לפני 4 שנים. 26 ביוני 2019 בשעה 4:37
תכניות להיום יש
למחר גם
ותכלס גם עד מוצש
הגוף איכשהו מכונס במקום להיות פתוח-פתוח ובטוח-בטוח
נזכרת במבט אחד מלפני כמה ימים שהפך לי את הלב לשלולית. אני כה קצרת רואי ועדיין כשאמר לי להסתכל לו בעיניים והיה כה קרוב ומשורג בי, ראיתי לתוכו והתפוצצתי. אינטימיות כזו לא היתה לי. תמיד העדפתי לעמוד על ארבע ולהזמין לתוכי. לשכב על הצד ולנענע תחת. למצוץ בעיניים עצומות. ועוד ועוד זויות שלא מקרבות. והנה. דקה לפני הסוף שלי הגיע המבט הזה. בום.