1. לעולם לא אוכל להיות האפס המוחלט. זה בניגוד למהות שלי ולתפיסה שלי איך
אדם צריך להתנהג ולקחת אחריות לעצמו.
2. בעבר הייתי שולט. אבל רק למישהי שמאוד רצתה בזאת. רגע רגע תזכירו לי בעצם
מי שולט במקרה כזה?
3. במערכת היחסים האחרונה שהייתה לי, אמירת שלום לוותה בכריעה, השתחוות ונישוק נעלה
או רגלה של הדומית. אני עדיין לא מבין איך דבר כזה יכול לבוא לי בטבעיות אבל זה קורה.:)
4.הקלישאה : שולט בחוץ ונשלט בבית תפורה עלי כנראה.
5. פעם לפני כמה שנים טובות חטפתי סטירה מידידה ונילית שלא ידעה עלי. לקח לי חמש שנים לספר
לה מה שהסטירה עשתה לי. אבל זה היה מאוחר מדי והיא התחתנה כבר. אחרת עוד כאפות היו נשלחות לכיווני.
6.פעם מישהי הזמינה אותי למערכת של 24/7. סירבתי לכך. בשיא הכנות, אם השאלה הייתה צצה עכשיו, לא יודע
איך הייתי עונה. נסיבות יכולות להשתנות.
7. אני יודע מה הגבולות שלי. אבל הם יכולים להיות אלסטיים. זה כבר הוכח לי בעבר.יש כאן סתירה במשפט.
אבל זה בסדר גם ככה אני יכול להיות מתוסבך לפעמים.
8. בויכוח עם אישה, אם אתה מנצח, התנצל מיד. (לקוח מכתביו של לאזארוס לונג,הבכיר למשפחות
הווארד.)
9. כל מה שאני מעלה כאן, מתיחס אלי ישירות ואינו תקף לאנשים אחרים כמובן. אינדיבידואליות זה משהו חשוב.
10. פעם משהי בשם דנה, אמרה לי שלא חשוב מה הנטייה. מה שחשוב זה שלא אשכח לרגע שקודם כל אני
בן אדם. אמירה זו באה אחרי סשן לא קל שעברתי(מנטלית) ובמילים אלו נעזרתי בכוונון העצמי שלי מחדש.
לעולם לא אשכח את מה שהיא עשתה גם אם אני לא בקשר אתה יותר.
ממש אבל ממש לא צריך להגיב אם לא בא לכם. כתבתי את מה שכתבתי בשביל שתדעו עלי יותר. מי שקורא כמובן.
מחשבות של יום יום
מחשבות ספורים ורגש.כלומר הבנתי את הפואנטה. זה עובד. בטח שזה עובד
רק לא בטימינג הנכון.
מעשה שהיה.
לקראת חזרתי לארץ החלטתי לתת מנוחה להתנזרותי ולבלות
לילה בחיקה של בת זוג מקומית שאותה כנראה אפגוש במקום
שנקרא הקוקודום בעיר איבדן.
אלסו לא נכביר במילים, יום שבת בערב הגענו שלושה ישראלים
למקום. ישבנו ושתינו בירה. שני הישראלים התכבדו גם בסיגריות ממני
הגם שלרוב הם אינם מעשנים.( במחשבה לאחור, אני בטוח שהם היו הולכים
גם על שאכטה אבל לא התאים לי להציע.)
אחרי שעתיים יצאנו חמישה בחזרה לגסט האוס. הישראלי השלישי לא הרגיש טוב...
איך שנכנסתי לחדר החלטתי לקחת כדור ויאגרה שהיה לי לעת מצוא.
אבל היה כתוב שצריך לחכות שעה על מנת שהכדור ישפיע.
מה שעה? אני הייתי דלוק מידית.
לא חיכיתי שעה ואף אדלג במטותא על עוד כמה שעות של עונג והנאה.
הענין הוא שכל סוף השבוע כולל אתמול, מתי שרציתי העמדתי אותו דום
לצערי ולצהלת שאר שותפי לגסט האוס,היו מקרים שזה קרה גם בלי שרציתי.
