יש מילים שאתה אומר לי ואני מרגישה אותן מיד מתיישבות לי בגרון כמו גוש של עלבון שלא נותן לי לנשום ותוך רגע הן מציפות לי את העיניים בדמעות ואת הכוס שלי ברטיבות וממלאות את הלב שלי בכאב
הן מכאיבות לי כי הן באמת. לא ליד לא בכאילו ולא סתם הן בדיוק (כמוך) והן נוגעות לי בבפנים בפצעים ובשריטות ובצרכים ובחוסרים ובמי שאני באמת שרק אתה רואה
והן מערבבות לי את הבטן ושורטות לי את העור מבפנים ומעמידות לי את הפיטמות ועושות לי חשק להתקפל ולשקוע בתוכך כמו ילדה קטנה ורכה ואז לנוח במקום שלי בין הרגליים שלך וללקק את האצבעות שלך ולמצוץ את הזין שלך חזק ועמוק ולשאוב את כולך לתוכי עד שתהיה רק בי ואני רק בך ולא יהיה עוד מלבדנו
(ואז, בכל פעם שאתה רחוק ושאני צריכה להרגיש אותך ואותי ואותנו אני מוציאה אותן מהמקום שלהן עמוק בתוכי ומשחררת אותן לטייל בי ומבקשת מהן להכאיב לי שוב חזק ובאמת ולתת לי להיות. אני)
