היה היה לי בלוג

אהלן.
אני לא פה. הטריגר היה תחרות רובינשטיין. אבל מצחיק לראות שבשבוע החולף היו מאות כניסות לבלוג שלי. לדעתי זו פיקציה, כי האופציה השנייה היא פנטסטית.
הפעם האחרונה שאני הייתי כאן הייתה ביום של תחרות רובינשטיין שבאתי להציץ. הביקור שלפני זה, כך אומר המחשב, היה בדצמבר. וואלה - חצי שנה שהסתדרתי בלי הכלוב, והוא לא חסר לי. כן - תהיתי מה עובר על מישהי אחת במיוחד שנהגתי לקרוא את סיפור חייה כפי שהיא בוחרת לשטוח אותו כאן*, אבל מעבר לזה - לא חסר.
וכן חשבתי לעצמי מדוע כאן הייתה לבלוג תחושה אחרת. תחושה טובה יותר מהנוכחי. הבלוג של פעם היה מעניין. לפחות בעיני הנוסטלגיה הרומנטית. ויש לזה סיבות רבות - קוראים שעניינו אותי, רוח פלירטוט, שחרור של הסביבה, וסתם זה שהייתי בתקופת חיים אחרת. אבל היו גם מגרעות שהובילו אותי ללכת בסופו של דבר.
את הבלוג החדש שלי איש כמעט אינו קורא. וזה בסדר לי איכשהו. אבל האמת שגם הכתיבה בו היא קצת בקושי, ומאוד לא נוגעת בחיי רגש, אומנות, או מחבטי נפש אישיים. יותר עדכונים כלליים, מחשבות וחוויות שלחלוק אותן זו לא פרובוקציה גדולה, ופוליטיקה.

על תחרות רובינשטיין השנה אני יכול לומר שראיתי כמעט רק את הקונצ'רטו המסיים (שגם זכה), שלא הלהיב אותי - אולי בשל הקונצ'רטו עצמו, שאני יודע שאיני היחיד שחושב שהוא בינוני (לא ממש הכרתי אותו לפני). דווקא ההדרן היה יותר יפה בעיניי. מכל מקום - לא הייתה חוויה כמו בפעם הקודמת.מישהו בכלל זוכר את הפוסט ההוא חוץ ממני? בכל אופן - הבחורה מאז, שלא זכתה, עדיין חרוטה קצת בראשי. מצד שני - יכול להיות שגם מה שראיתי לפני כמה ימים ישאר חרוט בראשי...

אניווי - אז באתי לומר שלום, כמו שהבטחתי פעם, ואיכשהו - הפעם התחושה היא כאילו זה שלום סופי.
אבל אני לא באמת מאמין שלא ארגיש אחרת בעתיד. בטח עוד אשוב.
מכל מקום - בואו נעשה את זה דרמטי - שלום סופי!
(אחרת תשתעממו...
😉



*ולזה אולי עוד אחזור

כן, צפוי יום חם, ויהיו עוד כמה, אבל מבחינתי הקיץ עבר. הימים כבר מתקצרים, ונראה שיותר גרוע כבר לא יהיה - לא השנה, ואת מה שהיה שרדנו.אני גם מהמר שיהיה חורף חורפי.
אז זהו - חסל סדר מזגנים בקרוב, חוזרים לטייל קצת, מפסיקים להסריח מזיעה ולהתקלח לעיתים תכופות.
חוזרים לדיאטה (התחלתי טוב, ואז נטשתי קצת יותר מדי. אני כבר מותח מאוד את הגבול הלגיטימי של זה. וסה"כ הייתי מרוצה עם בטן קטנה יותר, אם כי לעולם אין לדעת אם התחושות הטובות והרעות קשורות ישירות למצב השומן, אבל לפחות מההיבט הברור של בטן מצומצמת נהניתי. ובכל מקרה- אני לא רוצה להכנס למקום של אכילה מוגזמת שלאחר דיאטה שמובילה למשקל יותר גדול ממה שהיה לפניה), חוזרים למחשב פנוי יותר (הילדים יהיו בבצפר רוב היום - טוב - בבוקר, ולגדולה שלי יש גם לא מעט פעילויות אחה"צ. השנה, ובייחוד בקיץ, פייסבוק+צפייה ישירה בסרטים ובסדרות - חלקם אגב ללא תרגום - יש גם אספקט חיובי, הושיבו אותם ככובשי הטריטוריה הזו. ואנחנו לא בעד מחשבים בחדרים - סכנה לנוער. בכלל - האלימות וההפקרות הגואים מאוד מדאיגים. כל פעם אני מוצא סיבות נוספות להיות מודאג ומגונן. האם אני אובר-פרוטקטיב. אני לא בטוח. כלומר - נכון שיש דברים שאני אוסר, אבל גם דברים שאני מרשה. וחוצמזה - אני פשוט נדהם מלאן הנוער (כבר מילדות) הולך - איפה שאר ההורים? אפאטיים? באמת לא מסוגלים בגלל העולם המודרני? או שאני אכן צדקן?), חוזרים לעבודה מאומצת, אחרי שהייתי ת'כלס עסוק לא מעט בחופש. כן - אני קצת בסטרס כאן. לאו דווקא במובן של מתח - אם כי האלמנט תמיד קיים בהרבה מישורים כשמדובר בחיים שלי - אני בטוח שכולכם מכירים - מפמפים לנו וצוחקים עלינו ואיתנו קטסטרופות השכם והערב וגם עמוק לתוך הליל. לא - אני מתכוון יותר בקטע של טונה דברים שאני עושה. ושני מקומות עבודה שהיו תלויים באוויר לקראת שנה הבאה, ננעצו בחזרה. ויש עוד הרבה פרוייקטים ישנים שאני שואף לקדם, ועוד חדשים (לדוגמא - ליין של מופעים שלי בהם אני מארח אמנים. תבואו. הפעם הראשונה ב14.9 בצוזאמן - זוהי פינת הפרסום. לא באמת - אין לי שמץ של מושג איך הליין הזה ימריא - עסק סבוך, שלא אכנס אליו כרגע - אבל לו ימריא - בדמיון שלי הוא יכול להיות חוויה אמנותית מתפתחת מגוונת ומתמשכת. ובכל מקרה - טוב - כך נדמה לי, שאני חוזר לשיר על הבמה. כל עוד הביטחון העצמי והיכולות שלי מאפשרות לי - נדמה לי שראוי לנצל את זה. לפחות בשבילי - נקווה שגם בשביל העולם).

טוב - כמו שאתם רואים - לא חסרים נושאים לכתוב עליהם - ומישהו כנראה מתעניין - לפחות פה ושם, ובכל מקרה - זה צורך שלי לכתוב קצת מדי פעם - זה בראש ובראשונה בשבילי, ונראה בהתאם (לטוב ולרע וכיו"ב). למה אגב באתי לכתוב כאן? -נו, מין הרגשה של להיות חביב וחברותי במקום שחביב וחברותי אליי. שורה תחתונה - גם אם בחרתי, ולא משנה למה, שלא לעשות את האתר למשכני המרכזי, הרי שבשורה התחתונה - אני מרגיש כאן רצוי. אז כדאי שאתייחס בהתאם:) - יחד עם זאת - אם אתם באמת רוצים לעקוב אחרי כתיבתי - פרסמתי איפה... (לא שכתבתי שם בינתיים יותר מדי, אבל שם אני מתכנן לכתוב...). וכן - כולנו יודעים שסביר להניח, ויתקבל ככל הנראה בברכה ע"י כל המעורבים, שגם פה עוד אפגין נוכחות, וכרגיל - לא ברור כמה למה ומתי:)

שנה טובה לכם

http://adisilberberg.wordpress.com/

לכל אלו שמתים על לקרוא אותי, אבל רק כאן;)
לאות הוקרה על סבלכם, החלטתי לארכב את מה שהיה כאן.
עדכון על הבלוג הבא יבוא בקרוב

5/07/2010 - מבחר נושאים מהמם
אין אלוהים. כלומר - אולי יש - אין לי הוכחות לכך שאין. ובכלל - מה טיבה של הוכחה? האם הוכחה=אמת? בקושי במתמתיקה. כל האמפיריות הזו היא על כרעי תרנגולות - תיאוריות מתחלפות חדשות לבקרים, והמדע נדמה כמבולבל יותר מאי פעם, חרף כמות הידע המדעי העצומה שנצטברה לרשותנו, שלא לדבר על בלבולם של המדענים האנושיים. והפילוסופיה עדיין תוהה בקול רם אם בכלל אפשר לנסח את האמת. אז לומר שאין אלוהים?
מצד שני - להאמין שיש אלוהים, ועוד לא בתור ישות שאנחנו מקסימום משערים, אלא הסדר מאוד מסויים של חוקים, היסטוריה, היכררכיה וכו'- וקיצור - הדת של המאמין המצוי... ובכן - איפה ההגיון הבריא שם?
וכך אני מתקשה מצד אחד להעריך ולכבד את המאמינים, כל שכן להפגין את זה, אבל במיוחד אני מתקשה בכל אלו על רקע הדת הממוסדת, הסמלים שנלווים לכל האקטים הללו וכן הלאה. ועדיין לא ניסחתי את זה כראוי. אולי כי אני עייף? - לא, אין קשר. ובכן - לנושא הבא:
במשך כמה שנים ביליתי באתר ושמו במה חדשה. הייתי מאוד יצירתי שם, אבל גם התנגשתי עם המערכת לא פעם ולא פעמיים, כשהלכתי על הקצה - לרוב בלי כוונה מוגדרת או רצון מוצהר להתעמת ולעשות פרובוקציה. יתר על כן - ההתעמתות הזו עלתה לי בשינויי עריכה עד מחיקה ביצירותיי - דבר שתיעבתי במיוחד. בנוסף המערכת המצריכה אישורים, מעכבת פרסומים, ויותר מזה - מתוכנתת רע ולא יציב יחסית לשאר האינטרנט שסביבה, הפכה ברבות השנים ממקום מתקדם למקום נחות. הכל יחסית, כמובן, אבל העולם זז הלאה, וגם אני. בכל זאת - נתח נכבד של יצירתי מצוי שם, ולכן הבמה היא סוג לא רק של בית מהעבר, אלא גם ארכיון. מאחר שכך אני עדיין נוטה בשנים האחרונות להעלות לשם ארכובים גם של דברים יותר עדכניים שלי. יחד עם זאת - אני מוצא שהמקום פחות ופחות נגיש לי - חלק מזה בשל מה שאני תופס, וסביר להניח שזה רק לבושתי, כאפסותם של עורכים מסויימים (בכלל - נראה שלמעמד העריכה שם יש תכונה של מלכודת דבש לאפסים מסויימים, או אולי התפקיד מדגיש אפסיות שקיימת באנושיות נורמלית:), וחלק כנראה בשל חוליים אחרים של המערכת, בינם עומס יותר על הפלטפורמה ומשאביה, הקשורים לניהול לא חף מטעויות בעיניי. לא משנה. שורה תחתונה - הגיע הזמן להפרד אפילו עוד יותר סופית.
מזה למעלה משנה, כמדומני, אני מחכה שיעלה שם ארכוב של "פורום להקים מפלגה" שלי, מהגירסה הראשונה של האתר הפרטי שלי. הפורום הורד כששיניתי את המארח של האתר שלי, אבל לא אביתי לזרוק אותו לפח הזבל - אני ואחרים כתבנו שם דברים בעלי משמעות. עבורנו, לכל הפחות. נוסטלגית לכל הפחות. מכל מקום - הגעתי למסקנה שעדיף להעלות אותו לכאן. למוד ניסיון כבר ארכבתי אותו כאן בתור פוסט טיוטה - הגיע הזמן לשנות את מעמדו (בהנחה שזה ילך - אף פעם לא ניסיתי לבצע את הפעולה:).
נראה לי שיהיה מיותר להרחיב עוד בנושא בשלב זה - תראו בקרוב בעצמכם, וכתמיד - אתם מוזמנים לפתוח איתי את הנושא:)

עוד נושאים שרציתי להתבטא בהם - ובכן - עוד מילה אולי על שליט, או על תורכיה, אם כי אני מרגיש שכבר מתייבש לי המוח. בגדול הייתי, ברוח הפורום, מתלבט מה נכון לעשות, לו אנחנו ההנהגה. הברירות הן תמיד קשות, ולא תמיד (בד"כ למעשה), אנחנו מודעים למכלול השיקולים. קל להיות "חכם" יותר מהכורסא בבית, אבל בת'כלס - במציאות פועלים בין ברירות לא מושלמות. אולי אגע בקטנה בנקודה בכל זאת, בנושא הטורקי- למרות שאני חושב שישראל לא ממש בעמדה שהיא נחותה מוסרית מתורכיה, או באמת צריכה להתנצל בפניה, הרי שתמיד כדאי לעצור ולחשוב איך מעלים יחסים למסלול חיובי. מזה שהם שליליים זה רק ספקולטיבי להניח שיצמח טוב. מצד שני -מה אני מבין בדיפלומטיה...
• שלח תגובה חדשה!

5/07/2010 - ובכן - הפעולה בוצעה
נשלח על ידי adisilberberg

והתוצאה? - הפוסט מסודר בתאריך בו שמרתי אותו כאן כטיוטה. גוללו למטה עד שתגיעו לתאריך 29/10/2009.
(כן - אין ספק שהפלטפורמה כאן מהממת).
נ.ב - נראה אם ואיך ומתי הוא בכל זאת יופיע בבמה חדשה
קישור קבוע לתגובה


4/07/2010 - בהקשר לטיול
כל מיני ארצות יש בעולם. אנו חיים בעידן בו הטלוויזיה יכולה לקחת אותנו למקומות רבים מאשר היינו מגיעים אליהם לבדנו, ואין ספק שגם לחוויות שלא היינו יכולים לחוות במציאות, ובכל זאת - אין כמו מקור ראשון. התחושה של התפעלות מגובהם של ההימאליה כשהייתי שם, אינה דומה לתחושה בטלוויזיה. גם כששמתי עיני בטלקופ במצפה כוכבים איכותי אמיתי ששתול באופן מפתיע ופרטי בעזוז, חוויתי משהו בלתי אמצעי מרשים יותר מאשר כל אותן תמונות מלפני מליוני/עשרות מליוני/מאות מליוני/קרינת רקע קוסמית שהגיעו לסלון ביתי. וכן - אני מניח שקולנוע ביתי איכותי ישדרג את העסק, ועדיין.
תמיד נמשכתי לטייל בעולם. בעבר היו לי משיכות יותר לכיוונם של אפריקה, דרום אמריקה, ושיט בימים. אני עדיין מעוניין בהם, אבל הודו והמזרח מושכים אותי אולי יותר כרגע. גם ארה"ב, רוסיה ומזרח אירופה.
כסף אין לי. גם זמן לא מי יודע מה. אני צריך חיים אחרים. ובכל זאת - מאחר שזאת משיכתי - צריך לדאוג לספקה לפחות קצת. לפני כמה שנים מצאתי כסף ושישה שבועות להודו. כרגע אני כבר במצב בו אני מרגיש שהתדלוק ההוא תם. ודווקא כרגע באמת אפשרויותיי דחוקות יותר, ועד שדברים ישתנו במישורים הללו, גם תחושה עלולה/עשויה להשתנות.
אם הייתי נוסע היום הייתי עושה מין מסלול שיעבור בכמה מקומות בסין, כולל רכבת השמיים לטיבט, וימשיך להודו, אולי דרך נפאל. לחלופין באמת הייתי הולך על מזרח אירופה. אני נמשך לנופים אוצרי* הנשימה, ולחוויה הזולה. למערב אירופה, ארה"ב ודרום אמריקה לא הייתי עושה כרגע ממש טיול על חשבוני, אבל אני מקווה להגיע לשם מתישהו במסגרת מסע הופעות או משהו, ולנצל את ההזדמנות. במזרח אירופה זה גם עשוי לקרות. במזרח הרחוק פחות להערכתי.
ויום אחד כשיהיה שלום אז גם אחרוש את מדינות ערב. ואולי אגיע לניו זילנד/אוסטרליה מתישהו?
הקיצר - יש שיקולים והזדמנויות אישיות. יש הרבה מה להרחיב - החל מזה שאולי בכלל הקריירה של אישתי תיקח אותי למקומות, וכלה בהרהורים על עד כמה פן שחסר לי בחיי מרגיש/אמור להרגיש בעייתי שלא מתאים להם.
גם במישור הגלובלי יש מה להרחיב - החל משלום, דרך זיהום, בטיחות אישית, וכלה בהתרסקות הציוויליזציה האפשרית שבמילא עשויה לקחת אותי למקומות שונים ואורח חיים שונה, ולשנות מקצה לקצה את חווית החיים (אם בכלל אשרוד. שלא לדבר על הטבע ההרבה יותר אכזרי שלכאוס עלול להיות). בקיצור - נרחיב בקרוב...

*אמור להיות עוצרי, אבל לפעמים הטעויות יפות מדי..
• שלח תגובה חדשה!


21/06/2010 - ועכשיו למשהו שונה לגמרי (נו...שונה...במשהו לפחות:)
אחרי הפוסט הקודם, שלא חידש הרבה יותר מדי ביחס לקודמיו, אבל לא בטוח שזה כבר באמת מעיק ולא תורם, בכל זאת יש לי חשק לדבר על דברים אחרים. כי החיים בהחלט מורכבים (גם:) מדברים אחרים עבורי. לדוגמא - בימים האחרונים אני מרגיש קצת יותר פרץ פעלתנות, וזה משהו שאני תמיד שמח עליו - לא אוהב לשרוף את ההזדמנויות שנתנו לי - חיים רק פעם אחת וגו'.
אז מה בכל זאת לספר? - שאני רואה הרבה יופי בעולם. יש סיבות לחייך. אני רואה גם הרבה סיבות להתעצבן, ואני אכן מתעצבן לא מעט. לפעמים אני חושב שזה בגדר הסביר, ואולי אף פורקן לגיטימי, על קשת רגשות לאו דווקא שליליים מדי, ברמה של אנרגיה תורמת בסה"כ, ובמסגרת החוויות האנושיות הבאמת מקובלות - איך לומר את זה במילים טובות - אין צורך להיות כ"כ נחנח - לא לזה השאיפה. אבל השאיפה היא שלא נהיה מורעלים, ולפעמים, ואפילו הרבה פעמים, עצבים מובילים אותנו בדיוק לשם, ולכן צריך להיזהר מהם.
אז זהו - לא משהו מאוד מוגדר אולי - אבל יופי של שיעור רוחני;)

אגב - בקרוב מופע הבכורה של ליירה - הרכב מוזיקה אקוסטי מקורי שיש לי חלק מרכזי בו. סתם, חשתי צורך לציין. למעוניינים - אתם יודעים - באתר אפשר לעקוב ולהתחקות
• שלח תגובה חדשה!



21/06/2010 - תלישות
מעניין איך תיזכר התקופה הזו, הממושכת משהו, של כאבים באצבעות שנגרמים בעיקר בגלל נגינה בחלילית, אם כי גם בגלל כלים אחרים, כושר ויוגה. הכזה חלשלוש אני? ואיך אתחזק? הרפלקסולוגית אמרה לי שהידיים מבטאות את מה שאנחנו עושים, ואם יש לנו בעייה עם זה, טבעי שנחוש בהן מיחושים. האמנם?
בין לבין - תוהה מה עוד לומר על המשט. פתח ללקיחת הצד "שלנו" עבורי, אך בהחלט ניתן להרהר על ה"אמת". בשורה התחתונה - האמת היא לא דבר שניתן לתפוס אותו. סביר להניח שלכל אחד מהנוכחים יש אמת משלו, שבתורה מתעצבת. הזיכרון הקולקטיבי מעצב אותה לא פחות מהפרטי. ועדיין - ניתן לקבוע כמה דברים שיהיה הגיוני לעבוד איתם, אבל השאלה היא אם אי פעם הם יהיו אמינים בעיני כולנו? בעיני מי שלא - האם זה משום שהוא הזוי, או ביקורתי? בכל מקרה - סביר להניח שחלק גדול מתפיסת המציאות שלנו נובע מתפיסות מוקדמות. ואם בד"כ בני האדם, בכל חברה, מחונכים להאמין שהם בצד הנכון, קשה להם להיות סקפטיים לגבי שקרים שהחליקו את הדילמות למיתוס, ואם הם כבר סקפטיים - לעיתים קרובות הם יותר מדי סקפטיים, אבל בשורה התחתונה - הצד השני של שלא נוכל לעולם לתפוס את האמת הוא שלא נוכל לעולם להתפכח. ואז אנחנו עדיין תקועים עם נרטיבים מתנגשים. לטעמי זה ההסבר לכך שכולם עשו עלינו עליהום - הם כבר יודעים למה לצפות מישראל. והמלחמה הפרטית שלי היא לומר להם - רגע. אני לא מאמין בחפותה ובטוהרתה של ישראל, או בצדקתה העליונה, אבל חבר'ה - נסחפתם לדמוניזציה. כדי להוכיח שישראל דמון צריך קצת להתאמץ במקרה הזה.
ומצד שני - הייתי שמח אם אכן הייתי יכול לסמוך על כך שהאמת תצא לאור, ושאם במשט היו ליקויים מוסריים בהפעלת הכוח - שנדע להסתכל על זה בעיניים מפוכחות ששואפות להשתנות לטובה. כי גם אם אנחנו לא דמון - סביר להניח שאנחנו לא טלית. וכל זה עוד לפני כל ההחלטות מפה עד הודעה חדשה של כל הדרגים הגבוהים הצבאיים והפוליטיים שהובילו לסיטואציה הזה מראש, ולדרך ההתנהלות בה. והמשטים הבאים בדרך, והסגר - כך מסתבר ע"פ ראש הממשלה, בעצם יכול להיות הרבה יותר הומני פתאום. מה חשבתם - שהמצב בעזה פרחים? שאנחנו צריכים להעניש אותם קולקטיבית וזה יביא לנו רק טוב? (ועל גלעד שליט כבר דנתי בהרחבה כמדומני בהזדמנויות קודמות, אבל אם אתם זוכרים, אז בהחלט ניתן להמשיך את הקו גם להשלכות המתבקשות כאן)

בכל אופן - אני מנסה להירגע, ולמצוא את האיזון בין לומר כמה דברים שאולי יועילו לשיפור מצב האומה, ובין להגיע לנירוונה שלי - זו שבה אהיה מצויין בלי כל מיני פסיכוסומטיות
• שלח תגובה חדשה!


11/06/2010 - קצרצר אך טעון
היבריס מתלווה כשאני נוזף בתת רמה של הוצאת קיטור גזענית. תרומתי למדינה...
הצרה היא כמובן שגזענות היא חלק מאופי האדם. כלומר - אולי יש מתי מעט שאינם גזענים ברובד זה או אחר, אבל אני לדוגמא, כשאני חושב בגדול, מכליל מייד, וגם בקטן - תמיד יש ניחוח סטראוטיפי. ואומרים לי שזה טבעי, ואני מבין היטב למה, אז לא מתווכח, רק אומר שכדאי שניזהר במה שאנו מפיצים, למען מחשבה צלולה, ואי גרימת עוול. צריך דוגמאות הרחבה או שאני ברור, אף שקיפלתי כאן כולם* ומלואו?

היום אני נוסע כשמאלני לחברון. יש בזה משהו מרגש - טיול בחבל ארץ כה קרוב, אך לא מוכר. עם זאת - בסיורים שמאלניים קיים הסיכון לצאת מדוכא**. אני תמיד סבור שכשאנו יוצאים מדוכאים אנו מפספסים משהו. סה"כ - המטרה שלנו היא שיהיה יותר טוב...

* פרודיאני, כמובן. כלומר - שגיאת כתיב של החלקה על המקלדת יותר, אבל בכל מקרה - אחלה משמעות אז הושאר
** שלא להזכיר סיכון פיזי, אם כי - גם את זה אפשר לשייך למשהו מדכא בלי מאמץ:)
(ונעזוב לרגע את האם זה באמת מסוכן סטטיסטי או שזו סתם אגדה שראוי להתנער ממנה)


ולנושא אחר, אך לא רחוק:
הזכרתי שאני נאבק בעולם שעושה עלינו עליהום. זה פשוט, איך לומר - לא תורם לשלום בעיניי, או לעשיית צדק. יחד עם זה - שתי נק' לפחות:
א' - מאחר שהמצב הכללי שאנחנו יוצרים ו/או מתחזקים ו/או שותפים לאי פתירתו הוא כ"כ גרוע, לא פלא שדברים מגיעים לנק' רתיחה, שגם אם לא מוצדקת נקודתית אפשר להבין אותה כללית. עובדה שאחד הפתרונות המקובלים הוא אכן להקל את הסגר.
ב' - כשאנחנו לא נקיים - יש בקרבנו חיילנו סדיסטיים, שרבות לא עומדים למשפט, אנחנו נוטים לשקר פורמלית, ואידיאולוגיות דתיות משיחיות ולאומניות/פשיסטיות מהוות עבור חלקנו הגדול בעם ובהנהגה רוח גבית, קשה שלא לחשוד בנו. כך יוצא שגם אנחנו לא יכולים לפתור סימני שאלה כקונספירציה. לדוגמא - טענות בדבר זיופים בסרטונים של דו"צ. לדוגמא - חוסר הסבר משכנע לכך שפעילי טרור (עם או בלי מרכאות) מסויימים במרמרה נורו באופן שמזכיר הוצאה קריזיונרית להורג. אז - פלא שהעולם מתקשה לקבל? (ועדיין כמובן שהיה מדובר בקרב, ולא בטבח, גם אם ייתכן שהיו פושעי מלחמה בקרב החיילים, או שעצם שליחתם לשם הייתה פושעת וכן הלאה - דברים שכמובן לא הוכחו למיטב ידיעתי, אלא רק בגדר טענות הנשענות על כרעי תרנגולת, הנשמעות בעיקר מצד אויבנו הדמגוגים) וכן - אפשר להרחיב:) קצה המזלג רק נועד לגרות להלך מחשבה וחקירה מסויים. אני במילא איני מומחה לכלום...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



4/06/2010 - 43 שנות כיבוש, משט וכיפה. אה - וגם קללת מוות.
אל תדאגו, ישראלים פשיסטים מצויים שלי שנקלעו הנה במקרה. השמאלני המנהל בלוג זה גם מנסה להביע קונטרה בפני העולם על הגינוי הלא מוצדק ו/או פרופורציונאלי שמדינתנו זוכה לו חדשות לבקרים, והשבוע היה דוגמא טובה לכך. גם אין בכוונתי להישאר בעמדת הפלוץ המתנשא כלפיכם - זה בסה"כ כובע. ואני לא אגיד שאני פטריוט, כמו שרבים מהשמאלנים נוהגים לומר. אני בקושי קורא לעצמי שמאלני או פצפיסט. אבל זה מקל קצת על תיוג. ובכל זאת - אני רק בנאדם פרטי עם הרהורים. אבל זה כמובן לא אומר שאני לא מרגיש חרד ספציפית למדינה שלי - המקום בו דוברים את שפתי, מתגוררים הקרובים לי, ואליו יש לי הרי קשר עמוק בכל כך הרבה מובנים. ועכשיו ניגש לכמה עניינים.
אז מה אתם אומרים? - על הזין העולם? מי שמעז לומר משהו, ויהיה זה ציוץ קטן, על ההשתלטות על המשט הוא אנטישמי עוכר ישראל שמגיע לו מוות אפילו אם הוא מתוייג במקרה כיהודי ישראלי שמעיד על עצמו שדואג למקום? כי אני לדוגמא קיבלתי השבוע קריאות נאצה המייחלות למותי. הולך יופי עם מוות לערבים שלא מדגדג כמעט לאף אחד במדינה. ואוי ואבוי אם נזכיר שזו עדות לגזענות, ואפילו לא נשווה לגרמניה של שנות השלושים.
אז אתם בטוחים, אה? כולל הכל? ההשתלטות מחוץ למים הטריטוריאלים? עצם הסגר על עזה? לא יודע - לי, ולשאר העולם, יש כמה הסתייגויות. אנטישמיות צרופה? טוב - בעצם - כבר נגענו בנקודה הזו - לא צריך לשעמם.
בגדול מה שרציתי לומר בפוסט זה הוא שאם 43 שנה אנחנו שולטים על הפלסטינים, ומצבם רע משום כך - קצת קשה לי לומר שרק הם אחראים לכך. כן - הם רחוקים מלהיות צדיקים. אז מה? מה ההתעקשויות הללו מצידנו? שלא לומר - המשיחיות האידיאולוגית והמעשית שמפקיעה את הארץ מידיהם, ושוללת בפועל כל פיתרון פשוט ונוח של היפרדות ומסירה של גורלם לעצמם. וכן - אני מכיר מלא טיעונים. טילים, טרור. בסדר... מה - למדינות שכנות אין מאזן אימה? למה - ללבנון אין טילים? וסוריה? ואפילו ירדן ומצרים? ומה עם הרוסים - אין סיכוי שהם יהיו נגדנו? לא כדאי להפציץ אותם במכת מנע? (כן - אני מודע לקלולס שבו אני כותב - אבל זאת תשובה לאלו שמתלהמים בקלולסיות כנגד...)

רציתי לספר לכם סיפור קטן על חוויות ממקום עבודה מסויים שלי בשנה האחרונה, בו אני נשלח לבתי ספר - מחציתם דתיים. אני נדרש ע"י הבוס לחבוש כיפה בהגיעי אליהם, למרות שאני רואה שם חלקים נכבדים מהצוות הקבוע והאורח ללא כיפה. לטעמי זאת טעות. "לכבד אותם". נו שוין - אם אני צריך לחבוש כיפה ע"מ שתהיה לי ההזדמנות לענות לילדים ששואלים אותי אם אני שומר שבת שלא, אולי זה מחיר שראוי לשלם...
גדולי הדור על הקירות. כמעט בכל מוסד - ולאו דווקא הדתיים, לצד תמונותיהם של נשיא המדינה וראש ממשלתה, יש גם את תמונתו של גבי אשכנזי. אלוהים איזה פשיזם מיליטריסטי.
שיר של אחד הגנים במסיבת סופשנה: (משהו כמו)" ילדים - איזו היא הארץ המקודשת מכל הארצות. אנו יודעים שבארץ שלנו יש משהו מיוחד". מסיבת סוף השנה, שוב ביוזמת הבוס, מסתיימת בהתקווה. לא שהילדים או ההורים הבינו למה זה טוב בדיוק, אגב...

בקיצור - אלו רק ראשי פרקים. אני חושב שיש מה להרחיב בנושאים הללו. מצטער שאני לא מגיע לזה יותר, ו/או - שיש לי דברים יותר נוקבים ומוסדרים ומנומקים. אבל בכל זאת - נדמה לי שהעם שלנו צריך מראה דחוף... אלא אם כן נוח לו להיות עם פשיסטי, מיליטריסטי, כובש, דתי, וקלולס בחיים. רגע - זו נקודה שאני כן רוצה להדגיש: האם יתכן שנאמין בערך החיים העליון שלנו? כשגופות הרבה יותר חשובות לנו מחיים? כשחייל חטוף מטריף אותנו יותר מכל חיים שנגדמו/יגדמו בעטיה של הפרשה? כשאנחנו משקיעים כה רבות בביטחון ושוכחים שחיים ניזוקים ונקטעים בכל כך הרבה מקומות אחרים שאנו מזניחים? שמשאבים מופנים למציאת גופת טייס שצלל לכינרת לפני 50 שנה (מכותרות השבוע. משאבים זה דבר מוגבל)? כשעל חיי הצד השני בכלל אין מה לדבר (כל ההרוגים, רובם אזרחים, בכל המלחמות והמבצעים שלנו, שעליהם, חלקים גדולים מאיתנו אף עולצים - אלוהים איזו חברה מכוערת. בשביל זה להיות פטריוט?)?
טוב... אני בטוח ששכחתי עוד כמה. כמו שאמרתי. מראה.
וכן - אני מודע לזה שהפוסל במומו פוסל - יאללה - האירו את עיניי. אבל על הדרך - טלו קורה מבין עיניכם, ותתחילו להרהר בזה שאולי אנחנו לא כזה אור לגויים כרגע. וחבל - זה דווקא מקום יפה לשאוף אליו. כרגע עכור כאן. עכור מאוד.
(וכן - יש לי ביקורת רבה כלפי האויבים שלנו, העולם, וכל השאר. אני משמיע אותה. האם הם יקשיבו? האם אתם תקשיבו?)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



29/05/2010 - מדמם מג'וק
לו הייתי כותב את הסטטוס שלי בפייסבוק בעברית זה מה שהיה שם. אבל הייתי בינלאומי. למרות שאני לא בטוח שהגרמה שלי הייתה נכונה. ייתכן, כרגיל, שעשיתי בושות. בכל אופן - זה שווה פירוט, לא?
במה ג'וקים הזיקו לי בפועל עד היום? וול - פעם אני זוכר שהתעוררתי מתחושת עקיצה בגב, והסתבר שזה היה ג'וק. כבר אז חשבתי שזה מוזר, אבל עובדות אלו עובדות: התעוררתי/עקיצה/ג'וק.
חוצמזה שמעתי פעם שג'וקים מעודדים אלרגיות. ואני אלרגי. וזה גם קשור לאסטמה, ונגעי עור, ועוד כל מיני. בכלל - דברים שמעודדים אלרגיות היו בילדותי למכביר סביבי. שמעתי שתנור גז מעודד - היה פה ושם, ושעישון פסיבי תורם - אבא שלי..., ואבק לא היה חסר בבית, כמו גם ג'וקים, והייתי בחצר שהייתה מוזנחת, כך שלך תדע איזה שילוב של טבע אלרגני (זית. היה זית. שמעתי שגם זה אלרגני) וכל מיני חולירות פרי אדם הסתובבו שם.
ואומרים שגם סטריליות מוגזמת מעודדת את זה, ואיכשהו - יש לי הרגשה שגם אליה הייתי חשוף:);)
דווקא אחרי שהפסקתי לעשן בעצמי רוב האלרגיות שלי נעלמו. אפילו זאת לחתולים (חתולים! היו בשפע בחצר הוריי), אבל לא כולן, ולא לגמרי. הן משתרכות מאחורה עם שאריות אסטמה טורדניות של גופי הדואב תמידית ממיחושים שונים ומשונים. שניכנס שוב לעניין הידיים או רק נציין שהתופעות שם עדיין מטרידות אותי? זה כמו סמן לעצמי - שפעם, כשאני אשכח שכך זה היה, אני אחזור אולי לבלוג ואזכר במיחושים שנעלמו... איזה יופי זה יהיה - התחושה שפעם היו מיחושים ולא עוד - שכחתי מהם.
בכל אופן - מי מבטיח לי שהבלוג ספציפית ישרוד, שלא לדבר על עולם האינטרנט והציוויליזציה האנושית כפי שאנו מכירין אותה (הן' זה בכוונה. סיגנון)?

בכל אופן - לא על זה רציתי לדבר איתכם. יש ימים כאלו שאני סבור שיש מלא מה לספר. אין ספק שמעולם לא דיממתי מג'וק (אפרט בסיום - שיהיה למה לחכות)
אתם יודעים מה - לא. אפרט עכשיו. אני רואה שאני כבר רעב (רק קמתי לא מזמן, וקצת לא מרוכז, ובטח גם הפוסט ייצא ארוך יתר על המידה הנינוחה, אז אספר על הג'וק ואת השאר בפוסט/ים אחרים. יש מצב שאפילו תיכף...

אז מה קרה עם הג'וק?
ובכן - במקלחת, על השיש, הוא הפתיע אותי. תפסתי בזריזות של אינסטינקט במברשת שיער, והיכיתי בו פעמים מס' (כלומר - הוא התרוצץ, ואני ניסיתי לפגוע. עד שפגעתי. או כך היה נדמה לי - כי הוא נפל לכיור והפסיק לזוז). שמח וטוב לב (מה זה שמח - מאושר) לקחתי פיסת טישו להרימו אחר כבוד לפח, אך אבוי (אויה) - הוא רק שיחק מת, ומייד ניסה להזדקף בחזרה. רגע של חככתי בדעתי עקב. אחרי ככלות הכל - עדיין רציתי לשטוף ידיים, ובכיור היו ג'וק ופיסת טישו. לאחר שמחשבתי העמוקה נסתיימה נטלתי את הטישו לפח, ולג'וק השארתי להחליט בעצמו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. פתחתי את המים, והוא ברח אל תוך הצנרת מחור שהוא בחר. אני כאמור - נשארתי מדמם. בטח כשהכיתי נמרצות פגעתי במשהו. אולי המברשת עצמה? אולי משהו אחר? - כנראה שלעולם לא נדע.

