להיות השמש

בא לי לכתוב,

ולא בא לי לכתוב,

וכן...

ולא...

ולמה כן כי יש לי הרבה דברים שבא לי לכתוב עליהם,

ולמה לא כי יש לי הרבה דברים שאולי בא לי לשמור לעצמי.

וכן בא לי לעשות לעצמי קאמבק ולחזור לכלוב ולקהילה בגדול.

ולא כי אולי היה לי די טוב בשקט שלי, בבועה שלי.

וכן אני רוצה להיות אופטימית לקוות לטוב.

ולא כי אף פעם לא באמת בטוחה שהמקום הזה הוא מה שהכי נכון לי.

וכן בסוף כתבתי.

ולא בסוף מחקתי.

ובסוף פרסמתי אבל לא את מה שתכננתי.

למה זה כל כך קשה למצוא דירה.

כבר טחנתי את הומלס, מדס,2 yed ועוד כל מיני דומים.
כבר הלכתי לתיווך ועדיין אין.

ולמה הסיכוי היחיד שאני אצליח לשכור דירה זה במחירים בשמיים
שיצריכו ממני לעסוק בזנות. 😄

טוב את יודעת שאני לא ממש יודעת איך להסתדר איתך,
די קשה לי איתך.
אף פעם לא ממש היינו ביחד אני ואת.
אני לא מאד אוהבת את הלבד הזה, אני אוהבת לחשוב על מישהו,
אני אוהבת שהלב שלי מלא במישהו, שמישהו מתקשר ודואג לי.
וכן יכול להיות שלא מעט פעמים אני סירבתי לביחד, כי אני רוצה אותו אמיתי ונכון.
ונמאס לי מהמסכות שגורמות לי לעשות המון רק כדי לא להיות לבד.
אני יודעת שבסופו של דבר גם את לא אוהבת להיות לבד, אחרת למה את באה אליי?
אז נכון שבחוץ אני מוקפת חברים וצוחקת והכל די בסדר, אבל אחר כך אני חוזרת הביתה
ואני נשארת איתך לבד.
כבר עברתי על כל המספרי טלפון אבל לא ממש בא לי לדבר עם אף אחד.
בא לי להיות ביחד, ואולי איתך.

את שוב מביאה אותי לדמעות וזה בכלל לא כיף.

כי אם את רוצה להכות בי אז תכי וחזק, אבל אל תתני לי מכות ארוכות שלא נגמרות.

נגמר, למעשה אני לא ממש יודעת אם התחיל.
אבל הרומן הקטן שהיה לי נגמר.
ודי בגללי.
אני לא במקום הזה שאני יכולה לחשוב על מישהו, להתגעגע להשתחרר.

היום אמרתי לו שאני לא מרגישה כמו שהוא מרגיש אליי.
העדפתי להגיד לו את האמת מאשר לסבן אותו ואותי שאולי עוד מעט זה יקרה.
ודווקא היה בו המון פוטנציאל אבל לא בשבילי.

אני חושבת שאני סוג של מכשפה, זה אולי נשמע מצחיק אבל יש כמה עובדות בשטח שקצת קשה להתעלם מהן.
ולהלן העובדות
שעזבתי את הצבא פרצה מלחמה.
שסיימתי את ההפקה בערוץ שתיים הכוכבים החלו למות,
אחר כך עבדתי במסעדה שכבר נסגרה,
אחרי זה בבית קפה שהיום ידיד שלי הודיע לי שהבעלים החליט למכור את העסק.
ובעוד מסעדה שנחרבה כליל.

כנראה שיש בי איזה כוחות שאני לא ממש מודעת לגבייהם,
זה לא תמיד חייב להגימר בצורה כזאת דרסטית.
אולי זאת הנטייה להרס עצמי שיש לי, שמה שקורה זה שאני מעבירה אותה למקום בו אני נמצאת
ואז סופו קרב וידעו מראש.

ועכשיו מה שנשאר זה ללבוש את הכובע ולעלות על המטאטא...

אני חושבת שכמות ההודעות שיוצא לי לקבל
שוברת כל שיא

טוב אני יודעת זה לא נהוג אצלי לפרסם הודעות שאני מקבלת מאחרים
אבל כאן זה כבר ממש מתבקש.

אני X ,

קראתי את הפרופיל שלך, הייתי שמח להפגש , אני שולט שנראה מעולה שרירי מאוד וחלק.

מה שאני אוהב זה שגבר יצפה בך מלקקת לי כשפחה.

יש לי גם סרטון שבו אני והשפחה האחרונה שלי Y מצולמים ובו היא מלקקת לי כשפחה אשמח גם להביא אותו איתי ושנצפה בו תוך כדי.

אשמח גם בהזדמנות לצרף את Y אלינו במידה ותרצי.

צרי קשר

עירום זה אחד הדברים הכי מדהימים שיצא לי להכיר,
ואתמול זה היה מאד טבעי והיה כיף לשבת לדבר, לגעת, להיפתח
ולחוות דברים אחרים שעם בגדים זה ממש לא מגיע למקומות האלו.
שככה יצא שמשעות הצהריים המאוחרות עד היום בבוקר העירום שלט.

