נאמנות ותשוקה

לרוב אנחנו נחשפים להקרבה נשית למען הגבר. כך היה נהוג בעבר הרחוק ועדיין זאת נורמה מקובלת גם היום. האישה היא כלי של הגבר ומקומה בבית: בישולים, ילדים, כביסה, שירות מיני וכו' (אני יודע שזאת הכללה ויש מצב שהגזמתי, אתכם הסליחה)

זאת לא השגרה בה גדלתי. אבי ואמי התחלקו במטלות הבית ובגידול הילדים. אמנם אמי נשארה בבית אבל כשאבי היה חוזר מהעבודה, המשמרת היתה מתחלפת ואבי היה לוקח את הפיקוד:  מקלחות כשהיינו קטנים, משחקים, סיפור לפני השינה, שיעורי בית. הוריי נשואים כמעט 50 שנים, זוגיות לתפארת שמשתבחת עם השנים. זוגיות שאפשר לקנא ולהעריץ, מודל לחיקוי.

את אישתי אני אוהב כמו שלא אהבתי מעולם. אהבה עוצמתית שאין לה גבולות. אהבה הדדית שלא תמיד ניתן להכיל אותה מרוב עוצמתה. האהבה שלי היתה פעם שקטה, אהבה של מחוות קטנות, של חום ואהבה, בלי יותר מדי דיבורים או מחוות גדולות... מאז למדתי גם לדבר, לחלוק את הדברים הטובים, הגרועים ואפילו את העצובים. למדתי להיות חזק כשצריך ולחשוף גם את החולשות שלי. למדתי להיות זה שמרים אותה מהקרשים ולמדתי לתת לה להרים אותי כשצריך.

למדתי שזה בסדר להיות קצת קיטשי ולהראות אהבה כמו ש"נשים אוהבות" ולמדתי גם את מקומי האחר, את הצורך העז הזה להיות שלה. להתמסר לנשמה שלה, להעריץ את הגוף שלה, גם אם היא שונאת אותו. למדתי שלהעניק לה את ליבי, נשמתי וגופי, לא הופך אותי לגבר פחות טוב, לגבר נחות. זה דווקא הופך אותי לגבר טוב יותר. אני חושב שהיא מבינה את זה כבר, מבינה כמה אני שלה, באש ובמים, באושר ובעצב. שלה נפשית וגופנית. היא מבינה שלפעמים כל מה שהיא צריכה לעשות זה לקחת את המושכות ולהוביל אותי אליה, להשתמש בי כדי לספק ולענג אותה, כי אני יודע איך , כי רק אני יכול להתמסר אליה כמו שמגיע לה. היא כבר מבינה את הכוח שיש לה בידיים, את היכולת להוביל אותי אליה, לקחת אותי ולהשתמש באהבה הנסתרת שלי, זאת שאף אחד לא רואה ולא מכיר חוץ ממנה (וממכם, קוראי היקרים), עכשיו רק נשאר לעבוד על הביצוע. צעד אחר צער, לאט לאט, יש לי זמן, יש לנו את כל החיים לפנינו... תכלס, רק צריך לשחרר את הפקק ואת כבר תדעי מה הכי טוב בשבילך, בשבילי, בשבילנו.

חוזר לסלון היא על הספה שקועה בשלה, מתקרב רק לתת נשיקה, תזכורת שאני כאן ועדיין אוהב אותה. "היית היום כלכך יפה, אהבה שלי", אני לוחש לה, רגע לפני שמדביק נשיקה עסיסית". היא מביטה בי את המבט החצי מבוייש-חצי מאושר ומנשקת שוב מכל הלב והלשון.

"יש לך כוח?", היא שואלת בטון המתנצל מראש הזה... "מה אהבה שלי, איך אני יכול לעזור לך?" שואל בכוונה טובה. "יש לך כוח להכין לי אורז למחר, משהו טעים כמו שאתה תמיד מכין לי". אני לא מספיק לענות והיד שלה כבר בין הרגלים שלי. "אני ארוקן לך את הביצים", היא לוחשת. "תזייני אותי", אני חצי אומר-חצי שואל... "כל מה שהדילדו שלי יבקש", היא עונה ואני כבר בדרך למטבח...

אני אוהב לבשל בשבילי, בשליה, בשביל הילדים, אוהב לפנק את האהובים שלי, בלי שום רגשות אשם או הרגשת "ניצול". אוהב לפנק אותה ברגעים קטנים של חום ואהבה. למלא לה קופסא בכל טוב, שישביע אותה ויזכיר לה, ככה באמצע היום שיש שם מישהו שמאוהב בה ומחכה לה שתחזור כבר הבית...

