אני חש תסכול ואכזבה, בכל פעם שאני גומר בלעדיה. זה לא הגיוני שאני אגמור והיא תשאר מיוחמת. היא לא מבינה כמה זה חשוב לי, כמה זה מרוקן אותי ומתסכל. היא רוצה לעשות לי טוב, זה עמוק בנשמה שלה, זה גורם לה אושר עילאי, אבל היא לא מפנימה שזה בדיוק מה שאני צריך, לגרום לה אושר עילאי...
כל גמירה כזאת שלי, בלעדיה, מוסיפה עוד שכבה בחרדת הביצוע שלי ועוד סיבה לחשוב שאני חרא של זיון... זה כלכך מטופש ולמה לעזאזל אני מתעשק בהנהלת חשבונות של גמירות ?! כי זה בא עמוק מבפנים, זה הצורך שלי, לעשות לה טוב, לספק אותה, זה מה שגורם לי סיפוק אמיתי, הרבה יותר מהגמירה הכי עוצמתית שחוויתי.
לפעמים אני חושב שאני צריך להימנע מגמירה באופן גורף אבל זה לא באמת יעבוד, זה לא באמת פיתרון הגיוני לשום דבר וגם אין בעולם שהיא תסכים לזה. כמה שהיא אוהבת שאני מאונן לה, או לומדת להנות מירידה מפנקת ומתמסרת, היא תגמור הכי חזק בחדירה. מתחשק לי לגרום לה לגמור פעם אחר פעם ואם היא חושבת שזה מספיק, להוכיח לה שמגיע לה עוד ואולי זה בכלל אצלי בראש, והיא צריכה להחליט מתי, איך וכמה לגמור, אולי זאת סתם פנטזיית פורנו מטופשת ומנותקת מהמציאות ?!
מתחשק לי שהיא תגמור על האצבעות שלי ואח"כ אזכה לטעם ולשתות אותה ואז, אולי היא תרצה עוד, הגמירה השנייה תמיד תגיע מהר יותר מהראשונה ורק אז יגיע תורי... ואולי היא תרשה לי לגמור, רק אחרי שהיא תרגיש מסופקת. היא לא חייבת לרצות להמשיך להזדיין, היא יכולה פשוט לתת לי לאונן מולך, להשתפשף בה, היא יכולה גם להשאיר אותי מיוחם עוד קצת, שאלמד לקח... אולי כל מה שאני צריך זה ריסטארט או פירמוט למוח המטופש שלי ?!