מסקנות?
ובכן - א' - אולי לא כדאי להלחם במשהו שאין צורך ממשי להלחם בו. אחרי ככלות הכל - במלחמה יש רק מפסידים.
ב' - אין ספק שבטיחות בלחימה היא חשובה. הייתי צריך להיות מוכן אם ברצוני לשמור על שלמותי.
ג' - אבל בסופו של דבר זו קארמה קוסמית
ד' - ובכל זאת - אולי היה עדיף להשתמש בנעל הישנה והטובה? או שבעצם לא. למה להישאר עם המוכר? העולם הוא מגוון
ה' - ועכשיו ברצינות. אפילו אם כל מה שהג'וק עשה היה להפחיד אותי - פחד לא מקצר את החיים? טרור זו לא התקפה?
ומצד שני - אולי המסקנה מס' 1 היא החשובה ביותר אחרי ככלות הכל (ביטוי שחוק)

עד כאן להפעם. מקווה שיצאתם משועשעים ו/או עם פילוסופיה משמעותית.
היו שלום בינתים,
שלכם,
עדי
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


12/05/2010 - הכתיבה הכמעט קודית שלי מקשה להבין אותי בכל הנושאים - גם בטעונים:). שאלו - לא רק בהם - אם בא לכם
היום אני כותב מהפיירפוקס ולא מהגוגלכרום. נראה אם זה ישפיע על הפסקאות...
היום הוא עוד יום שבו אני מרחם על האצבעות שלי ולכן "נח". אני מרחם על האצבעות שלי לעיתים קרובות. סוג של אובר רגישות לא נורמלית, אך גם לא לחלוטין בלתי מוצדקת. מעט כמו שיש לזמרים אובססיה עם שמירה על קולם. יצויין שאכן אני סובל מכאבים - דבר שהייתי שמח לו לא היה. מסימני הגיל? בצעירותי לא היה. בכל אופן - הטריגר היה אימון יתר בתחילת השבוע, אבל באמת - אני רוצה להיות מסוגל להשתמש בידיי ללא חשש ומכאוב - לאימונים, לכתיבה, למסאז'ים.
אניווי -כשאני "נח", אני הרבה פעמים קורא במחשב. היום (בעצם - אתמול? שלשום?) מצאתי שבאחד מהבלוגים המומלצים על ידי, נערכה בשבועות האחרונים כתיבה מרובה. הנה אחד הפוסטים היותר מזעזעים:http://eyalniv.wordpress.com/2010/04/09/latent_killing/ , אבל אם תסתכלו שם ימינה ושמאלה תמצאו שם עוד כמה דברים מדכאים, החל מהחינוך הערבי במזרח ירושלים, דרך מצב יישובי הבדואים, ועד להג יותר קוסמו-פוליטי על כלכלה צומחת.
ואעפ"כ, דבר לא יכול להשתוות לדיכאון שמאיים לבצבץ עקב ידיעה, שלא אלנקק אליה, כי בעצמה לינקוק, על מחקר שבדק מה התסריטים הפסימיים אך ריאליים לגבי התחממות כדור הארץ המואצת על ידי האנושות, ומצא כי ריאלי שלא נוכל לסבול את החום העז. פיזית - לא נשרוד. וכן - תמיש אפשר להשתעשע ברעיון החיים בקטבים, אך רובינו לא נשרוד - לא יהיה מעבר חלק.
מזל שזה רק תרחיש סביר קיצוני, ולא תרחיש קרוב לודאות. בכל מקרה - אין ספק שאסונות טבע בהחלט יכולים לאיים עלינו, גם בלי אשמתנו. להתכונן לגרוע מכל זה לא כ"כ פרקטי תמיד. בכל מקרה- בכל הנושאים היה רצוי שינוי, אבל איך. ובייחוד שמדובר במיעוט, וביחוד שבעלי אינטרסים צרים ומנוגדם שולטים בפועל בצמתים חשובות. פוליטיקה? תרומה ברמה האישית? עבודה עצמית? הפצת ידע?
(אין תשובות - סתם כמה תהיות)

יש כותבת נוספת שלפעמים מוצאת חן בעיניי, ולפעמים לא. ואן דר גראף אחותך שמה. זה בסדר - גם עם מקורות אחרים אני חלוק לעיתים קרובות, ותכופות שמח על הקונטרה שבתגובות. אולי (בטוח:) אני בוחר להתייחס אליה במיוחד בהקשר זה, בעקבות צמד פוסטים שלה מלאחרונה, אשר בראשון מהם היא צלבה איזה מישהו שכתב על מחקר לגבי סיבתיות של אונס. האמת - לא רציתי להתעסק בזה, אבל זה המשיך להטריד אותי. לא רציתי להתעסק בזה כי לא בא לי להיות תחת האש הצולבת של הנושא. ת'כלס, אחרי שמגיעים למסקנה שלבלוג הזה גם ככה יש קוראים, ושאנשים עשויים גם ללנקק אליו (קרה בעבר), ושבקיצור - צליבה רבתי היא אכן תרחיש אפשרי, תמיד נכנס השיקול של אם כדאי, ולו רק במובן של חשק, לכתוב על נושא מסויים. זה די מצער. ולחשוב שפעם הייתי בטוח שפרסום הוא חיובי... אגב - חלק מההמולה שם - ראה ערך הפוסט העוקב, התרכז באיך להתנהל מול מגיבים טורדניים. הנקודה היא שהמגיבים הטורדניים עשויים להיות צודקים (גם, קצת, צדק חלקי לפחות אולי? - הייתי מצטט במדוייק את מאיר אריאל לו הייתי זוכר), ושכשמשהו פתוח לתגובות הוא כזה ע"מ, ברובד מסויים לפחות של הגיון, לאפשר דיון והתנצחות (כן, רצוי שתהיה עניינית), אבל אחת מהנקודות היא - שההתנצחות הופכת להיות מכוערת. הנקודה היא שלעיתים קרובות - וראיתי את זה קורה שם ספציפית, אך התופעה לא נדירה - בעל המקום עצמו משתלח במידה קרובה לאלו המשמיצים אותו. בקיצור - אם מעניין אתכם עוד יותר המקרה הספציפי - אתם מוזמנים להיכנס לשם. אני יכול רק לומר שהגברת הייתה רחוקה מלשכנע אותי שהיא הרבה יותר שפויה מכותב המאמר נגדו היא יצאה חוצץ ו/או מהמגיבים שחלקו עליה, כולל עניין הסגנון.

ואם כבר מדברים על מטרדי אונס שמעכירים את הבלוג(ים) שלי - לפני מס' שנים כתבתי פוסט שתמה לגבי הענשתו של אנס מסויים, ביחוד על רקע אי השעיית העונש עד לתום הערעורים. לא מזמן היו כתבות על כך שהוא הורשע באונס שתי נשים. האמת - אני ממש לא בקיא בפרטים. גם אז שמעתי את הצד שלו בלבד, והטענות שלי בכל מקרה יצאו מהפרט אל הכלל, ורק משם בחזרה אל הפרט. הפעם אפילו את זה לא אעשה, כי אני כ"כ לא מעורה שאני אפילו לא יודע אם מדובר באותה פרשייה, או בפרשיות נוספות. בטח שאין לי מושג לגבי איפה האמת, ובהתאם - הצדק, שוכנים. אבל אם כבר הזכרנו את הנושא, ונכנסנו למים רותחים - אני סבור שחלק גדול מטראומת האונס קשור לאווירה הציבורית שאנחנו מייצרים, אשר בה אונס מחריב עולם. סה"כ - המוח הוא גמיש*, ואם אומרים לנו שמשהו הרס את חיינו, ומעודדים אותנו לחשוב בכיוון, וזה מה שאנחנו עושים בעולמנו המודרני - זה אכן מה שקורה.
ברור עם זאת שקיימים מקרים רבים שבהם בעלי הכוח דורסים אחרים - וודאי שעולם האונס מעצם הגדרתו כולל מקרים רבים כאלה. זה רע מאוד, לא צודק, ואכזרי. העצמה של תחושת הקורבן של הקורבנות בספק אם מסייעת. לצורך המשל, וכמובן להבדיל אלף אלפי - זה כמו שאם ילד יפול ויחטוף מכה ונתייחס אל המאורע בבהלה הוא ייכנס הרבה יותר למצב בכי, מאשר אם נשדר תגובה של לא נורא. אבל יחד עם זאת - ראוי לנסות להבין גם למה היחס שלנו אל העניין הוא כ"כ קיצוני, והסיבות בחלקן (מעבר לתקיפה על רבדיה הברורים מאליהם) קשורות מצד אחד לעניין ההריון, ומצד שני לעניין השמרנות המינית - חילול של האישה לצורך העניין. בכל מקרה - לא משנה מה הסיבות - ברור שאנשים שעברו אונס חווים טראומה גדולה יותר מאשר ב"סתם" תקיפה בחלק גדול מהמקרים. בכל מקרה - אני באמת לא רוצה להתעסק בזה - אני פשוט מרגיש שהנושא רודף אותי, ומצופה (ע"י מי בדיוק - לא ברור) ממני להגיב, וזה מטריד אותי. אז - אם תרצו להמשיך לדבר על זה - ואני מניח שזה יהיה מאוד טעון - אני כאן, ואם לא - באמת שאשמח לא.

עולמנו מלא תחלואים, ואני רק רוצה לפעול לטובתו, ולהיות מאושר. אמן לזה

*גמיש ומושפע
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע




10/05/2010 - בקטנות
ובכן - ביקרתי במשטרה שוב, אחרי שהסתבר שכדי להוציא לוחית זיהוי חדשה במקום אחת שנעלמה, צריך לעבור שם. מעניין איך היא נעלמה. כלומר - היה בורג רופף, אבל היא בדיוק עברה טסט, וההנחה שלי היא ששם מסדרים את זה, כי הם אמורים לבדוק ולתקן את העניין במידת הצורך. את הטסט המוסכניק מעביר- הסדר נוח, אבל האם זה אומר שמחליקים? ואולי לא - אולי איזה ילדון משועמם בשכונה חמד לו לצון? ייתכן. לי זכור מעצמי אינסידנט שבו גנבתי מפתח מכנסייה פשוט כי הוא היה מגניב. הייתי הן 18. בכל מקרה - כמו בפעם שעברה שבה לאחר התשה איזה מישהו שכותב כמו דיסלקט מילא לי דו"ח (כן - הקלות - עולה חדש, ולכו תדעו - אולי אפילו דיסלקט, ובטח שהעברית שלי לא מושלמת, ובכל זאת - צורם), כך גם הפעם נתקלנו בשירות של לך, תבוא, לא ברור מה אתה צריך להראות, ולמי, ובסוף יצאנו משם עם מה שהצטרכנו, שהוא כשלעצמו - אם אתם שואלים אותי - בלבול מוח. לתפארת מדינת ישראל. הייתי מפרט עוד כל מיני קטנות, כמו איך השומר קודם בודק אותנו, ורק אח"כ אומר לנו שאין מקום בחניון ושנחנה בחוץ, כי גם אסור לחנות על המדרכה, למרות שמול העיניים שלנו יש כמה וכמה רכבים שעושים בדיוק את זה, אבל נחסוך. הבנו את הרעיון. הרעיון הוא שהמשטרה לא נראית משהו אפילו בקטנה. מה קורה כשאתה צריך אותה, או מתעמת איתה - לא חסרים סיפורים, ולא קשה להאמין. כתבתי פעם שיר על מערכות שצריכות מהפיכה. אני עדיין חושב שצריך אחת שם, בדיוק כמו שחשבתי אז. אבל נחפור על זה יותר בהדמנות אחרת. בא לי להוסיף משהו - שנדמה לי שבפוסט על בילעין ושות' לא הזכרתי את הצד המבאס של להיות חייל תמים וטוב לב שמוצב בעמדה הזאת. צריך להרחיב? אניווי - רציתי לאזכר עוד נושא: אתמול הייתי במדיטציה. בסוף השיעור, הדבר הראשון שהבנאדם עשה, בדיוק כפי שצפיתי שייעשה, היה לקום ולקחת בשקט את הארנק שלו, שברוב דרמטיות הוא זרק במהלך ההרצאה למרכז הכיתה. זה הצטרף לשורה של דברים לעוסים, עם אופי דתי-שיווקי-אמריקני שנטף מהדיון שהוא קיים שם. הקיצר - כמו שאתם מבינים - הצד הביקורתי שבי פרח שם. יחד עם זאת, אני חייב להודות שהתרגול עצמו היה אפקטיבי. חזק אפילו. בכל אופן - זה עדיין לא משקיט אותי מלהתווכח:)
• 1 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


2/05/2010 - קונפליקט(ים)
הערב צלצלה השכנה בפעמון (דפקה השכנה בדלת נשמע יותר טוב, אך חוטא לאמת), ובידה עצומה נגד הרחבה של הכביש המהיר הסמוך לביתי. בדיוק היום נסעתי בו, ולא בפעם הראשונה חשבתי כמה זה היה יכול להועיל להוסיף בו נתיב, ואיך זה אפשרי בכלל. יש בו פקקים בשעות מסויימות, ויש מצידו האחד שטחים פתוחים שאני מעריך שהם פחות או יותר עתודות הבנייה הבאות בכפר סבא - ומן הסתם - מדובר בבניינים. מסתבר שהתוכנית שאליה העצומה מתנגדת כוללת חיבור של הכביש הזה לכביש 6. כרגע אני צריך ליסוע כ10 דק' עד כביש 6, וזאת אם אין פקקים. בקיצור - התוכנית נשמעת לי דווקא אחלה. לא מדובר כאן על עוד הרס נרחב של שטחים פתוחים ושמורות טבע, אלא להיפך - על עיור יעיל יותר, שבתורו יצמצם פליטות וכו', ויחסוך זמן, שלא לדבר על דלק, כסף ועצבים. בקיצור - היה לי קשה להתנגד. למעשה - חשבתי לעצמי שאולי כדאי לתמוך בתוכנית - השאלה באיזה אפיק. איך כתיבה בבלוג מתפקדת לצורך העניין? בכל מקרה - יצויין, למען הסר ספק, שאני בכלל לא אוהב את העובדה שאני גר ליד כביש ראשי. בעיניי זה מפגע רעש נורא. לא הייתי מודע לזה יותר מדיי כשרכשנו את הבית - גם כי הייתי רגיל לגור ליד כבישים ראשיים, וגם כי הבית מטעה, כי הכניסה אליו היא מתוך שכונה שקטה, ורק הצד שאליו מופנית דירתי סמוך לכביש הראשי. בכל מקרה - זה בעייתי עבור ההקלטות באולפן שלי - שויתרתי כבר לפני שנים על תנאי שקט אופטימליים בו, חרף נסיונות איטום, ואפילו שעדיין התקווה מפעמת. בייחוד נוראים הטרקטורונים - פעמים הרבה בשעת ליל מאוחרת. האמת - אולי אם הכביש יהיה ראשי יותר התופעה הזו תיעלם? בכל מקרה- בכלל אני סבור שהארץ שלנו לוקה במפגעי רעש רבים ונוראיים - ראה ערך חיל האוויר. אין לאן לברוח ממטרד הרעש, שבתורו משקף את הציווילזציה הטורדנית שלנו, אל שקט ושלווה. אניווי - השכנה נראתה כמעט נרעשת שאני לא סבור אוטומטית שצריך לחתום על העצומה. וזה מוביל אותי לעוד נישה ב"נושא" הזה - כל הזמן מחתימים אותנו, ומנסים לגייס את כולנו, לתמיכה בכל מיני יוזמות, או יוזמות נגד, שיש לנו מעט מאוד מושג עליהם, ושייתכן מאוד שלו היינו שוקלים אותן לעומק היינו מחליטים אחרת, אבל הגיוס הכללי כבר זורק אותנו לאיזו עמדה, ובתורו מייצר דעת קהל וכן הלאה. זה לא רציני. אני לא אוהב לקחת חלק בשכאלה, ולכן לרוב אני לא חותם/מצטרף - וודאי אם אני בקושי יודע משהו על הנושא, ויש לי חשד שאני הולך לחתום על משהו שבלשון המעטה איני שלם עימו. מצד שני - קשה להתגייס למאבקים חבתיים ואחרים כשכל הזמן אתה רוצה לדעת מספיק - תמיד תהיה עוד איזו זווית. בעייתי. ברירת המחדל היא לנסות לשמור על שיווי משקל הגיוני, אבל הספק - הבודהיסטי אם תרצו - עומד ניצב כבסיס איתן
• 1 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


25/04/2010 - בקטנה על בילעין ושות'
לא שאני חושב שהם לא צודקים שם במחאה שלהם - אחרי הכל - גזלו מהם את אדמתם, ואפילו יש פסיקת בג"ץ שתומכת בהם, ועדיין השלטון שלנו מצפצף עליהם ועל בג"ץ. ועדיין - אני נגד איך שהם עושים את המחאה הזו. כאילו - מה הקטע להנציח את המאבק הזה? מה הקטע בלפצוע כ"כ הרבה אזרחים וחיילים, ואפילו לגרום להרג? שום דבר לא יגרום לכם לקפל את המאבק הזה? וכל התמיכה שאתם מקבלים - לא היה עדיף להפנות את המשאבים לשיפור חייכם בדרכים אחרות, ולהתמקד בשיחות שלום, לחץ פוליטי כתוב (ושני אלה גם במישור של הסיוע הבינלאומי שאתם מקבלים) וכן הלאה? מה"סיבה" הזאת אני לא תומך ולא רוצה ללכת להפגנות הללו. וכן - נכון שיש שמועות, שאפילו נדמות לי כמבוססות, שחלק של המתפרעים הוא בכלל מושתל של כוחות הביטחון הישראלים - מה שחמור מאוד בעיניי, ועדיין. ואגב - כן - בגלל מסרים קיצוניים שמושמעים לא אחת בכל מיני הפגנות, קשה לי גם להגיע אליהם. החל מהילול של אלוהים (אללה בהקשר הזה), דרך הערצה של טרוריסטים, שריפת דגלים (כן, זה לא אקט נורא אלים, אבל נורא מעצבן... לכל הפחות... מה שנקרא - באנדרסטייטמנט), וכלה כמובן בקריאות מוות ל/השמדה של וכדומה. אל תקחו את זה אישית - אני תמיד מזכיר את הדוגמא של ההפגנה "כן לטראנס, לא לסמים" שהשתתפתי בה, למרות שזעמתי על ה"לא לסמים", ותמיד יהיו סממנים ומסרים שיקשה עליי להסכים איתם, גם במקומות שבהם אני חושב שבטוטאל המחאה מוצדקת וראויה לתמיכתי, אולם בהפגנות הערבים/מה שנקרא שמאל קיצוני, האלמנטים הללו, הקשים לי, מובלטים הרבה יותר מדי לעיתים קרובות. זו בעייה. וכן - זו ביקורת ממי שבגדול מה שנקרא - בעדכם
• שלח תגובה חדשה!


25/04/2010 - הבלוג שלי
מוזנח קצת, אך הוא בעיקר בשבילי. אני תוהה מה כדאי לכתוב בו. הוא כזה מישמש. אני תוהה איזה ערך יש לדברים. כלומר - נניח שאני כותב פוליטיקה. למי זה עוזר? מה אני כבר יכול לחדש? והרי מי שמתעניין בפוליטיקה, ואפילו לו הייתי איכותי בכך, ימצא שזה תמוה עד דוחה שאני מתעסק כאן בעניינים אחרים. אבל אולי, אם בכלל יש לי קוראים, הקוראים שלי כאן בשביל הקול האישי והיחודי שלי, ואולי אם גם אגניב פוליטיקה פנימה, אז אוכל לשנות את העולם בקטנה, לטובה. אז לכתוב לדוגמא שצפיתי בפורנו? הטענה הפוליטית הקבועה תהיה שזה מנצל/משפיל/מדכא נשים. ואני אומר - אם כבר - אז גם גברים, ולא פחות, אבל על זה מדברים אולי שביב מעל ההיפך. מזכיר לי מודעה דמגוגית שראיתי על ילדה קטנה שאומרת בבלון "כשאגדל ארצה להיות זונה", ואז - "אף אחת לא בוחרת" וגו'. אז א' - כן, ופועל ניקיון זה החלום? וב' - נו - באמת - אולי לא בתור ילדה, אבל יש בהחלט פנטזיה כזו לכמה וכמה אנשים. כן, אז המציאות רחוקה מלהיות ורודה - בואו נעשה אותה כזאת. אבל אם כבר ניכנס לתנאי העסקה וכו' ניכנס לדיון כלכלי מאוד רחב. בקיצור - הכל קשור, ואפשר להגיע לפוליטיקה מכיוונים שוני. אפשר לכרוך כל מיני דברים ביחד, את האישי, את הכללי, את מה שאני מייצר, את מה שאני צורך, וכן הלאה. ואפשר גם לדבר על עשייה פוליטית. קבוצות הלחץ בפייסבוק הפתיעו מעט וגרמו לכמה שינויים פוליטיים פה ושם. אני קצת נמנע מהן - תמיד צריך לברר דברים לאשורם - אישו גדול - אולי נרחיב תיכף. אבל ברור, והיה ברור עוד קודם, שבהצבעה בבחירות לא מתחילה ולא מסתיימת ההשפעה הפוליטית של האזרח הקטן, אפילו הלא מאוד פעיל. הבעייה כתמיד היא דמגוגיה וריבוי פרטים, וקשיים בזיקוק האמת, שחייב להיות תנאי מקדים לגיבוש עמדה, ואז רק מגיעים לאופי והיקף הפעילות. כן - לאחרונה אני מרגיש שאני צריך להיות קצת יותר פוליטי - החיידק זע בשנתו. אז זהו - סיפתח קטנטן וכללי. יש לי כמה נושאים שחשבתי להרחיב בהם. מעניין אם זה יקרה בקרוב - למשל ממש תיכף אפילו, או... בינתיים אני הולך לתלות כביסה. (לתחזק את החיים הפרטיים זה חשוב! בכל הרמות. זה אולי מסר פוליטי נהדר בפני עצמו גם;)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



28/03/2010 - סוד השיר
הלילה עפתי.
רק לרגע, תוך סבך חלומות, שכבר נשכח, ואני תוהה אם שווה להיזכר. כשעפתי, בתוך בניין - סוג של קתדרה בתוך מבוך ארמון, הרגשתי שזה חשוב. הרגשתי נפלא. כבר שנים לא עפתי בחלום. לא שאני זוכר. והתגעגעתי. אז זה ראוי לציון.

חוצמזה - הנה כתבתי טיוטה ראשונה לשיר שדיברתי עליו כבר בעבר.
למעשה כבר כתבתי איזו טיוטה, אבל נסוגתי ממנה. זאת של הפעם דומה לשירה חופשית יותר מאשר למשהו להלחנה. את המנגינה של הפזמון וקטע המעבר יש לי פחות או יותר בראש כבר מקודם. כל השאר יצטרכו השראה. אגב חלומות - כבר חלמתי גירסה מוצלחת של השיר, אבל כדרכם של חלומות, ומאחר שבמילא לא טרחתי אפילו לנסות לתעד - היא התפוגגה. אבל כן השאירה שאריות של ההתפתחות המוזיקלית של הפזמון/מעבר המדוברים. הקיצר - עכשיו הזמן לפתח את זה, אם כי הטקסט עשוי להשאר כמו שהוא.
הרי הוא לפניכם:
(אגב - כל הזמן אני בסרטים שהמוזיקה לא מקורית. קרה גם לגאונים הגדולים ביותר וכו', אבל זה מבאס. בכלל - לשבור את הראש על אמנות ראויה זה תמיד סרט. זה בעצם גם משהו שהשיר מדבר עליו)
מהשנייה הראשונה
זה חייב להרגיש טוב
שיקשיבו
שתקשיבו


ניסיתי לשנות את העולם
גם כשידעתי שאי אפשר
גם כשהאמנתי שכן
תמיד חיפשתי דרך

ניסיתי מוזיקה
ניסיתי מגע
ניסיתי פוליטיקה אישית וגדולה
ואולי משהו עשיתי
ואולי כלום לא חשוב
או שכן

חתרתי לאמת
שאפתי למוסר
גם כשחשבתי
שזה מיותר
אפילו הייתי מיוסר

בסגנונות שונים
תמיד עצמי
חשוף, מתחבא
היינו הך
תקשיבו?
יש למה?
יש למה?
מקווה שכן
וכמו כלי אתרוקן


באהבה מאהבה האהבה
משתוקקת להיכנס
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


19/03/2010 - עוד פוסט שהתחרבש, וזוטות נוספות
היה היה כאן פוסט מסויים שבו הזכרתי מישהי מסויימת, לא משנה מי, לא משנה בנוגע למה, אך יצא שהיא ביקשה שאוריד את זה מכאן. אז - בהכירי אותה, אחכה לשמוע שאכן הבקשה קונסיסטנטית, אבל בהנחה שכך יהיה, עלול אני להוריד מפה חומר - דבר שלא אופייני לי, ולכן אני מוצא לנכון לכתוב זאת, אף מבלי להתייחס בצורה מסגירה למה אולי היה כאן ולא עוד.
מכל מקום, אולי זו הזדמנות לנהל דיון על השכחה והסתרה. ולאו דווקא בגלל הקשר הישיר.
לפני יומיים למשל, צפיתי בהצגה אנדה. אני לא אהרוס למי שטרם ראה ומעוניין. אני יכול להמליץ בפה חם, או בלב שלם. בכל מקרה - ההצגה הציפה נושאים של השכחה והסתרה. ביחוד כאלו שבאים מבפנים. על דברים נוראיים שראוי שישכחו, או על דברים שלא מתאימים למסגרת שאותה אנו רוצים לצייר, ועל כן ראוי להעלימם. כמובן, הקשר היה לשואה.
עכשיו - אני גדלתי לתוך המנטליות הזו. אני לא יודע כמעט שום דבר על הקורות את משפחתי פעם. והאמירה הזו נכונה לגבי כמעט כל מהלך החיים של אלו שהביאו אותי לעולם, ואלו שהביאו אותם לעולם. כן - כמה דברים אני יודע, בוודאי - אבל בגדול - יוצא שאני כמו אוטיסט. ואני תוהה אם להמשיך את זה הלאה.
הבלוג הזה, לדוגמא, חושפני בעיני כמה, וסתום עד מאוד בעיני אחרים. מה אפשר ללמוד ממנו? איך אפשר להשכיל? כיצד החוויה יכולה לתרום להבנתם של אחרים את העולם? ויותר מזה - להבנתם של קרובים לי - צאצאיי למשל, בבגרותם למשל, את העולם שבו הם גדלו?
בעולם של נוגדי דיכאון ראוי שנדע מדוע אנחנו מדוכאים. אולי זה שלב בדרך לפתרון.
אניווי - אתם יודעים איך זה - לעיתים קרובות הפוסטים מתנסחים במהלך כמה ימים בראש, ואז כשהם כבר כביכול נכתבים - התוצאה מרגישה כה שונה...
ולנושא אחר:
בסוקרי את הקריירה, ברי לי כי אני נמצא כרגע בתקופת מניה שכדאי לנצל לעשייה מרובה. העניין הוא כמובן שיש כל כך הרבה דברים שאני מנסה לעשות, שיש לי שוב צורך ביממות יותר ארוכות.
מכל מקום - הגעתי למסקנה מחוזקת שבאמת זה בסדר שהציור נדחק. זה אני עקרונית יכול לעשות גם בפנסיה. אבל הרוקריות דווקא חבל שנדחקת.
מצד שני - לארגן את להקת הרוק שהייתה לי זה משימה מוציאת חשק עם סיכוי קלוש להצליח כיאות. ונכון שאפשר חלופית, אבל יש מספיק סיבות למה לא. למשל - רחמים על האוזניים שלי. בכל אופן - יתכן שיהיה משהו אלטרנטיבי יותר - אולי עם תופי פדים שאני זומם עליהם, אם כי - אין ספק שזה לא אותו הדבר מבחינת הרוקריות - והיא - כאמור - חלק ממה שמרגיש לי חסר לאחרונה.
בכל אופן - גם לעמוד לבד על במה ולשיר ולנגן ולעשות מוזיקה מאולתרת אלקטו אקוסטית זה כיוון שאני מקווה להספיק לבחון. לצורך העניין אני רוצה גם לבצע כמה רכישות, אך אצטרך להמתין טיפה בעניין. המצב הכלכלי לא מאפשר ממש להתפרע, והיו כמה וכמה הוצאות בתחום המוזיקה לאחרונה - למשל ההוצאות על הכינור והצ'מבלו שקיבלתי (ביטוחים, הובלה, תיקונים וכיו"ב). מכל מקום - במילא זמן זו בעייה. אבל אני מקווה שעד שאגיע לזה לא ייצא לי החשק, שנוטה לבוא וללכת.
טוב - זיבלתי מספיק לעצמי ולקוראיי המוטלים בספק, אם כי - לאחרונה - טיפה פחות בספק;)
יאללה ביי בינתיים,
וד"ש בבית
• שלח תגובה חדשה!



11/03/2010 - טיוטה (סופית?)
נושאת עיניי לשמי הליל
לחפש משמעות
לא נתפסים המרחקים
אך התחושה מאוד אמיתית

וכל הפרספקטיבה סובייקטיבית
מרגישה כמעט מיותרת
אך גם שכל היקום
מתרכז בי

עוצמה שלוות שלהבת
וגם בדעיכה
משהו עוד יותר שם
לעולם קיים
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



4/03/2010 - דיסקליימר
אשתי קראה את הבלוג. היא באופן די עקבי נמנעה מכך לאורך השנים, ועכשיו - לא משנה למה, היא החליטה להשלים קצת פערים.
יצויין שהבלוג פתוח לפניה כמובן, אבל גם - שידעתי שהיא לא קוראת, מה שתרם להתנהלות שלי בו כאילו היא לא קוראת, ואתם יודעים איך זה - בכל פורמט, אל מול כל קהל, מתנהלים אחרת בצורה ותוכן (גם אם יש חפיפות כמובן - וטבעי שיהיו, ואף הרבה).
בכל אופן - הציק לה לראות אותי מזווית שונה.
על מה שבינינו אני בד"כ נמנע מלכתוב כדי לכבר את הפרטיות שלה.
אבל הציק לה עוד משהו:
היא טענה שהבלוג יוצר מצג שווא כאילו היא מסכימה לדרך התנהלותי ומחשובותיי המיניות. זה, אם כך, דורש הבהרה, ואפילו מבלי להכנס לעומק הפרטי שלנו (אולי זה יגיע בנסיבות אחרות ביום מן הימים, אך זו רק אופציה ערטילאית, ללא כוונה אופרטיבית מאחוריה, ובכל מקרה - לא מה שנקרא "כאן ועכשיו")

אשתי ואני הפכים בקטע. אולי אפילו מייצגים קיצוניות, אפילו שיש כמובן הרבה שיותר קיצונים מאיתנו, אבל אין ספק שאנחנו מייצגים כיוונים שונים על ציר.
אשתי מונוגמית לא רק במעשים, אלא בהוויה ובמהות, ואת עולמה המיני היא מתעלת בעיקר אליי גם במחשבה, ובכל מקרה - לא אובססיבית.
אני לא רוצה להכנס להאם זה הבדל אופייני בין גברים לנשים (למרות שנדמה לי שבאופן כללי אכן כך, וזה חשוב), אבל אצלי יש עיסוק מתמיד במין - לא במעשה, כי אם במחשבה. מבחינת מעשה - אני שומר על המונוגמיה, שהיא ההסכם בינינו, באופן כמעט מושלם. היו לי התפלקויות קטנות ביותר. התפלקויות זו אפילו מילה גדולה מדי בעיניי, כדי לתאר את הסטיות הקטנות והמועטות שלי מדרך הישר, אם כי - אני מאוד אוהב להלך על הגבול שבין האסור והמותר - כמו משה שראה את הארץ המובטחת. בכל מקרה - כשזה מגיע למחשבות - אובייקטיזציה ופנטזיות הן לחם חוקי.
וכן - אני נותן לזה ביטוי בבלוג. זו לא מהותו, אבל זה חלק אינטגרלי בו.
זה עשוי להרחיק אנשים מסויימים, אבל - תמיד הייתה קיימת בי האמונה שכחברה אנחנו מדחיקים את הלגיטימציה של מין באופן שיוצר עיוות והרעבה, ואני לא רוצה להשתתף בזה, ואפילו - רוצה להציג אלטרנטיבה, ולטעמי - זה שאני לא כותב באנונימיות, דווקא נותן לזה גב.
אז כן - אני לא זורק את זה בפרצוף של הסביבה שלי - לו הייתי, הייתי מן הסתם מסתבך ומרחיק מעליי רבים, אבל - בכל זאת נותן לזה פומבי ומי שרוצה להתחקות יכול. זה לא אומר שלאישתי יש עולם דומה, או שהיא תומכת בכך - כמו שאמרתי - על העולם שלה, ובאופן הכרחי כפועל יוצא - על העולם שבינינו, אני משתדל לשמור בצנעה הרבה יותר, מפעט כבוד הפרט, שאני יודע שחשוב לה.

אז זהו. זה דיסקליימר קטן, ואני מקווה שבהמשך הבלוג רק אשתפר, אשתחרר, וגם - אהיה רענן ומעניין. מצד שני - לכו תדעו;)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



27/02/2010 - מהו אושר?
יש לי כעת צ'מבלו. לא עניין של מה בכך. חלום כ"כ ותיק, שכבר לא ממש חשתי בחסרונו. ועכשיו, אפילו שהוא עוד לא במצב תקין ממש, כבר הוא ממלא את הבית בהרמוניה, וכולי נרגש ומצפה לנגינה בו.
ויש פסנטיש בסביבה - חלום נוסף. הבוקר אני הולך לנגן בו. ואפילו כינור בארוק יש כרגע, אם כי הוא לא ממלא אותי באושר מיוחד, אבל גם בזירה הזו צפויות אולי התפתחויות. ויש תווים הממלאים אותי באושר מעבר לפינה. למשל - פקסימליה של כתבי באך. ועוד מציאות.
האושר הוא לפעמים קצר מועד. אני זוכר שניגנתי לראשונה סונטה מקסימה של שוברט לפסנתר בסי במול. פשוט יפהפיה. לבי התרחב בעת הנגינה, אפילו שניגנתי חרא. לאט לאט ניגנתי קצת יותר טוב, אבל בד בבד הנאתי פחתה. ההרמוניה (ואני כולל בכך גם את המלודיות השוברטית המופלאה כמובן) כבר לא הייתה מסעירה...
כעת, אני מניח, צפויה לי תקופה דומה לאור מה שצוין לעיל.

הידיים קצת כואבות. לתקן את הפסנתר, כך שאולי יכאבו פחות, יעלה כולה 200 שקל אצל אותו בנאדם נחמד ומעניין שיתקן את הצ'מבלו, שעשויה להתפתח איתו מערכת יחסים שאולי תכלול אף נגינה משותפת. אתמול באילתור של 5 דק' נראה שהתחברנו והתרשמנו אחד מה/לשני.

הכל עולה המון כסף. הבנק נותן לי הלוואות, אז אני לא מוטרד. אני צפוי להיות מסאז'יסט מקצועי החל מהשבוע, ובונה על כך שיהיה לי כסף מספק מזה. עם קצת מזל גם הכנסות שלי שגדלו במילא מענייני המוזיקה יתבטאו בסופו של דבר. עם עוד קצת מזל גם פרויקטים של אשתי יביאו טונה כסף, ויפצו על הכנסות בשיגרה שלה שנמכו, ואף יעשירו אותנו קצת (כלומר - אולי נכסה קצת חובות:)
לגבי המסאז'ים - חוץ מכאבי ידיים, ועוד כמה דאגות, אני מקווה שילך טוב ובכיף - למקצוע הזה יש פוטנציאל עבורי - תמיד אהבתי לעסות, ונדמה כי אני טוב בכך.

והתחום הזוגי גם לא רע, אם כי - על זה ארחיב אולי פעם אחרת.

וכן - מלחמה מאיימת כל הזמן. זה מדהים האווירה במדינה הזאת. צריך להיות אוטיסט כדי לא לחיות בחרדה מתמדת ו/או מיליטנטיות מובנית. רוב חיי עשיתי בדיוק את זה. תקופה מסוימת דווקא לא. אבל כעת נראה שאני גם מודע, וגם מצליח להתעלם מזה ברמה הרגשית לא רע.