אבל זה ישאר כנראה בפנתאון של הספורים הישראלים באיבדן.
לא אכחיש ואומר שלא נהניתי מהלילה הזה. אבל יש לי ידידה שאומנם אין ביננו
כלום, אבל בכל זאת חשתי משום מה אי מנוחה. כאילו אני בוגד בה בצורה מסוימת.
לא נורא. יעבור לי.
בקרוב אני חוזר ארצה. שמח אך עם מלא חששות.
יהיה בסדר. :)
יש לי חשבון פתוח עם עצמי
יש לי חשבון פתוח עם נשמתי.
אני חי ומת כבר 44 שנים.
לא מבין את הסיבות והמהות לחיים.
לא מצליח לזכור רגעים יפים.
לא מצליח למצות כל רגע קטן מהלך הימים.
החולפים.
על כל דבר אני קופץ ומתעצבן
ולא מצליח להירגע ולהתאזן
נמאס לחיות חיים של תיפלות,
נמאס כבר הטעם הזה בפה של המרירות
14 שנה חלפו מאז השנוי הראשון
שנים של אושר ושל ספוק וגם של רזון
ורגע אחד שקפא לו , רגע בודד בזוהרו
הרגע בו קפאתי ונשארתי תלוי רק בו
אנחנו צריכים לדבר היא אומרת ואני ידעתי שוב.
העתיד כבר לא בטוח. והחיוך שלא ישוב.
ובבת אחת הכל השתנה והפך לאפור
ואני את חיי המרתי מלבן לשחור.
נהייתי גותי, שונא את החיים
לובש רק שחור מחפש כל הזמן כאבים.
אכול שנאה פנימית חושד בכל האנשים.
מחפש תשוקות רגעיות ,תחליף לטעם החיים.
12 שנה חלפו מאז ההארה האחרונה
הפכתי לצייד ,לחיה, ולבנה של השמש השחורה
את שפיותי הימרתי בטירוף רצחני
וכוחות האופל העצימו אותי ,אך גם קרעו את נשמתי.
ואף אחד כבר לא יוכל לעצור אותי
בדרכי על שביל הלבנים השחורות
לא ידידות או אהבה בליבי אלא תהומות
יציר של חושך חיית הלילה ,נוהמת וחורקת שיניה
הורגת ופוצעת להשביעה את רעבונה
החיה יודעת שימיה ספורים אך לא מהססת.
אל המוות הישירה מבט כידיד, לא מפחדת.
מחפשת את הרגע בו הכל ישחיר ויעלם.
מחפשת את הרגע בו כל הכאב יגמר.
ןבתוכה כנר קטן מהבהב אך לא נכבה
יש עדיין ניצוץ של תקווה.
(השיר נכתב לפני כשנה ועשר חדשים.)
חוץ מהעולם האלטרנטיבי שאני חי בו, עולם של חוקים שונים
עולם שבו התשוקה חזקה והלב פועם, יש עוד עולם. עולם המציאות
שם הוא יכול לספק רגעים מרגשים משלו ואוסיף ואומר שהוא הבסיס
ואי אפשר אחרת, לכל יקום אחר שאנחנו נמצאים בו.
אז אני נהנה בעצם משני העולמות.
אתמול היה אחד הרגעים המרגשים מבחינתי בחיים הוניליים שלי.
קצת רקע ילדות: מגיל ארבע בערך אחזתי בכדורסל הראשון שלי.
הקפצתי ומיד חטפתי אותו בפרצוף. יותר מדי אויר. התאהבות טוטאלית.
בגיל שבע, לקחתי סולם פטיש ,מסמרים,וטבעת כדורסל. הלכתי לרפת
שלנו וקיבעתי את הטבעת על קיר שליד מכון החליבה.
הבאתי את הכדור והתחלתי לזרוק לטבעת. סבי עליו השלום יצא בדיוק
מהמכון חליבה עם המגפיים המגושמות וריח של זבל פרות שמבחינתי בכלל
לא היה מסריח, ראה אותי זורק לסל והצטרף אלי בהנאה גלוייה.
