דברים בעלמא

מים חיים - זה נושא של מילוי וחוסר.
כשהמילוי הוא ריגעי, הוא הרי "מוות קטן" הוא ממית ולא מחייה כי הוא חיצוני, ריגעי וחד פעמי.
כשהמילוי הוא קבוע וחלק מההוויה שחווים אותה בלי קשר למה שמתרחש בחוץ כי זה נובע מבפנים, זה הופך לקיניין שלך - זה בליבא. להבדיל מזכייה בלוטו (חיצוני ולא פנימי).

זה כמו לנשום.
אתה צריך לנשום כל הזמן, משמע למלא עצמך חמצן בכל רגע ורגע.
המילוי לא יכול להיות ריגעי וחולף - הוא צריך להיות מילוי שלם ומלא וקבוע לא משנה מה = שמחה קבועה.
כשאנו מביאים עצמנו לשמחה קבועה, עשינו אחדות עם האחד (ושם, זה מלא תמיד).
הדתיים, מודים ללא הרף ומברכים ללא הרף ולכן זה גם משנה את תפיסת העולם מתפיסה חסרה, לתפיסה של מילוי מתמיד.
להכיר תודה = הכרה ב-יש. ואם אני מכירה ב-יש שלי, אני לעולם לא בחוסר. ככה פשוט...