החיים על סף תהום

אז סוף סוף וגם לי יוצא לכתוב על אירועי אמש אחרי שכבר קראתי בשלושה בלוגים שונים...
והיום כל היום הסתובבתי עם חיוך ענק על הפנים בכל פעם שניזכרתי במה שהייה

כבר עוד מהצהוריים התחלתי להרגיש את הפרפרים והתרגשות מאד חזקה מכל מה שעומד לקרות וגם זה ממש חירמן אותי לגמרי ממש על סף פיצוץ.
בערב ישבנו בחומסיה מתחת לבית ותוך כדי שיחה על הצפוי ונוס אומר "אם את רוצה אפשר שלא ללכת" ואני במבט כלבלבי מנידה "לא" חזק עם הראש no fucking way שאני אוותר.

הסשן התחיל ואני ממש נהנתי שראיתי איך כל המועדון מתקרב אל הבמה המרכזית לצפות בסשן. במהלכו ניקשרתי על המוט שהייה תלוי במרכז הבמה 009 התחיל לעלות אותי והרגשתי איך אני ממש ניקרעת שם משהו שם כמעט וגרם לי להתנתק מהכל ולהפסיק יכול להיות שאם ונוס הייה מרים אותי אז אולי הייתי מכילה יותר אבל ההרגשה שזה לא בא ממנו גרמה לי חוסר יכולת. הוא ידע שקשה לי ותפס אותי ואמר ל 009 שיורד ואז הציפה אותי תחושה מדהימה המסטאר שלי דואג לי אוהב אותי. ומאותו רגע הרגשתי תחושה אלוהית רצון חזק להישלט ע"י המאסטר שלי.
וכשגמרתי זה הייה מדהים הרגשתי צמרמורת בכל הגוף האורגזמה הראשונה הפומבית שלי.
והמחיאות כפיים שלכם בסוף היו ממש מרגשות.

אחר כך הלכתי והשתעשתי
השלפתי קלות את הד'ר שביקש נושאות לסשן ממני כשולטת.
התחלתי עם נשלט חמוד.
והורמתי על מוט על ידי שני הגברים ונוס המדהים שלי ואוליב השווים ביותר בכלוב. נקודה.

זה הייה בהחלט ערב מהנה ביותר
נהנתי מהסשן, מכל האנשים ובכלל מכל רגע
אבל הדבר הכי חשוב נישאר לי מהערב הזה הוא האמון שלי במאסטר שלי.
ובכלל כל הפירגון העצום שלו אליי.
אין ספק שהוא בנזוג הכי מטורף שחלמתי שיהיה לי.