גם אבי הגיח מהמכון והצטרף אלינו. אני נוצר את זכרון הילדות הזה ושומר
אותו טוב טוב בליבי.
בבית היו רגילים ללו"ז שלי. חוזר מהלימודים. עושה שעורים , הולך לעזור במשק במה שצריך
ולקראת השעה שש בערב, הייתי משתחרר מהמטלות והולך למגרש שבמושב.
בגיל תשע, כמו בספרי המדע בדיוני שהתחלתי לקרוא באותה תקופה, נכנס לי
הוירוס הזה של מכבי תל אביב בכדורסל ומאז אני עוקב באדיקות רבה אחרי המשחקים.
וראיתי את כל המשחקים הגדולים ואת כל העונות הבלתי נשכחות. אליפות ראשונה ב77
שניה ב81 תקופת המדבר של שנות השמונים והתשעים, עידן הטירוף של שנות האלפיים.
יש שיראו בזה סוג של דת. יכול להיות.
אבל אני גדלתי על זה. בשנות העשרה שלי שיחקתי בטורנירי המועצה עם הקבוצה של המושב.
מעולם לא הייתי כשרון של ליגות, אבל כחובבן היתה לי ראיית משחק, הנאה וגם אוסיף בלי בושה
יכולת מסוימת. יצא לי לשחק גם בתקופה מאוחרת יותר עם מנהל מכבי תל אביב כיום, גור שלף.
מי שאחראי יחד עם דרק שארפ לנס ז'לגיריס. שיחקתי בקבוצה איתו למזלי הרב. 😄
את כל זה אני כותב על מנת שתבינו למה ההנאה הגדולה שלי אתמול הייתה מהמשחק בין מכבי
לפאנאתאנייקוס אתמול בערב.
במשחק הזה היה כל מה שמשחק ברמה הזו צריך שיהיה בו. דרמה גדולה עם הרבה אמוציות.
יכולת להיחלץ מהקבר של הסדרה, משחק בעל רמה גבוה. אוהדים שהיו בטירוף , והרוח הזו שמנשבת
במכבי כבר למעלה מארבעים שנה וכנראה תמשיך לנשוב. משחק של הרבה גאווה.
אתמול קיבלתי מתנת יום הולדת יפה...
פרק 2
הכאב, הו הכאב. במשך פרק זמן ארוך מאוד קיבלתי הצלפות ממיסטרס אווה. היא ממש לא ריחמה עלי והצליפה בכל כוחה. סמני הקיין הופיעו כבר אחרי שלוש הצלפות. אחרי עשר הצלפות התחלתי לדמם בגבי, ישבני ורגלי. לא העזתי לפתוח את הפה מהפחד .אבל נאקותיי בפה סגור נשמעו .לא יכולתי לשלוט בזה. אחרי ארבעים וחמש הצלפות התעלפתי. קיוויתי שאת שאר ההצלפות אקבל כשאהיה מחוסר הכרה. במקום זה קיבלתי דלי של מים חמים שאמנם לא טשטשו והרגיעו את הכאב, אבל בהחלט החזירו אותי להכרה. לשמחתי ידי שוחררו מהאזיקים בהתראה שכל אי ציות שלי יחזיר אותם למצב הקודם. לא התכוונתי לתת להם את ההזדמנות הזו.
הרגשתי את אשכי שוב בידיה של אחת מהעוזרות שלה. היא משכה אותן בחוזקה .סימן שכבר היה לי ברור שאסור לי לזוז. התחת שלי היה שוב באוויר. ושוב שמעתי את הקיין שורק באוויר עוד חמש פעמים. איכשהו הצלחתי לעמוד בשארית ההצלפות. בסיום הייתי רטוב וכואב .מנסה להתאושש. העוזרות הרפו ממני ואפשרו לי לנוח על הרצפה. הרגשתי שמישהו זרקה עלי מגבת ובצורה שאפילו לא מודעת, ניסיתי להתנגב. מיד קיבלתי בעיטה לביצים ששוב קיפלה אותי. "לא בשבילך אידיוט בשביל הרצפה!" ניגבתי את הרצפה. בזמן זה שתי העוזרות נעלמו ובמקומן הופיעה מישהי עם בגדי אחות, ותיק גדול ומלא. גם היא נראתה כאילו יצאה רק עכשיו מחדר כושר. חטובה ושרירית במיוחד.