עירום נשי הוא באמת פלא עולם.
שכל כך נהנתי לראות ולגעת בכלל לאחרונה אני מרגישה שהצד הלסבי שלי מתעורר,
ואני רוצה לחוות שוב מגע נשי שיהיה טהור ואמיתי כמו שהוא.

וגם הסשן שעברתי שהיה מאד כיף.
הוא אמר שיש לי צד מבט מאד אמיתי ומטריף שאני נשלטת.

ובכלל לאחרונה אני יותר נשלטת משולטת וזה ממש הרבה יותר כיף.
זה מקום שמוציא ממני משהו הרבה יותר חזק ואמיתי.

כן אצלי הוא הגיע עכשיו, לוח השנה שלי פועל בצורה שונה מכולם.
אבל האביב שלי הגיע והוא כאן ועכשיו.
אני מרגישה אותו באוויר שאני מכניסה לראיות איך הוא ממלא אותי בצורה חיובית.
אני הולכת ברחוב ומחייכת כי אני חושבת על דברים שגורמים לי לחייך.
אני לא מנסה שמכוניות יפגעו בי אני אפילו בכלל לא חושבת על זה כי הדבר האחרון שאני רוצה בו הוא למות.

ומאי הוא תמיד חודש שאני מאד אוהבת יש לי ממנו זכרונות מאד טובים
לפניי שנתיים עברתי דירה בחודש מאי, ואז הכל עוד היה טוב וכיף,
לפניי שנה בחודש מאי היה לי מאהב ובהתחלה גם הכל היה כיף וטוב,
יש ימי הולדת לאנשים שאני מאד אוהבת,
ותמיד הוא מלווה באווירה של סוף שנה ומכריז על בואו של הקיץ. שהקיץ הוא זמן האהבה שלי.
ואני מרגישה את הדגדוג שלי לאפשרות שאני אוכל להתאהב ולהשקיע באהבה חדשה.

אני מרגישה יפה וכובשת.
רזיתי הרבה בתקופה האחרונה, והעור שלי מתחיל להשחים ולקבל את צבע המוקה שלו שאני כל כך אוהבת, והשיער הבלונדני שלי שאני לא מבינה איך חייתי קודם (שגם אותו עשיתי בחודש מאי) ועכשיו נזכרתי במשהו שאמרתי לחברה בעבודה שדיברנו על צבע שיער היא שאלה אותי מה הצבע שיער שלי ואמרתי לה "בלונד מנצח"
אני מסתובבת בריחוף קליל של התאהבות כי אני מתאהבת בבנאדם שאני הכי רוצה לאהוב
ושזאת אני.

אחרי הלילה הרע שהיה לי התעוררתי הבוקר
קיבלתי כמה תגובות מאד חמות ומעודדות שדי עזרו לי.
אחרי מחשבה קלה להתנהלתו של היום החדש נפלה ההחלטה ונכסנתי לאמבטיה.
ודאגתי שהיא תהייה האמבטיה הכי מפנקת שאפשר, עם שמנים, מלחים, פדיקור ועוד כל מיני פינוקים.
אחרי האמבטיה מצאתי קרם שקיבלתי במתנה לפני איזה זמן ממעריץ השתמשתי בו ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב.

ההרגשה היא כמו שמבריאים ממחלה ופתאום אפשר לנשום אוויר נקי.

ועכשיו אפשר להתחיל את היום.

בא לי לבכות,
אני מרגישה ממש רע, חנוקה.
הסיבה לכך מתחילה באיזה סיפור ארוך וכבר אולי די ישן אבל זה עדיין לא מרפה ממני
ואני מרגישה מאד רע בגלל זה.

הכל מתחיל לפני כמה חודשים
ביום שישי אחד שבו יצאתי עם האקס שלי למסיבה ומשם המשכנו ללימיט עם "חבר"
במהלך הערב שתינו והיה נחמד עד שה"חבר" פגע בי עם קיין.
הרגשתי רע והסתגרתי עם עצמי, התביישתי, והכל עשה לי ממש שחור בנשמה.
שסיפרתי על המקרה לאנשים הקרובים אליי הם שאלו אותו מה קרה והוא לטענתו אמר שאח שלו עשה את זה. מה שממש לא נכון. אני יודעת טוב מאד מי פגע בי.
אפילו הבעלים ואחראים של הלימיט ידעו מזה.

וכלום אפילו לא סליחה קטנה קיבלתי ממנו.

אחרי איזה זמן אותו "חבר" צרב את האקס שלי עם סגריה.
מיותר לציין שאני ידעתי על המקרה הרבה זמן אחריי שהכל קרה מכיוון שלא הייתי במקום ולא ידעתי מה קרה שם.
באחת הפעמים האחרונות אותו "חבר" תקף אותי שוב רק הפעם מילולית קילל אותי את משפחתי ואת הגורל שלי בכך שלא התקשרתי אליו ברגע שידעתי על מקרה הצריבה וזה יתנקם בי בעתיד.

אותו "חבר" מגיב לי לפוסטים בצורה מגעילה ודוחה כותב עליי בפורומים בצורה דומה.

נמאס לי לשתוק על זה ולנסות להחליק,
אלו היו תקיפות פעם פיזית ופעם מילולית.
והכל פשוט עושה לי חרא בנשמה.