הקיצר - האושר אולי קצר מועד, ואולי שברירי, ויש טונה טענות ומענות. נגעתי כאן רק במקצת נושאין, אבל בגדול מיי פוינט - אפשר להרגיש גם טוב לפעמים. לא קל לי להצליח בכך, ונדמה לי שאפילו הבלוג מעיד על כך. אבל - עכשיו לדוגמא - אני מצליח, ואני מקווה להמשיך בכך.

יום נפלא לכולם, ונתראה בהמשך.

שלכם,
אני
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


1/02/2010 - עוד קצת
אז עוד מילה על הזונות:
שתי זונות הטרידו אותי מעט יותר:
הראשונה, נערה, או ליתר דיוק - אישה צעירה, יפה למדי ע"פ סטנדרטים מקובלים, שפגשתי נדמה לי בפעם הראשונה. היא נראתה קצת מסוממת - התעמקה באיזו כתבה ממושכות, הייתה קצת תזזיתית. דיברתי איתה. מסתבר שהיא מהשכונה שלי...
המתנדבים הותיקים הסבירו לי שאני הולך לראות מקרה קלאסי של הדרדרות - שבפעם הבאה שאני אראה אותה אני אבחין שהיופי שלה נמוג והיא נראית עלובה אמיתי כמו כל השאר שם. אכן - זה מה שקרה. בפעם האחרונה שהייתי שם, היא בהחלט כבר נראתה עמוק בדרך לשם. לא שהספקתי להחליף איתה מילה הפעם. היא הייתה תזזיתית ועצבנית לפחות כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה, והמקלט עצמו היה מפוצץ בכל מיני מתנדבים ומבקרים מחו"ל, שאיתם ניהלתי את מרבית האינטראקציות. אבל מעניין יהיה לעקוב אחריה. כמובן - הלב והמוח רוצים להציל אותה. כמובן - השיפוטיות בילט אין... אבל היא ככל הנראה מקרה מייצג, ויש הרבה כמוה. את השאר אני רואה בד"כ ישר במצבים המתקדמים יותר של ההדרדרות.
לדוגמא - הייתה אחת אחרת שכבר הולכת על טורים גבוהים ומדברת לעצמה. אחת המתנדבות (עם הכשרה רפואית) הסבירה לי שהסמים אוכלים לה את המוח. אני תוהה מה זה אומר. תוהה לגבי אופציות העזרה שם.
אולי עוד אחת שחשבתי קצת על המקרה שלה היא אחת שפלטה משהו על זה שהבעל לא יתן לה לצאת מהזנות, כי ככה היא מפרנסת אותו. נשמע שהיא די לכודה. גם עצוב, אבל מזווית אחרת - זוגית יותר. כי לכאורה נשמע שאם הייתה לבד אולי היא לא הייתה עמוק בזה.
אבל רוב הנשים שם, מעבר לכך שנראות במצב רע, הן נשים שלא ברור לי איך אני מתחבר אליהן בכלל. לא ברור לי הרקע שלהן, המצב שלהן, המכנה המשותף שעשוי להיות לנו וכו'. מסתובבות שם, בקריזים ועצבים לעיתים מזומנות, אוכלות, ישנות, מודדות בגדים במלתחה ונעלמות. כאמור - רוב האינטראקציה היא עם המתנדבים. אני מקווה שזה ישתנה קצת - לא כי למתנדבים לא מגיע קצת ממני (הו, איזה מתת אלוהי אני...), אלא כי הסיבה לכך שאני מגיע לשם היא הזונות שנמצאות ב"פח"

זהו. ובקשר לחיים שלי - אני על הילוך גבוה, תכליתי, פועל, חצי קלולס, ובכל מקרה- מתרחק למדי מפעילות פוליטית, ואפילו מהתעניינות פוליטית. ממשיך להיות ספקן למדיי, בונה את עצמי ופעילויותי היצירתיות והמפרנסות. קצת זקוק למרגוע - הלוואי שהיה לי שקט שליו שבו אני גם מרגיש טוב - צריך להכניס את זה לשיר שאני מתעתד לכתוב שאתם זוכרים כבר שאזכרתי אותו אם אתם קוראים קבועים.
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



31/01/2010 - מקומות ואנשים
בטווח של שבוע בערך, ביקרתי בשתי שכונות בת"א שלא הכרתי. הרגשתי נורא נחמד עם זה. מעניין מה זה אומר. בטח עדות לכך שאני בתקופה שאני מרגיש נחמד.
אולי הגיע הזמן להפסיק לגרד את הגבולות ולהינות מהתוכן. כנראה שזה מה שאני עושה בעצם. סביר שאני גם פילוסופי מדי.

רציתי להזכיר גם איך שבמקלט זונות יותר ויותר מתברר שחלק ניכר מהעזרה מיועד למתנדבים עצמם. וזה לא רק אני אומר - המתנדב הראשי, שלו בעצמו אני מרגיש שאני תורם בשיחותיי עימו, אמר לי שהוא מרגיש הרבה פעמים כבייביסטר למתנדבים, שרבים מהם בעצם באים מחו"ל לתקופת התנדבות. כאלה שמחפשים את עצמם, מטבע הדברים. לא אנשי קריירה ומשפחה.
וה"מנכ"ל" של המקום אוהב לנגן, ואוהב לנגן איתי. טוב שיש לי תפקיד.
ויש שם קטע חזק מאוד של אמונה. בעיקר בישו למעשה. אני עוד ארחיב על זה את הדיבור בהזדמנות - כרגע נסתפק בלאזכר את זה. בכל אופן - אני צריך להרגיש שאני יותר עוזר לזונות עצמן... וגם עליהן עוד נרחיב...

טוב, די.
יאללה ביי, וחיוך ממני
• שלח תגובה חדשה!



5/01/2010 - yeah
נשלח על ידי Anonymous
woohoo
alright
רואים עד כאן?
הסתדרנו..
קישור קבוע לתגובה


28/01/2010 - עדכונון
עדכונון. פשוט חסר כאן. אני אפילו לא ממש זוכר איפה עזבתי את הבלוג לאחרונה... אני די עסוק. כל מיני פרוייקטים. מעסיק את עצמי רבות. וגם אם יש זמן פנוי - בד"כ הוא לא מתאים לכתיבה - המולתי מדיי וכאלה. בכל זאת - רציתי לומר שלום, ולהזכיר שאני קיים - לא יותר. כמובן, כמו תמיד - היו כמה פוסטים חזקים שרצו להיכתב, אבל הם כבר התמוגגו זה מכבר - באמת שלאחרונה אין לי יותר מדי. אניווי - נראה לי אני אלך לכתוב משהו קטן גם בבלוג באנגלית. או שלא - נראה...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


7/01/2010 - עייף
הרבה פעמים בבואי לכתוב עייף אנוכי.
פעמים רבות גם נוטה לשטותניקיות, פעמים היא משתלבת כנדבך מליצי עלוב משהו.
בכל אופן - רציתי לספר איך ההיא דפקה לי בראש איזה שעה על מסעה לנצרות. אמנם סיינה לי את השכל, אבל האזנתי בגבורה, אפילו ברגעים קשים כשקישרה בין הפגנות הומו-לסביות לאירועים בטחוניים, מתוך אמונה שוודאי אפשר להפיק משהו מסיפורה מחד, ומאידך - בכל זאת - האישה עוזרת לאחרים, וצריכה גם תמיכה בעצמה אולי.
וכן - זה לא שאני יודע שאין אלוהים, או שהוא בכלל מוסלמי. הרי אני, כל פעם שאני נתקל בחסידות, ומצדי שתהיה ירוקה ושמאלנית, ממהר להאחז בספק ולפקפק. ובכל זאת - זו אינה דרכי.
ונשאר לי גם לתהות אם אכן לצאת מזנות וסמים אל הדת זהו הישג. על פניו נראה שכן, אגב... בכל אופן - משתלב לי באינטואיציה שמכתיבה את בחירותיי.
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע



4/01/2010 - הבלוג חי וקיים
או בועט, כמו שאומרים. או כפי.
קראתי אותו היום לראשונה מתחילתו ועד תומו הזמני. עשיתי את זה כדי ללקט את השיר החדש שדיברתי עליו לאורך הבלוג שכעת הזמן לכתוב. סופסוף אשכרה גם התיישבתי וכתבתי פיזית משהו, אבל רציתי לדלות את השאר מהבלוג. זה לא יהיה בצורה ישירה.
בכל אופן - עשיתי את זה בשני חלקים. אחרי החלק הראשון הייתי כולי התפעלות על כמה עברתי. וזה רק בלוג אחד - יש גם באנגלית הרי... שלא לאזכר את שאר פעילויותיי.
אין ספק שהבלוג גם מנוסח בשבילי, אם כי לכו תדעו - אולי יכול להיות מעניין ומובן לנוספים.
(ואת השאר אפרוש בהמשך - אני לא במצב לכתוב. אבל בגדול הייתי מדבר על מה ראיתי לאורכו בכל זאת - מה השתנה ומה נשאר אותו דבר מבחינה מנטלית ופיזית-דיכאון/תזונה, פוליטיקה וכיו"ב. ואולי בכלל פשוט נמשיך הלאה - גם ככה הבלוג כולל התייחסויות רוחב ארסבלוגיטיות)
• שלח תגובה חדשה!



2/01/2010 - דווקא רציתי לכתוב לא מעט
בשבוע האחרון היו לי מלא פוסטים שרציתי לכתוב אותם.
החל מהביקור במקלט זונות שם פגשתי את הפעילים*
דרך מה קרה עם הסוד שהוזכר
כלה בביקורת על אווטאר
ומן הסתם - עוד כמה עניינים.
על מה אכתוב בסופו של דבר, אם בכלל?
הדחף לכתוב עדיין קיים בי, קצת, מפעפע. בערך כמו שהדחף לשיר עדיין קיים בי קצת, מפעפע, מתחת לפני השטח.
בקרוב תהיה הופעה עם דן (צפורי. חבר, ומפיק מוזיקלי/זמר-יוצר). דן ביקש (סוג של:) שאשיר שם את מה מקור הצרות - שיר קצת כסחיסטי, עם מילים שכתבתי כלכך מזמן שאולי פג תוקף. זאת הצרה עם כל השירים האלו שמתיימרים... בכל אופן, הוא כבר עובד על פלייבק אינדוסטריאל מדליק, שאני לא יכול לחשוב שבשם המוזיקה לא יהיה כדאי לשחרר את זה לאוויר העולם. אבל דחף לשיר את זה? - צריך לגייס את השאריות שלו מתחת לריצפה... וכמעט אותו כנ"ל כלפי דחף לשחרר את זה...
בגדול יש לי תוכנית לשחרר אוסף סינגלים כאלבום. ולו כדי שיהיה לי אלבום להשמיע.... אמור לקרות בקרוב, אחרי שאכין בעצמי עוד מס' שירים מצומצם שכבר מותחלים, או לכל הפחות - מולחנים, ואחרי שאחבר שיר חדש שדן יפיק. אולי היום אצור את השיר הזה? - מתגלגל כל כך הרבה, עובר כל כך הרבה טרנספורמציות בתכנון...
בכל אופן - אותו הדבר עם דחף לכתוב, אבל קצת שונה. באמת יש לי הרבה דחף לכתוב, רק שיש מליון חסמים. החל מהתחבאויות, דרך חוסר זמן, וכלה בכך שהמילים לא יוצאות. אבל כן - גם כאן
ומה עם בחורות? - ובכן, ניקח את מקלט הזונות כמשל. מעבר לזה שאני עקרונית נמשך לכמעט כל בחורה בסיטואציה מסוימת, על שתיים שפגשתי שם כבר פינטזתי יותר. אחת מתנדבת, אחת זונה...
או המסאז'ים. השבוע הייתה אצלי ה"לקוחה" (אני מתלמד) הראשונה שבחרה לשכב ערומה לגמרי - יעני - גם בלי תחתונים. אני חייב לומר שהחלק של המסאז' של הטוסיק היה הרבה יותר מוצלח ככה. אני באמת ובתמים, באופן מקצועי לחלוטין, ממליץ לכולם. אבל אני גם מודה שזה הדליק אותי בטירוף...
ויש כמובן את הבחורה מהסוד שלא יוצאת לי מהראש. בעיקר השדיים שלה הם הזיכרון הפיזי שנשאר לי. ולא - לא עשיתי איתה הרבה - גם עם השדיים הלכתי מסביב.
אגב - אני די חושפני כאן, אבל מה זה משנה - הבלוג הוא בשבילי, ומי שקורא אותו רואה שאני בן אדם, ומי שלכאורה לא אמור לקרוא יודע מספיק או שייחנק:)
אניווי - אולי עדיף לעבור לביקורת על אווטאר.
ובכן - טכנולוגיית התלת מימד החדשה אכן די מרשימה, ובלא ספק - קפיצת מדרגה בתחום. בשעה הראשונה של הסרט התלהבתי ממנה. אחר כך היא כבר נדחקה לשולי התודעה, אז מה הרווחנו? שלא לדבר על האקסטרה כסף שדורשים עבור הכרטיס בגללה...
מכל מקום - הסיפור היה קצת איום ונורא. מלא מלא קיטש. ואני לא מדבר דווקא על הרומנטיקה, אלא על כל הממבו ג'מבו של צבא/תאגידים/ניו אייג' שיט. וסליחה שאני קטלני - אתם יודעים שאני פתוח. אבל - איך אפשר מצד אחד לנסות להכניס מסרים בעד אהבת הטבע, חיבור אנרגטי כלל עולמי, וכבוד לחיים, ומצד שני לעשות סרט שלם שמבוסס על אלימות לוחמתית. כמובן עם הפי אנד. רק אתמול קראתי שאכן משחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות. מתי נקלוט שאנחנו רק משקיעים את עצמנו במעגל איבה?
בכל אופן, גם מבלי להזדקק לביקורת כזאת, נראה שהסיכום הכללי הוא שהסיפור היה מטופש. אם כי יש לי חשק לברר אם זה מבוסס על ספר, ואם כן - לנסות לקרוא אותו. בכל זאת - מה שבסרט עובר כטפשי, עשוי להתגלות בספר כעמוק. כי הרבה נושאים חשובים הרי כן נדונו בו...
ובלי קשר - בקדימונים הסתבר שהולכת להיות גירסא של עליזה בארץ הפלאות בטכנולוגיה הזאת. של דיסני, עם ג'וני דפ. יש מצב שאתן לזה סיכוי. עשה לי חשק.
ובנוגע לזונות הרחוב - רציתי לכתוב כמה מילים על כמה שאני כועס על מדיניות הסמים שמובילה/מקבעת את חלקן הגדול שם. למה לא לעשות את זה חוקי? ו/או - למה לא להקדיש לאכיפה בקטע של מניעה משאבים. קשה? בלתי אפשרי? לא ממש - הרבה יותר קל להתעסק בגראס. המון כותרות חיוביות משום מה למעצרים הדביליים של מכוניות עם צעירים בצפון למשל. לי זה עושה הרגשה של לכו לעזאזל. אגב - אחת הזונות הנגמלות גם סיפרה לי סיפור מעניין על מתדון - תחליף הסם. היא מספרת שהיא נאלצה להיגמל מזה בעצמה - כן - המתדון בעצמו היה משהו שהיא מצאה לנכון להיגמל ממנו, למרות שזה היה תהליך מאוד קשה. והמדינה לא עזרה שם. להיפך - היא טוענת שמפני שהיא גם עשתה רעש בנושא, המדינה התחילה להתנכל בה, באופן שמזכיר סיפורים על הקגב...
טוב, אני מרגיש שהתפרק/צתי מספיק לשעת בוקר זו. נמשיך בהזדמנות הבאה.
כל טוב בינתיים,
שלכם,
א/ענ/די




*בשתי מסיבות הפעילים (השנייה אצל מתנדבי הסעות החולים הפלסטינים) שהייתי הרגשתי שהמארגנים זקוקים לתמיכה נפשית, והרגשתי שאני גם נותן להם קצת. כל הכבוד לי:) (למרות שהייתי בטוח שאני הולך לשם מסיבות אחרות. לדוגמא במקלט חשבתי שיהיו זונות בארוחה החגיגית, ולכן זו בעצם התנדבות רגילה. לא שיש רגילה עבורי בתחום - עוד לא הייתי שם מספיק. בכל אופן - נוצר מצב שהמוזיקה שלי תעזור בהתנדבות שם. הרחבה בהזדמנות - אני כבר סוגר:)
• שלח תגובה חדשה!

29/10/2009 - פורום להקים מפלגה
"יצירה" זו היא בעצם ארכוב של פורום שהיה באתר virtualadi.com
פתחתי את השרשורים לפי סדר כרונולוגי, וכשבתר'ד מסויים הייתה התפצלות כתבתי (בתגובה ל...)




•
היי עדי שלומי אסף
Apr 19, 2007 | 10:15


אני שמח להיות החונך של פורום זה. אני מודה לך על האתר והמוזיקה. התחברתי מאוד למילים. תודה --{-{@
0
תודה עדי זילברברג
Apr 24, 2007 | 21:47


0
מתי המהפכה? הגמד מבגדד
Apr 19, 2007 | 11:16
0
מקווה שתגיע בקרוב. בוא נעשה אותה עדי זילברברג
Apr 24, 2007 | 21:48


•
אממ... venus in furs
Apr 28, 2007 | 22:19


מותר לדבר כאן על עוד דברים חוץ מהמפלגה או שיזרקו אותי מהמפלגה ויקראו לי בוגד?
•
מותר עדי זילברברג
Apr 28, 2007 | 22:36


אני מקווה שאני לא אפעיל כאן צנזורה בכלל - אני שונא צנזורה.
יחד עם זאת - למה לדבר כאן על דברים אחרים? כלומר - אם אלו דברים שיכולים להשפיע על תפיסת העולם וכאלה, אז בטח. השאלה מה עבר לך בראש.
אגב - תודה רבה על התגובות הנחמדות שאתה מפזר כאן.
ספציפית לפורום - אני מקווה שתשתתף - אני צריך חברים במפלגה;)
•
פשוט חשבתי venus in furs
Apr 29, 2007 | 09:29


שהיה נחמד אם היה פורום עדי זילברברג גם בלי קשר למפלגתיות ופוליטיקה...
•
אמממ...אולי עדי זילברברג
Apr 29, 2007 | 10:45


מצד שני יש אתר שלם שאפשר להגיב בו. ואם משהו דורש תגובה אני א/מגיב בחזרה.
נראה לי יותר דחוף להקים מפלגה
•
אבל venus in furs
Apr 29, 2007 | 21:10


בתגובות ליצירות זה לא נוח לייצר דיאלוג בין המשתתפים כמו בפורום כללי.

וחוצמזה, מפלגות זה למושחתים, לא?

יש סמיילים נחמדים דווקא אני רואה
(הודעה זו אותרה בסמיילים נחמדים)
•
אני לא אומר שאתה לא צודק עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:32


רק תוהה אם זה באמת נחוץ ליצור איזה פורום עדי זילברברג. באמת שיש מספיק מקומות להגיב לי ובחזרה, ואפילו להרגיש חופשי. אני גם לא רוצה להצטייר יותר מדיי כמגלומן. מספיק אני מנסה להציל את העולם;)

אני כן חוזר על כך שהייתי שמח לראות אותך נוטל חלק בעשייה שאני מנסה לעודד כאן. אני חס וחלילה לא מזלזל בחשיבות פועלך בתחום אמנות המכות והרומנטיקה. עדיין - נדמה לי שאפשר לנסות להזיז דברים בעוד תחומים. נכון שאני מכוון כאן לשמיים, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. אתה יודע הרי שהייתה לך השפעה גדולה עליי בתחום הזה בגיל מעצב. לאן הפן הזה בך נעלם?
כששמעתי בזמנו את האלבום הגנוז האחרון הנפלא שלך, הדבר הראשון שצרם לי היה שאין שם שום התעסקות עם משהו שלא קשור למערכות יחסים רומנטיות אישיות. אמנם - הפנמתי את זה , וכתבתי על זה שיר. אפילו השמעתי לך אותו פעם - "האהבה היא בכל זאת הדבר החשוב ביותר...". השאלה היא אם כדאי להתעלם בצורה מוחלטת מהדברים המשניים בחיינו - אלו שמשפיעים עלינו כ"כ הרבה, ומכיוון שהם מתנהלים כ"כ רחוק מאיך שאנחנו מוצאים לנכון - משפיעים עלינו לבאסה קיומית
בכל אופן - אם יש סמיילים שיפתו אותך להיות כאן - גם טוב;)



•
שלום עדי רות בלשן
May 06, 2007 | 03:38


הנה אני גם מבינה במחשבים
התלמידה השקדנית שלך,
רות בלשן

אגב, איך יש לך פורום כמו הפורום בתפוז? גם אני רוצה לפתוח פורום ללשון שנראה כמו הפורום בתפוז
(רציני עכשיו, אני רוצה שתסביר לי איפה קונים פורום כזה)
•
שלום רות עדי זילברברג
May 06, 2007 | 07:36


הפתעה נעימה לראות אותך כאן.
לגבי פורום - קודם כל - בכל מקום שיש פורומים - כמו למשל בתפוז, את יכולה ליזום הקמת פורום. את לא צריכה לשלם עבור זה. כל מקום והתנאים שלו - לפעמים למשל זכות קיום הפורום מותנית בתהודה שהוא מצליח ליצור, בכמות המשתתפים בו וכן הלאה. אישתי למשל מנהלת פורום זכוכית בתפוז.
הפורום הספציפי שלי הוא אכן קנוי. בא כחבילה עם פלטפורמת האתר. אם את רוצה לקנות פורום כחלק מאתר פרטי שלך - לחברה שבה אני נמצא קוראים livecity.co.il . תאמרי שאני שלחתי אותך - זה מעניק לי חודש חינם בשיטת חבר מביא חבר


•
ידע ואידיאולוגיה (ביטחון). פתח דבר עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:57


דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
אבל בעיקר הפוך.
רובנו לא יודעים מה שראש הממשלה יודע. אנחנו מתקשים משום כך לשפוט אם החלטותיו המצטיירות כמטומטמות, חסרות אחריות או כל תואר מחמיא אחר שנבחר, הן אכן כאלו, או שאכן מדובר בדבילים מושחתים חסרי אחריות שמנהלים את חיינו.
לא שהצנזורה ומסורת בטחון השדה זה הקטע החזק איפה שאנחנו חיים. נדמה שמי שיחקור מספיק, ויקדיש את חייו ללנסות לדלות ממקורות שונים תמונת מצב - יצליח לקבל אחת לא רעה כזאת בכל זאת. ובכל זאת - מי יודע הכל? כמה אלו שיודעים הכל שם למעלה יודעים הכל? כמה מוליכים אותנו שולל? קשה לדמיין על מי בכלל אפשר לסמוך.
הכוונה היא בעיקר לתחום הבטחוני. בשאר התחומים, גם אם זה קורה, זה פשע לתת לציבור מיסאינפורמציה. בתחום הביטחון, לעומת זאת, יש ערך שאמור לשרת אותנו בכך שהאנשים האמונים על האמצעים ישמרו את הקלפים קרוב לחזה - גם במה שנוגע ליכולותינו, וגם בנוגע למה שאנחנו יודעים לגבי יכולותיו של מי שרוצה ו/או מאיים להרע לנו.
עדיין - על סמך מה שאנחנו כן יודעים - כי מתפרסם, כי מוצהר ע"י קברניטנו וכו', יש מקום להתקומם כביכול. האם יש צידוק קונספרטיבי לכך שמשטים בנו? לכך שעושה רושם שלא דואגים מספיק לביטחוננו? לכך שמוציאים אותנו למלחמות שווא? לכך שלא ממגנים אותנו? לכך שפוגעים בזלזול גם בחיי אלו שעומדים בצד השני, ואפילו (או בעצם במיוחד - מספרית) והם חפים מפשע? האם הכל חלק מחוכמה גדולה ואחראית של אין ברירה ורע במיעוטו?
קשה להאמין. מי שקצת ציני, מפוכח, ולא חושב שהאמונים על התחום הם צדיקים, נאלץ ליטות לכיוון המסקנה שאכן יש טיפשות וזדוניות רבה בבחירותיהם ודרכי התנהלותם של מקבלי ההחלטות. נותר רק לקוות ולהתפלל שבמה שאנחנו לא יודעים טמונה מסה של עשייה חיובית.
•
ביטחון וסביבותיו עדי זילברברג
May 12, 2007 | 07:58


תפיסת הביטחון שלי היא שהשלום הוא הביטחון הטוב ביותר. יש גישה שטוענת שצריך להפגין עוצמה. יש מידה של הגיון בזה בעיניי, השאלה היא רק איך. הגישה שטוענת שמוכרחים להכריע את האויב בצורה שתכתוש אותו עד דק מוטעית בעיניי.
שלום עושים באהבה. איך בדיוק להביא שלום? כנראה ששיחות, ויתורים על עמדות שגורמות עוול לצד השני, התייחסות הגונת ומכבדת, פתיחות וכו' הם המצרכים. צריך למצוא אותם גם בצד השני, כמובן. המוקש הוא שיש אנשים בשני הצדדים שלא חושבים ככה, ושיש להם הרבה יותר מדיי השפעה.
תפיסת הביטחון שלי טוענת שאפשר לפתח נשק דפנסיבי ולעשות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. כאן בדיוק אני מתחבר לנקודה שבתחילת השירשור - מצד 1, פרסומים ורעיונות על טכנולוגיות נהדרות: טילים ולייזרים שמיירטים טילים התקפיים, אמצעים לעצירת אנשים מבלי לפגוע בהם, רובוטי חרקים לריגול ועוד. הכל טכנולוגיות שלא מופיעות רק במדע הבדיוני כבר עשרות שנים, אלא מדברים על פיתוח שלהם בפועל כבר עשרות שנים. מדוע אנחנו לא יודעים שאמצעים כגון אלו כבר פותחו ונעשה בהם שימוש? מדוע אנחנו לא מסתמכים עליהם? הרי להדיוט הרעיונות נשמעים טובים. ניתן להציגם כבעלי בסיס הגיוני. האם זה מפני שהם כבר פותחו אך אנחנו לא רוצים לחשוף אותם? מה ההגיון? לאיזו מלחמה בדיוק אנחנו מחכים? האם יש הצדקה להמשיך להרוג ולהרוס באמצעים הקונבנציונליים בעימותים הממושכים כמו גם במערכות הגדולות יותר? האם בירוקרטיה מונעת מהם להשתלט ולתפוס את מקומם? האם היתרון הטכנולוגי שלנו הוא פיקציה? הרי החינוך מדרדר...
בכל אופן - לטעמי אם הארסנלים המתקדמים האלו כבר קיימים - צריך להתחיל להשתמש בהם, ואם לא - להקדיש לפיתוח שלהם את המשאבים. זה יועיל גם לביטחון שלנו, וגם להומניות של פעולותינו ההתקפיות כחלק מתפיסת ההתגוננות המורחבת.
מעבר לזה, עושה רושם שבצבא (ובציבור ובהנהגה התומכים בו ומשלחים אותו) רווחות כמה רעות חולות. קודם כל, כמובן, הזילזול בערך החיים של מי שעומד מולו. שנית, חוסר המוכנות והמקצועיות שמשתרשים בו עמוק, ולאף 1 אין את הרצון או הכלים לשנות את המצב מהיסוד. עושה רושם שמערכת הביטחון מורכבת מאנשים לא אחראיים שלא אכפת להם בכלל.
חייבים להיות חכמים יותר ומקצוענים יותר.
יש מקום, על פניו לפחות, לעשות מהפכה בצבא. צריך להכיר את הפרטים הרבה יותר טוב, ולמצוא את הדרכים להוביל את השינויים, אבל קודם כל - צריך לאמץ את העקרונות המנחים הנכונים, ולהחדיר תחושת שליחות אחרת. לסיום שוב כדאי לחזור לעיקר - ככל שנשכיל להתקדם אל עבר שלום, כך יהיה פחות צורך בצבא . גם בצבא משופר. כל עוד יש צורך בצבא - כדאי שהוא יהיה משופר. ולא - לא נראה לי שצריך עוד כסף - אני בטוח שאפשר לצמצם משמעותית את הנתח שהוא גוזל מחיינו ביותר ממישור 1, ועדיין להוביל את השינויים הנחוצים ולעשות בו את המהפכה.
אני מצפה שתפיסת הביטחון תעשה דבר 1: תעמוד במילה. ההבטחה שלה להגן עליי - אני מצפה להפסיק לחיות בחרדה מתמדת וממשית לקיומי. ההצהרה שלה היא מוסרית - אני מצפה ממנה לחתור לכך באמת ולזנוח את הברוטאליות
•
אקטואליה ואמצעים פרימיטיביים עדי זילברברג
May 20, 2007 | 11:14


מרגיש מעט מטופש לדבר אקטואלית - זה לא בדיוק בלוג, הרי. בסופו של דבר אני מצפה שהאנשים שפוקדים את הפורום יתרמו לדיונים שבו. אולי זה יקרה כשהטפטוף יגדל. אין לי נתונים ספציפיים לגבי הפורום, אבל לאתר עצמו נכנסים כ20 אנשים ביום. אם כבר מדברים על אקטואליה.
בהקשר קרוב יותר לענייננו - מה נדבר על ביטחון בצורה קונקרטית? - הרי הידע המקצועי לא רב, והפעולות בשטח מגדירות מציאות משתנה. מצד שני - הגלגל הרי חוזר על עצמו, ולפוליטיקה אין מפלט מהתייחסות להווה. עם כל הכבוד לעתיד ולעבר.
כלומר - כולנו רוצים שיהיה שלום. שלום הוא הביטחון הטוב ביותר. מעבר לכך - גם הרבה יותר כיף לחיות בשלום. אבל עד שיהיה שלום - איך אנחנו מתגוננים? אקטואליה בשעה הזאת זה שדרות. מה שקורה שם לא חדש, ונשאלת השאלה למה לא נעשו צעדים שאין בהם השקעה אדירה אך שצפויים להביא הרבה תועלת, כגון מיגון. האם מחכים לאסון, האם להסלמה נוספת? מדוע הם בכלל יורים עלינו?
ובכן - בוודאי שלא הכל באשמתינו, אולם אנחנו כן אחראים סידרתיים למניעה של הסכם הוגן עם בני דודנו. למניעה גם של חיים בכבוד שלהם, לעוני, רעב וחוסר תקווה. כל אלו בוודאי תורמים רבות ליצירת תסכול שמסייע לתמיכה באגרסיות, ואפילו מצדיק אותם. מכל זה היה מוסרי שנמנע, וגם - היה מועיל לבטחוננו שנמנע.
ובחזרה לביטחון נטו - מדוע אפשרנו הברחה מסיבית של נשק לרצועה? הרי לא מצוי כרגע פיתרון שימנע מרקטות לעוף מעזה לא רק לשדרות אלא גם לערים נוספות, רחוקות ומרכזיות ממנה - לא שאני מקל ראש אפילו קצת במשמעות של הפגזת שדרות. וכ"כ הרבה פתרונות נשמעו בנוגע למה אפשר לעשות בגבול ישראל מצריים ולאורך הים. לא הייטק סודי במיוחד - מדוע לא ננקטו האמצעים? נכון שאנחנו צריכים להיות פחות תוקפניים, אבל במסגרת אחריותינו על הפלסטינים אנחנו גם אמורים למנוע מהם להתחמש בנשק שמסלים כך את המצב, ושעל פי ההערכות המתפרסמות אנחנו צפויים לסבול ממנו קשות, מה שבתורו יגרור תגובות עוד יותר קשות שלנו, ובקיצור - אין סוף למעגל הדמים והאלימות.
אני לא אומר שבני אדם, ואפילו כאלו שמשרתים במערכת הביטחון, לא עשויים לטעות מדי פעם, אבל איפה ההזדעקות לתקן את השגיאות? היצירתיות למצוא ולמצות פתרונות שיגבירו שקט? מדוע התגובה ודרך החשיבה העיקרית שמופגנת מצידנו היא ענישה קולקטיבית - בין אם בהפגזה לא מובחנת במיוחד, מצור חונק, ושאר מריעין בישין שרק זורים מלח על הפצעים ומוסיפים שמן למדורה?
ולגבי ההווה הממוקד - אני מאוד מקווה שהסיבוב הזה קרוב לסיום, ואני כולי תקווה נואשת שמעז יצא מתוק, ושאולי לא רק שלא יהיה הפעם כ"כ נורא, אלא שגם הבינה תזדחל לה ושאיכשהו נתקדם כבר אפילו לעבר פתרון כולל. זה מאוד מייאש להריח את השלום הצדק וההגיון כ"כ הרבה שנים ולהשאר מדשדשים בבוץ, אבל אי אפשר לאבד תקווה


•
כשיהיו לך 50 שמוכנים לשים אלף שח dovi
Apr 30, 2007 | 21:41


אני אהיה ה51 וגם אכתוב מצע מתאים
חוצמזה אתר מעולה שירים יפים, עיבודים מקוריים וקליפים מושלמים
בהצלחה
דובי
•
תודה+ עדי זילברברג
May 02, 2007 | 22:20


הי דובי.
תודה רבה - כיף שאהבת את האתר ותוכנו, ותודה רבה על המחמאות.
לגבי ההצעות שלך - קודם כל אני שמח לשמוע.
אבל הייתי שמח עוד יותר אם דווקא היית פוקד את הפורום באופן קבוע ומשתמש בו כדי לקדם מצע כבר מעכשיו. אותו כנ"ל לגבי ה51 - למה שלא תהיה שני? אם נחכה לאחרים כל הזמן בחיים שום דבר לא יקרה. את הכסף אגב לא צריך לשים מראש - רק כשכבר יש מספיק אנשים למפלגה ולוקחים את זה קדימה. כרגע הרעיון הוא להתחיל לגלגל עניינים ולהתרכז.
•
מטהרת המוזיקה למדמנת הפוליטיקה dovi
May 03, 2007 | 19:55


יש רצון לשנות ולהשפיע
ואיתו רצון להשאר נקי
אם כולם לאומרים שפוליטיקה מלכלכת
ויש סיכוי שהם צודקים
אז הינה כמה שאלות:
כמה אחוזים מזמנך תהיה מוכן להקדיש לזה ?
כמה זמן תהיה מוכן להקדיש לנשיאת חן בעיני אנשים ?
כמה זמן תהיה מוכן להקדיש לפעילויות אירגון ואדמיניסטרציה ?
האם עדיף לקפוץ קדימה ומקסימום ללקק פצעים או לבדוק קודם את המים ?
בכל מקרה אשלח לך את מה שכתבתי במייל
😄
דובך
•
אכן - אני מעדיף להתעסק במוזיקה עדי זילברברג
May 05, 2007 | 21:23


מכל בחינה שהיא. למי יש כוח, למי יש את הרצון, למי יש מוטיבציה.
רק שככה לא נגיע רחוק.
אומרים שאין אנשים טובים בפוליטיקה. אני לא הייתי חותם על האמירה הזו, אבל אני אשתמש בה כנקודת מוצא. לאנשים אין כוח ללכת להצביע. בטח שאין להם כוח לפעילות פוליטית יותר מעמיקה. ואף 1 לא מרוצה, ומכל עבר נשמעת בכייה על כך שאין אף 1 ראוי שם למעלה.
פוליטקה היא מדמנה, אבל גם אפשרות לשנות ולהשפיע. הרצון שלי הוא להשתחל לתוך המערכת על מנת להביא את השינוי הזה, אבל בלי להתלכלך בבוץ - אחרת - מה הטעם? איפה השינוי?
כמה זמן אני מוכן להקדיש לזה? - כמה שידרש בהתאם לנסיבות. אם אני אהיה ראש ממשלה - מן הסתם 24/7. אם סתם ח"כ שולי - כנראה שיישאר לי זמן גם לדברים אחרים. וכן הלאה ואחורה - לכשתהיה מפלגה (ואני לא אגיד אם) אני אשקיע את מרצי. כרגע אין טעם לזנוח את כל שאר עיסוקיי ולהתרוצץ רק סביב זה. פה זו התחלה, ואני מקווה, ואף עושה צעדים, שפה יתפרסם, ויצבור תאוצה ויתפתח. מבחינתי זה כדור שלג שזרקתי כרגע במדרון, ואני אישית מבטיח לך שאת תכנוני התנופה שאני מתכוון להעניק לו אני אקיים. מעבר לכך הרעיון הוא לשמור על הסגנון שטהרת המוזיקה אולי משרה.
מפלגה זה לא איש 1, אבל אני בהחלט מצהיר שאם האנשים ייענו להצעה שלי להקים את המפלגה - אני אעמוד בהתחייבויות שנגזרות מכך. אולי לא בשמחה, ואולי תוך הקרבה, אבל זו החלטה עקרונית שכמובן שקיבלתי מראש.
לגבי המצע - קיבלתי, קראתי בעניין, הסכמתי עם כיוון הרוח. הוא נשמע קצת לא מקיף ושרירותי לדעתי. את זה אפשר לדסקס, ואני אשמח לעשות את זה גם במייל, רק שנשאלת השאלה - למה לא כאן?
בכל אופן - תודה.
מצטער שלקח לי קצת זמן להגיב
•
זה אכן עדיף asafbeeri
May 21, 2007 | 21:56