"הגיע הזמן לבדיקות הגופניות שלך" אמרה מיסטרס אווה. "הבדיקות מיועדות לצרכי בטוח ופיצוי לנו ולאשתך במידה ולא תשרוד את האילוף. אל תדאג, בשום פנים ואופן אתה לא מוטב. ועכשיו תתרומם ושב על הרצפה על רגליך". הצלחתי להושיב את עצמי על רגלי המקופלות כשכפותיהן צמודות לאחורי וברכי מקופלות. "טוב מאוד עבד. זאת התנוחה היחידה שמותרת לך אם מישהי מצווה עליך לשבת. ועכשיו תעשה כל מה שהאחות אומרת לך ואל תהיה חצוף. התחצפות מובילה לעונש כידוע לך..."
"כמו כן תעבור במהלך הביקורת גם מיון וסווג יכולות ובסוף התהליך גם תסומן כרכוש החווה. אל תדאג . גם תהליך זה יהיה כואב מאוד אבל תתגבר גם עליו. בסיום התהליך תקבל לוחית זיהוי עם מספר. מספר זה יהיה שמך כיוון שאתה לא רשאי לשאת שם יותר. לרכוש אין שמות"
בסיימה לדבר, פנתה מיסטרס אווה לדלת סמוכה ויצאה, משאירה אותי לבד עם האחות.
היא הסתכלה עלי ובחנה אותי במשך מספר דקות בשקט ובסבר פנים חתומות. לבסוף הוציאה פנקס ועט . היא רשמה מספר דברים בפנקס, הניחה אותו על השולחן ,התקרבה אלי ועמדה מולי .
"דבר ראשון שתדע עבד. כל פעם שאתה רואה מישהי שעומדת מולך קרוב כל כך, אתה צריך להשתחוות מולה ולהצמיד את ראשך לרצפה. רק כשהיא מורה לך להתרומם אתה חוזר לתנוחה שאתה מצווה אליה. לא תקבל עונש עכשיו כיוון שלא היית מודע לכך אבל פעולה זו תתבצע מיד ועכשיו."
הרכנתי את ראשי והצמדתי אותו לרצפה מיד. הצמדתי את ידי מעל ראשי. התחלתי להבין שאם לא אעשה בדיוק את מה שנדרש ממני איענש בצורה קשה שרק תגרום לי לנזק גופני. הבנתי שאסור לי לגרום למשהו שמן הסתם יהיה יותר גרוע ממה שאני יכול אפילו לחשוב עליו.
"יפה עבד. ועכשיו חזור לתנוחת הישיבה הקודמת." הרמתי את עצמי וחזרתי לתנוחתי הקודמת. האחות הסתכלה עלי וחייכה. "אתה לומד מהר. טוב מאוד. צייתנות היא תנאי הכרחי להישרדות כאן."
האחות החלה להוציא מספר לא מבוטל של מכשירים והניחה אותם על השולחן. מכשירי מדידה שונים, סרטי מדידה, סטטוסקופ, מכשיר למדידת לחץ דם, מזרקים שונים מצבטים בגדלים שונים ועוד מספר מכשירים מוארכים ומעוגלים שלא ממש הבנתי את תפקודם. מכן חבשה על ידיה כפפות לייטקס סטריליות.
