להיות השמש

הזדמן לי להגיע ליפו לפני כמה שעות, הנהגת ביקשה טוסט ואני כיוונתי אותה לאבולפיה והמוכר זכר אותי אומנם בלבוש מינמלי והיום הייתי מכוסה בסריג ומנכס ארוך והוא היה נחמד ושאל לשלומי ואיפה אני עובדת עכשיו ולקראת סיום הוא אמר שהוא מקווה לראות אותי יותר בסביבה
וחשבתי לעצמי שאין ממש סיכוי ואז הגענו לאיזור הדנאג'ן עצרנו את המכונית ויצאתי מאוטו עברה לי צמרמרת בגוף ודמעות התחילו להציף לי את הגרון, נזכרתי בכל כך הרבה זכרונות שנתיים שלמות עברו לי במקום הזה. איך היתה הפעם הראשונה שלי שם איך בהתחלה לא ידעתי איך להתנהג עם כל העבדים שמתנפלים עליי ומציעים עולמות, היו שם הרבה זכרונות טובים והיו גם זכרונות רעים וגם זכרונות רגילים. נזכרתי בכל ההופעות, בכל המופעים, בכל המסיבות, בכל ההתרחשיות ובכל פעם שיצא לי לפגוש מישהו מהחיים הרגילים שלי.
ואז זה כבר לא נשלט וממש התחלתי לבכות ונזכרתי למה אני שונאת את הרצפה שם, והיה שקט מוזר שאף פעם לא שמעתי כאן כאילו המקום הפך למקום רפאים.
כבר יצא לי לעבור מצבים כאלו שמקום הבילוי שלי נסגר אבל כאן זה היה ממש עוצמתי.
וחזרתי לאוטו וברדיו השדרן עם הקול הנעים עטף אותי בחום נזכרתי בתקופה המשותפת שלנו איך היה מעביר לי רמזים דרך השידור וברקע התנגן שיר של מטאליקה שאני מאד אוהבת וגם זה הזכיר לי איך תוקפה באה והולכת.
וככה החיים והכל חלק מתהליך של תקופות שמתחילות ומסתיימות.

למה כל היום אני חושבת עלייך?
למה כל הזמן אני מתגעגעת?
למה שאני שואלת את עצמי למה אני מתגעגעת אני נזכרת במשהו רחוק?
למה שהיינו ביחד היה לי ספק באהבה ועכשיו אין?
למה היום אני הכי בעדך?
למה שהיינו ביחד לא הייתי בעדך ככה?
למה שהקשר בנינו התחיל להיות רציני ויתרתי על עצמי לטובתך?
למה הפסקתי לקרוא אותך כי אני פוחדת לדעת כמה אתה מתגעגע?
למה אני מסננת את המחזרים שלי כי הם לא אתה?
למה אין לי ממש כוח לאף אחד?
למה עולים לי החיוכים שלך?
למה אני חולמת עלייך?
למה אתה לא יוצא לי מהראש?
למה אתמול מול הפסיכולגית לא הפסקתי לדבר עלייך?
למה כל אחד חדש שאני מכירה אני ישר בודקת למה הוא לא אתה?
למה שאני שואלת את עצמי בדעה צלולה אם אני רוצה לחזור אלייך התשובה היא לא?
למה עדיין עולים לי המחשבות על עתיד משותף?
למה אני עדיין חושבת על הבית שלנו?
למה אני מתה מפחד לראות אותך ברחוב?
למה אני מדמיינת שאתה בא לבקר אותי בעבודה?
למה שאני נוסעת באופניים אני חושבת עלייך?
למה על השאלות האלו אני לא מקבלת תשובות?
ולמה השאלות האלו לא נגמרות?

אלו הם מעללי היום בנתיים....

http://www.thecage.co.il/coppermine/displayimage.php?album=lastup&cat=12131&pos=0

וחוץ מזה נראה לי שהלב שלי מתחיל לפעום שוב 😄

אני קצת בספקות לכתוב יש לבלוג שלי קליינטים חדשים ויכול להיות שדברים שאומר יהיו שורפים כמו שמן למדורה.
אז כן אני חייה לי בללה לנד ....סתם.