היי עדי! אני שמח להיכנס לפורום שלך!
באופן אישי, כמעט שאיני פוליטי. אני פשוט יצאתי מהצבא אחרי שלוש שנים סדיר+שנה קבע. זה הדבר הכי פוליטי וממשי שהייתי יכול לעשות. באתי מתוך עמדה אמיתית של שלילת ההרג של בני אדם. אם הצבא היה משתמש באמצעי אל-הרג (כמו שאתה מציע, כמדומני) אז הייתי מצטרף אליו מיד, אולם, אנשים מעדיפים להרוג בני אדם אחרים כדי לפתור את בעיותיהם. אז החלטתי, דבר ראשון, שאיני מוכן להרוג או ליהרג על שום דבר. עמדה אישית זו וחשיפתה היא האקטיביזם הפוליטי שלי. טבעי הדבר שבארץ כמו שלנו מי שחושב על הליכה לפוליטיקה יעסוק קודם כל בפתרון כלשהו למצב הבטחוני. לדעתי הפתרון חיב להיות משהו הרבה יותר כולל: קיום חברה סובלנית יותר, פחות כוחנית, מתונה יותר - חיה ותן לחיות. השאלה אם ניתן לקיים חברה שכזו במדינה שבה רוב האנשים יהודים היא כבדת משקל ביותר. עם זאת, אני מדבר עלינו, על מי שאנחנו כבודדים מסוגלים להשפיע עליו. בכל מקרה, אני חושב שלמוסיקאים פשוט לא אמור להיות זמן לעסוק בתיקון עולם. מוסיקאי כפציפיסט במהותו הוא תיקון העולם. לכן זה עדיף. ייתכן שמסרים של שלום ואהבה יעברו בצורה חזקה דרך המוסיקה לא פחות מאשר בנאומי כיכרות ומאמרים ברשת...
•
שמח שבאת עדי זילברברג
May 22, 2007 | 10:24


קודם כל - מה שהגדרת כאקטיביזים הוא בוודאי ראוי לציון.
מעניין אותי למה רמזת במשפט עם היהודים...
בכל אופן - נכון - למוזיקה יש כוח, ואכן - אין ספק שדמיות כמו ג''ון לנון השפיעו על רבים וטובים, כולל עלי. יצוין שאני עוסק גם בקידום רעיונותי באמצעות המוזיקה, ושאני בהחלט חושב שהיא יכולה להיות כוח מגשר, מאחד ומושך. יחד עם זה, ראוי לזכור שני דברים: האחד הוא שבהחלט לא כל המוזיקאים פצפיסטים. המוזיקה נתרמת לעיתים לשירות אידיאולוגיות, אבל הייתי מרחיק ואומר שרק חלק קטן יחסית מהאידאולוגיות הן פצפיסטיות. מאוד רווח למצוא מוזיקה (ומוזיקאים) התומכת בדת, לאומיות, מלחמה...
דבר שני - המוזיקה אמנם נותנת השראה, ועוזרת לחלחל מסרים, אבל לא פחות ממנה הדמות שמאחוריה - אם נחזור לג''ון לנון כדוגמא - הוא עסק בפעילות מחאתית הרבה יותר מקיפה מאשר השירים - הם היו הפסקול....
כלומר - ההשפעה המסיבית היא חוצנית למוזיקה. אין מה להשוות בין כוחו של מדינאי לשנות ולהשפיע לכוחו של מוזיקאי לעשות כן - על אף שאנחנו זוכרים כמה דמויות מפתח מוזיקליות בהיסטוריה גם בהקשר הזה.
•
זמן ומוסיקה asafbeeri
May 24, 2007 | 10:36


בקשר ליהודים, אני מנסה לחזור על הדעה הרווחת שאם היה שלום עם שכנינו היינו מתחילים לריב זה עם זה על רקע הבדלי תפיסה של היהדות ועל כל רקע אחר העולה על הדעת. אני חושב שפלגנות היא חלק מאוד מושרש מהוויה היהודית וקשה לנו להגיע להסכמה על משהו...
השאלה המטרידה אותי באמת היא האם למוסיקאי רציני יש אכן זמן לעסוק בפוליטיקה? האם לפוליטיקאי רציני יש זמן לעסוק במוסיקה? איני מזלזל בג'ון לנון, אבל הוא יוצא מן הכלל, נכון?
•
שאלה טובה עדי זילברברג
May 24, 2007 | 11:06


יש לאנשים רבים תחומי עניין ועיסוק מגוונים, אבל בכל זאת - כל 1 וכמה שהוא מבריק ונמרץ, שלא לדבר על שאר המגבלות.
אני מניח שזה עניין של מינון וסדרי עדיפויות. כפי שכבר אמרתי כאן בשרשור במילים קצת אחרות - ברור לי שאם אני אגיע לפוזיציה של עמדת השפעה רצינית, או כל ג''וב דורשני אחר, הקריירה המוזיקלית תיפגע. העניין הוא שזה יותר חשוב. אבל סה"כ יש כאן ירייה באפילה. יש תחושה רווחת שאין מנהיגים ראויים, אין פוליטקה ראויה, וכו''. העם, ובייחוד אותם חלקים בעם שחושבים דומה לנו, מדיר את רגליו מהתחום בתחושת מיאוס ויאוש. חסרה כאן אחריות ויוזמה לשנות את המצב. זה מה שאני מציע בעצם. בואו נצא מהבועה, נקריב קצת או הרבה - לפי הצורך - לעשייה ופעילות ציבורית - החל מללכת להצביע בבחירות וכלה בלהעמיד אלטרנטיבה. הדבר השני הוא כמובן לדון ולחדד את המצע השפוי והמוסרי שאנחנו שואפים אליו.
בסופו של עניין מדובר כאן על איזשהו צ''ק לטווח ארוך. התהליכים הגדולים שמתרחשים מעלינו משפיעים עלינו ישירות. אם נכוון אותם יותר נכון, נצא נשכרים. איזה יופי זה יהיה לחיות בעולם פתוח, ליברלי, שליו, יעיל. כזה שבו יש לך חופש לחיות, לבלות, לתרום, ליצור. כזה שמרגישים בו בטוחים. שאתה רואה סביבך חיוכים מסבירי פנים ומכניסי אורחים. שאתה מתפעל מהיופי וההרמוניה והיצירתיות שבמעשי האדם המקיפים אותך. עולם שממלא אותך השראה ומרץ חיובי וחיוני. היום במצב הנוכחי אנחנו מקבלים במקום זה מכות ואסונות, פחד וניכור, השפלה וביאוס, תיעוב ובוז.
לא שהכל שחור - אבל יותר מדי. בכל אופן - מכיוון שמוקדי הכוח וההשפעה הם משמעותיים, נראה לי שכדאי לשים דגש שם. זה כמו להשקיע את הכסף שלך בחברה שאתה מאמין בה, מול לשלם לבנק על המינוס.
יכול להיות שלא יצא כלום מהיוזמה הזאת. יכול להיות שהיא תשפיע קצת על כמה אנשים שבמקרה עוברים סביב והיא תהיה בסופו של דבר בסה"כ פן של הפעילות האישית והפרטית שלי בנסיון להשפיע על העולם. אולי, מצד שני, הדברים יחלחלו, אנשים יתלהבו, מפלגה אכן תקום ואף תצבור תאוצה, תגיע לעמדות מפתח, ותיטול חלק משמעותי בדחיפת העולם למקום טוב יותר. ימים יגידו...
ואולי אם אנשים יכירו אותי בתור ראש ממשלה אז אני אמלא אולמות ואמכור תקליטי זהב יותר בקלות;)
•
דז'ה-וו asafbeeri
May 24, 2007 | 20:15


העולם מסביבנו רע כי לאנשים הטובים לא אכפת. בעודם מתאוננים על המצב, אך לא עושים כלום כדי לשפרו (כל אחד מסיבותיו שלו), קמים האנשים "הרעים" ומשתלטים על מסדרונות הכוח. כך קיבלנו אנשים כגון יאיר לוי, אריה דרעי, משה קצב, אולמרט ועוד. ככה זה. כדי להשפיע, צריך לשחק את המשחק. להתלכלך.
האמת, תמיד חשבתי שאם לא יילך לי במוסיקה אבחר בקריירה פוליטית. בגלל זה הרגשת הדז'ה-וו. האמת היא שזה תסריט די ריאלי, בהתחשב בתנאים המקובלים בענף שלנו: אפילו כוכב כמו דודו כרמל מהפילהרמונית הביע פעם תמיהה מעל דפי העיתון מדוע הוא מקבל כה מעט יחסית למעמדו המוסיקלי.
בעצם, מדוע לא לפעול גם סקטוריאלית ולנסות להשפיע על התנאים של כל המוסיקאים בארץ, לדחוף למעלה את מעמדה של המוסיקה בישראל? למשל - חינוך מוסיקלי מגן חובה ועד האוניברסיטה, חינוך שיהיה ריכוזי יותר, שיוציא אנשים עם ידע רב יותר במוסיקה ועם רמה טובה יותר. אפשר להתחיל בזה. כמובן שלא יהיו אנשים שיצביעו עבור מפלגה שזה הדגל שלה, אבל אולי אפשר להכניס יותר אנשים כאלה לפוליטיקה.
כשאני כותב את זה נדמה שהעניין מאוד נאיבי, אבל אלה הדברים החשובים לי: שלום ותרבות.
•
שלום ותרבות הם חשובים גם בעיניי עדי זילברברג
May 25, 2007 | 14:25


לגבי המוזיקה - אולי שווה לפתוח שרשור נפרד עבורה. לחשוב מה אנחנו בדיוק רוצים לקדם? למה? איך? מה ההצדקות החברתיות וכו''.
בכל מקרה - שלום ותרבות - בהגדרה הרחבה ביותר שלהם. אני איתך
•
פוליטיקה וקריירה אמנותית asafbeeri
May 29, 2007 | 21:35


בוא נחשוב רגע על יהודי מנוחין ועל דניאל ברנבוים, כאומנים קלסיקיים שהעזו להביע עמדה. בוא נחשוב רגע על ז'אקו מכוכב נולד ועל יוסלס איידי. אתה קולט למה אני מתכוון? האם אתה מוכן לשלם את המחיר? לא שכרגע אנחנו מתמוטטים מעבודה, לפחות לא אני, אבל זה גורם שכדאי לקחת בחשבון.
שמא עדיף להיכנס למפלגה קיימת ולקדם את המוסיקה והתרבות בארץ? אולי זה יותר חשוב, פחות אישי ויותר קל... להיכנס למרצ, למשל, מהמקום הטהור של קידום התרבות, עם אג'נדה חברתית/מדינית/חברתית התואמת למפלגת האם, אבל עם כיוון מאוד ברור - כסאו של שר התרבות. שמע, הגיע הזמן שמישהו יגיד "התרבות חשובה לי! משרד התרבות הוא היעד שלי, אף כי יש לי כבוד לחברה/ביטחון/כלכלה וכו', אבל אלה אינם תחום העיסוק העיקרי שלי."
זה עלול להיראות לך מוגבל ביחס לאג'נדה הכוללנית שאתה רוצה לקדם, אבל לטעמי - ואללה, שווה. עם הרבה פחות סיכון. חדשני?
•
נראה לי שאתה בהחלט יכול ללכת על זה עדי זילברברג
May 30, 2007 | 11:58


נניח שהגעת להיות שר התרבות (במרץ או במפלגה האמורפית שכאן:). מה אתה רוצה לשנות? האם יש לך איזושהי אג''נדה? - אם כן - כמו שאמרתי - בוא נפתח דיון חדש בדיוק על זה. הזכרת כבר שהיית רוצה לראות את התרבות משתלבת בחינוך. מה עוד?
לגבי הדוגמאות שהזכרת - אני לא מכיר את כל הסיפורים - בטח לא לעומק, אבל איזה מחיר בדיוק דניאל ברינבוים שילם שלא היה שווה לו את זה? הוא פועל לקידום מטרות שנראות לו חשובות, ובהצלחה מעלה אותם לסדר היום הציבורי, מייצר פעילות חיובית, ועם כל זה הוא עדיין מצליח ברמות בינלאומיות. לא נראה שזה הפריע לו לקריירה, ולמרות שהוא מתנגש עקב כך עם אישים ומוסדות שונים, הרי שהוא גם זוכה להרבה הערכה על פועלו הערכי
וג''אקו? - טוב, עשו עליו עליהום רק על כך שהוא הביע כמה דעות לא מיינסטרימיות. קשה לדבר ברצינות על המקרה שלו

מכל מקום - אותי מעניין יותר להיות שר הביטחון, לצורך העניין, מאשר שר התרבות - זה נראה לי הרבה יותר דחוף ומשמעותי לקדם שם את העניינים. האמת - גם יש לי הרבה יותר דיעה וביקורת בתחום הזה, למרות שאני לא מבין בו. יש לי חזון שם יותר ממה שיש לי חזון לגבי מה שצריך לעשות במשרד התרבות. שוב, כאמור - לדעתי צריך לפתח את המצע בכל התחומים - גם בתרבות. אני כן מסכים איתך עם הקביעה ש"תרבות חשובה". לצערי - נראה לי יותר דחוף לעשות תיקון בתחומים אחרים. בין היתר, על מנת באמת שנוכל לשים את התרבות במרכז חיינו - איפה שהיא צריכה להיות אולי (יחד עם תחומי עניין נוספים. דווקא החיבור למשרד המדע נראה לי הגיוני, אם כי בתכל''ס - רצוי לתת יותר משקל לכל 1 מהם בנפרד)


•
עוד קצת על קונספט הקמת המפלגה עדי זילברברג
Jun 16, 2007 | 12:45


זה תיק תיק ליזום הקמת מפלגה. אני עושה את זה ברצינות. הצעתי הצעה. אנשים תוהים למה לי לעשות דבר כזה בכלל, ואני עונה - מפני שההנהגה לא טובה, וחייבים לשפר אותה כדי שהחיים שלנו יהיו יותר טובים. אנשים תוהים איך זה בכלל ייתכן להגיע לשלטון, ואני עונה - מה הבעייה בעצם? - בואו, תתפקדו, נראה שיש לנו בסיס רחב של אנשים, נשלם סכום זוטר מכיסנו (אל תדאגו - הוא יחזור אלינו סביר להניח, אבל גם אם לא - מה זה לעומת השקעה במה שישנה את חיינו לטובה), וברגע שנהיה גדולים מספיק נוכל לרוץ לכנסת, ולשכנע אנשים להצביע עבורנו.
ברור - זה דורש השקעה, אבל השקעה כמו להתפקד ולהצביע היא אפילו יותר זניחה מההוצאה הכספית המוזכרת. זה באמת מינימום. לספר לאנשים נוספים, ולשכנע אותם (להפיץ את הבשורה) זה גם לא כזה קשה, לא? ולדון כאן על הרעיונות, או בעתיד להיות חלק אינטגרלי מהצוות שיהווה את המפלגה ויריץ אותה זה אולי יותר הקרבה/השקעה, אבל באמת - אם יש לכם תחושת שליחות, רצון לשינוי, יכולות לתרום באיזשהו אספקט - בואו נעשה את זה ביחד. לכך הפורום הזה נוצר.
כיושב ראש (זמני/ברירת מחדל:) כבר התחייבתי שאני אשקיע את מה שיידרש בכל שלב. נכון - בינתיים יש לי יותר סיבות להשקיע בחיים הפרטיים שלי, אבל בכל זאת אני מספק כאן את הפלטפורמה, מעודד אנשים, מפתח רעיונות וכו', ואני מבטיח שברגע שנגדל אני אשקיע את עצמי בזה עוד ועוד - לפי הצורך.
אנשים אומרים לי - למה לך להיכנס לפוליטיקה - ביצה סרוחה. אמנם, אבל מציק לי איך שהעולם (ובזעיר אנפין - ישראל) מתנהל כיום, והמעשה הנכון הוא לעשות. לא לחכות ל"משיח". אותי יותר מטרידה הסיזיפיות שבעסקי שינוי העולם. ההתבצרות של האנשים בעמדותיהם המנוגדות לשלי. יחד עם זאת - מה האלטרנטיבה - לא להעמיד אלטרנטיבה? אם תהיה מפלגה שתשים על סדר יומה לקדם את סדר היום שלי, כנראה שהסיכוי שסדר היום שלי יקודם יגדל בכל זאת - על אף אופיו ההפכפך/בוגדני של העולם. זה קצת כמו הצורך למלא טופס לו חפצים לזכות בלוטו לצורך האלגוריה. בהמשך חשוב לזכור שציבור גדול מקרב האנשים שכבר ממילא מחזיקים בדיעות הקרובות לשלי לא טורח להצביע. שוב - אולי משום חוסר אלטרנטיבה מספקת. אולי המפלגה שלנו תספק את הסחורה.
מה הסיכוי לשנות? ההסיטוריה מראה שניתן לשכנע המוני אנשים לנסות ללכת בדרך מסוימת. מן הסתם זה קשור לכושר הנהגה. אני מקווה שנהיה כריזמתיים מספיק כדי להזיז לפחות את אותו החלק באוכלוסיה שמוכן לזוז ולהביא אותנו למוקדי ההשפעה בכדי לעשות עולם טוב יותר



•
אתה לא שלם עם עצמך ב'השתמטות' הצועד בנעליו
Sep 02, 2007 | 07:36


ואתה לא חייב להיות. יפה שאתה מתייחס לפנים המורכבות של הסיטואציה.
מבחינתי אתה נופל להגדרה של מושמט או מתושמט רצוני-בלתי רצוני. מה זאת אומרת?
לפי תיאור מה שעשית, אתה נתת את שלך די והותר בשביל הצבא, ובסוף, כשלא היה לך עם מי לדבר, לא השאירו לך ברירה אלא - לצאת בפרופיל 21.

לדעתי, זה איפושהוא מכוון שזה יצא ככה - ובגלל זה אתה מושמט ובגלל זה אתה רצוני-בלתי רצוני, כי אמנם בסופו של דבר - אחרי שנתת מעצמך, עם כל הקשיים, בסדיר ובמילואים, אתה יזמת את זה, אבל לא היתה לך ברירה, וכך זה בנוי - שלך לא תהיה ברירה, ושאתה תיקח את התיק עליך. המושמט הרצוני (סו קולד משתמט) חושב שהוא היוזם, אבל זה לא כך, וזאת "כוונת המשורר" אני מאמין, שחשב על כך הרבה לפניך והרבה לפני ולפני לפני, שאנחנו נעמיס את מלוא הכובד - עם המצפון והאשמה - עלינו, והארגון/המערכת/החברה יצאו נקיים כשלג.
כך בונים קורבן.
אולי אתה תענה לי שהצבא שאתה ראית הוא לא גוף חכם כל כך כדי לחשוב על דברים כאלה.
•
(המשך) הצועד בנעליו
Sep 02, 2007 | 07:48


ואני אענה שאולי, אני מכיר את הצבא פחות ממך, אבל ממה שראיתי מנסיוני על גופים - גם לגופים הטפשים ביותר יש סוג של עורמה והיא נמצאת בדבר הבסיסי של הגנה על עצמו. בשאלה אם זה "סדום או חלם" אני עונה שחלם היא העורמה של סדום.
ושמחתי מאד לראות את ההודעה שלך בבלוג שלי, אני תמיד שמח לקבל הודעות מאנשים עם רמה כמו שלך (ואין הרבה, אם תסתכל למשל על התגובה הראשונה באותו פוסט), קראתי מעט גם מהדברים האחרים שכתבת, המפלגה ועוד, וגם על כך יש לי מה להגיב אך אין לי הרבה זמן, ומקווה שיהיה לי בימים הקרובים.
בכל אופן עלה והצלח עם האתר שלך ובכלל, ועוד אבוא לבקר.

שבוע של אור
הצועד בנעליו.
•
חשבתי שאם תגיב זה יהיה משו ברוח הזו עדי זילברברג
Sep 02, 2007 | 09:17


ואני שמח שבאת להשמיע את דברך גם כאן, ומקווה שעוד תשוב.
תודה על המחמאות:)


•
אסונות טבע עדי זילברברג
Jun 17, 2007 | 13:06


מאוד דחוף וצפוף לנו לברבר בדאגה סביב הנושא הבטחוני. זה הגיוני מאחר ואם לא יהיה לנו ביטחון אנו עלולים למות, ובכך יישמט הבסיס לכל החיים שלנו. אקסיומה פשוטה, שצריך להזכיר אותה מדי פעם. אמנם - ההתעסקות סביב הביטחון, + האידיאולוגיות הממריצות את המלחמות רלוונטיים מאוד לחיי היומיום שלנו מבחינות נוספות - מאוויים, חבות, כלכלה, תעסוקה ועוד. יחד עם זאת - כדאי לרגע לחזור לאקסיומה הבסיסית יותר ולהפנים את ההגיון שלה - אנחנו רוצים לחיות. על זה יש הרבה מאוד איומים שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת בפרופורציה.
איומים גדולים מאוד, ורחבי היקף, מסתתרים מאחורי הכותרת היחסית זניחה בתודעתנו "אסונות טבע". הכותרת הזו מכילה בתוכה אסטרואידים שצפויים להתנפץ בכדור הארץ, רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, שיטפונות למינהם, מגיפות, וגם - ככל הנראה תוצרי האדם - התחממות גלובלית. כל אחת מהתופעות הללו גרמו כבר בעבר להרס נרחב של החיים על פני כדור הארץ בכלל, ועל המין האנושי בכללו. נכון - תמיד אפשר להתנחם בעובדה שעד היום החיים המשיכו להתפתח הלאה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלקנו - אולי אפילו רובינו - צפויים להיות הקורבנות, ובדיוק כמו במקרה של מלחמות - אנחנו צריכים להשקיע ריכוז מאמצים בהתגוננות. למעשה - יש מקום להיות אופטימיים. אולי יותר מרתק להתעסק עם בני אדם אנגמטיים והצרות שהם מביאים איתם, אבל את הטבע אנחנו לומדים כמדע, מסיקים פתרונות אפשריים לבעיות הקיומיות שהוא מציב בפנינו - גם אלו שבאשמתינו, וגם אלו שלא - ועם ניהול נכון יש לנו סיכוי מצוין לנטרל, או לפחות לצמצם משמעותית את פגעי הטבע העתידיים. הגיוני אם כך להסתכל על הנושא הכללי הזה כמוכרח להיות במרכז הדיון הציבורי. אולי ההתפתחויות הן לא יומיומיות, אבל הפניית התקציבים והמודעות חייבים להיות נוכחיים ומרכזיים בסדר העדיפויות של כולנו, ולצורך העניין - של המושכים במושכות. צריך לדאוג שהממשלות שלנו ייתייחסו לאתגרים הללו בהלימה הראויה.
כמה עובדות שראוי להזכיר: אסטרואידים פוגעים בכדור הארץ. גדולים מאוד, כמו זה שהשמיד את הדינוזאורים הם נדירים מאוד, אבל ככל הידוע לנו בנקודת הזמן הנוכחית - הם יכולים לפגוע גם מחר בבוקר. אסטרואידים בגדלים קטנים יותר פוגעים בהתאמה לעיתים קרובות יותר ויותר סטטיסטית. אסטרואידים בגודל שבפגיעה ישירה בעיר ישמידו אותה בעוצמה דומה לזו של פצצת אטום פוגעים ככל הנראה בכדור הארץ אחת לפחות ממאה שנה בממוצע. כמובן - בניגוד לפצצות אטום הם לא מכוונים ספציפית לעיר, ומכיוון שרוב שטחי כדור הארץ אינם שטחים עירוניים (ו70% ממנו הם מים בכלל, אבל זו לא בהכרח נחמה שכן פגיעה במים של אסטרואיד היא אחד הטריגרים לצונאמי, שאמנם עוצמתו פחותה מפגיעה ישירה, אולם היקף הפגיעה רחב יותר...) האיום הסטטיסטי מסביר את העובדה שאנחנו לא שומעים אחת למאה שנה על עיר שנחרבה מאסטרואיד.
האסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים היה בגודל של 10 ק"מ. להמחשה אפשר להשוות אותו להר אוורסט - ברגע הפגיעה באדמה צידו המנוגד היה לשבריר קטן של שנייה ההר הגבוה בעולם... אבל מה זה אומר? מה ההשפעה של פגיעה של גוף כזה - בכל זאת, רק 10 ק"מ על כדור הארץ בעל היקף של 42000 ק"מ? ובכן - השפעות מספיק הרסניות כדי לחסל את ממלכת הדינוזאורים מסתבר. עוצמת הפיצוץ חיסלה מיידית כל דבר בטווח של מאות ואף אלפי קילומטרים, גרמה לזעזועים, רעידות אדמה, התפרצויות וולקניות וצונאמי אדירים בכל הפלנטה שלנו, והחומר שהתפזר מהפגיעה הקיף את כל אטמוספרת כדור הארץ - חימם בשלב הראשון את האוויר לחום של תנור אפייה שצלה את בעלי החיים, וכאפטר אפקט חסם את אור השמש במידה רבה מאוד למשך אלפי שנים עד ששקע ובכך חיסל למדיי את הצמחייה (בקנה מידה גלובלי, כן?) ובעצם את שרשרת המזון. גם למי ששרד איכשהו את הבום הראשוני לא בדיוק היו חיים קלים אח"כ. כזכור - ככל הידוע לנו בשלב זה - אסטרואיד בסדר גודל דומה עלול להתנגש בנו מחר בבוקר, ומן הסתם - הוא יגרום לתוצאות דומות. המדענים עוסקים - בתקציב זעום יחסית - במיפוי של האסטרואידים הללו, אבל העבודה רחוקה מסיום. בעיקר אם מתחילים להיזכר שיש גם שביטים או שכאמור - גם אסטרואידים קטנים ובינוניים עלולים לאיים על חלק גדול מאיתנו. אז הנה דוגמא למשהו שאנחנו יכולים להסיק מהסטטיסטיקה ומההיסטוריה שצפוי לקרות, שהגיוני שיקרה לנו, שיש סיכוי שיפגע בכל 1 מאיתנו, ובטח שבחלק כלשהו מהחברה שלנו, והרי אנחנו לא פועלים באופן אישי כאן, אלא דואגים לחברה בכללותה.
דיברנו רק על הסכנה שבאסטרואיד, ועל כך שיש להשקיע בחקר הסכנה, אבל כמובן - יש פיתרונות. כבר הוצעו מספר פתרונות מעניינים מאוד לטיפול באסטרואידים הגדולים וההרסניים ביותר. סביר להניח שחלק מהם יהיו יעילים. אולי פיצוץ שלהם, אולי הסטה שלהם ממסלולם באמצעים שונים כמו מניפולציה על הכבידה או הקרינה שמשפיעות על המסלול ועוד. העניין הוא שיש עוד הרבה מה לעשות גם בטיפול בגדולים שבהם, ועוד יותר - לתת את הדעת גם על הקטנים יותר, שאמנם הרסניים פחות, אבל עדיין הרסניים בקנה מידה של אסון כבד ביותר, ושפגיעתם תכופה הרבה יותר, ולכן גם מאיימת עלינו.
עכשיו - אני לא איזה פרופסור לסטטיסיטקה, אבל הנה ציטוט נחמד - הסיכוי של כל אחד מאיתנו להיפגע מאסטרואיד גדול פי 750 מסיכוייו לזכות בלוטו....

התחלתי בנושא האסטרואידים, והפוסט כבר לא קצר. יש עוד לדון בנושאים האחרים שהזכרתי בתחילתו שכלולים תחת הכותרת. כל אחד מהם בנפרד מאיים עלינו מאוד. לפחות כמו אסטרואיד קטן של פעם במאה...
חייבים בעיניי לתת על זה את הדעת, ולהוביל את החשיבה המערכתית לשים את הדברים הללו במקום בולט מאוד בראש סדר עדיפויותיה
•
מה נסגר עם האנרגיה? עדי זילברברג
Oct 04, 2007 | 20:01


מקורות אנרגיה חלופית רבים ידועים לכולנו ההדיוטות. אנרגיה סולרית כבר מזמן בשימוש, ופיתוחים שנעשים בימינו מבטיחים להביא אותה לניצולת אף גבוהה בהרבה. אנרגיה אטומית משמשת כבר מזמן כשחקנית חשובה בין ספקי האנרגיה שלנו, כנ"ל אנרגיות מים ורוח, ובנוסף יש עוד רעיונות מעניינים ומעודדים רבים ומגוונים – ארובות שרב, אנרגיה מתנועה של אנשים במקומות הומי אדם (הנה רעיון קטן נוסף – אפשר לנצל טכניקה דומה גם מתחת לכבישים כדי להפיק אנרגיה ממכוניות שחולפות על פניהם), אנרגיה מפסולת אורגנית, ועוד רעיונות רבים וטובים.
חלק ניכר מרעיונות אלו כבר מיושם בשטח בקנה מידה זה או אחר, לאורך תקופה זו או אחרת. חלק עדיין רק תיאורטי. המון מהרעיונות - גם אלו הנמצאים בשלבי פיתוח – גם החדשניים לחלוטין, וגם אלו שמשמעותיים עד מהפכניים בתכנוניהם לגבי מקורות אנרגיה שכבר משמשים אותנו, אם בשכלול הקיים, ואם ע"י יצירת דרכים נוספות להפיק אנרגיה משיטות מוכרות. בקיצור – המחקר נראה מבטיח, וכמוהו גם מיזמים רבים שיצאו ושיוצאים אל הפועל.
נכון, לעיתים רבות לא הכל ורוד, והרבה מן הטכניקות המוצעות והמשמשות גורמות לבעיות סביבתיות שונות, אבל הרבה פעמים גם ניתן לפתור את הבעיות. הבטיחות של צ'רנוביל הייתה מוטלת בספק עוד לפני האסון, ואחריו כמובן שנלמדו לקחים, ויש הטוענים שאסון דומה לא יוכל להתרחש עוד לעולם (אם כי העתיד תמיד יפתיע). לוחות סולריים מסוימים מכילים חומרים שעלולים להזיק לסביבה בבקרה לא נכונה, תחנות רוח מכערות לדעת רבים את הנוף, וכן הלאה. יחד עם זאת, ומעבר לכך שלרוב יש הצעות יעילות כיצד להתמודד עם הבעייתיות שצצה בטכניקות השונות, כדאי לשים את החלופות בפרופורציה הנכונה, ולזכור איך אנחנו משלמים על הבחירה הראשונה שלנו שאנחנו מסרבים להיפרד ממנה – שריפת דלק מאובנים. השריפה הזו גורמת לנו לזיהום אוויר שמשפיע על איכות חיינו, ואף על אורך חיינו, כחלק מהשפעה רעה ומקיפה על בריאותינו. למן אלרגיות, ועד למחלות בדרכי הנשימה וכלה בסרטן. הנזק הוא עצום. מעבר לכך – כמה אנחנו אוהבים לנשום אוויר צלול – האם לא היה זה נפלא לו היינו יכולים לנשום אוויר צלול גם בחיינו העירוניים היומיומיים? ולא נשכח שהזיהום, ברמה נמוכה יותר, הרי מחלחל גם לאזורי הטבע הלא מיושבים...
מעבר לכך, כידוע לכולנו, המדענים החוקרים טוענים כבר זמן רב (עם ההסתייגות המתחייבת מטיבן של תיאוריות מדעיות) שהזיהום שנוצר משריפת המאובנים הוא 1 הגורמים המשמעותיים ביותר באפקט החממה שמוביל להתחממות גלובלית. אותה התחממות שיש סיכוי טוב שתאיים באופן ממשי ביותר על ערי החוף בכל כדוה"א – איום שלא יהיה לנו הרבה מה לעשות כנגדו. ערי החוף כוללות כמובן % ניכר ביותר מהערים החשובות ביותר בעולם. וזה עוד לפני שבכלל בחנו את שאר ההשלכות השליליות.
כמובן, החיים מתנהלים ככה שתמיד מוצאים יתרונות במצבים חדשים – אפשר להזכיר את ההתלהבות שמחוללת הפתיחה הצפויה של הנתיבים ליד הקוטב הצפוני, אולם בכל זאת – נראה שכמות הרעות והאסונות שתביא ההתחממות הגלובלית – ואנחנו כבר חווים חלק מההשלכות, היא מצערת עד מאוד בלשון המעטה, ונוגדת את רוב האינטרסים שלנו כיצורי אנוש.
העניין הוא כמובן שיש מה לעשות. המשחק המניע את הבחירה שלנו להמשיך לשרוף פחם ונפט וחבריהם הוא בחירה של כניעה של הממשלות לנוחות של ענקי האנרגיה בשוק. אבל אולי זה יותר נוח לכאורה להם ולנו לא לשנות, אבל זה בטח לא תואם את האינטרס הארוך טווח, שכאמור כבר מגיע ממש לפתחנו. גם מבחינה כלכלית לטווח הארוך נעשה עימנו חסד אם נעבור לדרכים ידידותיות לסביבה להפקת אנרגיה, למרות ההשקעה הראשונית.
למרבה השמחה, הנושא צובר תאוצה, אבל למרבה הדאגה - רבים סוברים שייתכן שאיחרנו את המועד. כך או כך – עלינו להשתדל לזרז את התהליכים הרצויים, ולהשקיע את מרצנו בהיערכות מערכתית להתמודדות עם הבעיות – הרבה מוטל על הכף! המון, למעשה.
ולמה זה פוליטי? – כי הממשלות הן אלו שיש להם את הכוח להכתיב את השינויים הללו. השלטון הוא זה שצריך ויכול לחוקק חוקים, להטיל הגבלות, לתמוך במחקר ופיתוח, לתת תמריצים ומענקים, וכן הלאה. בסופו של דבר – אנחנו בדמוקרטיה, וגם אם ימצאו אינטרסנטים בעלי כוח שלא אכפת להם מכל האמור לעיל מתוך אילושהן טובות הנאה צרות ואישיות, הרי שהשלטון מצוי בידי העם, ואם זה מה שטוב לכולנו, אנחנו צריכים לבחור מייצגים שיפעלו לשם כך, ושהנושא יעמוד אי שם בראש האג'נדה.



•
אפשר גם אחרת orguy
Oct 16, 2007 | 10:00


עדי שלום
התרשמתי מרצונך לשנות. אבל זה משותף להרבה מאוד אנשים בעת הזו.
אני חושב שצריך למקד את הפעילות והתכנים לדבר האמיתי.
הבעיה שלנו היא לא פוליטיקאי כזה או אחר. הבעיה שלנו היא השיטה שבה מתנהלים הדברים במדינה. זה כולל את שיטת הבחירות, את התנהלות המגזר הציבורי ועוד. גם דרך הפעולה לטעמי אינה בהקמת מפלגה. צריך קודם לארגן את התמיכה ברעיון של השינוי ובסופו של תהליך להקים מפלגה. השינוי צריך לבוא מלמטה. זו צריכה להיות פעילות עממית גרידא.
מתוקף תפקידי, יש לי מידע רב על התנהלות המערכת הפוליטית והמגזר הציבורי. אני אשמח אם תבקר בבלוג הקטן שלי לפי הקישור המצורף. יש בו לטעמי תכנים מעניינים ורלבנטים היכולים לשמש כבסיס לאידיאליסטים כמונו הרוצים להביא שינוי באופן יזום.
לצערי המצב הרבה יותר קשה ממה שהאזרח מודע לו.
אשמח לתגובות ושיתוף פעולה
http://orguy.blogli.co.il//
•
שלום אורגיא עדי זילברברג
Oct 17, 2007 | 10:24


נכנסתי לבלוג שלך, וקראתי את שלושת הפוסטים שיש שם כרגע (אני אקרא גם את המסביב בהזדמנות קרובה).
באופן כללי למיטב התרשמותי אתה מציין את חוסר היעילות שמאפיינת את המערכת הקיימת, את הרשלנות, הבזבזנות וחוסר המעש. בקיצור - את הצורה חסרת האחריות המערכתית שבה המדינה מתנהלת, שנובעת משילוב של חוסר הוראות טובות מלמעלה (נבחרינו) והקטנת ראש, חובבנות וזלזול בדרגי הביניים והדרגים הנמוכים יותר. אתה גם מציע להתארגן מלמטה ולהציע אלטרנטיבה.
בעצם, אני מציע דברים דומים. אני מציע כאן פלטפורמה נוספת כדי לזהות בעיות, להעלות פתרונות ולבסס אידיאולוגיות מנחות; כמו כן אני מציע כאן פלטפורמה ליצירת גוף בעל השפעה שתהיה לו את היכולת לבצע את השינויים הנחוצים בפועל


•
הקמת מפלגה בשלב זה-טעות orguy
Oct 20, 2007 | 09:14


צריך גרעין מייסד לקראת הקמת עמותה שתפעל למען הרעיון ורק כשתבשיל פעילותה היא תהפוך למפלגה.
הטענה שלי (שמבוססת על עובדות ולא הגיגים או תקשורת) היא צריך לבצע 4 דברים מרכזיים:
1. יצירת גוף פוליטי חדש, נקי ומספיק חזק כדי לבצע שינויים.
2. לשנות את שיטת הבחירות
3. לנקות את המגזר הציבורי מבעלי התפקידים הלא ראויים
4. ליצור מנגנונים להגברת יעילות ונקיון הכפים של המערכת הציבורית והפוליטית.