"נתחיל מהקל אל הכבד. וזה רק בגלל שיש לי מצב רוח טוב היום. אתה יודע למה?" היא לא חיכתה לתשובה ממני וישר ענתה. "מיסטרס אווה החליטה להקל עליך משום מה ונתנה לי אותך להשתעשע בך הלילה. יש לך מזל שלא נשלחת אל מיסטרס קייט. בדרך כלל היא מקבלת את הקשוחים יותר שצריך לשבור. אתה כנראה קצת רכרוכי ולא נראה שתהווה בעיות, אז אני קיבלתי אותך. בשבילך אני מיסטרס מארי והלילה תכיר אותי הרבה יותר טוב ממה שיכולת לחשוב ."
ועכשיו אני אבצע בדיקת לחץ דם, אקח ממך דגימות דם שתן וצואה, ואחר כך אעשה את המדידות היותר רציניות. הושט יד ימין קדימה." הושטתי את יד ימין. מיד היא כרכה על ידי את בד ההידוק והחלה לפמפם אויר עד שהגיעה ללחץ המתאים. לאחר מכן היא פתחה שסתום והאוויר החל לצאת עד שהיא קיבלה את הנתונים הנדרשים. מיד לאחר מכן דקרה אותי בחלק הפנימי של המרפק ושאבה דם בעזרת מרפק. ניכר בה שהיא מאוד מיומנת במעשיה. קיבלתי ממנה פד גאזה והוראה לכופף את המרפק עד שהפצע ייקרש. בעודי עושה כדבריה, הוציאה מדחום. המדחום היה הרבה יותר גדול ועבה ממה שהכרתי.
"זהו מדחום לבקר. ועם זה אני הולכת למדוד לך חום. להשתחוות מיד עם ראש על הרצפה." גחנתי והנחתי את מצחי על הרצפה קרוב מאוד לרגליה. הרחתי ריח נעים של קרם גוף וראיתי כף רגל מטופחת מולי. עם לכה אדומה על הציפורניים. אבל לא הספקתי להעיף יותר מחצי מבט. מיסטרס ניגשה ועמדה מאחורי. מיד הרגשתי את ידה לופתת את אשכי והלחץ כלפי מעלה גרם לי להרים את ישבני." טוב מאוד. מעכשיו תנוחה זו נקראת תנוחת הזונה וכל פעם שאצווה עליך , זו התנוחה בה אתה צריך להיות. התנוחה הקודמת שבה כמעט ונישקת את רגלי, נקראת תנוחת הכלב, יש לך מזל שלא נישקת את כף הרגל שלי ללא רשות אחרת הייתה חוטף ממני. ואתה עוד תחטוף ותבין שאני רצינית."
"הממ, קצת תרגול לא יזיק. עבד עבור לתנוחת ישיבה. " הגבתי קצת לאט ומיד הרגשתי איך היא נותנת לי סטירה כואבת. "מהר יותר עבד , ועכשיו תנוחת הכלב" מיהרתי והצמדתי את ראשי ליד רגליה." יותר טוב, ועכשיו זונה!" מיד הרמתי את ישבני וקימרתי את גבי כלפי מטה על מנת שיבלוט.
"תישאר בנוחה הזו ואל תזוז". לא זזתי. מיסטרס מארי נגשה והביאה שרפרף וישבה מאחורי. מעולם לא הייתי חשוף כל כך כלפי מישהי. הייתה לה נגישות לכל האברים האינטימיים שלי.
ידיה בחנו את פלחי ישבני. ממששות ומפשקות .אצבעותיה בוחנות בעדינות עוברות על פתח החור לפתע הרגשתי אצבע חודרת לתוכי. מתוך רפלקס התכווצתי, דבר שגרר מידית סטירה כואבת ממנה על ישבני. ואחריה עוד אחת ועוד אחת. לאחר מכן היא חדרה שוב עם אצבע פנימה. לא התכווצתי הפעם." לוקח לך זמן אה עבד? תזכור שאני זו ששולטת על הגוף שלך ויכולה לעשות כל מה שאני רוצה ואתה רק תיענש אם תתנגד." תוך כדי דבריה היא תחבה עוד אצבע ואני מרגיש איך החור שלי עוד מעט ונקרע. "הממ נראה שאתה בתול. אף פעם לא הזדיינת אה? לא נורא. אני הולכת לשנות את זה הלילה. אבל בינתיים אתה זוכה להנחה קטנה אך משמעותית. " הרגשתי איך היא מורחת קרם לתוכי וחזרה והחדירה שוב אצבע. הפעם זה לא כל כך כאב. זה היה אפילו נעים. הרגשתי פתאום איך הזיין שלי מתחיל להגיב. גם היא ראתה והתחילה לצחוק. " הא אני רואה שיש לך פוטנציאל בתור זונה. זה אולי אפילו יקנה לך כמה נקודות זכות אצלי. עכשיו תנשום עמוק כי אני הולכת למדוד לך חום." האצבע יצאה ובמקומה הרגשתי מכשיר קר ועבה יותר שחודר לתוכי. היא הכניסה אותו עמוק מאוד והדבר כאב. למדתי לשתוק.