במהלך סופ"ש האחרון של השנה, הצלחתי סופסוף לתאם מפגש עם חבר ילדות שלי, כזה שמלווה את החיים שלי מאז ומתמיד, אפשר לומר (כיתה א'). לשמחתי כל החברים הקרובים שלי, הם כאלה שאפשר להשלים פערים בשיחה של חודשים בשיחה של כמה דקות.

ממבט ראשון, נראה שמשהו לא בסדר, יש מתח באוויר שאפילו החום לא מצליח להמיס... הילדים משחקים יפה ביחד והוא מספר לי על הקושי עם הילדים, האישה, משפחה, עבודה טובענית והלב שלי כואב. חבר אמת שפעם היה אדיש בצורה קיצונית ושום דבר לא הצליח להשפיע אליו לרעה, הפך לאדם כועס, עצוב וחסר פתיל של סבלנות. כזוג הם תמיד נראו מלאי אהבה וזוגיות טובה כזאת אבל משהו שם השתבש בדרך, לא משהו חריג, ככל הנראה, זוגיות שהפכה למשפחה והכל יצא מאיזון, משהו טבעי כזה, משהו מוכר ושכיח במחוזותינו ואני מנסה להבין איך הכל התהפך ככה ואיך אני מתקן את המצב, האמת שאין לי תשובות וזה מרגיז אותי, איזה חבר גרוע אני, אם אני לא יכול לעזור לחבר במצוקה.

בדרך חזרה הביתה, אני חושב עליהם ועלינו ועל איך היינו במצב דומה לפני שנתיים בערך אבל ידענו לעצור את זה בזמן ולדבר, להוציא את כל הרוע והכעסים ולתקשר, להבין מה פוגע בשני בלי כוונה או עם כוונה אבל ההבנה הזאת שצריך לעצור ולתכנן מסלול חדש. הם כבר לא שם כנראה וגם אנחנו, אנחנו לקחנו את עצמנו בידיים ויצרנו זוגיות חדשה, מלאה ברצון להיות ביחד, בתשוקה גדולה שכבר חפרתי למי שקורא אותי. אני מבין כמה המקום שלנו הרבה יותר מטוב, כמה אור הצלחנו להכניס לחיים שלנו וכמה התקשורת בינינו נפלאה, למרות חילוקי דעות שצדדים מפעם לפעם.

חזרנו הביתה ודבר ראשון שעשיתי היה לחבק אותה חזק, להגיד לה שאני אוהב אותה וטובה על הכל כי למרות הכל שום דבר לא מובן מאליו.

"בבקשה אל תלך ממני", היא אמרה בבכי ואני עוטף אותה בכל איברי גופי , עוטף אותה בחום גופי, בכל הלב שפועם על 985 , בכל הנשמה שלי שמוצפת באהבה ותשוקה אליה...

איך אני יכול לעזוב אותך כשאת העוגן לאושר שלי?!

איך אני יכול לעזוב אותך שאני נלחם עליך ולא משחרר אותך?!

איך אני יכול לעזוב אותך כשכל היום אני רק מחכה לטעום אותך ולענג אותך?!

"אני שמנה ואתה תמצא מישהי רזה יותר", היא עונה את אותה תשובה...

מתי תביני שאני אוהב אותך שמנה, ואני אמשיך לאהוב אותך אם תישארי שמנה כמו עכשיו, אם תשמיני, אם תרזי... אני אוהב אותך בגלל הלב שלך, בגלל המוח שלך, בגלל האהבה שלך, בגלל הצחוק שלך, בגלת החיוך שלך, בגלל הריח שלך, בגלל הטעם שלך, בגלל מי שאת ... אני אפסיק לנשום לפני שאפסיק לאהוב אותך

(זהו.. הייתי חייב להוציא את זה)

הילדים לבושים חגיגי ומשחקים למופת בסלון, אנינמסיים להתלבש והיא נכנסת לחדר, סוגרת את הדלת ומתקרבת אליי .. היא פשוט יפה, שמלה פרחונית בעלת מחשוף עמוק שלא הייתי מתנגד לעבור לגור בו... היא על עקבים ומגיעה לגובה שלי, חיבוק ונשיקה ואז היא מרימה את השמלה וחושפת את התחת הגדול והמטריף שלה ולפני שהספקתי לעכל את המראה המחרמן, היא כבר הורידה את השמלה.. אני אוהב שהיא לובשת חוטיני שמשאיר את הישבנים שלה מאווררים, דורשים מגע, דורשים התחלפת צבע לאדום

"אני חרמנית בטירוף", את לוחשת לי באוזן וזה מספיק כדי להטריף לי את החושים.. בזמן אחר הייתי יורד על הברכיים ומתתסר לתחת שלך, אח"כ גם לכוס הטעים שלך ואז אם תרשי לי, הייתי משתפשף על הרגליים שלך וגומר כמו שמגיע לעבד כנוע ומושפל כמוני.. 

