על האפיזודות שלי אני מספרת בפרקים.
על המיניות שמתפרצת לה בכוח אני כותבת רק לפעמים.
שברתי חלק בגוף שגרם לי להרגיש החלשה, לא "בוסית" - ככה הוא תיאר את זה אתמול.
אידיוט, מה הוא מבין?
פתאום נכביתי, הרטיבות שהחלה להתגבש מתחת לחצאית שלי, התייבשה כמו מדבר.
הרצון שלי לנקום ולהחזיר נעלם גם הוא ורק רציתי שילך.
סילקתי אותו, בלי לחשוב בכלל.. רק תלך, חסר רגישות שאתה.
רק שעות אחר כך באמבטיה הבנתי כמה החרמנות שבי רוצה לפרוץ, אבל עם פרטנר נכון כזה.
שיבין, שיקשיב ושיכבד את הגבולות שלי...
"אני מכיר את הגבולות בינינו, אל תדאגי לא נשכב.. זה ביקור חולים" לוקח את ידי ושם מתחת למכנס...
חושב שאני אותה ילדה בת 16 שהכיר, אוח הוא הרגיז אותי כל כך.
אני חרמנית, ברמות, מאתמול וכלום לא מספק.
הדבר הנורא ביותר -
אני לא מצליחה לחלוק, לחלוק את המינימות המהממת שלי עם אף אחד.ת - כאילו נשכחה בי היכולת.
החשק קיים, רוטט ומבעיר את הגוף, הרטיבות משגעת את כל הגוף, הלב מפרפר לכל עיניים יפות או מילה שובבה.
אבל האקט, הרגע, נפסק עוד לפני שמתחיל ונזכר להתעורר כשכבר מאוחר ואין מי שיקשיב, יספק וירטיט.
אוח. תסכול שכזה.