לאחר דקה היא הוציאה אותו. המד חום יצא קצת מלוכלך והיא ניצלה את ההזדמנות ולקחה ממנו דגימת צואה. לאחר מכן היא שלפה מקל מוארך והצליפה בי עוד חמש פעמים. לא הבנתי אם זה היה בשביל ההנאה או בגלל שלכלכתי את המכשיר. כנראה שזה לא שינה הרבה. לאחר מכן מיסטרס מארי הלכה בחזרה לשולחן. הצצתי לכיוונה. היא לא הבחינה בי כיוון שהייתה עסוקה בהוצאת עוד מכשירים מתיקה שנראה היה שאין לו תחתית. בידה היה צרור צינורות שהתחברו אחד לשני בהברגה. לאחר מכן הוציאה מכשיר חימום על ידי גז ועוד כלי ממתכת עיגול שבתוכו הייתה מחוברת האות D . תנוחת הזונה שבה עדיין הייתי אפשרה לי לראות רק חלק מהפעילות אבל חששי הלך וגבר. הבנתי כבר מה הולך לקרות מתוך מה שנאמר לי לפני כן . מיסטרס מארי שמה לב לעיני הקרועות לרווחה מציצות בפחד גדול. היא הניחה את מכשיר הסימון על השולחן והוציאה מהתיק כדור הקשור לרצועות גומי. היא נגשה אלי ועמדה ליד ראשי.
" תנוחת ישיבה עבד" צוותה בקול שקט. חזרתי לשבת על רגלי המקופלות כאשר גבי זקוף, מתבונן קדימה. היא נגשה לשולחן, הביאה את הכיסא וישבה מול פני. המשכתי להסתכל קדימה חושש מכל מגע מכאיב. היא שלחה את ידיה לשערי מושכת בחוזקה אך לא כואב מדי, מפנה את מבטי אל פניה, גורמת לי להסתכל אל תוך עיניה. עיניים שחורות וחודרות כליות ונשמה. שקעתי לתוך העיניים ולרגע שכחתי מכל מה שקורה כאן. אבל לא לאורך זמן. מיסטרס מארי לקחה את הכדור ותחבה אותו לתוך פי, ולאחר מכן קשרה את הרצועות.
"עבד אתה הולך להרגיש כאב חזק יותר מכל מה שהרגשת עד עכשיו. כאב פיסי וכאב נפשי. אני הולכת לסמן אותך עכשיו כרכושה של הדודה דורה. מכאן האות D . הכאב הזה יגרום לך להבין אחת ולתמיד היכן אתה ומה הוא מעמדך. הסימון הוא מוחלט ולתמיד. אם תעמוד בכאב ולא תצעק תקבל פרס. אם תצעק לא תישמע מעבר לחדר, אבל אני אשמע אותך ואגיב בהתאם בזמן הנוח לי. עכשיו תחזור לתנוחת הזונה." חזרתי והשענתי את ראשי על הרצפה, מרים את ישבני גבוה. המיסטרס חזרה לשולחן והחלה לחמם את מכשיר הסימון. לאחר שהראש הפך לאדום לוהט היא חזרה ועמדה מאחורי. "עבד תנשום עמוק, הנה זה בא" לפני שסיימה לדבר, הרגשתי איך המכשיר נצמד לפלח ישבן ימין. הכאב הצורב הגיע מיד, הרגשתי איך הבשר לי נחרך והופך לכוויה כואבת ברמה שמעולם לא הרגשתי. הצלחתי לעמוד בכאב ולא לצעוק, אבל כנראה איבדתי את ההכרה וגלשתי לתוך החושך המבורך.