לבינתיים את מתרכזת בלהתאפר ואני מסתכל עליך מהצד ומתחשק לי לקרוע את השמלה ממך ולזיין אותך מול המראה כמו חיה חסרת מעצורים, אבל גם הייתי מסתפק באונן לרגלייך אבל יש ילדים מעבר לדלת...

רגע לפני שאנחנו יוצאים אני מחבק אותך, את אותו חיבוק ענקי ואני מרגיש אותך שוקעת לתוכו, "אני אוהבת אותך, דילדו", את לוחשת ואני תופס את התחת שלך מבעד לשמלה, לש אותך בעדינות עד שהדלת נפתחת ויורשי העצר נכנסית ורומזים לנו להזיז את עצמינו... 

ארוחת שישי עוברת על מי מנוחות ומחשבות על איך את גומרת ל האצבעות שלי ושאת מרשה לי לשתות אותך ואח"כ גם לגמור בתוכך, אם רק אצליח לגרום לך לגמור שוב.. אבל הערב נגמר שנרדמת הרבה לפני שהספקתי לכסות את הילדים.. עכשיו יש לי סיבה טובה להתאפק בשבילך, אולי מחר... 

מחר עבר באיזור חיוג אחר במצב צבירה אחר לגמרי, חוגגים את סיום החופש, אני ושני הבנדיטים החמודים יוצאים ל"מסע כומתה", חוזר הביתה מפורק אז עוד יום בלי וכבר כבד לי בין הרגליים, אולי היום, בתקווה שהתרגשות הראשון בספטמבר לא תהרוס את החגיגה

אני מאוהב בה, את זה כולם יודעים, כאן ובחיים ה"אמיתיים" שמחוץ לוירטואליות. אי אפשר להסתיר את האהבה הזאת וגם לא להחביא בתוך המולת השגרה או אובך שרבי של קיץ מזרח תיכוני.

חברים קרובים תמיד מחמיאים לנו על זוגיות מושלמת שנראת מהצד, אז מושלמת אין אף פעם אבל האמת שהיא לא רחוקה משלמות. למדנו להכיר אחד את השני, מתי אחד צריך לחפות על השני ולהחליף שהסבלנות והכוחות נגמרים. למדנו להיות ביחד וגם לתת את הלבד לכל אחד. למדנו לחלוק יותר את שגרת יומינו, את המחשבות והחוויות שצברנו גם אם לא תמיד יש הסכמה, אבל יש תקשורת נפלאה וזה עושה את החיים  הרבה יותר קלים ונעימים.

מצד שני יש ימים בהם אני מרגיש שהלב שלי מתרחב מעבר לרגיל וזקוק למלא את עצמו באהבה ובתשוקה. לפעמים זה מרגיש שהתשוקה ואהבה הזאת עוד רגע תפרוץ את הלב שלי ואני זקוק לממש אותה , כמעט כמו אוויר לנשימה. 

מאז ומתמיד, התחברתי למחוות קטנות (מהגדולות דיי פחדתי אז שנים רבות התעלמתי מהן בטפשות) כאלה של שגרה, להכין קפה, ארוחת ערב, לבשל ועוד מיליון ואחד דברים קטנים כאלה, סתם בשביל להראות את האהבה, בלי לחכות לקבל משהו בתמורה, נטו אהבה.

אותו דבר גם בחיי המין שלנו, תמיד הרצון הוא לענג ולפנק אותה קודם ואח"כ, אם יגיע לי, נחשוב עליי, להרגיש אותה גומרת (ולא משנה אם זה מהלשון, ידיים, הזין שלי או דילדו) מרגש ומספק אותי, לפעמים יותר, מלגמור בעצמי.. סוג של טוטאליות. 

בתקופה האחרונה יש בי דחף עז להעניק לה יותר ממני, כאילו שום דבר לא מספק אותי בנתינה הקיימת.. אם היא גמרה, אז למה רק פעם אחת ואני רוצה לתת לה עוד ועוד ולא מגיע לי לגמור כי לא סיפקתי אותה מספיק לטעמי... אני מרגיש צורך עז מתמיד לתת לה אותי עוד יותר טוטאלי. לגרום לה להרגיש עוד יותר נאהבת, לגרום לה להרגיש אחוז בודד מהתשוקה שיש לי לגוף ולנשמה שלה ולכמה אני חושב שהיא סקסית, למרות שהיא חושבת ומרגישה אחרת...

