אז אחרי שאני מעשן כך וכך סיגריות, אני לא רוצה יותר לעשן לתקופה הקרובה.
ואז באות המחשבות להפסיק לתמיד.
כי אני אהיה יותר בריא בעתיד, והאדם השלם לא נכנע לתאוות מזיקות.
אלא אם כן, אני מדחיק את המחשבות הללו מרוב הכשלונות.
ואז אחרי זמן קצר, מתעורר הרצון לשוב ולעשן. ואז יש סוג של קונפליקט. בין הרצון לעשן עכשיו. לבין סוג של רצון עתידי שאהיה לא מעשן ויהיו לי הרבה יותר כוחות.
או שזה סוג של קונפליקט בין הרצון לעשן, לבין התכונה של האדם השלם שהוא לא לעשן.
ואז אני מדליק את הסיגריה הבאה, ואני מרגיש כישלון. אך מסביר לעצמי שזה זמני.
ואם חיכיתי הרבה זמן לסיגריה הבאה. אז הרצון לעשן, כל כך חזק שהוא מטריף לי את המוח. עד שאדליק את הסיגריה.
אז מה שבעצם הבודהיזם אומר, זה לא להילחם עם הרצון לעשן. הוא קיים ונוכח.
אז אני אקשיב לו, ולא אדחיק אותו.
אך לא אכנע לו. כי ה'אני' האמיתי שלי רוצה להיות אדם שלם יותר. ואדם שלם יותר, לפי דעתי, לא מעשן.