לא ממשיך בלי תגובות רבות. 😄
אלווין טופלר כתב פעם שהאדם המודרני חייב לקבל את העובדה ששום דבר לא קבוע.
לא מגורים, לא עבודה, ולפעמים גם המשפחה משתנית. גירושים, התאלמנות ויוצא בזה.
אז קראתי את הדברים שכתב במסגרת סיפרו הלם העתיד. קראתי והפנמתי.
זו הסיבה שבגללה יכולתי לצאת לניגריה ולהסתגל למדינה הקשה כל כך.
זו גם הסיבה שבגללה לא התרגשתי יותר מדי לקבל מכתב פיטורים היום בבוקר. המשמעות, לפחות בתקופת
האביב אבלה בארץ.
ואוכל לראות את ניאו היקר לי כל כך.
אחר כך? אללה בב אללה. אבל איך אומרים? יהיה בסדר.
זה מה שיש לי לכתוב היום.
סוף שבוע טוב ליואבי, לפורגוד, לפלאואר גירל ,לנסיכת הלילה, לידי לילית ולכל אחד שיוצא
לו לרפרף בכתבי.
רק האהבה מנצחת.
לא ידידי אני לא מתכוון למשחקים במובן הבי די ס מי של הנושא אלא
לשליטה בחיים.
אנחנו קמים כל בוקר לעבודה, הולכים ועובדים את השעות שאנחנו צריכים לעבוד.
מסיימים לעבוד וחוזרים הביתה.
יש ביננו כאלה שחוזרים לחיק המשפחה. אישה, בעל, ילדים.
יש ביננו כאלה שמכניסים שותפים לדורה שהולכים על ארבע. כלבים, חתולים, גם זיקיות.
אבל מסתבר שיש כאלה שהולכים הביתה ואז הם פוגשים את אותם האנשים שאיתם הם עובדים.
אני למשל.
אז אני כאן בניגריה. עובד בעבודה שלא תכננתי לעבוד, חוזר לבית וצריך לקבל הנחיות לתחזוקת הבית, כי המנהלים
שלי החליטו שאני צריך לעשות את זה כי לאף אחד אין זמן.
ואיך שהוא אני מרגיש שגם כשאני חוזר לדירה, אין לי את החירות לעשות מה שבא לי , לא יכול להתהלך עירום,
מתגעגע לניאו כל כך שהלב נשבר, ורואה מולי אנשים שלפעמים בא לי לתת להם כאפה חזקה למוח כי זה מה שמגיע להם.
כסף. זה כל הסיפור. בשביל מטרה ספציפית ויתרתי על כל כך הרבה . משפחה. חברים (אפילו יואב...)וניאו חתולי היקר.
ויתרתי על לגור במדינה שאולי בעייתית, אבל עדיין זו המדינה שלי. ויתרתי גם על חלק מהבריאות שלי. התקפי המלריה
החוזרים אחת לשישה שבועות , שלשול בלתי נפסק,
אני הוא העבד של סיר הבשר. קורח היה בטח גאה בי.
קיבלנו השבוע אי מייל מהמשרד שההוצאות שלנו גדלו. גם של המשרד, גם של הגסט האוס . ואנחנו צריכים לקצץ.
אז לא יהיה לנו חשמל בצורה קבועה, וגם על האוכל הם מתחילים להסתכל. חושבים שאנחנו משתוללים שם.
האמת רחוקה מאוד ממה שהם מציירים אך הבעלים של החברה חושב אחרת.
בא לי לדחוף לו את האמת דרך הגרון.
בא לי להרביץ, בא לי להצליף, בא לי לענות, בא לי להרוג...