אני לא ממש מתכוונת לזרוע מלח על פצעים פתוחים ולספר כמה טוב לי בחיים החדשים שהתחלתי אבל אני במקום ממש חזק ולהזיז אותי משם זה קשה.
אני מרגישה מזה איזה הרבה זמן שאני בנאדם שלם, אני עם הרבה יותר ביטחון עצמי, אני מאמינה בעצמי ושום דבר הוא לא יותר מידי קשה בשבילי וזה טוב. ואני עושה לעצמי רק דברים שטובים לי.
לפעמים עולות מחשבות רגשות מתחילות לצוף הדאגה עולה.
אבל אני החלטתי שהפעם זה יהיה שונה הפעם אני לא מסתכלת אחורה כי אני לא רוצה לחזור למקום הזה שהייתי בו חלשה ותלותית. ואין בי שום חרטה.
נמאס לי לשחק על חולשות כדי שמשם אני יהיה חזקה. אני רוצה להיות חזקה בזכות מי שאני וכמה שאני מאמינה בעצמי.

ויחסית לריבונד ולפרידה אני באמת לא ממש מתלוננת
אלוהים רואה אותי ושולח לי רוקרים כדי לכסות לי את המחסור ועוד די מפורסמים, גם מינית אני די מסודרת 😉 ויש עוד התפתחיות מעניינות ומרגשות אומנם יש משהו שקצת מנוגד מצפונית אבל זה עדיין רק בחיתולים.

ונכון שאני לא בבית חלומתיי ואין לי את התנאים הכי טובים, אבל הם בדרך ואלו מטרות שישגו ממש בקרוב ועכשיו זאת הדרך לקראתם.

וכיף לדעת שלמרות שאני לא כאן עדיין יש הרבה אנשים שאוהבים ודואגים לי.
see u tomorow

אני כאן בנתיים

אולי אמשיך לעדכן בהמשך.

בא לי לכתוב
אבל המילים מרגישות מוזר

אני רוצה לשחרר את הפחדים ולצאת החוצאה.
לזרוק את האמת בפרצוץ בפעם הראשונה באמת לדעת אם כל האהבה שהייתה אתה באמת מספיק חזק כדי להכיר ולהבין אותי באמת.
אני יודעת ששתקתי ולשם ברחתי כי ידעתי שזה כבד מידי שאולי זה קשה מידי אחרי כל צרות היומיום שלו את יכול להקשיב ולהבין אותי אבל באמת אותי וזה בסדר אני לא חושבת שיש מישהו שבאמת שיכול לעמוד מולי ואם כל האמת שלי.

אני מרגישה רע אבל אני יודעת שמכאן אני רק אצמח למשהו טוב יותר.

יש לי בעיה יכול להיות שזאת בעיה פסיכולוגית ולמעשה זאת הפעם הראשונה שאני ממש מודה בה
הבעיה היא שאחת לאיזה זמן אני נוטה לפסיביות.
יכול להיות שזה דיכאון ויכול להיות שזה הרבה דברים אחרים.
הפסביות שלי מתבטאה בעובדה שאני לא תיפקודית, אני עובדת וחוץ מזה כלום, אני ישנה הרבה, אני לא עושה שום דבר למעני או למען הסובבים אותי, אני מרירה, אין לי דברים משמעותיים להתעסק בהם ואני מעסיקה את עצמי בכל מיני שטיות והופכת אותם למרכז חיי, כל דבר מרגיש ממש כבד לביצוע, אני לא מפעילה את עצמי גופנית בשום צורה, אני לא מגדילה ראש בשום תחום ואני בטח שלא חושבת קדימה.
אני עושה רק את מה שאני חייבת ואם אני לא חייבת אז זה לא מתבצע.
זה מבאס אותי שכדי לצאת מזה אני צריכה איזה סטירה או בום גדול כדי שאני אחזור לעצמי.
ואז יוצאת ממני אנרגיות מטורפות שלפעמים אני אפילו מתפלאה מעצמי.