כשאלה יתקיימו אז בתפקידים השונים בכל הרמות יהיו את האנשים הנכונים שיבצעו את הדברים לטובת האינטרס הציבורי. אז ישתפרו חיינו בבבטחון, בכבישים, בבריאות, בחינוך וכו'...
אין פה שאלה של תקציב או סדרי עדיפויות. גם אם הכסף מגיע למשרדי הממשלה הרי שהוא מבוזבז על עבודה לא רצינית ותשומות מיותרות שאף אחד לא צריך. העובדים במשרדי הממשלה לא רוצים רפורמות ובסיוע ההסתדרות עוצרים כל צעד טוב של התיעלות.
אם רוצים להוציא את זה לפועל אז צריך להתארגן בפגישות וכינוסים על מנת לקבוע את גרעין המייסדים ודרך הפעולה. הפלטפורמה נחמדה אבל לא מספיקה בשביל להתחיל באופן מעשי את השינוי המהותי.
•
ייתכן שאתה צודק עדי זילברברג
Oct 20, 2007 | 18:45


הרעיון שלי בחיתוליו. מצד שני - גם אתה עוד לא נורא מבוסס בתהליך.
יש את העניין הקטן הזה של אידיאולוגיה, או במילים אחרות - תוכן השינוי. אנחנו שנינו מסכימים שאיך שהמדינה הזו מתנהלת זה אסון - חוסר מקצועיות + חוסר ערכיות. השאלה היא גם מה היעדים שאנחנו רוצים להשיג בניהול תקין ונכון שלה. האם גם שם אנחנו מסכימים?
בכל מקרה- אני אמשיך לפתח, ואתה יותר ממוזמן להצטרף. אני גם אשמח להמשיך לעקוב אחריך מדי פעם, ומי יודע - אולי אצטרף אליך או שנאחד כוחות אם תהיה התאמה.


•
קלקלה עדי זילברברג
Jul 05, 2007 | 08:06


אני לא כלכלן. לא מבין במיוחד בשוק ההון, לא מתמצא בתיאוריות כלכליות, בקושי יודע משמעות של כמה מושגים בסיסיים. אבל. אני כן רואה כמה דברים שגורמים לי לחוש שהמשחק הזה לא עובד לטובתנו, או לפחות שהוא צריך שיפורים רציניים, או אולי לפחות אופציות אלטרנטיביות מקובלות יותר.
לא ייתכן למשל שיש שפע עצום שנזרק לפח בעוד אנשים אחרים הנאנקים ומשוועים לו נאלצים להמשיך לסבול מחוסר.
לא ייתכן שלמי שמשחק נגד החוקים לא נקרא גנב גם אם התנהלותו מסיבה נזק גדול מליוני מונים להמונים מאשר אותו מסכן שלוקח לו פת לחם בלי רשות.
לא ייתכן שניתן כוח להתנהל בצורה שפוגעת בנו רק בזכות היותה של ההתנהלות מעוגנת בריפוד ממון.
לא יכול להיות שנכריח אנשים להשתעבד לכורח נורמטיבי להתאמלל בעבודה רק כדי לא להימעך טוטאלית.

כסף הוא לא מוטיבציה יחידה לעשות דברים. קפיטליזם לא בהכרח מיטיב עמנו

לאנשים מגיע ליהנות מהשפע. יש מספיק שפע לכולם.
לאנשים מגיע לשמוח במעשיהם, להרגיש בעלי תכלית וסיפוק.
אסור לתת להון להכתיב אינטרס ציבורי.
זוהי כלכלתי בראשי פרקים
•
אוטופיה כלכלית עדי זילברברג
Jan 20, 2008 | 17:35


איך להפוך את הקלקלה לכלכלה זו שאלה טובה. אבל צריך להתחיל מליצור חזון ולהצביע על הבעיות.
החזון שלי הוא של הנאה מהשפע, בחירות שמונעות ע"י אינטרסים לא כלכליים, ועבודה לא משעבדת.
הנאה מהשפע משמעה רווחה לכולם במידת האפשר. כלומר, להתחיל מלדאוג שכל אדם יוכל להתקיים בכבוד. כל מי שלא מסוגל לתרום בכלל, או שכבר תרם בודאות די והותר ראוי לחיים בכבוד. האמירה הזו מכוונת לדוגמה לגבי קבוצות כגון נכים וזקנים. הקיצוניות שבה אנו נמצאים כיום היא שלא רק שאלו נאנקים, אלא שגם אנשים עובדים לא משתכרים מספיק בכדי לחיות בכבוד.
יש דברים שצריכים להנתן אם כן לכל אזרח (ודאי כזה שאינו "פרזיט", ובנקודה זו ניגע בהמשך בדיון על עבודה לא משעבדת). דיור צנוע לכל הפחות, מזון, טיפול רפואי, תקציב מספק לביגוד, גישה לתקשורת (כולל סלולרי ואינטרנט), ואפילו צריכת תרבות ו/או הנאות נוספות. גם ברמה הכי נמוכה עדייין צריך להשאיר לבנאדם אקסטרה שאותה הוא יוכל לנהל כראות עיניו (לדוגמא - לקנות מתנות לקרוביו מדי פעם)
לגבי ההשתעבדות לעבודה. מן הראוי שאדם עובד לא יהיה משול לעבד. אדם צריך לעבוד במה שמעניין אותו, אבל גם אם לא - מחוסר ברירה פרטי או חברתי - צריך להקפיד שעבודתו לא תהיה שוחקת, ושלא תשתלט על חייו בלי להותיר לו ברירה אחרת. כיום רבים מאיתנו נמצאים במרוץ מטורף להצליח לשלם את החשבונות, שלא יזרקו אותנו לרחוב במקרה הגרוע, או לנסות לשמור על רמת רווחה בסיסית במקרה הרע או קצת פחות בסיסית במקרה הקצת פחות רע. זה צריך להשתנות. באנו לחיים האלה כדי להנות מהם. זה אפשרי בימנו, אם רק ניטיב לחלק את המשאבים ולחשב נכון את התרומה שכל אינדבדואל צריך להרים לשם כך - לעיתים מן הסתם גם נגד אהבתו או תחושת התכלית והשליחות שלו. בכל זאת - אוטופיה, אבל ריאליסטית...
לגבי הבחירות המונעות מאינטרסים לא כלכליים - יש פן חברתי מאוד נרחב לכך. כיום כמעט כל צעד שאנשים מציעים לשיפור איכות חיינו מייד נכנס לדיון תקציבי משתק (דיון ענייני כמובן שצריך), וגרוע מכך - יש לו אופוזיציה ע"י קבוצת אינטרסנטים בעלי הון שלא מעניינת אותם טובת הכלל במקרים רבים. זה חייב להשתנות. דוגמאות לא חסר. מעבר לזה - נדמה שבמקרים רבים גם אין נזק כלכלי לחברה מלקיחת בחירות אלטרנטיבית, אולם כיום הלחץ הכלכלי הפרטי גדול מדיי.
אפשר ודחוף להרים פרויקטים רחבי היקף רבים. ליצור לעצמנו את ההגנות מאיומים הקיימים עלינו, להמשיך לחקור ולפתח למען שיפור ההווה והעתיד. אם נעלים את השיקול הכלכלי, ובטח שאת הלחץ האינטרסנטי הכלכלי הרי סביר שנוכל לבחור להשקיע את מרצנו טוב יותר.

אז איך עושים את זה? ברמה הפרטית כדאי לכל אחד מאיתנו לשקול את הבחירות שהוא עושה בחייו. למה הוא תורם, מה הוא מרוויח, והאם הוא מרגיש שהוא פועל על פי מצפונו, ואם לא - מה הוא יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
ברמה הלאומית - צריך להנהיג קו שיקח את ההחלטות שטובות לאזרחים ולא לאנשים פרטיים מסויימים. כמו כן צריך לתת עדיפות להפנות תקציבים לרווחה לעשירונים התחתונים, ולבנות את מערכת התעסוקה כך שלא יהיה אפשר יותר לשעבד את העם, לדוגמא על ידי חוקי עבודה שיכתיבו רווחה לעובד. כמו כן יש לבדוק היכן נחוצים משאבים אנושיים לפרוייקטים לטובת הכלל, ולתכנן אפשרויות ומסלולי תרומה לאזרחים שעוד לא מצאו את מקומם בעבודה למען הכלל.
בסופו של יום, נראה לי שרצוי ואפשר בהחלט להפוך סדרי עולם בנושא. הכלכלה התקלקלה והשתלטה על חיינו. החלטה שלנו לטפל גם בנושא המרכזי הזה.
°
ב ד י ו ק . citruslove12
Jun 15, 2008 | 22:08


•
מידע אמין עדי זילברברג
Mar 16, 2008 | 12:32


על מנת לבסס את ההחלטות שלנו, את סדרי העדיפויות, ואפילו את הלך המחשבה, עלינו להשתדל להסתמך על מידע אמין. אמת פשוטה זו נראית כנוגדת את התרבות שבה אנו חיים. המדע למשל, הוא בסה"כ גישה לחיפוש האמת. מכיוון שהאמת היא דבר מאוד מורכב ומסועף, כך גם המדע. מכך יוצא שקשה מאוד למדע למצוא עבורנו תשובות אמינות לשאלות שונות בתחומי חיינו. לא רק זאת, אלא שגם העברת הנתונים והמסקנות לידיעת הציבור הרחב היא משימה לא פשוטה כלל. לכשל זה אחראים לא רק המדענים, שמתקשים להעביר לציבור הרחב את רוח עבודתם, את הקושי הכרוך בה, את ההסתייגויות וכו' - כל זאת בהנחה שהם עצמם בעלי יושרה פנימית, שהרי הקושי מתחיל כאמור כבר בבניית תזות, איסוף נתונים, עריכת ניסויים, העלאת השערות, הסקת מסקנות וכן הלאה - אלא גם הגופים שבפניהם הם נותנים דין וחשבון, ושאמונים על העברת המידע הלאה. גופים אלו כוללים גם אינטרסנטים שלא בוחלים בעיוות הצגת הנושאים ואף העלמה מכוונת שלהם, וכמו כן גם אנשי תקשורת שסובלים לרוב מחוסר הבנה מעמיקה של נשוא הכתבה שלהם במקרה הטוב, ושיקולי ספינולוגיה זרים במקרה הרע.
כמובן, לא רק מדע טהור סובל מתחלואים אלה, אלא בכלל - נדמה שלהשיג מידע מהימן עבור כל תחום בחיינו הוא מעין משימה בלתי אפשרית, ואנו נידונים לספקנות ותחושת חוסר אונים.

למען האמת - אין לי פתרון חד ופשוט לבעייה הזאת. גם כאן הפתרון הוא חוצה תחומים, וקשור בעיקר בשינוי גישה כללי מצד החברה, אך גם מדובר בדבר שהרשויות יכולות לנסות לכוון ולהכתיב. יצירה של מקורות מידע אמינים ומפורטים, הכוללים תקצירים נהירים ומספקים כחלק מרשות מתאימה. פיקוח על רמת העיתונאות, ובכלל - הנגשה של מידע לא מסולף לציבור זו חובה חוצת תחומים. כמו כן, חינוך, כבר בבתי הספר אולי, לדרך מציאת מידע והתייחסות נכונה אליו נראה לי כחיוני. בנוסף עלינו למנוע שחיתות, ולשמור ככל האפשר על פשטות. מכל מקום - עלינו לעודד ערכים של חתירה לאמת והבנה. דבר זה ישמש לנו יסוד בריא יותר להתנהלותנו.




•
אומנם למפלגה אבל אני לא בעינייני... גלעד בן-זקן [מצורף קובץ JPG]
Mar 29, 2008 | 19:35


פוליטיקה אז סתם משהו נוסטלגי שצילמתי לפני כמה שנים.
•
התקוונתי לקישור ליו-טיוב גלעד בן-זקן
Mar 29, 2008 | 19:36


התכוונתי לקישור הזה שלא הצליח לי משום מה

•
ראיתי. חמוד ההסטוריה הזו:) עדי זילברברג
Apr 09, 2008 | 18:00


רק כדי לעשות סדר - עקרונית זה הרבה יותר מתאים לדף הקישורים. יש כזה באתר. באמת. כולם מוזמנים להוסיף שם קישורים כמיטב הבנתם בתגובות:)
בכל אופן - מגניב.
תודה


•
חוק - קווים כלליים לחתירה עדי זילברברג
Apr 20, 2008 | 16:39



בעיני רבים חוק הוא המלצה. יש גם כאלו הרואים בו דבר קדוש, אך להרבה מאיתנו הוא סוג של משחק. לעבור על החוק לעיתים משתלם מאוד, וכן – לעיתים נתפסים וחוטפים עונש, שבמקרים מסוימים עשוי להיות כבד. עם גישה כזו הרי שהחוק, או הבחירה לציית לו, הם למעשה סוג של הימור. בנוסף – רבים מאיתנו עוברים על חוקים אף בדרך אגב ומבלי להיות מודעים לכך במיוחד. יחד עם זאת, בבסיס התפיסה הרווחת לגבי החוק ישנה גם יראת כבוד. מכיוון שהחוקים נועדו להיטיב עימנו, הרי שכדאי לשמר את יראת הכבוד הזו, וכך להרחיב את רצון שיתוף הפעולה עם החוק.
לשם כך יש לוודא שהחוקים השונים הם הוגנים והגיוניים, שומרים על שיווי משקל וצדק הנראה לעין כשהם באים לאזן בין טובת פרט או קבוצה לכלל, ומהצד השני – גם שיהיה סיכוי לאכוף אותם, וכמו כן – שנראה דוגמא טובה של שמירת חוק וכבוד לחוק מהמחוקקים ומהממונים על אכיפת החוקים.
חוקים שהם שרירותיים מדיי צריכים לעוף. כנ"ל חוקים שפוגעים בפרט ללא צורך. וודאי שגם חוקים שההיגיון שלהם לא רק שלא ברור, אלא נדמה שהעובדות והמחקר סותרים את הגיונו.
חוקים צריכים לעבור עבודת מחקר ושטח, שבהם נשקלים היטב דעות שונות אל מול עובדות. חוקים גם צריכים לשמור על חופש הפרט ועל עקרון של חייה ותן לחיות.

בסופו של יום, הרי משלל החוקים הקיימים כיום, נדיר מאוד למצוא אדם שאינו עובר על חוקים אלו או אחרים, אולם ע"מ לתת את התואר עבריין, הנושא עימו קלון, למאן דהוא, הרי שעל החוקים להיות מוסריים ככל האפשר, ובנוסף לכך – אל לנו לטבוע בים של חוקים ארכאיים או מיותרים.
°
מסכים לחלוטין. citruslove12
Jun 15, 2008 | 21:50


•
לכבוד שנה - מאמר חוצני עדי זילברברג
Apr 24, 2008 | 00:08


שנה חלפה לה לאתר, וכך גם לפורום.
לכבוד העניין פרסמתי באתר סקופ כתבה, המציגה את הרעיון, וגם דנה בכמה שאלות קונקרטיות על המצע והמועמדות.
הרי הלינק: http://www.scoop.co.il/article.html?id=16460


•
מי במפלגה בעצם? אתם בפנים? הצטרפו עדי זילברברג
Jan 30, 2008 | 11:15


נכון לשעת כתיבת שורות אלו לא רק שלמפלגה אין שם - היא גם מונה רק אותי. כמו שכתבתי כבר באחד הפוסטים הראשונים כאן בפורום - גם לו הייתי מליונר זה לא היה עושה אותי מפלגה. על פי החוק מפלגה צריכה למנות לכל הפחות מאה איש. אגב - כן, יש כאן גם עניין כספי - צריך לשלם כ80000 ש"ח לרישום חוקי של המפלגה. חלקי 100 אגב - לו זה יתחלק בצורה שוויונית - זה יוצא כ800 ש"ח לחבר מפלגה. לא השקעה גדולה על מנת להביא את השינוי. אפילו לא במונחים של (סוג של) עני כמוני. מכל מקום - כדי שנהיה מפלגה - אני זה לא מספיק.
הקריאה לשינוי עולה ועולה ב"רחוב". רבים מייחלים לדרך טובה יותר. אני מציע בזאת את הדרך שלי. אני בטח לא היוזמה היחידה, אבל אתם מוזמנים לבדוק את הרעיונות שאני מפזר כאן, את האידיאולוגיה המנחה אותי, את ההצעות למצע שאני בונה, ולהצטרף למאמץ. אם נתחיל לגלגל את הרעיון יותר ברצינות - וואללה, יש לנו סיכוי. אם לא - וול, אני מניח שלפחות הפובליציסטיות שאני נוקט בה יש לה ערך. בכל אופן - הגיע הזמן להתחיל לנסות לבנות את זה. אז יאללה, גלו יוזמה, גלו מעורבות. הפיחו רוח חיים בפורום הזה, הפיצו את המסר, ובתור התחלה - בואו ושרשרו כאן שאתם מוכנים להיות חברים במפלגה. הפלטפורמה הראשונית מונחת כאן. הרעיונות בקווי מתאר גם. עכשיו צריך לגדול לפחות פי מאה כדי שהפורום יוכל לעבור לשלב הבא בהקמת המפלגה, ולהתקדם בדרך הזאת להשפיע על עולמנו בכיוונים המפורטים כאן. לו לשרשור זה יהיו 100 מגיבים חיוביים לפחות - אפשר להגיד ששיחקנו אותה, ואפשר לומר שהרעיון קורם עור וגידים. אני מצידי ממשיך להפיץ את הרעיונות, וממשיך לפתח ולפרסם אותם. אבל אם אתם רוצים שנעבור שלב - עכשיו זה תלוי גם בכם.
ממתין
•
אמנם, ההודעה הזאת היא מינואר, citruslove12
Jun 15, 2008 | 22:06


עכשיו כבר יוני וזוהי, מסתמא, התגובה הראשונה - אולם, בכל מקרה - אני בפנים. מתחייב להביא הרבה אנרגיות פעילותיות, בתוספת להט אידיאולוגי טוב.

צריך פשוט להעמיד דוכן באיזה מקום....ולהתחיל לאסוף אנשים. בנובמבר הבחירות? אז יש זמן, אם נתחיל כעת...

והמספר 80,000, הוא דווקא מדד טוב. למה כוונתי. נניח, שאנו מוצאים תומכים בכל יישוב בינוני עד גדול, כל אחד מעמיד דוכן ומבקש, מכל תומך/כת פוטנציאלי/ת, שקל אחד. כמובן, אפשר יותר - אבל, גם שקל יהיה אחלה.

במצב הכלכלי כיום, ממילא, לרבים וטובים, לא תהיה אפשרות, לתרום יותר.

כעת, הנקודה שלי היא, שאם אין אפילו 80,000 איש, המוכנים לשים שקל אחד בקופה - מהו הסיכוי, שיהיו מוכנים לשים פתקנו בקלפי, ביום-פקודה?

וזהו, הרי, המינימום, לאחוז-החסימה...

כך, שזה דווקא מדד שימושי, בסופו של חשבון. וגם אם נתקרב לסכום, בוודאי נוכל להשלימו. אבל, אם לא נתקרב אפילו - אז במקום לרוץ ולא להיכנס, נתארגן כתנועה, נצבור תומכים, ישמעו עלינו - ואז, בפעם הבאה (בתקווה, כמובן, שתהיה כזאת)...
•
רעיון לא רע בכלל עדי זילברברג
Jun 15, 2008 | 22:19


אגב יש עוד איזה שניים שלושה אנשים שעקרונית בפנים. נשאר לגייס עוד 79995-6 בלבד
•
אחלה! אז כל מה שצריך citruslove12
Jun 16, 2008 | 08:26


הוא לשבת יחד, לתכנן, להעמיד דוכנים - וברגע, שיש עוד בערך חמישה~שישה שמות, של אנשים מעוניינים - לקיים מפגש ראשון, באחד הבתים...

מאמר שכתבתי פעם בנושא. http://www.articles.co.il/article.php?id=17695
•
נשמע שאתה הרבה יותר בעניין ממני:) עדי זילברברג
Jun 16, 2008 | 12:16


ככה זה כשיש ניסיון...
תמהתי באמת כשהצעת את הרעיון אם חשבת על דברים כמו רשיון מהעירייה וכאלה, אבל כשקראתי את המאמר הבנתי שאכן.
אשמח לקרוא עוד מאמרים רלוונטים שלך (או סתם משהו שלך שנראה לך שיעניין אותי)
•
בכיף....בעיקרון, כל מה שיש לי citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:23


שיכול להיות רלוונטי, או שפרסמתי כבר שם, או בבלוגי ב"דה-מרקר" - או (לפעמים פרסום מחודש) כאן, כעת.
•
והקישור לבלוג ההוא citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:24


http://cafe.themarker.com/view.php?u=157163



•
צריך להקים מפלגה עדי זילברברג
Jun 04, 2008 | 11:04


כעת יש שוב ריח בחירות באוויר. נדמה שהוא חזק יותר מכל מה שהיה עד כה בכנסת זו. כל המפלגות הגדולות, כולל מפלגת השלטון, מלחששות או צועקות בחירות אולי אפילו השנה. אולי זו הישורת האחרונה שלנו? הצ'אנס האחרון להתארגן לפני שיהיה מאוחר מדיי.
מה האלטרנטיבה השלטונית שלה אנחנו מייחלים. איזו מפלגה, איזה מנהיג, נראים על המכ"ם כראויים?

בתקופה של הממשלה הנוכחית יש כמה וכמה דברים/מעשים/מדינויות הראויים לביקורת . מלחמת לבנון השנייה – דוגמה בולטת. ראשית כל – היה צריך להתכונן מבעוד מועד לרקטות שצבר האויב. הפתרונות הטכנולוגיים של מערכת הלייזר או התותח נגד טילים קצרי טווח היו מזמן צריכים להיות מיושמים כאן, גם אם הם לא מושלמים. כנ"ל פיקוד עורף מתפקד או מקלטים מתוחזקים. מעבר לכך, הכוננות בגבול הצפון, במיוחד לאור חטיפתו של גלעד שליט זמן קצר לפני כן, הייתה צריכה להיות טובה יותר. האירועים הללו לא היו צריכים להתרחש מלכתחילה. אולם, משהתרחשו, ומשהתברר מה גודל המחדל, מה היה צריך לעשות? לטעמי הנמכת גובה הלהבות, חתירה למשא ומתן, ויתורים וכיו"ב הם תמיד הדרך המועדפת, תוך כדי הפקת לקחים. נבחרה דרך הפוכה, אם לא ב180 מעלות, הרי שבהחלט בכיוון. הסלמה, הסלמה ועוד הסלמה. המדיניות לא עבדה. אולי היה בה איזשהו הגיון, ואולי לא – איני יודע את הפרטים המדיניים, וגם לא את הצבאיים. רובם מעורפלים בכוונה, ובכל מקרה – זה לא תחום המחקר שלי, אבל לאור התוצאות העלובות מחד, והאידיאולוגיה השגויה שהייתה פטרונית לכל זה, נראה שהיה צריך להתנהל אחרת.
אחד הדברים החשובים שהופקו מן המלחמה היה הלקח כי צה"ל צריך להיות מקצועי הרבה יותר, וכי המחדלים בו מושרשים עמוק. דיברו הרבה על תהליך תיקון מקיף. האומנם חל שינוי מספק? ימים יגידו, אולי. נקווה שהם לא יצטרכו, ושהדיפלומטיות של ראשי המדינה, בין אם נהיה אלו אנו, במה שנראה כיום כחזון כמעט לא מציאותי, ובין אם אחרים, תמנע מרובם של התיקונים האלו את הצורך להתבטא.
עזה היא כמובן ברוך גם כן. גם שם ישראל אחראית להסלמה, מתוך תקווה לשבור את רצון האוכלוסייה וההנהגה שם בכוח. עד עכשיו ללא תוצאות. אפשר כבר לומר שהמדיניות שגויה? שוב – אפשר לנסות להפעיל יותר כוח. אולי זה יעבוד, אולי לא. בהתחשב בכך שבנתיב הזה יהיו כרוכים בוודאות נפגעים רבים מאוד והרס רב, גם בצד הישראלי, ובוודאי בצד הפלסטיני, אני מתנגד. אפשר לנסות להגיע להסדרי ביניים, ואז להמשיך ולהתקדם לעבר שלום, ובמקביל כמובן לפתח את מערכות ההגנה שלנו, את המודיעין, וכן הלאה.
ואיראן? ובכן – צר לי לומר, אבל גם כאן כדאי קודם כל לנסות ולהתקרב אליה. בדיבורים. להבין מה היא רוצה. לנסות לנטרל כל סיבה, ובוודאי סיבה מוצדקת לכאורה, לרטוריקה שלה כלפינו. בכל מקרה – לא לתקוף בצורה אווילית שעלולה להוביל למלחמת גוג ומגוג. צריכות להיות דרכים הרבה יותר יצירתיות ודיסקרטיות לנטרל את האיום הצבאי שלה. להבריח איזושהי פצצה קטנה לתוך כור, נגיד באמצעות רובוט זבוב. בכלל – כל הדברים האלו של המדע הבדיוני אני מקווה שכבר קיימים בארסנל שלנו, גם אם לא מדברים עליהם. אחרי הכל – יש להם בסיס מדעי מוצק, ואם הם לא קיימים – בעיניי זה מחדל שהייתי מתחיל לשנות מייד. בכל אופן – אפשר גם בדרך קצת יותר פרוזאית, ועדיין עמומה. למשל – להפציץ באמצעות צוללת, כך שלא יהיה על זה חותם ישראלי מובהק. בכל אופן – זה רק בנקודת האל חזור כמובן, ואם אכן יש לנו ניתוח מהימן שזה קריטי לקיומנו. לשם כך כמובן שיש להקצות משאבים ומקצוענות רבים.

מכל מקום – אלו היו הזמנות לדיון בנושאים הביטחוניים, אבל אל לנו לשכוח אף לרגע שניצבים בפנינו לא מעט איומים חמורים אחרים. לקראת רעידת אדמה שצפויה כאן בבטחה למשל, צריך לעשות מהלכים רחבים של התכוננות. יש לחזק מבנים ולתרגל את הציבור מה לעשות בעת חירום. רעידת אדמה חזקה עשויה באופן הכי ריאלי בעולם להתרחש כאן עוד דקה, וכמו שהמצב היום – יהיו לכך השלכות קטסטרופליות על מספר הנפגעים בנפש והנזק לרכוש. המדינה תהיה אזור אסון. יש עוד כמה וכמה אירועי טבע שצריך להתכונן אליהם, החל מצונאמי, ועד פגיעת אסטרואיד.
כמו כן, יש לנהל את משאבי הטבע בחוכמה. מה שקורה במשק המים הוא חרפה, וגם בה מקופל איום קיומי. ישראל יכלה לפתור את המשבר כבר מזמן באמצעות התפלה, אגירת מי גשמים, חסכון ושינוי סדרי עדיפויות בהקצאת מים ועוד. כל 1 לחוד, ושילוב של כולם, היה עושה את המלאכה. חייבים לטפל בזה כבר!
בתחומי הפקת האנרגיה צריך גם כן להיכנס חזק. יש המון אופציות לאנרגיה חלופית מחד, ומצד שני – חינוך לחיסכון, בחירה בצרכני אנרגיה יעילים, ניתוב חכם של האנרגיה הקיימת, וכמו במקרה המים – גם כאן אפשר לומר – כל 1 מהם, או שילובם, יכולים לפתור לנו את משבר האנרגיה. לכלות את מרבצי הנפט, הפחם והגז בעולם, תוך יצירת זיהום אוויר ואפקט חממה הם הדרך הכי פחות הגיונית, וככל הנראה, ע"ס כמעט קונצנזוס בקרב המדענים ולאורו, מזיקה באופן קטסטרופלי (כן, שוב המילה הזו) ובלתי הפיך, שבה יכולנו לבחור לצורך הפקת האנרגיה הדרושה לנו, אבל לאור המודעות הצפה לנושא, חובה עלינו לשנות את דרכנו.

לצד כל הטיפול באיומים הקיומיים הללו, יש לבנות כאן את התשתית לחיים תרבותיים. החל מחינוך, שהוא בתורו המשאב החשוב ביותר כדי לאפשר לנו להתמודד עם כל האמור לעיל, דרך תרבות בשני מובניה, כדי שיהיה כאן נעים וכיף לחיות, דרך תחבורה, רווחה, ועוד נושאים שכבר נגעתי בהם כאן בפורום. יש כ"כ הרבה מה לעשות, וכ"כ מעט אנשים בשלטון, או כאלה שמתיימרים להיות בשלטון, שעושים את מה שצריך. צריך לזכור שהמצב המתואר לעיל אינו תוצאה של ממשלת אולמרט בלבד, אלא לכל הממשלות שהיו לפניה הייתה תרומה לכך שהדברים נראים כמו שהם נראים.

אין כיף גדול בלהיות בתפקיד השלטון, בטח לא בצורה ישרה ואחראית. המציאות במילא תפתיע, והאדם קטן מכדי להתמודד עימה ב99.99% מהמקרים. אז מה? נשקע בייאוש, או שננסה לעזור לעצמנו?
אלוהים, כך אומרים, עוזר למי שעוזר לעצמו. גם בלי להאמין באלוהים, אני מאמץ את המסקנה שבאמרה. ואתם?
אני עדיין כאן. אפשר לגלגל את העסק הזה של המפלגה שלנו. זה נראה כמו חלומות באספמיה כרגע, אבל ת'כלס – זה אפשרי, וזה תלוי בכם. אני מוכן להנהיג, בדיוק כשם שאני מוכן להשקיע, ואולי בבוא היום לקבל עליי את עולו של תפקיד ממלכתי, ולהתמסר לו כמיטב יכולתי למען כולנו. אבל מפלגה זה לא אדם 1. אני צריך אתכם. אם זה לא יקרה – ניאלץ לבחור במי שאנחנו מוקיעים כיום כלא ראוי, או אף גרוע מכך – נעמוד מן הצד, בשעה שכל חלומותינו עלולים לרדת לטמיון בשל אוזלת ידנו.
•
אני מצטרף. לכבוד יהיה לי לפעול עמך. citruslove12
Jun 15, 2008 | 21:37


היי, אני חדש כאן. זה-עתה נרשמתי. במרוצת ימי-חיי, הספקתי לפעול כבר במר"צ, חד"ש, "עלה ירוק", "שינוי", "הירוקים" ועוד ועוד - ודי נואשתי (ונגעלתי מכולן). בעמדותיי אני שמאלני רדיקאלי (בכל המובנים: מדיני, אדום, ירוק, הפרדת דת ממדינה....הכל), אולם עמדתי לחזור למר"צ (בנוער שלה התחלתי את דרכי, עם הקמתה ב-1992) - פשוט, כי זה היה או זה, או פתק לבן....יחד עם זאת, מה שכתבת כאן, נראה לי הרבה יותר טוב - ועליך אני יודע, שאני יכול לסמוך.

שנתחיל?
°
נוגע בי שאתה סומך עליי עדי זילברברג
Jun 16, 2008 | 12:18
•
מעבר לכך, שמצעינו דומים מאד citruslove12
Jun 16, 2008 | 12:30


אני זוכר אותך לטובה, הרי.



•
שיר שהוא כעין המנון או תקציר מצע עדי זילברברג
Jan 01, 2008 | 21:58


השבוע התחלתי להפיץ את השיר שלי "בתמציות מקיפה (עולם טוב יותר)" שמסכם את הנושאים שלדעתי זקוקים לטיפול, וגם מכוון לדרכים לפתרון הבעיות השונות. הרעיון בלרכז את הנ"ל לשיר הוא לנסות ולהפיץ את המסר בצורה נוספת, מרוכזת ונגישה. את השיר אפשר למצוא באתר כחלק מהתוכן, כולל קישור בולט בדף הבית. אני עושה מאמצים לפרסם אותו ככל הניתן, ולקיים קשר בינו לבין הפורום.