אני מוצא את עצמי בגאות של רגשות, משתוקק לה כל הזמן, להרגיש, לטעום, להריח אותה, להגמיר אותה, להציף ולמלא אותה. 

אני מרגיש צורך עז לתת לה אותי טוטאלי מתמיד, מרגיש צורך שתשתמש בי, מרגיש צורך במילים שיטלטלו לי את הנשמה, מרגיש צורך לספוג את העצב או לחוות את הכאב שלה במקומה..

הייתי רוצה שתשתמשי בי כאן ועכשיו, תשתלטי לי על הגוף, על הנפש, להתמסר אליך בכל חושיי

הייתי רוצה שתכאיבי לי, שישארו סימנים

הייתי רוצה שתשתמשי בי כדי לגמור לי על הפנים ולהציף אותי במיצים שלך

הייתי רוצה שתזייני אותי עמוק וחזק, בלי רחמים

הייתי רוצה שתגרמי לי לצעוק מכאב ולהתחנן לעוד

הייתי רוצה להרגיש את הגוף שלי חוצה את גבולות היכולת ונשטף בגאות של תשוקה חסרת מעצורים

לבינתיים אסתפק בחיבוק חזק שלך, חיבוק ששומר עליי ועליך... מרגיש אותך צמודה, כאילו את ואת זה בעצם אחד. מרגיש את הצורך שלי בך, את הצורך בפורקן ולא סתם זיון, או לאונן בסתר או ברשות, להגיע לפורקן כזה שיטלטל אותי כמו סירה סערה בלב ים או מטוס בכיס אוויר, פורקן לגאות של תשוקה שלא יודעת שובע

הילדים בקיטנת סבא-סבתא אז אפשר לעשות מסיבה... טוב, נו לא באמת מסיבה, בילוי זוגי נטול ילדים, מלא בג'אנק.. דרך מעולה לסיים יום.

בין פרק אחד לשני, בין נשנוש לנשנוש היא מתקרבת עליי ומנשקת אותי, נשיקה איטית, רטובה ומלאת תשוקה ואז היא מובילה אותי אל צוארה, אני מנשק אותה והיא מגרגרת כמו חתולה מיוחמת. משם הדרך אל שדיה קצרה מאוד, מעביר את ראשי על שדיה, מסניף אותה... השפתיים שלי מנשקות את השדיים שלה והראש נכנס בין שניהן, הייתי נשאר לגור כאן, חשבתי לעצמי בזמן שאני ממשיך לנשק את השדיים היפים שלה.

"אני רוצה שתגמור לי על השדיים", היא אומרת כאילו משום מקום, היא יודעת שתמיד התביישתי לגמור עליה כי אני כזה ריגשי שחושב לפעמים יותר מדי מהלב ולא מהזין. נעמדתי מולה ושולף את הזין שלי ומתחיל לאונן מולה, היא מביטה בי בכזה חיוך ומבליטה את השדיים שלה ואת המחשוף העמוק שלה, "אתה כזה דילדו טוב וממושמע", היא אומרת ואני מיד מרגיש איך כל הדם זורם לי ישירות לזין ומעמיד אותו קשה.

"אין לי את כל היום, תראה לי כמה מיוחם עליי", היא נוזפת בי ואני מגביר את השפשוף, "כל הכבוד דילדו, אתה כלכך כנוע וממושמע, כמו שאני אוהבת" היא ממשיכה להטריף אותי.. בהפתעה גמורה היא הכניסה את הזין שלי לפה שלה והחלה למצוץ אבל רק לכמה שניות ואז הוציאה את הזין מהפה שלה והליקקה את הכיפה הנפוחה שלי, "אתה אוהב לראות אותי מוצצת זין, נכון, סוטה שלי?", אני עונה כן עם הראש, "אתה אוהב לפנטז עליי מוצצת זין גדול ועבה, נכון, סיסי שלי? "כן" אני עונה בקול חלש, "אבל הכי אתה אוהב לפנטז על גבר אמיתי שדופק לי את הצופה", "ככככככככן", אני גונח ומרוקן את הביצים מכל השפיך שנצבר בימים האחרונים.