כסווומו על העולם.
לא יכול להרשות לעצמי להיות עני, להרגיש את חוסר הביטחון הפיננסי כמו שהיה לי לפני שנתיים,
מצב כלכלי כל כך קשה שכמעט שמתי לעצמי סוף.
אבל אני נחנק כאן ברמות על.
(הייתי חייב לשחרר קיטור...)
בעודי גולש להנאתי באתר סרטי סאדו ישראלי שלא אנקוב בשמו למרות שהוא ידוע,
בחרתי לי איזה סרט פייסיטינג נחמד והתרווחתי לי להנאתי בכסא, צצה לי הודעת צ'אט...
אורח: "בא לי לזיין אותך...)
אני: "אתה רציני? אני גבר.
אורח: "נו"?
אני: לא הומו. הולך עם נשים.
אורח: " טוב אז תזיין אותי במקום"
אני: לא תודה, אני אוהב שנשים יושבות עלי.
לא אוהב לזיין גברים."
הוא: "איזה טרן אוף שאתה. יודע מה? אני אשב על הפנים שלך"
אני: איזה חלק מהנכתב לא מובן לך? אני סטרייט ברור?
הוא: "אין דבר כזה סטרייטים."
אני: "תתפלא, התגלה אחד לא מזמן בבורנאו...".
הוא: "נו אז מה מתאים לך או לא?"
אני:" נורא מפתה אבל יש לי כאב ראש נוראי..."
ניתק מהצ'אט.
האם הפסדתי משהו?
או יותר נכון אגרוסע משיגנע הוא שמו של ניגרי נחמד שהחליט
יום אחד שהוא לא לובש בגדים יותר. גם ככה אין לו כסף לזה והוא זכר
שסבא של סבא שלו היה הולך בלי בגדים כי זה היה יותר נעים לו.
אז יום אחד הוא פשט בגדיו והחל להלך ברחובות איבדן באותו בגד
שאיתו הוא הגיח לעולם בהיותו תינוק.
ההולכים ברחוב כבר מכירים אותו כולם. מדי פעם הוא ניגש לאיזה דוכן אוכל
ומקבל איזו מנת אורז חינמית מבעלת הבסטה. או איזה בקבוק מים מרוכל בסביבה.
מדי פעם גם שטר כסף קטן ניתן לו. לא רוצה לדעת איפה הוא שם אותו.
פעם שאלתי אותו למה הוא הפך לקבצן, הוא סיפר לי שגורש מאדמתו על ידי
איזה גנרל ושמשפחתו נהרגה והוא הניצול היחידי.
ספור איוב אמיתי.
מאז החליט לשנות את אורח חייו. הכי קרוב לטבע שאפשר, כל כומר שמנסה
להתקרב עליו,בורח מיד כי המשיגנע לא אוהב את אנשי הדת. הוא כן אוהב להשתין עליהם.
והם מה לעשות לא ממש חובבי ביזאר. אוקיי אולי הם כן אבל לא בפומבי.
ואין לו דאגות יותר. הוא חי כל יום כאילו זה היום האחרון שלו ומנסה להנות
כמה שיותר.
במידה מסוימת הוא מזכיר לי את דיוגנס, למרות שיש הבדלים אדירים בין פילוסוף ומורה
לבין ניגרי שחרב עליו עולמו. בסופו של דבר, סגנון חייהם לא היה שונה כל כך.
בניגוד לעמיתי, לא מוסיף קליפים מתוך עקרון. :)
לקוח מפורום מדע בדיוני של תפוז.
מי שלא מכיר את הסדרה דוקטור הו ולא צפה בה שימשיך הלאה:)
בדיחת knock knock דוקטור הו ailag
º25/02/12 11:09
Who's there? timetraveler900
º25/02/12 12:21
לא, זה הנקישות של המאסטר... מוגלי7
º25/02/12 14:45
אוקיי, יצאתי די מטומטמת חח timetraveler900
נקרעתי, פשוט נקרעתי מצחוק.