שאני מסתכלת לאורך השנים האקסים שלי לא ידעו איך להתמודד עם זה, הם ממש היו חסרי אונים ועל הרקע הזה פלוס מינוס ניפרדנו.
וזה גם קורה לי לא מעט עם ונוס שאני לוקה בפסביות הזאת וזה משגע אותו ובצדק.
אני חושבת שזה ממש גורם לסבל ואולי אפילו נזק למי שסובב אותי והדבר הכי חשוב שניפגע מזה הוא האמון שלהם בי, כי זה לא משנה שאני מבטיחה שאני התאפס על עצמי אם אחרי איזה זמן הכל חוזר כאילו כלום לא קרה.

וזה מציק, ממש מציק לאורך הזמן שאני חייה אני מקבלת המון כלים להתמודד עם מצבים בחיים מונוס, מחברים, מהעבודה, גורמים מקצועיים ובכלל כל הניסיון שאני צוברת עם הזמן אבל זה מצעבן שתמיד אני נופלת לאותה פסיביות הרסנית ולא משנה מה קיבלתי מאחרים ברגע הזה הכל נופל.

אני מרגישה לא בסדר עם כל מה שקורה או לא קורה
אני מרגישה לא בסדר עם מה שאני עושה ובעיקר עם מה שאני לא עושה.
אני לא משתפת, אני לא מספרת אני שומרת הכל בפנים
ואני מרגישה כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ.
בא לי לחיות קצת והשתיקה היא זאת שהורגת אותי
וכרגע אולי זה קצת קשה תקופות כן כמו שכולם אומרים אבל אני ממש לא מאמינה בתקופות כל החיים זאת תקופה ואין מה לעשות חוץ מלעשות.
ויכול להיות שיש דברים שאני יכולה לעשות שיקלו על שנינו ויגרמו למצב להיות קליל ונעים לשנינו.
וכאן אני חוזרת לאותם דברים שאני לא עושה.

אני מרגישה רחוקה
מהקהילה, מהבדס"מ, מסקס ובעיקר מהבית ולא הכוונה לבית של ההורים שלי אלה לבית שיצרתי לעצמי סביבי וזה לא עוזר לי במיוחד להיות חזקה ולהתמודד שזה המצב.
אני רוצה שיהיה טוב יותר לשנינו.

אתמול אולי עשיתי טעות למרות שזה היה תמים לחלוטין אבל משו מרגיש כטעות.
הלכתי לבסטה (שמתיימר להיות בר יין גדול) עם ידיד אחרי העבודה לשתות קצת והיה נחמד וכיף ושתיתי הרבה והיה מצחיק שהברמנית טעתה בבקבוק שהזמנו.
הרגשתי שאני חייבת אוויר בלי שום מגע או סקס פשוט לעשות כיף.
ושחזרתי הנהג ניסה לזיין אותי עד שממש התעצבנתי עליו וביקשתי לרדת ואז הוא נרגע והפסיק.
ושנכנסתי הביתה הרגשתי מלחמה, אני לא יודעת למה אבל ככה הרגשתי והלכתי לישון.
ובגלל זה, זה מרגיש כאילו עשיתי טעות.

פשוט עדיף וצריך לשתוק.

הבוקר אני מרגישה יותר טוב.
אולי הכתיבה שיחררה את הג'יפה שהייתה כלואה בפנים.
ועכשיו טוב לי הרבה יותר.

השבוע מתחיל עם המון דברים לעשות.
ואני רוצה לעמוד במטלות שאני מציבה לעצמי
לנקות עוד ועוד דברים מהרשימה.

מסתמן שמחר הולכת להיות לי שיחה חשובה מאד עם ההורים שלי
ואני מקווה להצליח בה.

והבוקר לא יצא לי להיפרד ממך,
אז בייבי אני מקווה שתהיה חזק וחד.
והכי חשוב שבסוף נצליח.