הרי מילותיו:

בתמציתיות מקיפה

בואו נעשה לנו עולם טוב יותר
לצמצם ת'עוולות והאווילויות אני חותר
נשנה את דרכי התנהלותנו אנשים
בכדי שחיינו יהיו צודקים ומוסריים/חיוביים
נטפח אחריות כבוד ואיכות בקרבינו
זה ייתכן אני מאמין אנו יכולים

את הדת נגדר במקומה
כדבר שבו מוצאים נחמה
היופי והכיף שבאמונה ומנהגים
בלא מיסיונריות וכפייה על אחרים
הדת גרמה למספיק מלחמות
את מרחב השפעתה צריך לשנות
ההיגיון הוא לעיתים חמקמק קר ואכזר
אך חיה ותן לחיות זהו העיקר

מלחמות הן באופן אבסולוטי רע
בואו נבחר במקום מסלול של פשרה
מעבר לכך שההרג איום
הן מאוד מעיבות על חיי היומיום
וכדי להיות צודקים ומוסריים
צריך להיכנס לנעלי אחרים
לראות את העוול שבתוקפנותנו
ולפצות ולהשלים עם שרמסו רגלינו

רבות ממערכותינו זקוקות למהפכה
למשל צבא חינוך בריאות משטרה ותחבורה
בחינוך כיתות קטנות ומורים איכותיים
בבריאות יותר שוויון ויותר רופאים
תחבורה ציבורית שתקל על זיהום אוויר
תפנה לנו זמן ותפחית תאונות להיקף סביר
אבסורדי אך הצבא והמשטרה צריכים להיות פחות אלימים
צריכים להתייעל להחליף מטרות לשנות נשקם ולהיות אנושיים

לאנשים מגיע לחיות עם תכלית לפי בחירתם
לא להשתעבד למוסכמות מלאכותיות של סתם
חופש מיני תועלת בעבודה ואפילו סמים
ולא להיות מערכתית פוגעניים ודורסניים

יש דרכים רבות לתרום לחברה
אפשר לחייב קצת ולעודד הרבה ולהלחם בשררה
איפה שמציק קצת ואף מיותר
להרפות ממחויבות לעולם מנוכר

גם האיומים שצפויים מהטבע הם גדולים
בין אם בלי קשר אלינו ובין אם עם
יש מה לעשות כדי להתכונן ולמנוע
כדי שפחות אסונות אדירים יוכלו בנו לפגוע

הם מאיימים באופן סטטיסטי אך מוחשי
ומקומם בסדר היום צריך להיות ממשי
כי גם תרחישים בינוניים הם מפחידים
ואפוקליפטיים נדירים הם גם מציאותיים

אז אחר אסטרואידים שצריך להזיז נכון לרגל
מול רעידות אדמה ושיטפונות לבנות נכון ולתרגל
ובכלל להמשיך במחקר ובפיתוח
וליישם כדי שהמשך חיינו יהיה יותר בטוח

את התחממות הפלנטה והפגיעה האקולוגית יש לבלום
עליית הימים בצורות זיהום ורעב זה לא סתם חלום
ואפשרי בהחלט לבחור בהתנהלות חלופית
ובלי לפגוע באיכות חיינו את האיומים להסיט
•
אחלה שיר ואחלה קליפ שבעולם citruslove12
Jun 18, 2008 | 15:57


מה נראה לך, נשים אותו גם בשידורי-התעמולה בבחירות האלה
°
כן:) עדי זילברברג
Jun 21, 2008 | 10:13

22/12/2009 - חוסר חשיבות מטרידה
לעולם לא אשכיל לעשות את הצעד
להסיק מסקנות בבהירות חותכת
נתקל במבט שלא מפורש לי
אך ייזכר

סוג של שירה כך אמרנו
אם לא חריזה אז משקל מתגלגל
רק שאצלי התיבה מוזיקלית
והשיכחון הכרוני לא מקל

ולו הייתי כותב שיר
האם חשיפה הייתה כאן?
כנות נדושה חצי מזוייפת?
ואולי אלם תרבות מזעזע
היקום ממשיך הלאה
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


20/12/2009 - באמת
כתבתי על זה בפרטי, על כל הסוד. אני באמת מצר על כך שאין לי מקום בטוח וניטרלי לכתוב את אשר על לבי, וכתמיד תוהה אם אולי בכל זאת בלוג אנונימי, אבל כבר כתבתי כל כך הרבה פעמים למה לא. האמת צריכה להיות חשופה לאור, אבל אני מתרחק מהאמת, ואולי בעצם מתקרב אליה?
לא טוב להיות קבור. לדעתי, בכלל, אם אין שמחה בחיים, אז מה הם שווים? בשביל להיאבק? - לא.
בכל אופן - ראוי שאצטנע מעט...
בסופו של יום אני כותב בעיקר לעצמי, מסרב להרפות.
יאללה, סוויץ' וללכת למירוץ
(וכן, נחזור לתקן עולם בטח אפילו. או אעלק)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


19/12/2009 - עוד שבבי שיר
משתבח או נהיה פתטי?
האמת חומקת, אך גם מזולזלת
ואולי תמיד היה זה כך
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


18/12/2009 - כתיבה של בוקר שכזה
הנה ההוכחה שזמן פנוי יכול להביא לכתיבת פוסט...
אז הספר שקראתי נגמר, ואני עדיין מתעורר יותר מוקדם כמעט מכל אחד אחר. הבן שלי, שלפעמים מספיק לקום לפניי, נמצא אצל סבא וסבתא, ולא כ"כ מעניין אותי מה שאני מוצא באינטרנט, לא רוצה טלוויזיה או ספר, וגם לעשות דברים בבית זה לא כ"כ רלוונטי (לעשות כלים עושה רעש). לנגן מוקדם מדיי, גם בגלל הרעש, ובמילא - כמה אני יכול לנגן? - רחמנות על הידיים שלי. צריך להכניס אותן לכושר, אבל בזהירות - הן עשו לי צרות הרי...
נשאר לכתוב, או אולי לצייר קצת. בינתיים, כרגע, אני כותב טיפה. אבל על מה? - ובכן, מסתבר שגם סתם לתאר את השגרה זה אפשרי. אישי מדיי אני משתדל הרי לא להיות, ולא להתחבט יותר מדי בפרהסיה. פוליטי אין לי תמיד סבלנות או חשק. סתם פוסט. אולי כדאי שאני אפסיק...
או, שאולי כדאי שמתישהו אני אתחיל לכתוב סיפור בכל זאת? השאלה היא אם זה הפורמט המתאים. מה אתם אומרים? (צחוק גדול מהדהד...)
יאללה, נראה לי נקרא בכל זאת עוד משהו באינטרנט, תוך כדי בליסת ארוחת בוקר (מרגיש קצת שמן מדיי, אך רעב), ואז אולי באמת רישום.
אגב - שמתי לב שאני פחות ופחות יפה. טוב, נו, אולי אף פעם לא הייתי. מצד שני - אני מקבל טונות אהבה.
אגב - שמתי לב שאני שם לב לבחורים יפים. לא בקטע של משיכה, אלא בקטע פרימיטיבי של הערכת איום:)
ושלא יהיו ספקות... אוף, טוב, מסובך להסביר. לא רוצה להיכנס לזה. במילא הבלוג הזה בשבילי. לפחות עד שמישהו ישאל שאלות. אבל אולי כדאי שארחיב בשביל עצמי? שאזכור את עצמי טוב יותר? ובכל מקרה - אני לא אוהב להשאיר דברים חרבנא.
מה שהתכוונתי לומר הוא שבראש שלי אני משתתף באיזו תחרות. אני לא מת על זה, בלשון המעטה. בכל אופן - יופי משחק תפקיד כחימוש. אצל שני המינים. אבל אתם יודעים מה - באמת שאני מרגיש מלוכלך כשאני בכלל מתחיל להתעסק בכגון אלה. עדיף לשתוק, להשתיק, להקטין ולפוגג.
אוף, אבל ככל שאני מנסה להתחמק אני ממשיך להיות מוצף.
ת'כלס, אני זונת צומי מורעבת. כדי לקבל את הסם שלי אני משליכה לעולם מה שאני יכולה.
אבל לפעמים אני איש מהוגן...
או לכל הפחות - זה סיפור המסגרת.
והרי תמיד טענתי שזה מוסרי להוציא את זה החוצה.

חושב על מה שאני מקבל ועל מה שאני נותן או לא, והלב מתרחב ונחמץ לסירוגין.
אבל אני כאן בכלל בקטע החיובי!
(נקווה שהניקוד המלנכולי הוא רק כמו יין ביאנג או משהו)
טוב, די. ארוחת בוקר! נמשיך אולי פעם בפוסט טוב יותר. אני מקווה - אני לא אוהב למחוק, אבל גם לא מרוצה (כרגע - אולי עוד דקה זה ישתנה) ממה שהותרתי פה...
ואיך לחיות נכון? - וואלה, לא יודע
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


16/12/2009 - מכירין
מכירים את זה שברגע שאתם מוציאים משהו, אתם מקבלים עליו פרספקטיבה?
(מכירים את כל הפעמים שאתם בונים על משהו מעין זה וזה לא הולך? - יחי הספונטניות)
ואת כל הדברים הקטנים הללו שאתם סופגים ומיישרים אתכם?

אח, התפיסה הגמישה...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


14/12/2009 - השלמה לזונות רחוב
הסתכלתי רגע אחורה, ונזכרתי שעוד לא כתבתי על החוויות הראשוניות מהמקלט.
ובכן - הייתי שם פעמיים. פעם ראשונה רק דיברתי קצת מסביב, ועשיתי כלים, ובקיצור - עוד לא ממש התערבבתי עם הזונות, אבל כבר הצלחתי לקלוט כמה עליבות שזורה במראה שלהם (תיכף נפתח את זה), אבל בפעם השנייה כבר איישתי עמדת מפתח של מגיש אוכל - מרכז ההתרחשות - וחטפתי דיכאון.

שמעו, אני לא בקטע של לשפוט, אבל הבחורות אשכרה נראות רע. ואני לא מתכוון שהן מכוערות, אלא שהן נראות גמורות כמעט, או בדרך לשם...
אני חושב שזה בעיקר הנרקומניות, לא הזנות, אם ננסה לבודד את האלמנטים, אבל אין ספק ש, לפחות במקרה שלהן, הדברים שזורים מדיי זה בזה כדי לבצע הפרדה.

הקיצר, אני לא ארחיב כרגע - אני לא במצב רוח לתובנות והתפלספויות, וגם לא בטוח שיש לי בשלב הזה דברים חכמים לומר. רק אעדכן שאכן יש לי כוונה לחזור ולהתנדב שם. עד מתי? - לא יודע. או עד שהתובנות שלי יכריעו נגד, או עד שהדיכאון שאחטוף שם יכביד עליי כך שאחליט להימנע ממנו, או סתם מסיבות אחרות.
זהו, בינתיים.
שלכם,
עדי/אני

(יאללה, אולי כדאי שאעדכן קצת ת'אתר אם עוד נשארה לי אנרגייה שיכולה לתרום לזה)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


14/12/2009 - אהלן
"חיי כיום עמוסים למדיי מצד אחד - אני עושה די הרבה בתחום המקצועי - יותר ויותר קונצרטים, מקומות עבודה, קורס וסטאז' מסאז', טיפולים שאני לוקח בעצמי ועוד.
יחד עם זאת, יש לי זמן פנוי, וחופש לעשות בו את מה שאני רוצה.
יש לי המון תוכניות, אבל אין זמן להכל. לפעמים גם לא כוח. בשבועות האחרונים לדוגמא, אני קורא. מה שלא משאיר לי זמן ליצירה, עדכון בלוג וכיו"ב.

דבר שחשוב לציין הוא שאני טיפוס שפעם בכמה שנים חווה תקופה של חודשים ארוכים של דיכאון מעמיק. בתקופה האחרונה היה לי כזה, אך השיא כבר היה מזמן, ועכשיו כבר די אפשר לומר שהגל העכור מאחוריי.

לגבי טיולי הלקטים - מעבר לעובדה שהם פתחו לי צהרים נפלאים גם ברמה האנושית, הרי שהחשיפה לטבעונאות ערערה את סדרי התזונה שלי. אני לא יודע לומר כרגע שהגעתי להכרעה בעניין, וחשוב לציין שמעולם לא הייתה לי כוונה לשנות את תזונתי לטבעונאית, אבל לחוויות משמעותיות יש השפעה מטבע הדברים, ואני קצת מתנדנד בכיוון. מצד שני - אולי לאובדן החשק לבשר שחוויתי, יש יותר קשר לדיכאון...

איך שלא יהיה - אני מצפה לטיול קצת כמו חמצן לנשימה, ומקווה שאעמוד בו בגבורה, והוא יהיה חוויה חיובית עבורי בעיקרה, כפי שהיה בפעמים הקודמות"



אלו כמה מילים שכתבתי לקראת טיול לקטים נוסף שהשתתפתי בו בסופ"ש האחרון.
אנשים אמרו לי בסוף הטיול שהייתי מאוד לא מיני. היה לי מוזר קצת לשמוע את זה - הביצים שלי עוד לא שבקו חיים. אבל אכן - אין לי כוונה מינית, ולכן, בד"כ גם אם יש לי מחשבות מיניות, לא כך זה נקלט. מבולבלים?
אני התבלבלתי עוד יותר מכך ששיקפו לי שאני נראה שליו מאוד. כנראה שהדיכאון אכן עבר... יאללה, מתי עוד אחד?:)
בכל אופן - רציתי להוסיף קצת מהחוויות של אתמול, גם למקרה שמי מהלקטים יקרא, שמוזיקה נשמעה לי יותר הרמונית. עוד דבר מעניין שקרה הוא שהגיעה אליי תלמידה חדשה לכינור - נערה, שעשתה רושם של איכותית ביותר. אמנם, אני שונא לקטלג אנשים, אבל מעבר לכך שהיא עשתה עליי רושם של יפהפיה ונבונה, אהבתי את ההתעניינות הרבה שלה, את היכולות הבסיסיות הטובות שהפגינה, ואפילו את הידיים החמות שלה (כשאני מלמד כינור, ביחוד בהתחלה, אני מכוון את האחיזה כמו שמכוונים בובה - ממש מגע פיזי...), שגם נראו לי נדירות, וגם הזכירו לי מייד שתמיד אומרים לי שהידיים שלי חמות ונעימות (בהקשר למסאז' למשל), ואני תמיד תירצתי את זה שזה בגלל שאני מנגן...

אניווי - יש לי גם סוד חדש. הוא עוד סודי מדיי כדי לשתף בו, או שאולי פשוט חדש מדיי, אבל אני יכול להוסיף שהוא מטריד אותי. לא יודע אם מטריד במובן רע, אבל בכל אופן - משמעותי לי.

טוב, עד כאן להפעם.
שלכם,
אני
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


8/12/2009 - מזניח
מטונף

חושק באסור, מפנטז עליו הרבה
למשל עיגול בתוך עיגול תחום בטבעת מוקף בהילה עם חופש מגרה
אילו צבעים!

אלו סקיצות שיחלחלו בי הלאה אולי עד אבדון

עסוק בלהיות שמח ולשרוד
העצב, הטירוף והמחנה האחר, מתדפקים עליי ברעם בלתי פוסק
ואני מתיימר להמיסם בחיוך
כלום יש לי נשק טוב יותר?
ולמה שארצה להילחם?

זאת שהתעלמתי ממנה מתה
הו, כמה מטאפורי

ואת הדיכאון בשל כל אלה, ואני, רק הגיוני שאניח לו לתבוע מחירו
שלא יעלה על גדותיו, שלא יתפוצץ, אך ללא שינוי?
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


16/11/2009 - כוחות מחודשים
אתמול דמיינתי לעצמי מכונת מין. מין משהו כזה שיחזיק ת'משתתפים בפוזיציות שונות ויניע אותם במהירות לא טבעית. לא שאשתתף אי פעם בהמצאה ממשית של כזה דבר, אבל אולי, אם לרעיון אין תקדים, ואני מתקשה להאמין שכך הדבר, גם אם אולי יש איזה ערך יחודי לעיצוב ולערכים שעומדים בבסיס הרעיון שלי, אז פרסומו יכול להועיל לאנושות. אחרי הכל - מכונה שתספק חוויה חיובית חדשה זה דבר טוב, לא?
וכמובן - עוד לפני שהתפתחה הרציונליזציה, חשבתי לעצמי איפה אני יכול לכתוב על זה. היה קשה לי לכתוב על זה בבלוג כאן (עכשיו זה טבעי משום מה, אבל בד"כ אני יותר חרד למהוגנות הבלוג).
(כמה כיוונים שאני רוצה להמשיך אליהם מכאן: טוויטר, פורנו, התנדבות, חיים)
אתמול אשתי פתחה טוויטר. כבר הרבה זמן שאני נמשך לרעיון, רק לא לגמרי ברור למה. אבל לכו תדעו - אולי זה מתאים לי בול, ויביא את התהילה הנכספת:)
אני יכול לפרסם שם כל מיני קטנות, ואני יכול גם לפרסם שם סיפור בהמשכים. זה יכול להיות מעניין. אולי צריך שני טוויטרים. או אפילו שלושה - אחד למעקב מקצועי.
בכל אופן - בואו נחזור לנושא.
אתמול גם קבעתי לי ראיון להתנדבות במקלט לזונות רחוב. אני תוהה אם יראו בעין יפה תכנון אביזרי מין, או אם ישאלו אותי אם אני נוהג לצפות בפורנו (כן), או ללכת לזונות בעצמי (מעולם לא, ולו מפני שאני נשוי במערכת יחסים מונוגמית מגיל 19).
פורנו לפעמים נראה לי מוגזם. אין ספק שאנשים שנדחפים לקצה מושפעים מכך. אולי לא כולם, אולי לא הררי החובבים או העוסקים בזה לרגע שמי בכלל זוכר את הפרצוף שלהם, אבל אין ספק שמי שחיים את זה. נו, בסדר - ככה זה חיים. לא סתם זנות ופורנוגרפיה הן מילים שמושאלות הרבה כדי לתאר גם מקצועות/סיטואציות אחרות. לפעמים זה נראה שיש שם הנאה, חופש, שחרור וכיו"ב, ולפעמים זה נראה משפיל, פוגעני מסוכן וכיו"ב. אני מניח שזה (החוויה/הקליטה) גם תלוי במקום שבו הצופה נמצא...
לא מכיר שחקניות פורנו (אם כי יצא לי לראות צילומים פרטיים), אבל טיפה כן זונות/חשפניות, וגם - אם כבר הזכרנו את הצד המושפל - היכרות לא מעטה עם עולם הבדס"מ, שבגדול אני תומך בו. אני מכיר את האנשים, מבין את הבחירות, אפילו חושב שיש בזה לא מעט דברים שיכולים להדליק כל אחד עם ראש פתוח ועוד. אבל גם שם יש לפעמים את הקו העצוב והשלילי. גם שם, אבל גם במקומות אחרים. והעניין הוא לא לשפוט, וכן לתמוך.

אבל זונות רחוב נרקומניות אני לא מכיר - ייתכן שזאת חוויה אחרת לגמרי. אם יקבלו אותי (והרעיון להתנדב שם הוא מתוך אינטרס כפול - גם לספק תמיכה יותר מאסיבית איפה שאולי היא יותר מבוקשת, אפילו נדרשת, וגם כדי להרחיב את עולמי), לאור דיעותיי ה"חשוכות", אספר



ומה בכלל בחיים? ובכן - צריך לעמוד על הרגליים כלכלית, צריך לנסות לדאוג לעולם טוב יותר*, צריך לעשות כיף (חשוב!), צריך ליצור דברים בעלי משמעות. יש לי רשימה עם טונה דברים שהם סעיפים של האמור. עכשיו אני בתקופה שבה אני עושה. אני לא אפרט יותר מדי כרגע - כבר מתחיל להיות כבד על הפוסט - אבל אציין שיצאתי משלושה שבועות שהיו לי בהם עשרות קונצרטים - פסגת הלחץ המקצועי פחות או יותר בחיי - ואחרי התאוששות קצרה, אני רעב לבלוע את העולם בכוחות מחודשים, ומרגיש שאני עושה. אבל אין ספק שמכיוון שהרשימה שלי כ"כ גדולה, בפועל אני אספיק רק מעט מזער מכל מה שרץ לי בראש. לא נורא - גם לזה נכנס בהרחבה בפעם אחרת

*רציתי רק להוסיף, בהקשר לצער, בהקשר ללעשות עולם טוב יותר וכו', שלפעמים יש לי רגשות אשם דומים על היותי לא ירוק/מוסרי מספיק - נגיד עם תאוותי לבשר (שחזרה, ואני שמח על כך - מרגיש יותר חי ופחות מדוכא ושבור). גם את זה עוד נפתח, אבל כרגע... כן - במידה רבה זה פוסט של תזכורות. לפחות לא קודי מדי;) (כדרכי בדיווח על מציאותי בשירה סתומה...)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


13/11/2009 - מתלונן
שן בינה שמציקה. נראה לי שהיא משפיעה לי על הלב. בטח שולחת נרווים שמציפים ת'מערכת.
והעור שלי מלא בנגעים, ועוד לא פגשתי מרפא. חלקם מתיישבים על החזה, ליד המועקה והאסטמה, וקשורים אליהם, בתחושתי הלא מלומדת, קשר עמוק. ויש גם הצקות אחרות, אסטרטגיות לא פחות, אם כי פחות מטרידות בימים אלו.
הרפלקסולוגית אמרה שזה הכבד (כעסים) והטחול (ליחה) והגב (מתח), ואפילו ניסתה למצוא ביטוי לחירשות באוזן אחת שלי. בנוסף יש עדות ברגליי להיותי בחור רגיש.
והידיים - מבטאים את הרגשות, כמוציאים לפועל.
באמת - מה יהיה עם הידיים שלי? אלו שאמורות לנגן, אלו שאמורות לעסות, אלו שאמורות לחיות?

עברתי את התקופה העמוסה ביותר בקריירה. לא בטוח שהלחוצה ביותר. אבל אני עדיין מתאושש. או ש?
בכל מקרה - משהתפניתי, צפוי להתנסות במגוון "תרופות". נראה מה יהיה...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


4/11/2009 - שיר ליום שכזה
קצת משועמם.
מילים לשיר החדש - שוקל, מבוית
מתנסח בחופשיות יתרה
והולך לרצינות מפוקפקת
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


2/11/2009 - כרגע
מלא מלא שירים כבר כתבתי בראש.
סיכמתי עם חברי הטוב המפיק המוזיקלי שהוא יפיק לי שיר. כבר הרבה זמן הוא לא הפיק לי שיר. חשבתי לעצמי שזה יהיה הסינגל המסכם להוצאת אלבום שיאחד את הסינגלים שלי - פחות או יותר מה שיש באתר שלי + כמה חדשים, כאשר הוא יהיה הייצוגי מביניהם.
השיר עוד לא בא. היו פה ושם כמה הבלחות פזמון לא רעות שנעלמו לתהום הנשייה, כמו גם תכנוני נושא. קשה עם שיר מסכם. מצד שני - עוד לא הגיע הזמן לעבוד עליו, אז אין פלא שהוא עוד לא נכתב.
הפעם האחרונה בה כתבתי שיר מסכם לקחה לי חודשים ארוכים. רוב השירים שלי באים במכה. לפעמים אני גם טורח לתעד אותם:)
ואולי לא צריך בכלל שיר מסכם? כלומר - זה קונספט נחמד והכל, אבל אולי לא נסגור את הפרק הזה בחיים?
אתמול לדוגמא דיברתי עם הלהקה, וסיכמנו שנחזור לפעילות. כבר מזמן לא שרתי, אבל לפעמים יש לי חשק. השאלה היא אם יש לי מספיק חשק... לא לדבר על כך שזה לא הולך לשום מקום, וכרוך בהמון טירחה וגם בנזק לאוזניים. כלומר - לאוזן הפעילה היחידה שיש לי...
חוצמזה - אני שמן - תיכף נגיע לזה. זה קשור לחשקים. אבל מה שכן - לי אישית זה מרגיש קצת פחות כוכב רוק כשאני שמן.
אניווי - התופעות של הלחץ קצת נעלמו, ואני מקווה שיהיה כיף על הבמה - גם - ואולי אף בעיקר - בפורמט הזה, שתמיד נחשב בעיניי למייצג מאוד את מה שיש לי לתרום...

חשקים חזרו קצת. הבולט מביניהם הוא החשק לאוכל - אני זולל כמו חזיר כבר כמה שבועות - בקרוב נתחיל לספור את זה בחודשים... והכמה קילוגרמים שהופתעתי מאוד, ושמחתי על היעלמותם בתקופת האכילה המועטה שלי, שכללה גם ירידה דרסטית בכמות הבשר שאכלתי (בנורמה אני אוכל בשר כל יום), מן הסתם התווספו כבר בחזרה - אולי עם חברים.
העניין הוא שבאופן כללי קשה לומר שאני מרגיש כרגע יותר רע - אולי אפילו להיפך. ובכל זאת - השאיפה התמידית היא לרזות. כי זה יפה (?), כי זה בריא (??)

כרגע אני בתקופה לחוצה מאוד של הופעות, אז דחיתי את ההתעסקות עם זה (למרות שיותר אחראי להתעסק במקביל, הרגשתי שאולי זה יותר מדי, במצבי העדין משהו בעידן הנוכחי), אבל נראה גם שכדאי שיהיה לי כיוון יותר ברור של מה אני רוצה. אולי הטיול לקטים הבא יחזיר לי קצת את החשק לתוזנה שנחשבת לבריאה יותר, וככל הנראה גם מרזה. בכלל - הגיע הזמן לטייל. רק לא ברור מתי אני אוכל להצטרף לטיול לקטים נוסף - תמיד יש לי בעיות עם הלו"ז, ובכל מקרה - מעניין איך זה יהיה, כשיהיה.
דברים נוספים שאעשה כשהתקופה הלחוצה תיגמר עוד שבוע? - אפסיק לרחם על האצבעות שלי כ"כ, ואעשה מסאז'ים - יש לי סטאז' לגמור, אתאמן בכלים, אעשה כושר (מתלבט שם קצת, אבל נראה שיש לי מספיק חשק בשביל זה), יוגה (החלטתי שזו פעילות שבא לי לנסות לשלב אותה בחיי בשלב זה כאמצעי מבריא, מגמיש, מעשיר, מעצים, ובריא), וגם - להיכנס יותר להקלטות שאני רוצה לעשות, לעבוד עם הלהקה, ההרכב החדש, לקדם מופעים עתידיים, לעבוד על השיר שהוזכר לעיל, לצייר, לטייל... הרבה דברים. מעניין מה יקרה בפועל. בכל מקרה - נראה שלפחות חשק לעשות הרבה ולחיות בווליום יותר גבוה חזר לי. זה טוב, נראה לי.

טוב, יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל לוחצים עליי כאן לפנות ת'עמדה...
נמשיך בהזדמנות.
ביי בינתיים, לכל קוראיי:)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


27/10/2009 - יחף
בית ישנו בירושלים, בית הגת שמו.
(כך הטקסט ב"מעשה טוביה" - מופע מעניין שאני משתתף בו שרץ בימים אלו. עוד להרחיב צריך. ראוי. מעניין גם)
בשכונת עין כרם. שקט ויפהפה בדיוק כמו שאני אוהב שם בחצר (גם תוך הבית נאה ושליו), עם נוף, עם שדה בור, גינת ירק ופינת חי, פינות צל לרוב וכו'. בקיצור - מושלם. והקטע שזה לא מנותק מהעולם. עין כרם זה בירושלים. ואפילו יחסית לירושלים זה אידיאלי, כי זה בדיוק באחת הכניסות לעיר כך שאפשר לברוח משם בקלות. בקיצור - אידיאלי. בדיוק מה שאני ואישתי צריכים... נדיר. (כן, צריך גם לשמוע את דעתה בנושא, ולא שזה רלוונטי מאיזושהי בחינה - יש לנו ילדים שלא רוצים לעזוב את כפר סבא, הבית לא למכירה, וגם לו היה - לא היה לנו כסף, ועוד)
והתהלכתי לי שם יחף, והרגשתי נכה. איטי, מחושב להחריד וכאוב.
וזה המצב הטבעי - יחף. הו, כמה התרחקנו. הו, כמה פשוט לראות זאת
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


13/10/2009 - מה שמטריד אותי ביום הזה ובדומיו הקרובים
אתמול בערב נשכה אותי בחורה.
בעצם, זה היה לילה.
היא הייתה שיכורה, ואני רק הפרדתי כשהיא ניסתה להרביץ. נשיכה חזקה - כאב, צלקת, מקרין לי על שאר היד, שגם ככה אני אכול סרטים על כל מיני מיחושי ידיים מסתוריים יותר או פחות שיש לי. לא לאלימות.
השבוע בדיוק הסברתי למישהו שסיפר לי על איך שהוא החטיף למישהו שהיה מגיע לו לדעתו שאני בד"כ משתדל להימנע. זו התיאוריה שלי לגבי למה הייתי יכול להיות טוב בתור ראש ממשלה - הייתי מתרחק מאש.
ובינתיים, דו"ח גולדסטון ושות' אולי ירסנו אותנו? - רק שלא ידחקו אותנו לקיר - פראנואידים טיפשים וברוטאליים, אנחנו עלולים להתפרץ בכוח המופרז שלנו ולעשות עוד יותר נזק...
האסימון צריך לרדת מבפנים, מה גם שהצדקנות כלפינו באמת לא במקומה בהתחשב בפרופורציונאליות ובצביעות, שלא לומר - עוד כמה מריעין בישין גזעניים. אבל כמובן - אנחנו מושכים אש, וכמו שכבר אמרו - גם מקבלים אקסטרא פריווילגיות במקביל. אולי. לא נעשה את החשבון.
כרגיל - יצא מעט קודי, אבל אולי מובן, ובמילא - למי אני כותב את הבלוג, והרי הייתי חייב להכניס כאן ארסבלוגיטיקה. לפחות יש לי חשק לכתוב - זה גם נעלם לא פעם. ות'כלס - גם מעבר לשאלה של אם *צריך* לתחזק את הבלוג(ים), הרי שיש עוד פעולות יצירתיות שמחכות להיעשות על ידי... ציור למשל דגדג לי בזמן האחרון, ואני גם עושה מוזיקה, גם מקורית בהקלטות, גם בהופעות מכל מיני סוגים - סה"כ עמוס יחסית. לא שזה רע - דווקא מרגיש יותר טוב לאחרונה, למרות שחבר טען בצורה מש(ו)כנעת שאני עדיין בדיכאון. וכן - יש את הגוון הזה והוא דומיננטי, שלא לומר - סימפטומתי - בשני הכיוונים. אגב - מחר אני אמור לראות רופא אלטרנטיבי סוףסוף - נראה אם זה יוביל לאן שהוא. בינתיים יש את המסאז'ים - שלא ברורה ההשפעה החיובית שלהם, אבל סה"כ אני מרגיש בעד.
אגב - אם נחזור רגע שני נושאים אחורה - יש לי שיר שמדבר על אשמתנו ודורש חשבון נפש, אם כי בצורה מתוחכמת. אני מתכנן להפיק אותו ולצאת איתו כחלק מאלבום סינגלים. סיפור ארוך - לא משנה כרגע. כרגע אני עייף מדי, והגיע הזמן שאתחיל לסיים...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


10/10/2009 - בקטנה מהיומן
היומן החדש לא היה לי נוח, ולכן הוחלף.
הנה הקציר:

הייתי רוצה לאהוב אותך לחלוטין הלילה
ומחר להיות עם אחרת
ולהזדקן גם איתה לנצח בבלבדיות




אגב - לא רק פוסטים לא כתובים יש לי בכמויות, אלא גם סקיצות רבות ושונות לשירים. זו אחת מהם. יש לי איזו כוונה לכתוב איזה שיר ולהוציא אותו בתור סינגל אחרון. יכול להיות שהוא צריך להיות בעל אופי מסכם.
טוב, נו - נגיע לזה כבר.
יאללה ביי בינתיים
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


25/09/2009 - טיוטה
בבואי לכתוב הרי נכנסים שיקולים שונים ומשונים. חלקם נוגע למה יהיה אם יקראו. כי הרבה ממה שאני רוצה לומר, אני בעצם רוצה לומר בצורה אנונימית. לכאורה, הפיתרון פשוט - פתח בלוג אנונימי, אולם המציאות הרי מורכבת, וההפרדה תהיה קשה, וזאת עוד לפני שדנו בבעיות של הסתרת פרטים. לא הסטייל שלי בקיצור, ובכל זאת - דברים רבים לא נכתבים משיקולים שכאלו, וחבל.

פעם, לפני שנים רבות, לא רציתי להסתתר גם באופן אידיאולוגי. טענתי שהמחשבות שלי הן אנושיות, ולכן יש בזה מן האלטרואיסטיות אפילו, לדברר את מה שנחשב למוקצה, ושלא בצדק, מבחינתי. ולא שהשיקול הזה איבד במשהו מנכונותו, רק שאני לא מרגיש שבא לי לשאת את הדגל הזה. למעשה - תחושות מעין אלו היו חלק ממה שגרם לנטישת הבלוג הדומיננטי הקודם שלי, אם כי לא רק, וכמובן - לא רק שם הן השפיעו.

(אגב - שיקול נוסף לכאן ולכאן היה שכשאכתוב משהו שיגע בטאבו בצורה שבאמת תעצבן אנשים, יש דרכים לברר מי עומד מאחורי הזהות הכביכול אנונימית)

בכל אופן - כרגע אני מרכז את הכתיבה שלי כידוע בשני בלוגים בשתי שפות, ואם אני רוצה לכתוב משהו שאין לי חשק לספק לגביו הסברים מביכים בפוטנציה, כמו שיש לי כעת, אז אני קצת בבעייה. נו טוב, אז אשמור את מחשבותיי לעצמי, ותחנקו עם עוד פוסט משמים (לא שעניינים "חמים" הם בהכרח מעניינים יותר הרי - זה תמיד תלוי גם באיך כותבים, וגם במצב הקורא...)

בכל מקרה - הטיוטה בינתיים נשארת בראשי (אם כי העתיד פתוח הרי, ויש סיכוי שאיך שאגמור את זה הפוסט, או אפילו לפני כן, ייכתבו הדברים האמורים בפלטפורמה זו או אחרת) ושם מן הסתם הם ימשיכו להתמסמס ולהתערבב
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


18/09/2009 - רגע (לא נדיר) של באסה
המצב הטבעי שלי, להוותי, הוא לא להרגיש טוב. לפעמים אני ממש מרגיש רע, ולפעמים אני רק על סף להרגיש רע.
כמובן, יש גם זמנים בהם אני מרגיש טוב - שמח, נינוח, נמרץ, מאושר - מרגיש טוב, במילה אחת, רק מה? - נראה שזה החלק הפחות דומיננטי בחיים שלי.
דרוש שינוי בעניין, כמובן.

זהו, בינתיים.
קצת מדכא, אני יודע, ואאוט אוף דה בלו אין א סנס, אבל - זה הבלוג שלי, ולמעני.
מתוך תקווה שלהוציא החוצה זה חלק מתהליך ריפוי - תקווה שאני לא בטוח שמבוססת מספיק. ספקן הנני (בכל מקרה)

לילה טוב לי ולכולם
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


15/09/2009 - מהיומן
בסופו של דבר גמרתי את היומן. היומן משמש אותי לכתוב הגיגים כשהוא לידי, + אמצעי כתיבה זמין שגם לידי, כמובן. היה נפלא לו רוב הרעיונות שיש לי בראש היה מתועד, אולם למצער, מדובר על מזער (או משהו בניסוח פחות קלוקל)
בכל מקרה - השנה, כקודמותיה, מסתיימת, והיומן מוחלף. הרי מקבץ ההגיגים מהיומן הקודם (ייתכן שחלקם כבר זכו לתיעוד אינטרנטי- אולי אפילו פה):

"במעמקים החשוכים של הנשמה
רציתי שאותי תאהב
אלוהים לנצח ינצח
אז עשיתי בו שימוש ציני"

"אלוהים לא נתן לי קול נעים
זה לא שאין לי קול נעים
פשוט אין אלוהים"

"all of my life i am leaning back
on the cigaretes i inhaled so deaply
on the singer i've trusted
on the feag path i walked
תמיד בתרבות שפיתחנו זוכרים את אנשי הרוח והמדע, את מטביעי החותם, ואף על שההמון הפקידותי והעומל היה מן הסתם בעל חשיבות כקהל או כברגים במכונה - מה היה לו טעם לחיו? ואולי האחרים הם אלו ששיחקו לפניו?
i'm the memories man
combined of my loves
(the girl i knew, the curls i passed my hand through the desert i love
? & have despear of since
the friend i had, the ones i still have

& new experiences still come along
but i'm old, at least in my head,
for many years i'm not fresh"

כן - יש טעויות - השארתי את זה ככה. אני די משוכנע שזה ברור, ואם לא - תמיד אפשר לשאול. בעברית יש לחיו שאני מאמין שצריך להיות לחייו. באנגלית קצת יותר מסובך, וגם אני לא תמיד מתחקה בקלות. אולי כדאי לפרשן?
לא - זה יהיה טרחני מדיי להרגשתי (ולהרגלי)
אבל אולי אני אתרגם את הקטעים באנגלית:
(אגב - כן - קשה שלא לשים לב שתפוקת היומן השנה הייתה קצת דלה...)

כל חיי אני מתרפק ונשען על הסיגריות ששאפתי כה עמוק, על הזמר בו בטחתי, על דרך האפרסק (אגס?) בה צעדתי
אני איש הזכרונות
מורכב מאהבותיי
(הנערה שידעתי, התלתלים בהם העברתי ידי, המדבר (הנטוש) שאהבתי ושמאז נעלם (התייאש?)
החבר שהיה לי
אלו שעודם

והתנסויות חדשות עדיין מגיעות
אך אני זקן, לפחות בראשי
זה הרבה שנים שאינני רענן


נו - אז אני כותב יותר טוב בעברית?
לפחות הרגשתי כאן רגע של השראה.
יאללה ביי בינתיים, ועדיין - שנה טובה:)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


13/09/2009 - חשק
לא היה לי חשק לכתוב כמה זמן. וזה בסדר, כי עכשיו למשל יש לי חשק, אז אני כותב.
כמובן, הצרה הידועה והמדוברת היא שלעיתים רבות יש חשק ואין הזדמנות וכיו"ב. אבל כשאין חשק לכתוב אז עולות מחשבות כגון האם שווה לכתוב בכלל, והרקע של התהייה אם בכלל קוראים צף ועולה גם, כאילו צריך סיבה. האמת היא שהסיבה מספר אחת היא חשק, ואחרי זה מה צריך.
ככה זה גם עם החיים. צריך חשק לחיות. לפעמים נדמה לי שאין לי כ"כ, אבל מצד שני - אני עדיין כאן. לא תמיד צריך לרדוף אחרי החשק...
בגדול, כנראה שאני רוצה לחיות, אבל בניגוד לפעם, שזה היה כמעט בהתרסה של אני רוצה לחיות לנצח, עכשיו אני כבר יותר חושב על מתי הסוף יבוא, ואיכשהו - מתחיל להיות (קצת) מוכן לקראתו. כלומר - הבריאות כבר לא משהו (אם כי אני מנסה לטפל בה) ולמרות שאני עדיין צעיר למדיי, ושיש לי עוד המון מה לעשות בחיים, הרי שאיזשהו קו של דיכאון+השלמה עם הגורל, משנה קצת את היחס שלי לכל העניין הזה של החיים/מוות.
בגדול ובכלל - אני חושב שאיכות החיים קשורה מאוד לחשקים. ככל שיש יותר חשקים, כך יותר טוב. חשק לאוכל, לסקס, לטיולים, ליצירה - להכל. אני מאחל לעצמי לחזור ולהיות הרבה יותר חושק, וכמובן - גם לנצל את החשקים הללו ולא לדכא אותם. אני מאחל גם לכם:)

חייבים לומר מילה על דיכוי החשקים - הם לכאורה חיוניים לחיינו - בטווח הארוך, וגם הקצר לפעמים, כניעה לחשקים היא דבר מאוד לא רציונלי, משום שהיא טומנת בחובה סכנות. דוגמאות לא חסר, אבל רק כדי שהאמירה הזו לא תישאר סתומה באוויר ניתן דוגמא אחת - נגיד - לא לאכול בלי הכרה כי אנחנו עשויים למצוא את עצמנו עם מגוון מחלות מבאסות. ואת שאר הדוגמאות המרובות והמגוונות לא נפרט...
רק מה אני רוצה להגיד? - שאף אם דיכוי מסויים של חשקים הוא חיוני, הרי שצריך להיזהר מאוד מדיכוי יתר, כי אז נשארים מדוכאים...

