערה שלו מחצי הכדור הצפוני לדרומי וחוזר חלילה לפי נטיית כדור הארץ. ככה זה - חג.
בכל אופן - אני מקווה שארסבלוגיטיקה יכולה להיות גם מעניינת - לי היה מעניין, וזה לא דבר של מה בכך. אני חושב שאם זה קורה, זה כבר מוצדק.

אז, אשאיר את שאר דבריי למועד אחר או להתפוגגות, ואסיים כהרגלי בברכת שנה טובה ומוצלחת לכולכםן

שלכם,
עדי