השפיך נוטף משדיה, אני מביט בה מכוסה בזרע שלי ומתחשק לי לדחוף את הראש וללקק הכל, אבל אני קפוא במקומי מרוקן לכל תשוקה.. "תנקה אותי, דילדו" היא פוקדת ואני מנקה את כל הגמירה שלי ממני, "עכשיו תעשה לנו קפה ונראה עוד פרק", היא אומרת ורני כבר בדרך למטבח.

אני חוזר עם הקפה והיא מחבקת אותי, אני מניח את הראש על החזה שלה, מרגיש אותי צולל לתוכה ונעטף החום שלה בזמן שהריח של הגמירה שלי ממלאת לי את הריאות.

התעוררתי מעורפל לתוך שקט מוזר, אפילו המזגן של השכנים עדיין ישן, הצד השני של המיטה היה ריק ולרגע או שניים, הייתי בטוח שהיא יצאה כבר לעבודה, אבל רעש המים הסגיר את מיקומה. בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים, הרגשתי חולשה כזאת בכל הגוף, זו לא היתה התחלה של מחלה, גם לא עצב, זה היה געגוע ורעב אליה... אבל איך אפשר להתגעגע למישהי שכל הלילה עטפת בחיבוק?

היד לטפה את הזין מבעד לתחתון הדק והנעים והלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, בלי להרגיש נעמדתי מול דלת המקלחת עירום, יד אחת על ידית הדלת והשניה על הזין שלי. כבר עמדתי במצב הזה כמה וכמה פעמים, תמיד חזרתי למיטה, אבל הפעם נכנסתי למקלחת. היא הביטה בי מופתעת "את מרשה לי לאונן", שאלתי בקול חלש, היא לא שמעה בגלל רעש המים וחזרתי על עצמי כמה פעמים ובכל פעם הקול שלי רעד ונחלש יותר עד שלא הצלחתי להוציא קול מפי... "אתה יכול לאונן דילדו", היא לחשה ומיד היד שלי החלה לשפשף את הזין שלי שהתקשה.

אני מביט בה והלב שלי כמעט מתפוצץ מאהבה, אני יורד על ברכיי צמוד אליה, המים משפריצים עליי ואני מקרב את הפנים שלי אליה ומנשק לה את הרגל ואז מתפרץ ממני בכי, בכי אמיתי כזה, מכל הלב, בכי שלא זכור לי שבכיתי מולה, גם ברגעים קשים.

היא נבהלה וחיבקה אותי בכל הכוח, כאילו מחזיקה אותי שלא אתפרק, "אני אוהב אותך" אמרתי אבל לא יצא קול מפי. הגברתי את קצב השפשוף ושקעתי לתוך המבט שלה, לפי קצב הנשימות היא ידעה שאני קרוב, "אני מרשה לך לגמור", אמרת בקול נרגש וזה כל מה שהייתי צריך באותו רגע כדי לפרוק ממני את כל המטען הזה של תשוקה וגעגוע.

"תראה אותך מושפל על הברכיים, זין נפול וכולך מכוסה בזרע, עיניים דומעות, איזה עולב", אמר קול בראש שלי, אבל לשם שינוי לא התביישתי, לא פחדתי שתלכי ממני, לא פחדתי להיות כזה חלש ופגיע, רק רציתי אותך, יותר מתמיד... 

אחרי שיצאת מהמקלחת הנחתי את ראשי עליך, נותן לנשימות שלי לחזור לשגרה, "תודה גבר שלי", אמרת עם חיוך גדול על הפנים, אמרת וחיבקת אותי חזק. "תודה לך, אישה יפה שלי, תודה על האהבה המיוחדת שלך, תודה שאת מקבלת אותי ואת האהבה שלי"

היא שוכבת לצידי, עירומה, רק להושיט יד ולקחת אותה, כרצוני, אבל אני לא מסוגל לגעת בה, כבר כמה ימים...

היא מזמינה אותי לשים עליה ראש ושואלת בחשדנות "הכל בסדר, אהבת חיי"?... אני שונא שהיא קוראת לי ככה כי מזכיר לי את היום ההוא שגיליתי שהחשדות היו נכונות. הלב שלי מתקמט שהיא קוראת לי ככה, בדיוק כמו באותו רגע שהיא היתה בטוחה שאני אקום ואלך או שאגיד לה ללכת.."הכל טוב מאמי" אני עונה, בחוסר סבלנות ומלטף אותה בעדינות.. היד כמעט וגולשת לכיוון השדיים שלה ואח"כ יורדת לתחת הגדול והסקסי שלה אבל ברגע האחרון ממשיכה למקום אחר..

היא נרדמת וכמו כל הלילות האחרונים, אני נשאר קצת לבד