הקיצר - נאחל שנה טובה - באגואיסטיות - לי, וכמובן - לכם, קוראי הנאמנים, הקיימים או לא, וכמובן - לכל בית ישראל/העולם וכו'.

עד הפעם הבאה,
שלכם,
עדי
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


24/08/2009 - לקראת הסוף
החופש הגדול תיכף תם, ואני חייב לציין שהוא היה מרגיע לי, מכל מיני בחינות. בחופשים קודמים לדוגמא, הייתה איזו כבדות וקושי עם הילדים, שהשנה לא הייתה - אולי הם התבגרו. מצד שני - גם ישבתי להם פחות על הראש החופש הזה. אבל מעבר לכך - החופשים האלו הטריפו אותי בעבר, כשבעצם כללו בתוכם חוסר יכולת שלי לא לבזבז את הזמן, אולי מתוך זה שהקדשתי הרבה זמן להיות בסביבה כאן של המחשב, כדי שאהיה זמין לילדים או משהו. לא יודע - השנה בכל אופן, למרות שעדיין הייתי הרבה על המחשב וכאלה - זה לא הפריע לי במיוחד. לא מעבר להפרעה הכללית שלא קשורה דווקא בחופש. אולי זה מעיד על כך שאני כבר פחות לחוץ על דברים באופן כללי, בקטע של להספיק לעשות דברים, להטביע חותם וכו' - אולי זה משהו מדוכא בעצם, ששזור בהזדקנות עצובה.
קל לי להתחבר לדיכאון שלי - מספיק שאשכב חסר מעש, או שאחשוב על משהו מדאיג - הראש הולך לשם בקלות. אף על שנדמה שהחודשים האחרונים במגמת השתפרות - הכל יחסי - הרי באפריל היה השפל הגדול, בכל זאת - נראה שהשחור ממש קרוב אליי. הגוף שלי עדיין קורץ לי שהוא מרגיש בעייתי, והמתח נבנה. הסביבה עושה רושם של מטורפת, והעבודה תובענית מאוד. כרגע אני יחסית בחופש, אבל בחודשים הקרובים הולך להיות לחץ לא נורמלי של קונצרטים, + עבודה חדשה כדי לסתום את המינוס המנופח והמתנפח. שוב - יכול להיות, וכך אני מקווה, שכל זה לטובה. נחזיק אצבעות.
אגב - היום יום הנישואים ה14 שלי. מזל טוב:)

(כותרת הפוסט אולי מורבידית אף יותר מסיכום האווירה בו)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


21/08/2009 - כנות אבודה
בעקבות הפוסט הקודם חשבתי על שני דברים. האחד הוא שאולי באמת הגיע הזמן להשתנות (זה בטח לא יקרה עכשיו, אבל ניצני מחשבה בסוף מתגלגלים) ולכתוב רק פוסטים מושקעים, עם טיוטה והכל, ולא מתבכיינים ובקודים. השני היה שאולי אפשר להיעזר בגוגלטרנסלטור כדי להשמיש פוסטים שאני רוצה שיהיו גם בעברית וגם באנגלית. צריך לבדוק את זה.
בלי קשר ישיר, אך עם קשר עקיף (תמיד עלתה בי המחשבה מה כדאי לכתוב בהתחשב במי שעלול/עשוי לקרוא) חשבתי אולי לכתוב כאן על כמה התנסויות עם בנות המין השני שהיו לי לאחרונה שהיה בינהן קו מנחה. ת'כלס, אני שומר על מערכת יחסים מונוגומית. למה? - זה לא נושא הפוסט. מה שכן - אין ספק שעולם הדמיון שלי רחב, ואני מרשה לעצמי לשים את הגבול במעשים, כלומר - בלא מעשים, ובכל מה שקורה במציאות, לי אישית אין בעייה שיתלווה לזה רובד סמוי שקיים במוחי של פנטזיה. שלוש נשים שפגשתי פחות או יותר באותה סביבה, ושניסיתי לפתח איתן קשרי חברות, דחו אותי על הרקע הזה. איכשהו, הרגשתי שהן מוכרחות להתעמת עם הנושא, ולאחר התשובות הכנות שלי, הן בחרו להתרחק, ולסתום את הגולל על קשר בינינו כמעט מכל סוג. נכון לכרגע, זאת אומרת. מי יותר, מי פחות, ואינשאללה - שזה לא יסתיים כאן...
עכשיו, אני יכול להעלות כל מיני השערות לגבי למה זה קרה, ולפתח תיאוריות שונות אני לא אעשה זאת כעת - וודאי שלא בהרחבה, אבל אולי בקצרה כמה מן הדברים הבולטים שעלו לי כהרהורים בנושא.
אחד מהם היה שאולי אני כנה מדי בצורה שעוברת את הגבול
השני היה שאולי הן כנות מדי כדי לעמוד בגבולות שאין להן חפץ בהם - לפחות לא בהקשרי.
יכול להיות עוד, כמובן - זה כאמור רק שמץ הבולטים

טוב, בכל מקרה - לא אפתח יותר כעת, ולו משום שאני עייף, ואני הולך לנסות לעשות סיבוב במיטה. ביי בינתיים, אם כך.
שלכם,
כנה מוחלט
(;)
נ.ב - צריך קריצה בכלל? חוצמזה - בכל מקרה אומרים כן, לא כנה. לא? לא שזה משנה אם התוכן חזק ואמיתי מספיק. טוב, אולי כדאי שאפסיק להרוס את הפוסט האלוהי הזה ואשחרר. רואים - זו בדיוק הציניות המתבכיינת שדיברתי בגנותה, אם כי אולי ראוי לשבח אותה בכלל - לכו תדעו
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


18/08/2009 - מנת ארסבלוגיטיקה נוספת
יש לי הרגשה שבבלוג שלי באנגלית, בוודאי בזמן האחרון, אני טיפה יותר פוליטי מאשר כאן. לא שבלוג זה חף מהרהורים ברומם של הקרביים של העולם. אניווי - גם מי שיקרא בכל המקומות לא יוכל לקבל תמונה שלמה על המחשבות שלי, ובמילא - לא ברור מה הן שוות, או עד כמה אני מיטיב לנסח אותן. כלומר, מספיק כבר עם ההלקאה העצמית - זה מתחיל לשעמם - אבל זאת פשוט נקודת המוצא.
למה אני מספר לכם את זה? כי עדיין אני מרגיש שיש לי הרבה מה לספר, או ליתר דיוק - הרבה על מה להגיב, וזה בלי קשר לערך של ההבעה שלי. ההספק לא מספק, ויש לי מעט פנאי, ואני תזזיתי בין פה לשם לאבדון.
בכל אופן - נראה לי שכרגע אשאיר את הפוסט חסר , ונראה - אולי נכתוב אח"כ פה, אולי שם, אולי בשניהם, אולי לא בכלל.
מה שאני אוהב בבלוגים הנוכחיים שלי הוא שהם הרבה יותר ספונטניים - אני מתייחס אליהם באופן הרבה פחות רשמי ומחייב - כן, פעם הייתי יותר "גרוע" מהבחינות הללו. אם כי תמיד הייתי אינטואיטיבי למדי. שלא לדבר על חסר טיוטה. אבל אתם כבר יודעים את כל זה. בכל מקרה - אני מניח שיש לזה צדדים חיוביים וצדדים שליליים, אבל בכל מקרה - אני מרוצה מהההרגשה של תהליך אישי שאני עובר בכתיבה.

טוב, זהו. את שאר המחשבות והטופיקים נשאיר להסתחרר ולהתבלגן עוד קצת בראש טרם יישפכו אולי אל המקלדת (או שמא לדף)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


12/08/2009 - בריאות
אבא שלי דולף. כל הזמן רמת ההמוגלובין יורדת. חודשים לא מצאו מה הסיבה, למרות ששלחו אותו לכל מיני בדיקות. בסוף הוא כבר הגיע למצב שמדי כמה שבועות הוא צריך לקבל עירוי. היום הוא עשה בדיקה באופן פרטי. בדיקה שגם במערכת הציבורית היו שולחים אותו לעשות עוד כמה שבועות, אחרי לחץ, ושבמילא הביטוח יחזיר כנראה את ערכה. מצאו בבדיקה את מקור הדליפה, ונקווה שהטיפול המוצע יהיה מוצלח ויהווה את סוף הסיפור. ואני שואל - לא חמורים? עזבו שככה מטרטרים בנאדם בלי טיפת אנושיות או סימפטיה ואמפתיה. עזבו שהבדיקות הלא מעטות שהוא כבר עבר היו די חסרות תוחלת, והרופאים יודעים את זה. עזבו שהרופאים מתנהגים כמו פקידים ראש הכי קטן אפילו הם מחזיקי תואר פרופסור. סופו של יום, כמו בדוגמאות רבות במערכת הרפואה - מדובר כאן בבזבוז משווע - תחשבו כמה הבדיקות והאשפוזים המיותרים עלו. למה למרוח? למה לא למצות את העניינם? + כמובן, שזה שהמחלה ממשיכה בינתיים להתפתח רק מסבך את העניינים עוד יותר, מה שעשוי לדרוש טיפולים יותר יקרים. טוב, ובואו נגיע לנקודה החשובה באמת - מדובר כאן בהחרפה פוטנציאלית משמעותית של הסיכון בשל כל הגררת הזו. חייבים לשנות את סדרי העדיפות במערכת, ואת צורת התנהלותה. ורק התחלתי.. כי רק דנתי בדוגמא... יש לי כ"כ הרבה מה לומר בנושא, ואני אפילו לא מכיר את הנושא על בוריו מכל בחינה. אבל מה שבטוח - צריך הרבה יותר מטפלים וטיפולים, צריך הרבה פחות אוטומטיות והרבה יותר מחשבה, צריך הרבה יותר אמפתיות, צריך הרבה יותר שיקול דעת. אוף - איפה לגמור? ....

ואני - לא בריאותי במיוחד בעצמי. התחושות הפיזיות המוזרות שלי לא נעלמות לגמרי. בטח יש לי כולסטרול שאני צריך להיפטר ממנו, ולא ברור לי מה קורה עם הלב שלי שמרגיש לפעמים מוזר, או עם הדם שלי שמרגיש לפעמים "יבש", או עם כאבי ראש קטנים, או שרירים תפוסים, או עם כל מיני תופעות בגוף שלי שאומרות לי שאני כבר לא מתפקד במיטבי. המשך יבוא...




נ.ב - הרופא הפרטי, באופן סטנדרטי, היה על הדרך ממוקד ברווח החומרי. פשוט מדהים כמה הכסף השתלט עלינו. אבל זה באמת נושא לפוסט אחר
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


12/08/2009 - נושאים שהייתי כותב עליהם יותר בהרחבה במציאות משיקה
מישהי סיפרה לי לא מזמן שהיא רוצה להספיק להגיע למזרח לפני שלא יהיו יותר טיסות כי הנפט יגמר.
אומנם, האפוקליפטה בפתח - יש טענות מבוססות ששוק הנפט מראה סימנים של עצור תהום. יחד עם זאת - אני מתקשה להאמין שהוא יגמר בבום. אבל כן - סביר להניח שההשקעות המרובות בו צריכות להעלות תמיהה מצד אחד, על רקע התחזיות הפסימיות הידועות לציבור, ומצד שני - טכנולוגיות לאנרגיה חדשה קורמות עור וגידים. ובכל זאת - משברים באים. השאלה היא רק אם יהיה קטסטרופלי. אגב - אולי זאת הסיבה שלא טורחים יותר מדי מהר ובהיסטריה בנושא של צמצום פליטות גזי החממה? - שיודעים שבמילא הנפט יגמר בקרוב. ואז מה כל הקטע בנסיון להיות ירוקים. אולי רק לדחות טיפה את הקץ? לתת אוויר לנשימה עד שכל השאר יבשיל? ומצד שני - עדיין מדברים על כך שתהליך ההפשרה של הקרחונים או כל שאר מה שקשור בהתחממות כדור הארץ, עשוי להגיע בקרוב (או שכבר הגיע?) לנקודת האל-חזור. ואני תוהה, קונספרטיבית לייק, מה רמת התיחכומיישן של הממשלות בעניין? אגב - סביר שלא יותר מדיי. ובכל זאת - הכל אפשרי. ייתכן שאנו במסיבה של סוף העולם, וייתכן שאנחנו סתם בגל היסטריה. ייתכן שבכלל הכל סבבה, וייתכן שעולם כמנהגו נוהג. אם כי מנהגו תמיד לובש פנים חדשות, וכולל גם הכחדות המוניות וסביבות עוינות הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים... עוינות עד כדי הכחדתנו...
בכל מקרה - אנחנו לא יודעי כל. רחוק מכך. כך שנדונו להיות במתח רק אם לשם אנחנו מובלים/מובילים. מה שכן - אני מדבר הרבה על אחריות, אבל אני פשוט תוהה עד כמה כל העניין משמעותי. לדוגמה - אם הנפט תיכף יגמר - האם זה משנה אם אפעיל את כל מכשירי החשמל בבית (כן, אני יודע שמדובר בפחם, ושממנו לא חסר, אבל ברמת האנלוגיה)? האם הנזירים שבינינו באמת עושים שינוי? האם כדאי להביא כמה שיותר ילדים שישרדו את הקטסטרופה הממשמשת ובאה ויעבירו את הגנים הפרימיטיביים שלי? או לגלות אחריות ולא להביא ילדים כדי שיהיה קל יותר לנהל את העולם? האם שווה בכלל להתעסק בשאלות כבדות המשקל הללו?
בכל מקרה - גם אם יגמרו הטיסות על הדלק - סביר שיהיה אפשר להגיע למזרח. נגיד - בספינת מפרשים.
יצאתי מבולבל יותר ממבלבל או להיפך?


• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


3/08/2009 - אסקפיזם (מבולבל)
לתוהים מה מוביל לפרץ, ו/או מה מקור ההשראה. יצאתי לכזה: http://lakatim.tvuna.org/
ועוד כמה מנות קטנות מבקשות להתגנב.
יום של יצירתיות היום. התאוששות. חזרה לנורמה הלא כ"כ מושכת. לא מה שקורה במדינה/עולם - לפחות לא איפה שאני רגיל להתעניין - חדשות וכאלה - בעיקר אפוקליפטיות שמאלניות אלטרנטיביות - מחק ת'מיותר/מצא את החיבור. (וצריך להיאמר - גם לא אצלי בפרטי)
*תמיד מוקף בקיצוניים, או שאולי כולנו כאלה.
/הבעייה היא שאני רוצה ליצור דברים מנומקים, ויוצאת לי שירה מגומגמת, אם כי יש לקוות שנסוכה בה ההשראה והיא מעבר לפלוץ.
הרבה על מה להגיב. הרבה עם מה להזדהות. הרבה דיעות ברמת גיבוש לא מביישת יחסית לממוצע. ונדמה שכולם מסביב באסקפיזם מטורף, נטפלים לזוטות. ואני צריך קצת מרגוע. בעצם - נראה שכולם צריכים.
ושוב לא יצקתי את התוכן. נתנחם בכך שיתכן שהכלי אמנותי מספיק כדי להיות בר צידוק, ונתאבל בשקט על עוד פוסט חשוב מפוספס שהיה אמור לשנות את העולם כבמטה קסם



כבר אין טעם להיכנס לקונקרטיקה בפוסט הנוכחי... שאתחיל לכתוב עוד אחד? או שאולי כדאי לנחש ניחוש מושכל של בנאדם שהשכלתו מוטלת בספק, ולעזוב. לחזור כשאהיה בטוח שזה ינוסח ביותר ממשפטים חצי סתומים ומעטים מדי. הבעייה שהנסיון מוכיח שזה לא קורה. אני כותב יותר מדי ארסבלוגיטית כנראה. ואין סקיצות לעולם.
ובכל זאת - השם גלעד שליט מרחף לי בראש כדוגמא. כי יש לי מה לומר בנושא. כן, אולי קצת מגומגם, אולי קצת מורכב ומתלבט, אבל כן - גם אני ניסחתי לעצמי עמדה כמה וכמה פעמים. ואם אתם מתעניינים בנקודת המוצא, למרות שמסקנה סופית לא קיימת - ואולי אין טעם בהתחשב בהיפותטיקה הכרוכה - הרי שאני סבור שחייל אחד שבוי עדיף על הרבה אנשים מתים* - בשני הצדדים. ביחד, ולחוד. אבל אני גם חושב שמוסרית היה צריך לסגור את זה מזמן. בערך ביום הראשון למעשה. כך אני הייתי עושה. כך כתבתי כבר אז. אולי כמעט אין טעם לחזור על כך - אפשר למצוא את כתביי.. אבל הנקודה היא שהקמפיין שעשו לו, ראוי ככל שיהיה, בין אם דעתכם קרובה לדעתי, או שונה ממנה, ושהביא אותו להיות נושא כ"כ מרכזי, בא לטעמי בהכרח על חשבון דברים אחרים חשובים יותר, ובקצרה - מעוות לנו את הפרופורציות.
זהו, נגעתי בנקודות העיקריות של הנושא.
(במקור אני אמור להרחיב יותר כאן, ועוד לא דברנו על שאר הנושאים שפוסט האסקפיזם הנוכחי רצה לטפל בהם...)




(ואם כבר בארסבלוגיטיקה עסקינן - שוב המחשבות - למי זה מיועד, כתביי? מי יקרא? (מישהו כבר קורא?) במי להתחשב כשאני כותב (שואף להיות פתוח וכנה...). בעיקר על רקע שאיפה להפנות לכאן אנשים באופן יותר אקטיבי מאזכור של קיומו של הבלוג שמעט מוחבא...)



בכל אופן - אם נחזור לרגע למה שהיה בהתחלה - אתמול על שפת הנחל מיניאטורה לחלילית אלט וצ'מבלו שחשבתי לקרוא לה זרם. היום שרבוטים של כמה דקות שדווקא גם יצאו מעניינים. כנראה שיש משהו באינסטנס בהקשר של האמנות שלי. אם כי - לפעמים זה מאכזב גם בטווח הרחוק. אם כי עריכה יכולה לנטרל...

והקטע הוא שלו היה המשך אינטרנטי כבר היום לטיול (מה שצפוי לקחת אולי כמה ימים עד שיתחיל להתגבש), ייתכן מאוד שמה שאני כותב היום בכלל לא היה נכתב. (סביר, למעשה. ולו רק בשל תוצא הפרפר וכאלה) אבל, אולי תהיה חפיפה מסויימת במסרים ו/או בקהל...





* (הזה של המתים) - ויש השפעות נוספות כמובן. מטאפוריות יותר, שאפשר להצמיד אולי גם לדיעה שמנגד. שוב - העניין הוא הכמויות של האנשים שזה משפיע עליהם. ולא ארחיב כרגע - אם למישהו לא ברור בכלל למה אני רומז נפתח את זה. אבל כיוונים של הגבלות פיזיות וצלקות נפשיות שנגרמים בשל הסכסוך שיש לו כאן עוקץ (כ/)למשל. ולא - שלא יהיה ספק - אני מאשים גם ת'צד השני בחמוריות פושעת. וזו האשמה חמורה וגורפת!
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


3/08/2009 - סעיפונים
הסנדלר הולך יחף. ויחף זה לא בהכרח רע.
המוזיקאי לא יכול לחוות את מה שמי שלא. בכלל - זה נכון לכל פעולה שכל אחד מאיתנו עושה. אנחנו יכולים ללמוד את האפקט שלה על הסביבה, אבל לא להיות שם במקומה. זו דרכו של עולם. ובכל זאת - לעולם יש כמה דרכים, אז זה לא יהיה רע לנסות לשאוף לדרך אחרת שיותר תמצא חן בעינינו/תהיה מועילה וטובה להשקפתנו וכיו"ב.
היא אמרה לי שאמרו לה לחייך במודע, ושתהיה לזה השפעה טובה. אני לא ארחיב בדיוק בעניינה, רק אציין לאן זה חיבר אותי - אני זוכר שראיתי את החיוך שלה (אחת אחרת, כמובן:) בחטיבה, והחלטתי שהוא כל כך מקסים אותי, שאני חייב ללמוד לחייך קצת אל העולם, כדי לתרום לו קסם;) (או כדי שבנות ימשכו אליי;)
בכל אופן - הלכתי עם חיוך מלאכותי מרוח בכל הזדמנות. מה שנדבק לי זה חיוך מלאכותי, שאני לא בטוח שעד היום נפטרתי ממנו, למרות שהרבה אנשים דווקא אוהבים שאני מחייך את החיוך שלי, גם כשאני מרגיש שהוא דבילי, ושלא בא מהשורש הנכון... בכל אופן - צריך להיזהר עם עניינים כאלה. ועדיין - מאוד מחפש את החיוך - אצלי, ואצל אחרים
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


3/08/2009 - נא
המחשבות עוד לא מוכנות. כמו גם התירס שנקטף ולא בושל. וזה עדיין טוב ומרווה את הנפש. האם כך יהיו גם המחשבות?
כל כך קל לצאת לטבע ולהתחבר עם אנשים. פתאום יש לך כמעט כל מה שאתה צריך. פתאום הרגשת הסיפוק מאוד נוכחת.
ובעולם הרגיל... כה רב המרחק. מייאש, אם כי יש עידוד מסוים בידיעה שעדיין - הדברים האחרים נגישים. לפחות בינתיים, לפחות לבינתיים...

אמר לי האיש מה יקרה לליבו הייתה לו נגינתי. הוא לא היחיד - הרבה אומרים. אבל משהו באיך שהוא אמר את זה ו/או באווירה מסביב ו/או בו ו/או בהתעקשות שלו ובהתעמקות שלו - משהו חלחל מעבר לנורמה. והנקודה היא שבזכות ההכרה בכך שיש איזושהי נורמה - שאנשים ניגשים ואומרים - פעמים רבות בלי שמץ היכרות מוקדמת - נגיד - ראו אותי עכשיו על הבמה ונגשו מאחורי הקלעים. והתחלתי להשיב שבסה"כ עשיתי את הרוטינה. מה רב הפער...
אבל אני צריך ללמוד להוקיר את מה שיש לי לתת. ואם אפשר להגניב משאלה - שזה
יעשה לי את זה גם...
ובמאמר מוסגר (עם הקשר) - אכן, יתכן שזו תכליתה של מצוינות. זו תכליתה של ההתמחות האנושית. החוויה הבונה, המטפחת, המסורת. דוגמא אחרת - הטבח שמביא לנו הנאה ע"י שילוב של מרכיבים מכל העולם, ואמצעי קצה נוספים. סתם - חומר למחשבה. יש לי בראש כמה אנשי מחנה שלא בהכרח (לכאורה - אבל למה אני שיפוטי או מתנשא) יאהבו לשמוע את זה. אבל, כמו שכבר כתבתי לאחרונה - העתיד במילא לוט בערפל, ואני שוב מסתעף ומבלבל:)
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


28/07/2009 - להקת מועדון הלבבות השבורים של סמל פלפל
אכן גאוניות.
ארבעת המופלאים.
נתקלתי בהם ממש לראשונה דרך נגינה אינטנסיבית בטיול הראשון שלי בחוג סיור בכיתה י' עם דן צפורי. ההשפעה של דן, חבר קרוב, מוזיקאי עשיר, ובנאדם עמוק, ובכלל - לא חסרים סופרלטיבים להדביק עליו, ניכרה וניכרת עד היום. יש לו, מטבע הדברים, השפעה חזקה בחיי.
הרבה דברים אני זוכר שהוא אמר על הביטלס. הרמונויות קוליות מופלאות, למשל. אכן.
מופת לכתיבת שירי פופ. אכן. השירה מקדימה, והתופים קצת אחריה. אכן. (אצלו בהפקות הרבה פעמים השירה קצת נחבאת דווקא)
בכל אופן, אחרי הטיול, בו חרשנו את כל שירי הביטלס שדן הכיר דרך ספר תווים שהוא הביא, לקחתי מחבר שהיה לו את כל הקלטות שלהם ושכפלתי. חרשתי אותן גם. אח"כ כשלמדתי גיטרה נעזרתי רבות בספר שנזכר לעיל. אחר כך באיזה שלב לקחתי מחבר אחר דיסקים, אבל מפה לשם ההקלטות נעלמו מהאוסף שלי, ונשארתי במשך שנים ארוכות מאוד - בערך חצי מחיי, רק עם זכרונות.

להוריד מהאינטרנט היה משהו שנמנעתי ממנו בהתחלה עקרונית, מה שקצת מוזר, אם נזכור שלהעתיק קלטות לא הייתה לי בעייה. גם לא תווים. ולא רק לי - בזמנו גם כשהייתי קונה קלטת בחנות, הרבה פעמים היא הייתה קלטת שבעל החנות יצר... כלומר - בלי זכויות יוצרים. הפיראטיות אינה עניין חדש. וכן - יש לי הרבה מה לטעון בעניין, אבל אני קצת סוטה מהנושא, אז נשאיר זאת להזדמנות אחרת. הנושא הוא הביטלס. למרות שעקרונית לא התנגדתי כעת כבר כמה שנים להורדות לא חוקיות מהאינטרנט, מעשית לא עשיתי את זה. גם כי לא ידעתי איך, גם כי בכל זאת - יש חשש מתביעות - בכל זאת - האינטרנט חשוף... בנוסף, וביחוד בהתחשב בכך שיש לי מערכת שמע איכותית ביותר, לא רציתי mp3ים. מכל מקום - זמן ההבשלה הארוך תם, וכל הקצוות (חוץ מהחשיפה) סגורים, ואני כעת מתחיל להחזיר לעצמי קצת מטובו של העולם שנמנע ממני.
ראשונים הורדתי את כל כתבי הביטלס. עוד טרם הספקתי לצרוב את הכל, אבל כבר התחלתי לשמוע. האלבומים הראשונים - מלא שירים, כמעט ללא וירטואוזיות מופגנת, מדי פעם יוצאים מהקצב כמו שזכרתי (תמיד שימש לי דוגמת תירוץ:), אבל באופן חינני וטבעי שכאילו אומר - וואללה מושלם. הרמוניות קוליות בטונה, ויפיפיות. מלא סאונדים רעננים ותפקידים קטנים משובבי לב. בכלל - הוירטואוזיות ניכרת בכתיבה המושלמת הקלילה השופעת, והאיכותית. כמו מוצארט. כנ"ל הביצוע. וגם הטקסטים - מלאים שנינויות. כבר אז שמתי לב, אבל עכשיו האנגלית שלי כבר משופרת בכמה רמות..
ואז הגיע רובר סול, וריבולבר. ושומעים את ההתפתחות בסאונד, החשיפה לעולמות חדשים - בדיוק כמו שכולם כתבו תמיד, ושלא לגמרי שמתי לב. עכשיו התבגרתי, והחכמתי, ויש לי פרספקטיבה, והתהליך פשוט מרתק.
ואז שמעתי אתמול בלילה את סרג'נט פפר. גאונות צרופה. המהפיכה נשמעת בכל עוזה. הצלילים המכושפים, האקספרימנטליות שבפרונט, ולא מוחבאת אפילו קצת, הטקסטים הביזאריים, כולל היא עוזבת ת'בית הנוקב (כבר אז חשבתי שזה נוקב, אבל אתמול זה שוב חדר לי בבטן ועשה אותי עצוב. בקיצור - אלבום גאונות מופתי, ובייחוד לאור כל ההיסטוריה שמעשירה אותו. כיף לי!
מצפה להמשך...


ואם הפוסט הזה לא יצא מספיק מחמיא ומעריץ, זו אשמתי בלבד. וכן - אולי גם הענין הזה של אווירה נכונה כשכותבים את הפוסט, שקצת ברחה לי...
בכל אופן - יצא מפוזר, כרגיל. אבל זה רק רמז לעתיד לבוא;)

• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


25/07/2009 - מספר
מזמן לא כתבתי.
טוב, אולי לא כ"כ מזמן, אבל יחסית - קצת יותר מהממוצע כמדומני. ודווקא היו לי לא מעט שברי פוסטים שהתרוצצו בראש במהלך התקופונת הזאת - מה שלא תמיד קורה. אם כי - הסיבה העיקרית שלא כתבתי היא שלא היה לי את הפנאי המתאים לכך, ואני זוכר גם מהעבר שהרבה פעמים כשעסוקים שברי פוסטים מופלאים צצים בראש ונמוגים לבית הקברות הגדול למחשבות.
חשבתי לכתוב על ירוק לא מעט הרהורים, וגם על מזון. וגם על עוד כמה דברים. לדוגמה - על מה שאני מכנה ארס-בלוגיטיקה. (על משקל ארספוטיקה)
אניווי - זה מעניין לכתוב בלוג אנונימי למחצה. כלומר - השם שלי עדיין כאן, אבל קוראים, ככל הידוע לי, אין. כמובן - אני יכול לנסות להשיג סטטיסטיקות על מנת לאמת/להפריך את ההנחה הלזית, אך אין בכך צורך בינתים.

הרבה חשבתי בימי חלדי על כתיבת ספר. אני מניח בד"כ שהספר יכתב בחלקים קצרים - בערך בזמן ובכמות שלוקח לי לכתוב פוסטים. אולי הבלוג הזה יהיה בסיס לספר? (אני מניח שהוא יצטרך עריכה לשם כך)
אחד הרעיונות ששורצים אצלי הרבה קשור לסיצואציות מוטרפות שעולות לי. העניין שהן מנוסחות בראש שלי במשפט-שניים. אבל עדיין - אפשר לעשות מהן סיפור. אולי הסיפור צריך להתפתח מעצמו. אבל אם אטרח לרשום את המשפט-שניים, לפחות יהיה לי בסיס מוצק.
אני זוכר שכשקראתי את הספר המוות והפינגווין הייתה לי תחושה שגם הוא נכתב ככה - פרק ביום. בלי לתכנן עלילה מראש. אבל זה לא אומר שככה זה באמת היה.

טוב, בכל אופן - את הפוסט הזה אסיים כעת, אבל ייתכן מאוד שבקרוב יהיה כאן אחד נוסף, ואולי אפילו כזה שיתחבר לנוכחי באופן ישיר.

ביי ביי בינתים קוראים עלומים.

שלכם,
אני
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


6/07/2009 - פלאיירים
פלאיירים 1:
אני די גמור. הגוף שלי מותש אחרי מאמץ גדול למדי אתמול. כבר מזמן לא התאמצתי כ"כ. כלומר - כן, מדי פעם בטיול יש איזו עלייה קילר, אבל אתמול העסק הזה נמשך כמה וכמה שעות. הלכתי לחלק פלאיירים. יום ראשון בעבודה. מהסוג שתולים על דלתות, מה שאומר - המון מדרגות. בכל מקרה - הרגליים עבדו שעות ארוכות, וכמובן - גם צריך לסחוב את כל הפלאיירים הללו. הזעתי רבות. דווקא השעות הראשונות לא היו כ"כ נוראות. אפילו נחמדות. לא יודע מה קרה בדיוק שבאמצע היום בערך זה פשוט נהפך לסיוט פיזי. אם הייתי גומר אחרי חצי יום, סביר להניח שהייתי יוצא בתחושה נחמדה מהבחינה הפיזית. בכל אופן - הגוף שלי צריך להתאושש. מה גם שלא ישנתי טוב בלילות האחרונים, ואני בהחלט משייך את זה גם לזה. בכל אופן - מעניין איך תהיה הפעם הבאה, אם תהיה. אחרי הכל - אחד הפלוסים שקיוויתי להרוויח בעבודה הזו היה כושר...

פלאיירים 2:
הרבה אנשים עיקמו את האף, ובכמה בניינים לא נתנו לי להיכנס. האמת - גם אני שונא פלאיירים, ואלו שעל הדלתות מושכים תשומת לב מיוחדת, כפי שהם אמורים, ולכן אולי גם מעצבנים במיוחד.
כשגרתי בהולנד היה שם חוק שאפשר לשים דואר פרסומי רק למי שחפץ בכך. על כל תיבות הדואר הייתה מדבקה של כן רוצה/לא רוצה. לטעמי צריך חוק כזה גם בארץ. בכל אופן - זה די דבילי מצד דיירים לא להכניס אותך, כשבמרבית המקרים השכן יכניס אותך - סתם מעכבים את העובד המסכן. בנוסף, ואני אומנם לא עשיתי את זה אתמול, אבל אני יודע מעבודה קודמת - הרבה מהדלתות של האינטרקומים קצת מעוקמות. זה משום שבמשיכה חזקה ונחושה אפשר לפתוח אותן...

פלאיירים 3:
אז בהמשך לכך - אני חושב שזו עבודה בזויה ורעה מההיבט הסביבתי. מפגע של ממש. ראשית - זה מטריד את הדיירים - צריך לצלצל להם שיפתחו את הדלת. לפחות במקרה אחד מישהו התלונן שהערתי אותו. בנוסף, כמויות הזבל הן בלתי נתפסות. חבל. המגמה של העולם צריכה להיות לחיסכון במשאבים. קודם כל, כמובן, חושבים על הפלאיירים - כל כך הרבה נייר שנזרק. מעניין איזה אחוז מהפלאיירים באמת מעניין את האנשים. מה שבטוח - אחוז גדול מהאנשים לא מתעניין, מה שמחזיר אותי לסעיף הקודם. בכל מקרה - גם אם זה משתלם לבעלי העסקים, הרי שיש דרכים ירוקות יותר לפרסם. לדוגמא - וזה רעיון בתולי - אפשר ליצור מערכת פרסום אלקטרונית למעוניינים. כלומר - אני לא אומר שצריך ספאם, למרות שאלקטרוני ודאי עדיף, אלא שניתן לעשות מערכת אלקטרונית למעוניינים.
בכל אופן - מעבר לנייר - גם הדפוס מזהם, גם השינוע של הפלאיירים ושל העובדים, גם כל החשמל מסביב, החל מהכמעט אפסי של האינטרקום, דרך האורות בחדרי המדרגות, וכמובן - המעליות.
מעבר לכך - הפלאיירים נועדו ברובם לקדם את תרבות הצריכה המזהמת והמיותרת שלנו. אנחנו הורסים את כדור הארץ, ומשעבדים את חייהם של כ"כ הרבה אנשים שכרוכים בחובה לבצע עבודות מיותרות ע"מ להתפרנס. ואני לא מדבר רק על מחלקי הפלאיירים - אני מדבר גם על המוכרים בחנויות, אנשי הפרסום והעיצוב, המחסנאים, המשנעים, היצרנים... כ"כ הרבה עבודה שחורה בשביל זבל. זבל בכל כך הרבה מובנים

פלאיירים 4:
זה לא שאני חייב להשתתף בזה. מצבי הכלכלי אומנם לא טוב, ואני צריך פרנסה, אבל אני יכול לשרוד גם בלי העבודה הזו. אני מעדיף לעבוד במשהו שמביא תועלת. אני מעדיף אגב שככה יעשו כולם. ושוב - לא שאני לא יכול לראות איך העבודה הזאת תורמת למישהו, אבל מה שפירטתי לעיל די מבהיר את כיוון המחשבה הכללי שלי בעניין.
בד"כ אני עוסק בעבודה שיותר מביאה תועלת - מוזיקה. מדהים אותי שהרבה אנשים חושבים שאם כבר - מה שאני עוסק בו הוא מותרות/לא מקצוע רציני וחשוב וכו'. מדהים. מראה מישהו? (טוב - לזה הבלוג נועד...) כלומר - זה עוד בלי להיכנס לשאלה המעניינת בפני עצמה אם מקצועות קצה כמו זנות או סחר בסמים הם בזויים - בטח בהשוואה. לי יש איזושהי דיעה בעניין, אבל אני אוותר להיכנס לדיון הזה כרגע, כי זה יסבך את הפוסט עד מאוד, וחוצמזה - זה לא שלא התבטאתי בנושאים אלו בעבר, וקיים סיכוי סביר שאתבטא גם בעתיד

פלאיירים 5:
דווקא היו לי לא מעט סמולטוקס עם דיירים במהלך העבודה. רובן ממש ממש קצרות, אבל חשוב לציין - רובן ממש ממש נחמדות. בעיקר עם מלא בנות המין השני שחייכו אליי לא מעט. כיף:)
בנושא של בנות אני רוצה לכתוב כמה וכמה דברים. אבל זה לא "רשמי" מחד , ומרגיש חשוף מדי מאידך. יש לי הרבה פעמים את הבעייה הזאת. אולי אפתח ביום מן הימים בלוג אנונימי בכל זאת? ולו רק בשביל לנסות איך זה מרגיש...

