שישי בבוקר, הילדים בבי"ס ואין שום תוכנית מיוחדת מלבד קצת זימה של שישי בבוקר, כמו פעם."מתחשק לי שתהייה המאהב שלי היום" היא אומרת ומוסיפה, "מתחשק לי שתרחיב אותי, אתה מסכים ללבוש את השרוול, בשבילי?". אני לא מספיק לענות והשרוול כבר אצלי ביחד. היא מורחת קרם ומעמידה אותו. אני לובש את השרוול ואני מרגיש אחרת, יותר גבר, למרות שעוד רגע, אני אהייה בתוכה ואני לא ארגיש כלום.
אני מסתכל לראות את הזין המשודרג שלי חודר לתוכה, מרחיב אותה יותר מהרגיל. המבט המופתע שלה, כשהיא מרגישה את עצמה מתרחבת, מגרה אותי כלכך. אני מזיין אותה כמו חיה מיוחמת ולא מרגיש כלום. זה מטריף אותי, זה מוריד אותי נמוך, זה מפעיל כלכך הרבה רגש מעומק הנשמה הכנועה שלי.
"אתה כלכך סקסי כשאתה מתמסר אליי ככה" היא אומרת, "מטריף אותי להרגיש אותך ככה ולדעת שאתה לא מרגיש כלום". המחשבה על המאהב שלה נוגעת בי כלכך עמוק. אני רוצה את זה בשבילה, רוצה להעניק לה את החוויה הזאת, את התשוקה הזאת שהיא שונה מתשוקה של גבר שחי איתה כבר יותר מעשור וחצי.
"אני צריכה להרגיש אותך גדול ועמוק בתוכי", היא אומרת ועולה לרכב עליי. אני אוהב להרגיש את כובד משקלה עליה, להביט בה מלמטה, לראות את התשוקה והחרמנות שלה וכן, גם את תחושת "חוסר האונים", תחושת הדילדו, התחושה שאני רק כלי לשימושה. אני אוהב להסתכל עליה ובזמן שאני מוצץ, לש, נוגס בשדיים שלה, אני חושב אם באמת הייתי מסוגל לשבת ולהסתכל עליה רוכבת על גבר אחר.
היא יורדת ממני, "אני לא מצליחה לגמור, אתה גדול מדי", היא אומרת. אני מוריד מבט אל בין רגליי ובאמת יש לי זין גדול עכשיו. טוב הוא לא באמת שלי, אבל אני מרגיש ורואה מבעד לשרוול, זין קשה, יותר מתמיד, אולי אפילו לא כזה קטן ועלוב, כמו שאני תמיד חושב. היא לוקחת את היד שלי ומזמינה אותי לגעת בה.
אני אוהב שכל הקיום שלי מצטמצם לאצבע על דגדגן. מטריף אותי להיות כלכך ממוקד ומתמסר. מטריף אותי שהמגע שלי עושה לה כלכך טוב ומציף אותה בכאלה תחושות עונג. זה תמיד נראה לי, לא הגיוני, שאני מסוגל לגרום לה כזה עונג, שהיא גומרת בהשפרצה ובצעקות שכל השכונה שומעת וזה בזכותי.
אני עוטף אותה ומרגיע לאחר אורגזמה מטלטלת. מלטף לה את הראש, מנגב את הדמעות. הלב שלי פועם באיזה מאתיים קמ"ש. "תודה אהוב שלי, תודה על הכל, על כל האהבה הזאת, על התשוקה שלך, תודה שאתה כלכך שלי, גם אם אני לא תמיד יודעת איך לגרום לך להיות יותר שלי. אני רוצה אותך יותר שלי, יותר כנוע, מתמסר ומושפל, תלמד אותי בבקשה"...
