'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה'. מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנה אמר רב: במקום גילה שם (גם) תהא רעדה."
הסבר קצת מטאפיזי על מהות השמחה:
כשאנו חווים שמחה מיד מתגנב לנו רגש הפחד, אולי זה משהו זמני. והאמיגדלה מנסה לראות האם זה מצב מסוכן או לא. בקיצור, תמיד יהיה בנו הפחד שפוגם בשמחה.
אז מה עושים?
לכאורה חזל ענו על כך שבמקום שבו שמחים, צריך לרתום את הפחד שמתעורר לתחושת השמחה.
שהפחד יהיה חלק אינטגרלי מהשמחה.
אז כשאנו בקשר בקשר עם אלוהים אז שמחת האחדות, תהיה מלווה ברגש של פחד אבל נתרגם זאת לנפעמות.
וזו תהיה שמחה גדולה ושלמה יותר.
וכך כל רגש של שמחה, נראה איך לשלב את הפחד שמתעורר כמעט תמיד, לתחושת שמחה גדולה יותר, כדי שנהנה יותר.
אז כשאנו חווים חיבור מושלם בין שתי נשמות, אנו חווים אהבה. אבל זו אהבה מפחידה. כי אולי מחר הוא תעזוב אותי. והפחד הזה יכול לבטל את כל השמחה שיש באהבה.
אז בהסתכלות מטאפיזית אפשר לאמר:
שבעולם הזה אנו חווים פירוד אבל בעולם הבא אנו 'חלק אלוקה ממעל'.
כלומר, התחושה של אהבה/חיבור זו נגיעה מהשלם שנחוש בעולם הבא. ולכן הפחד, הוא פחד מלאבד את הקיום הנצחי שאנו חשים עכשיו, ושנרגיש בעולם הבא.
ואם אני צודק, אז זה דווקא אמור לחזק את תחושת האושר.
מקווה שאני מובן