טוב, יש לי עוד לאן לסעף את הפוסט הזה, אבל אני מרגיש שמיציתי לכרגע.
שיהיה לכם יום נהדר, ושתרגישו שאתם עושים משהו חשוב ו/או כיפי!

שלכם
עדי


נ.ב - אני קורא את הפוסט ורואה עד כמה נושאים שחשבתי להכניס בנוסף ו/או לפתח בהקשר מצויים בו בחסר... מעניין אם זה יוביל לפוסט השלמה או מה. בקריאה שנייה זה ממש מתבקש ע"מ להרגיש שעשיתי את עבודת הבלוג כמו שצריך. השאלה היא אם למישהו, כולל לעבדכם הנאמן, יהיה אכפת בסופו של דבר...
או שאולי זו לא השאלה;)
אגב - יש משהו מאוד נחמד בזה שלהערכתי, או לידיעתי, בינתים אף אחד לא קורא כאן...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


1/07/2009 - חלום עדכני
זה נגמר כשהבנתי סופית כמה זה מופרך שמייקל יבוא לבחון אותנו. אבל הוא היה שילוב של חוסר ביטחון ופרצי פרפורמיות (וזה לא שהוא ביצע איזה להיט, או בכלל - רק הבלחות של כישרון) בדיוק כמו באימאג' שלו.
עמדתי שם עם החלילית בעוד כולם מעלים מופעים יפים מאוד ברמת הבית ספר. הוא ניגש אליי ושאל מה אנגן. שיר שלך - ביט איט, אמרתי.
הכנתי ריקוד, אבל כשהתכוננתי למופע הייתי עסוק בעיקר בלמצוא את הלבוש הלא מעניין במיוחד, אך טיפה צבעוני, ובכל מקרה רשמי, שלי. הסתבר שהמופע לא בכיתה הקטנה* שבה התקיימו השיעורים, וכך נדדתי עם הציוד, ובאיזשהו שלב הבנתי שאין לי בכלל מושג איפה הקסטה. גם לא הספקתי להתלבש**, ופתאום כולם היו שם והכל התחיל. התחוור לי שהרעיון שארקוד הוא דבילי עד מאוד, ועדיף שבאמת אנגן, אבל זה לא כאילו אני זוכר את השיר יותר מדי טוב, או יכול להתכונן על משהו מרשים באמת. נראה לי שהוא לא יקח אותי לסיבוב הופעות בעולם הבא. מה שכן - מדהים עד כמה האמנות חובה לנו. הוא השפיע עליי בעיקר בתור ילד, כשסבא שלי קנה את הקסטה. יז"ב

ובכל מקרה - זה רק מוכיח עד כמה אנו חשובים.



ולנושא אחר - אני מרגיש כמעט ימני. 150 מליון אנשים חתומים על משהו בפייסבוק שדורש להדיח את ישראל מרשימת המדינות. לא שווידאתי את זה, אבל זה באמת נורא. מה נעשה? ואיך זה לא פשוט להסביר? - אחרי הכל - איזו עוד מדינה בעולם מאויימת ככה?
ואני עדיין מאמין שאנחנו צריכים להיות אנושיים מצידנו (ויש לנו הרבה עבודה), ושהסדר מדיני צודק קרוב יותר לעמדה הפלסטינית מלשלנו, ושיש סיכוי שהוא יקדם את קץ הסכסוך, אם כי בחלק האחרון, לאור השנאה הלאומית/דתית כלפינו אני סקפטי לצערי. אחת הסיבות שאני מתנגד לכגון אלה***. ויחד עם זאת - זה לא תירוץ לא להתקדם לעבר הצדק והסיכוי. אני רק אומר שאני מודאג מהיחס כלפינו - זה הכל. וזה לא עניין של מה בכך

ולנושא אחר - מבדיקתי נראה לי שאין לי שום מחלת נפש רשמית, אם כי פסיכיאטר להוט היה וודאי חולק עליי, אך בהחלט יש לי נטייה לכמה. מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות נרקסיסטית, הפרעת קשב - לכו תדעו.
כנ"ל לגבי התמכרויות. למה אני מכור - לאוכל? נשים? מוזיקה? סיגריות/קפה/אלכוהול/שאר סמים? התשובה היא כנראה לכלום, אם כי - לך תתקיים בלי שילוב של לפחות חלק....

העולם שלנו מאוד מזיק, ואנו מתנהלים בו בכמעט אין ברירה. אבל יש לשאוף לשנות אותו ללא מזיק ברובו. אחרי הכל - יש לנו הכוח הקולקטיבי לעשות את זה, וגם אם ליחיד אין כמעט סיכוי, הרי שהקולקטיב מורכב מיחידים, ולאט לאט יש סיכוי. בינתיים, כאמור, יש לזכור טו טייק איט איזי - בלי לסתור את מה שאפשר ורצוי לעשות. זה הוא החלום העדכני



*נו, כדרכם של חלומות, תיאורים, ובטח השידוך ביניהם - אי דיוקים שזורים. הכל למען הזרימה הספרותית. במקרה הזה למשל צ"ל כיתה לא ממש קטנה - כמעט בגודל של איפה שזה בסוף היה, רק שהראשונה יותר דמתה לחדר מחול, מרובעת עם עמודים ומראות בקומת הכניסה, והלוקיישן השני נראה יותר כמו אולם ספורט מוארך במרתף עם פרקט חום כהה
** וכאן צריך להבהיר שאין הכוונה שהייתי ערום, גם אם זה יותר מפתה ככה, אלא שפשוט לא הספקתי להחליף בגדים. לפחות לא את כולם. אני לא באמת זוכר. נדמה לי שהיה מדובר במכנסיים שחורים שהיו עליי בכל מקרה, וחולצה ירוקה א' שהיה צריך להחליף לחולצה ירוקה ב'. אולי היו לי גם נעלי בלט
***לאומיות ודתיות - לא סיום צודק של סכסוכים וכאלה. בכלל - הרבה פעמים לכאורה נדרשות הבהרות, אבל בד"כ במקום כוכביות אני מאתגר את לסמוך עליכם...




נ.ב - אני מתחיל להיות מרוצה מהכתיבה שלי כאן
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


30/06/2009 - שיר לך
עושה לוליינות כשאני פוסע בין האסור והמותר, בין הריגוש והבטיחות דמוית הניוון

הרבה זמן הכתרתי עצמי כלא מתמכר.
ואכן, כך נדמה היה כשחמקתי מהקונוונציות
ואולם, בין ההגדרות, אולי המצב לא ורוד
אך טבעי
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


28/06/2009 - טרמפים וקיימות
למרות שהכותרת מעלה לי אסוציאציה של קשר מיידי מובהק, דווקא הכוונה שלי היא לשלב באופן לא מחייב. העניין הוא שחשבתי לעצמי שסיפורי הטרמפים שלי שווים דיסקוס, וכמו כן גם כמה מחשבות על קיימות עשויות ליצור פוסט, אז במקום להתחרות - נשלב:

ביום שישי האחרון, בעוד אני עוצר ליד הבנק להפקיד מעטפה בתיבת שירות, תופס אותי איזה סבא ושואל אותי אם אוכל לתת לו טרמפ. למה לא - עלה.
בעיניי זה תמיד מפתיע, עד כמה מחפשי הטרמפים יוזמים ומבקשים בלי בושה. לא שזה רע במיוחד, רק שלפעמים נראה לי חצוף.
יום קודם, לדוגמא, עמדתי בסתם עומס לפני כיכר - אפילו לא רמזור או משהו, כשמהצד השני של הכביש (לא היה אי תנועה) ניגש אליי גבר ושואל אותי אם אני יכול להקפיץ אותו ואת הבן שלו למסיבה בבצפר, כי הם ממש ממהרים, והאוטו שלהם נתקע. סירבתי (כי אני בעצמי הייתי באיחור למקום אחר), אבל שוב - לא יכולתי לא לתהות מצד אחד איך בנאדם מרהיב עוז ככה, במקום פשוט לחפש מונית, וב' - למה דווקא אני?
לא מזמן לקחתי איזה טרמפיסט שהתנהג קצת כמו משוגע. הוא רצה שאקח אותו לירושלים, ואפילו במעט אגרסיביות. כמובן שלא לקחתי אותו, כי הייתי בדרך מנצרת לכפר סבא!, ואז הוא עבר לנסות לשכנע אותי שלפחות אתן לו 20 ש"ח כדי לעזור לו להגיע לשם. כמובן שסירבתי גם לזה, בטענה שאין לי, מה שעקרונית נכון, כי גם כשיש לי, אני בעצם במינוס, וביחוד באותה תקופה ספרתי את השקל, אבל מכיוון אולי שזו נראתה לו דרישה פחות מופרכת מאשר להסיע אותו לירושלים, הבנאדם ממש התווכח איתי בזעם על העניין. ממש דרש שאתן לו 20 ש"ח. לכו תבינו.
לפני כמה ימים עצרתי לטרמפיסטית, שעצרה טרמפים ככה שזה קצת הפריע לתנועה. כמובן שצפרו לי, והיא העבירה ביקורת על הצופרים. בכל אופן - היא והחברה שלה נכנסו לאוטו, ומייד היא מבקשת מזגן. כאילו - הלו - הממלכה שלי... לא רק זה - מייד היא מבקשת שאחליף את המוזיקה למזרחי. מזל שלא היה לי. מזל שהנסיעה הייתה קצרה...
כשהן ירדו לא ראיתי את התיק שלי שהיה מאחורה, אז שאלתי איפה הוא. הוא היה שם, אומנם, אבל הן מייד התגוננו שהן לא לקחו כלום נשמה. כמובן - בטח נשמעתי התקפי מדיי. התנצלותי שלוחה לכן אם אתן קוראות:)
העניין הוא שמאז שלפני כמה שנים זוג טרמפיסטיות הרימו לי את הפלאפון, אני די זהיר עם הדברים שלי כשאני מעלה טרמפיסטים...


אתמול שוחחתי עם חבר קבלן בניין. שאלתי אותו אם הוא רואה קצת שינויים ירוקים בתחום. הוא אמר ששום דבר. הוא נתן לי כדוגמא את מערכת המים האפורים, שניתן להתקין בעלות של 18000 ש"ח לדירה. סכום לא גדול, אני אומר, שכקונה ודאי שהייתי שמח לשלם אותו, מתוך ידיעה שזה חסכוני לטווח הארוך, וכמובן - ירוק, ועל כן - כמעט הכרחי. אבל בפועל - אף אחד לא רוצה לשלם. בייחוד כשההחלטה צריכה להיות ברמת הבניין...
ואני התחלתי לחשוב שזה אולי משהו שהמדינה צריכה לחייב, ואולי גם לסבסד. ניגשתי וקראתי קצת בויקיפדיה על נושאים שקשורים בניהול התקציב הלאומי. אני מבין את העניין עם החוב הלאומי ואת זה שאי אפשר להתפרע ללא גבול עם ההוצאות הממשלתיות, אבל בכל מה שקשור להוצאות שצריכות להיעשות עכשיו, על מנת שהן יחסכו לנו הון עתק בעתיד, שלא לדבר על - ישפרו משמעותית את סיכויינו לשרוד, לדעתי הגישה חייבת להיות של השקעה. כמובן - הממשלה היא שליחתנו. אנחנו צריכים לראות את זה, ולהבין ולהסכין לדרך הפעולה הזו. בכל נושא - לא רק סביבתי. גם בריאותי, גם חינוכי, ועוד. כמובן - הדברים כרוכים זה בזה. גם השלום יעזור, לצורך העניין, אבל בהחלט ניתן להתחיל להתקדם גם במקביל בתחומים הנפרדים, שיש להם הרי גם השפעה הדדית, ורצוי לעשות כמה שיותר דברים מהסוג הזה. אבל מה אני, הקטן, מבין? וגם אם אני מבין - נראה שלא מקבלי ההחלטות, ולא הציבור שאמור לתמוך בהם/ן צועדים בכיוונים הללו. לא בנחישות ובמהירות על כל פנים. והזמן דוחק, כך נדמה.

כתבתי לא מזמן על כך שאין לנו מושג מה יקרה.
האם נשרוד? האם החברה בעתיד הלא כל כך רחוק תהיה דומה לחברה היום? האם המאזן המדיני הכללי בעולם יישמר? מה בעצם מאיים עלינו?
מגיפות, מלחמות, שינויים אקלימיים ועוד. והדברים כרוכים זה בזה...
סביר להניח שהאדם לא ייכחד מאוד מהר. אבל מה נעשה אם נעבור להתקיים ככמה חברות קטנות ומבודדות אי שם על הכדור עקב שואה זו או אחרת, ופתאום יבוא אסטרואיד (או משהו קוסמי קטסטרופלי אחר?)
בכל אופן - כבר כרגע, כשאנחנו בכזה אוברדראפט מבחינה סביבתית, קשה לפעמים לראות איך נוכל להמשיך לקיים את כדורהארץ בצורה שתזכיר את היום. אבל אולי באמת אין צורך. בואו נמשיך לצעוד לאחור בלב שמח. ולפחות לזה אני מתכוון:)

בכל אופן - יש לי חבר שלוקח, או לפחות לקח בעבר, כל טרמפיסט שהוא ראה, לכל מקום שאליו הוא רצה להגיע. טוב, העבודה שילמה את הדלק, וכנראה שעיתותיו היו בידו. אני לא לוקח תמיד, אבל משתדל מדי פעם. אני גם משתמש בטרמפים מדי פעם. אבל באופן כללי - אני חושב שתחבורה ציבורית צריכה להיות הרבה יותר נגישה. בכל המובנים. זה יעזור...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


26/06/2009 - כנסו, תקראו - בטח תחשבו משהו שמתכתב עם בלבול
אולי ההיילייט הפילוסופי של השבוע האחרון הגיע במפתיע כמעט מתוכנית דת שאני מזפזפ אליה מדי פעם כשיש לי סבלנות לנסות לדלות חוכמה ממחשבת ישראל, או רקע הסטורי/תרבותי מעניין, מבלי להידרש לגיבובי אמונה.
הרעיון שהציגו, שהוא בוודאי ידוע לחובבי פילוסופיה, היה הרעיון של הצעידה לאחור בזמן מבחינת ההסתכלות. כלומר - אנחנו מסתכלים בעצם על העבר ועל העבר בלבד כשאנחנו מתקדמים בזמן, כי העתיד לא ידוע לנו. כל המסקנות שלנו לגבי העתיד הן לא יותר מאשר ניחוש מושכל המתבסס על ניסיוננו האישי/קולקטיבי מהעבר.
הנבואה ניתנה לשוטים, אבל רובנו, שוטים שכמותנו, עושים יום יום, שעה שעה, תוכניות לעתיד. אנו מסתמכים על תחושות בעקבות אירועי עבר, על סיפורים, על מדע הבוחן, מנסח תאירויות, ובודק אותן באמצעות תצפיות, וכן הלאה.
בגדול, אני עוסק הרבה בקריאה להיערכות - לקדם את פני הרע, שאנחנו יכולים להסיק לגביו על סמך נסיוננו.
וזה חשוב, כי זה מצמצם את סיכויינו להינזק, אך בעצם - הכל בגדר ניחוש. המילה סטטיסטיקה קופצת לי לראש...
בכל אופן - מה זה משנה?
יכול להיות יהיה טוב, יכול להיות שיהיה רע.
מה שבטוח - אם אנחנו מודאגים עד לשד עצמותינו - רע לנו כעת.

הקיצר - המוטו החדש:
בואו ננסה לדאוג, באחריות וברציונליות, שיהיה לנו עתיד טוב, אבל נזכור שבמילא הכל פתוח, ובכל מקרה - בואו ננסה לשמור על שפיות של מצב רוח טוב והנאה כבר עכשיו. זה לא בהכרח אומר לגרום נזקים לעתיד, כמובן. הקיימות, כדוגמא יפה, טוענת כל הזמן שמה שטוב לסביבה גם טוב לנו.
מידה טובה, ולא הפרזה, היא סוג של מפתח.

כמובן - יש מליון נושאים ששווים תכנון - הרי אנחנו עומדים להצפוצץ אוכלסית אולי, או למות מגפית, או במלחמת שמד, או באסונות טבע. בואו נמשיך לחקור, כדי שנוכל לנווט את דרכנו קצת יותר טוב בצעידה אחורה אל העתיד, אבל - בד בבד - ואולי אפילו בלי קשר סיבתי ברור - בואו נדאג להווה כיפי, כי זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להיות בטוחים לגביו. שעכשיו יש לנו פוטנציאל להרגיש טוב.
כן - שוב - גם בעתיד.
לזכור להרגיש טוב. גם כשפועלים למען העתיד. להפסיק לחשוש. בסופו של דבר - הגיוני שמתישהוא נסתלק מהעולם הזה, או שיקרו לנו צרות.

אני רוצה לומר משהו שקשור קצת - תכל'ס - האושר של מסכני העולם, לא בהכרח פחות מהאושר של המערביים...

טוב, עד כאן פילוסופיה והטפה בגרוש להפעם.
שיהיה שמח!
שלכם,
עדי
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


18/06/2009 - שינויים
להרגיש בזמן אמת.
להסתכן בנפילה.
לייצר עוד טייק אוף חבוט.
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


16/06/2009 - רק רוצה לעשות לך טוב
כל המחזירים בתשובה למינהם. מה הם רוצים? רק לעשות טוב. כן, אולי יש כאן עניין של אמונה של שליחות, של מצווה, של מחוייבות, של הכרח. אבל גם פשוט רוצים לעשות טוב. זה אולי בולט יותר כמשהו טהור מחלק מהמאפיינים לעיל כשמדובר סתם באיזה משהו ניו אייג'י.
והעניין שתמיד זה נשמע תמהוני עד ביזארי. האדם מולך בד"כ לא יבין מה אתה רוצה, ואתה בסה"כ רצית לעשות לו טוב, אבל זה שאתה גילית את האור, לא אומר שיש לך סיכוי להעביר את זה הלאה.
התנסיתי בזה כ"כ הרבה פעמים משני הכיוונים. אנשים הם לא קלים לשכנוע. לפחות לא כולם, לפחות לא בכל סיטואציה. ולספר על התנסות זה רחוק מאוד מלהתנסות בפועל, אז הסיכוי להעביר חוויה משמעותית למי שלא חווה בעצמו הוא די מצומצם.

בכתיבה בבלוג, או בכלל באינטרנט, עושה רושם שאני מעביר רושם די שונה מאשר במציאות. גם זה לא דבר נדיר. נראה שבמציאות אנשים חושבים בד"כ שאני הרבה יותר נחמד מאשר באינטרנט, אבל לא תמיד. לפעמים אפילו להיפך. בקיצור - זוויות שונות, פלטפורמות שונות - הכל מוביל לחוויות ייחודיות. טוב שכך. למרות שמגניב גם כשעולמות מתעברבבים. כי כל 1 הוא עולמות ומלואם מרובים, ובהחלט אפשר להשיק כמה וכמה מהם....


הפוסט הזה הוא ללא מטרה - חשק לכתיבה זורמת שנוצל.
בכל מקרה - אסיים בשיר, שנדמה לי שעוד לא פרסמתי, וחשבתי שאולי כדאי כאן (גם הוא בלי פואנטה או כוונה אג'נדית מובהקת או משהו):

חרות ודרור

רוצה להפסיק להתאמץ ולשכון לבטח
להתענג ולהרגיש בסדר
ללא מחויבות, למשל – לרעיונות ואידיאלים

דרור עבד קשה
חרות בילתה כקלולס
דרור מצא ספייס
חרות נחנקה במשחק האבולוציה
אני רוצה להיפך

• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


13/06/2009 - שיר חדש ומעבר
אז היום, או אתמול בלילה, שחררתי שיר חדש לאוויר העולם. לא שהוא כ"כ חדש - אבל רק עכשיו הוא הגיע לשלב שהוא מנסה ללכת לרדיו וכאלה. אולי הגיע הזמן שקוראי הבלוג הזה, אם יש כאלה בכלל - אני לא משתמש בכלי סטטיסטיקה - ייחשפו לאתר שלי, שם אפשר גם לשמוע את השיר. הוא נקרא רוחות האופטימיות: virtualadi.com

ומה מעבר?
ובכן - ההופעות עברו בצורה מוצלחת, כך נדמה, אם כי עניין הז'קט בוטל, וכנראה שהוי הזה יצטרך לחכות.

חשבתי לכתוב איזה כמה מילים כתגובה שלא במקומה על משהו שמישהי - דווקא אחת שעוסקת בדו קיום ומקדמת אותו, בצורה שולית אמנם, כחלק מהקריירה שלה - אמרה לי באיזו נסיעה כשעברנו לא רחוק מאלפי מנשה. היא ציינה, שלאור העובדה שאפשר לראות משם חלקים נרחבים ממרכז (תרתי משמע) ישראל, אם זה תלוי בקול שלה - לעולם לא יחזירו את אלפי מנשה - זה פשוט מסוכן מדיי.
עכשיו, בעיני זה קצת מטומטם, וחשבתי שאולי אני אחלוק איתכם למה, למרות שזה באמת בקטנה. והסיבה היא כמובן שראינו שטילים מלבנון למשל, מסוגלים לגרום לחלקים נרחבים מהמדינה לשנות באופן ארעי את מיקומם, ובאופן דומה, אם כי פחות, ראינו תופעות כאלו גם לפני וגם אחרי (מישהו אמר מלחמת המפרץ או עופרת יצוקה?) ת'כלס - ובלי להתיימר להיות איש צבא, הטיעון הפסבודו בטחוני הזה הוא כ"כ קלוש בעיניי שאין לי בכלל ספק שלא ממש צריך להרחיב בעניין. ת'כלס - לא נראה לי שהיא יודעת מה היא סחה. סוג של טמטום בעיניי, ואני מצטער אם אני נשמע ארוגנטי או פלצן. הבעייה היא כמובן שהגברת הנכבדה ממש לא לבד...
בכל אופן - אני לא חושב שספציפית לתושבי אלפי מנשה יש מה לדאוג יותר מדיי - זו נראית לי כמו נקודה פשוטה ליישוב מחלוקת טריטוריאלית. בכללי - אני חושב שלא הכמה קילומטרים הללו הם אלו שחיוניים לבטחוננו. הרתעה, עדיפות צבאית ברורה ובעיקר - שלום, יעשו את העבודה. אמן שכבר יגיע לכאן שלום כזה. נכון שזה לא תלוי אך ורק בנו, אולם בהחלט ניתן לטעון שאנו יכולים לעשות הרבה יותר כדי לצעוד לעברו מבחינתנו. לא חסר על מה להתפשר מבחינתנו, ואיפה להיות קצת יותר צודקים מבחינתנו לטובתם, למענם (בניגוד בולט למצב כיום), ובסופו של דבר - בשבילנו.
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


8/06/2009 - ז'קט
יש לי קולגה שאמרה לי לא מזמן שהיא בקריירה שלה כבר השיגה את כל מה שאפשר להשיג. היא השיגה הרבה יותר ממני כנגנית חלילית - באמת - קשה לי לחשוב על משהו שהיא עוד לא עשתה, אבל גם אני כבר מתקדם בסימון הוי'יים הריאליים. בתקופה זו אני פחות או יותר עושה כל מה שאני יכול לעשות כנגן חלילית בארץ. ללמד באקדמיה אני אומנם לא, אבל תמיד הנחתי במילא שכדי להגיע לשם, גם מעבר לכל הפוליטיקות, ייתכן מאוד שאני פשוט אצטרך להשלים כמה חורים בהשכלה קודם. זה אומר שהוי הריאלי הבא שלי צריך להיות שיזמינו אותי להופיע בחו"ל.
אגכ - לוי'יים הללו אין כמובן קשר גדול לאיכות. כלומר - צריך איזה סף איכות כמובן כדי להיות במועדון, אבל מעבר לזה - נראה לי שזה כבר יותר קשור ליחסי אנוש או משהו. לא משנה.
הסיבה שקראתי לפוסט הזה ז'קט היא מפני שוי שצפוי לקרות השבוע יכלול הופעה שלי במסגרת תזמורת הבארוק ירושלים, שם - לראשונה בחיי, יש לציין - אדרש ללבוש ז'קט...
ההורים שלי, כך נדמה, מתרגשים מהעניין. מדהים שבגיל 33 וחצי, הם עדיין לוקחים ברצינות את הרגלי הלבוש הקלוקלים שלי.
בד"כ אני מתלבש די שמח - כל מיני שארוולים, וחולצות צבעוניות. קצת מזכיר היפי. גם בלבושי, הכוונה...
רק היום אמרו לי אנשים כמה שזה עושה מצב רוח שמח רק לראות אותי.
אבל האמת היא שלא תמיד אני בעצמי נמצא במצב רוח המתאים לגרדרובה שלי...
לא משנה - בפעם אחרת.

אגב - כמובן שוי נוסף מחכה כבר בקוצר רוח למימושו - הוי של להוציא להיט. כרגע אגב, יש שיר בקנה. מעניין אם זה יקרה הפעם. או בכלל...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


2/06/2009 - נורמליות
אני רוצה סוג של שקט. חוסר חשש קבוע מפעם - סוג של פחד מוות.
אני רוצה אושר, רוגע, שמחה.
ולא שאני אסקפיסט גדול, אבל הלוואי שהייתי יכול להיות קצת - רגש האחריות יותר מטריד ממועיל

(בייחוד שאני חסר אונים,
ברוב המובנים
כמיהה לנחמה בחיבוק דלפונים)

משקפים לי דכאונות וכו', ואני מוצף ומבולבל
מייחל לאחרת
די לחרדה

גופנית, נפשית, חופשית
נשימה צלולה
הרגשה מחייה
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


30/05/2009 - עניי עירי
אמא שלי זכורה לי כמייצגת - למה אתה לא עוזר לשדרות - אבל התהייה משותפת לרבים - הרי עניי עירך קודמים, אז למה אתה דואג לפלסטינים?
התשובה וודאי מורכבת, אבל ננסה להתחיל קצת, ונתחיל מהמקומות המוכרים:
קודם כל - אמנם הם מוגדרים שונים, אבל זה לא אומר שעם כל חלקי, או אפילו רוב, בני עמי יש לי בהכרח יותר שפה משותפת. כמובן - זה דיון עמוק, אבל הנקודה המרכזית היא שגבולות יש בכל מיני מקומות.
אבל נניח שנדלג לרגע על הנקודה הזו, ונקבל את ההנחה שאני חלק מעם מסויים, והם מהצד השני. האומנם יש סתירה בין לעזור להם לבין עזרה לעצמנו? - אני מאמין שלא. אני מאמין שהאינטרס שלנו הוא לדאוג לקירוב לבבות. האינטרס שלנו הוא ליצור אווירה של שלום ושל עזרה שתחליף את אווירת מעגל האימה שיש בינינו. מבחינה זו הנה כבר סיבה מצויינת לנסות לעזור לפלסטינאים.

בשלב זה אני תוהה אם כדאי לציין בכלל שאני נגד אלימות? זה כמעט מתבקש בעיניי שזה ברור כשמש, שלא לומר - רצוי שזו תהיה הנורמה, אבל מכיוון שזה בלוג חדש - נרשה את הציון הזה.

בכל מקרה - אני רואה בעזרה לפלסטינאים גם חיפוי ותיקון על העוולות שאנחנו, כאומה, מעוללים להם.
כמובן - זה יופי של מקום להמשיך להתווכח בו עם הקונצנזוס. אני לא כזה שואף להתווכח...
השאלות של מי התחיל, או חלוקת האחריות, חשובות, אבל יותר חשוב לנסות ליצור תנאים אנושיים/הומניטריים לאוכלוסייה שבשליטתנו ושסובלת. גם כאן כמובן זו פעילות מתקנת שאמורה להיות מפרה.

בכל אופן - זהו לא דיון מעמיק - רק כמה נקודות פתיחה.

מה אני עושה בפועל?
ובכן, יש ארגון קטן שמסייע לחולים פלסטינים להגיע לטיפול בבתי חולים בישראל. אני מתנדב שם קצת. הנה קישור לאתר שלהם:http://www.humans-without-borders.org/
מלבד זה יש פה ושם פעילויות נוספות, שעיקן מבחינתי הוא הבעת סולידריות ובניית קשרים, גשרים, ולפעמים סתם חיזוק הדדי של פעילים משני הצדדים. הרי המצב כ"כ מייאש...
בפעילויות אלו אני מציין כתיבה באינטרנט כדבר משמעותי, אם כי הכל יחסי - אני לא עושה את זה כ"כ הרבה...

אני משתתף לעיתים בהפגנות, אך מאחר שאני סולד מעימותים, ואף מפחד מהם, אני נמנע בינתיים מלהגיע לאיזורי חיכוך, ואני גם נגד כאלה שמחפשים את החיכוך...

בגדול, האווירה של דה הלגיטימצייה לשמאלנים בארץ מבעיתה בפני עצמה, ובכלל - כל מה שקשור בנושאים הללו (ואני מתכוון גם ובעיקר לכל הזוועות שהמצב יוצר - ממש לא רק לרדיפה הפוליטית) גורם לי להיות פקעת עצבים בעל בריאות רופפת. חבל....

מכל מקום - זו הייתה פתיחה פוליטית בבלוג זה. אני בטוח שעוד ניגע בנושא בהמשך הבלוג, אם כי - אין לי כוונה להתמקד כאן אך ורק בפוליטיקה

מכל מקום, אסיים לעת עתה באיחול שיהיה כאן טוב, ושהסכסוך יסתיים כבר במהירה בימנו, ובלי עוד קורבנות מיותרים.

נתראה בקרוב,

עדי
בשאיפה לעולם טוב...
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע


14/05/2009 - בעמי אני זע - אחת שתיים שלוש ניסיון
אהלן כולם.
בתור פוסט ראשון זה הולך להיות קצת מפגר, אבל אני מניח שזו דרך לא רעה להתחיל בלוג שממילא לא רוצה להיות רישמי מדיי, אם כי סביר שיהיה כבד לעיתים.
הקיצר, אני מתכוון לכתוב כאן על כל מיני הא ודא שקשורים בי ישירות או בעקיפין, אבל קודם כל - בואו נראה אם העסק עובד בכלל באופן שמספק אותי, ואם כן - בקורב יהיו כאן פוסטים נוספים עם קצת יותר בשר. מבטיח.
אז, ביי בינתיים, וברוכים הבאים.
שלכם,
עדי
• 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע

צפיות היו ב9.8. מישהו נרדם על איזה כפתור.
בכל אופן - הבלוג שלי עדיין לא קם לתחייה, וגם לא קיבלתי תשובה לשני המיילים ששלחתי למפעילו. בקרוב אצטרך לברר לעומק את עניין המטמון של גוגל, לראות אם ניתן להציל משהו, ואני מניח שגם - בלוג חדש איפשהו? או שלא?
בכל מקרה, בינתיים "מתנחם" כאן...
האתר שבו אחסנתי את המוזיקה העברית שיצרתי בשנים הקרובות גם נסגר השבוע. אי אפשר לסמוך על כלום. בכלאופן - יש לי גיבוי לקטע היחיד שהפגין נוכחות אינטרנטית רק שם.
כמובן - יש את במה חדשה - הארכיון האלמותי, שעשה בעיות אינספור - גם טכניות, וגם בינאישיות - העורכים ואני התכסחנו שם הרבה יותר מדיי, ואני לא בעמדת כוח...
בכל מקרה - ככה זה - דבר בא ודבר הולך. גם יצירותיהם של גדולי העבר לא הגיעו עדינו כשלמות. ובכלל - מי הוא זה אשר מפריד בין אמנות לחיים? ובכלל - הרי הכל מרקם אחד. נו - קצת מטאפיזיקה למתחילים.
העיקר שאני משתדל.
וכן - ניצנים של פריעת חוק מרימים את ראשם.
רנסאנס פיוטי

האתר של הבלוג הקודם שלי עדיין לא עלה... דיברתי במייל עם מישהו שהצלחתי למצוא פרטים שלו בנט שפעם היה אחראי על האתר. הוא ענה לי שהעניין בטיפול וצפוי להפתר בתוך ימים מספר. הוא גם נתן לי מייל של מי שכרגע אחראי שם על העניינים. עברו עוד כמה ימים ודברים לא השתנו. פניתי אל ההוא בשאילתא. עברו כמה ימים ודברים טרם השתנו וגם תשובה אין. בקיצר - נראה לי תמו ימי הבלוג ההוא - בין אם יחזור לאוויר, בין אם החומר יינצל, בין אם לאו ולאו.
וחשק לכתוב דווקא יש, אז אני מניח שאולי באמת אפתח בלוג חדש. זה דווקא נחמג לגלות שעל אף הבעייתיות שיש לי בכתיבת בלוגים, עדיין אני יכול לזהות צורך (מילה קצת גדולה ולא מדוייקת לעניין?) מפכה בי לעסק.

בכל אופן - אני לא חושב שאמלא את הפוסט הנוכחי בתוכן ממשי. מקסימום הצורך שלי ייענה ב"ד"ש" (יצא מצחיק עם המרכאות). בכל זאת תקציר של על מה הייתי כותב השבוע, ולו בשביל "סימנייה":
פוליטיקה - כמו מה שפרסמתי בפייסבוק (למעוניינים יהיה קל למצוא...)
אישית מקצועית - על נגינה מפוספסת באירוע - למרות שעשיתי עבודה טובה, ואולי בכל זאת ייצא משהו מכמה שועי עולם שדווקא כן הקשיבו. וגם על הפוליטיקה שבזה... על איך הפרנסה באה וסובבת אותנו בכל מיני מקצועות - קצת התפתחו לי זוויות ההשקפה...
אישית משפחתית. טוב - אני לא באמת נוטה לכתוב על זה - אבל לעצמי - על הבת, ואולי אפילו על זוגיות.

טוב - זה בגדול מה שנראה לי. לפחות מה שצף לו עכשיו...

יאללה בי בינתיים, ומי יודע - אולי עוד נתראה...

אני בשוק שעדיין צופים לי בבלוג כאן...

האמת - מאז שגיליתי שהבלוג הנוכחי שלי חסום לגלישה, השתעשעתי ברעיון לבקר את הבית הישן כאן.
נראה שכל האתר מושבת. אני אעשה איזה בירור יותר מעמיק בקרוב - פחות כי אכפת לי, ויותר בשם תכונת הארכיון שבי - בכל זאת - יש שם שנה ומשהו לדעתי של זווית בחיים שלי. חוצמזה - אף אחד עוד לא אמר שהוא קבור סופית, אבל מצד שני - בחרתי אתר זנוח אל. בסוג של כוונה, אפילו. לא שזה משנה - בסוף אפילו אמא שלי הגיעה לשם... לא שזה קשה - לינקים מופיעים באתר הרישמי שלי...
אניווי - לזכות הכלוב יאמר שלא רק שלא נחסמתי כאן מעולם (הצנזורה היא רק שלי), אלא גם שזה אחד האתרים היותר אמינים. (טוב, נו - אולי אני משבח יתר על המידה;). בכל זאת - יש להניח שהבלוג שלי אולי אבד לא בשל זה שבפוסט האחרון שלי שם טענתי שאין אלוהים...

נו, ומה יהיה הלאה? יהיה עוד בלוג? בעוד מקום? (וורדפרס קמז טו מיינד)
או שאולי מיציתי את הסוגה? עדיף לכתוב רומן!
אניווי - למתענינים מן הסתם לא יהיה קשה למצוא אותי גם הלאה, ואני בטוח אמצא דרך להתבטא. איך אומרים - הכל לטובה. אפילו הכלייה