"אתה יכול לבוא?", היא קוראת לי מהחדר, אני בסלון במרתון סרטי שואה. "אני יודעת שאתה לא מסכים, אבל אני צריכה אותך, אתה מסכים לבוא אליי?", היא שואלת ואני עונה בחיוב. היא נצמדת אליי מאחורה ותופסת אותי בשדיים הקטנים שלי. "אני מיוחמת עליך, דילדו. אתה מסכים שאשתמש בך שוב?". "כל מה שתבקשי", אני עונה ומרגיש את הטיפה מחתימה את התחתונים שלי.
"התגעגעתי אליך, אהוב שלי, דילדו שלי. התגעגעתי אליך ועשית לי כלכך טוב, היום. אל תכעס שאני כזאת חזירת גמירות, אבל אתה תמיד אומר שככה אתה רוצה אותי", היא אומרת ואני לא יודע איך להתמודד עם כל הטוב הזה כי לא משנה כמה פעמים אני אגמיר אותה, אני עדיין ארגיש חסר תועלת.
אני קשה ונוטף, זה מה שהמילים שלה עושות לי, קשה, נוטף וחושב על איך אני יורד על הברכיים ומלקק אותה עד שהיא גומרת לי על הפנים, אבל יש לה תוכניות אחרות. היא עולה לרכב עליי, עמוק ומהר. היא שולטת על הקצב, היא שוטלת על הגוף שלי, על הנשמה שלי. הידיים שלי חופנות ולשות את השדיים שלה ותוך כמה דקות אני מרגיש אותה נוזלת עליי ואז בתיאום כמעט מושלם, אני מציף אותה בזרע.