דברים בעלמא

כששואלים אותי מניין החינוך האנגלי שלי. הרי אפעם לא למדתי בברליץ

אני נזכר מיד ברב'ה הזקן שלימד אותנו כבר בכיתה ב' איך צריך לכבד שטויות של מבוגרים.

המפגש הראשון היה בתחילת שנה כשנכנס הרב'ה לכיתה ומיד הכריז בקולו העבה

והיה אם בקולי תשמעון

ואנחנו תינוקות של בית רבן שעוד לא מלאו לנו י"ג שנים.
ממש רעדנו מפניו.

אבל מה שהיה טוב ברב'ה הזקן, זה שלא הייתה לו איפה ואיפה, כי כולנו חטפנו כאפות כל השנה