בדד-ס"מ (חיי בארון הבדס"מ)

עם כל הכבוד לקטעי הוידאו  המבויימים או לא, הדבר האמיתי הוא לראות את זה במציאות ללא תיווך של מסכים או אמצעי מדיה אחרים. הסיכויים להיתקל במציאות, באישה כבולה באזיקים הם די קלושים אלא אם כן אתה שייך לכוחות אכיפת החוק – משטרה, שב"ס משמר בתי המשפט – ואני לא שייך. עדיין, לאורך השנים נתקלתי בהן בכמה הזדמנויות, והחוויה נחרטה היטב בזיכרוני. אשמח לשתף אתכם. המקרה הראשון קרה לפני הרבה שנים כשאשתי הייתה בהריון – הגענו לבדיקה שגרתית במחלקת הנשים של בי"ח אסף הרופא. בזמן שיבנו בחדר ההתנה עם עוד אנשים רבים הבחנתי באשה לובשת מדים שנכנסה אל אולם ההמתנה ולצידה אישה צעירה נוספת לבושה אזרחי. כשניסיתי להבין מי הן והתבוננתי במבט יותר מעמיק שמתי לב שתנוחת ידיה של האישה הצעירה מוזרה במקצת. יד אחת שלה הייתה בתוך כיס המכנסיים ואילו היד השנייה הייתה צמודה אליה בצורה קצת חריגה. התקרבתי מעט אליהן ואז הבנתי בעצם שהצעירה כבולה באזיקים ומנסה להסתיר זאת באמצעות הנחת היד  בכיס. האישה במדים היא השומרת שלה וכנראה הן הגיעו מכלא נווה תרצה הסמוך לאסף הרופא. זרם אדרנלין הציף אותי ופשוט ננעלתי עליהן תוך שאני מקווה שאשתי תסיים את עניניה כמה שיותר מאוחר. הן התיישבו בספסל לא רחוק מאתנו ושמתי לב שהצעירה מאד נבוכה מהסיטואציה ומהמבטים שנשלחו אליהן. וגם אני חשתי קצת לא נעים מהעניין המוגזם שלי בה, אך הייתי כמו מהופנט, ולא יכולתי להתנתק.  אחרי כרבע שעה לשמחתה ולצערי הן נקראו פנימה כנראה בהליך מקוצר. לא ראיתי אותן שוב אך הסצנה זכורה לי כאילו התרחשה אתמול. המקרה השני קרה כשעברתי ליד  בית המשפט בתל אביב. באותם ימים עבר בנין בית המשפט שיפוצים נרחבים וכנראה שגם הכניסה למרתף העצורים נסגרה עקב השיפוצים. בזמן שעברתי שם נעצר ואן גדול של השב"ס לא רחוק מהכניסה. ירדו ממנו כמה מלווים של יחידת נחשון ואז החלו להוציא ממנו את העצורים, כולם כמובן כבולים באזיקים. נעמדתי להביט, ירדו משהו כמו 5-6 עצורים גברים. אלה פחות עניינו אותי וכבר התכוונתי להמשיך בדרכי, כששמתי לב שהעצור האחרון שירד הוא בעצם עצורה, בחורה די צעירה. זה כמובן שינה את התמונה ואני חיפשתי עמדת תצפית טובה והתמקדתי בה. היא הייתה כבולה עם הידיים מאחורי הגב (תנוחה הרבה יותר מגרה מאשר כבילת ידיים לפנים) וכן עם אזיקי רגליים. העצורים  עמדו ליד הרכב כמה דקות עד שהמלווים סיימו להתארגן, ואז החלו להצעיד אותם לכיוון בית המשפט. הסוהרת שהייתה חלק מצוות המלווים עצרה לרגע את הבחורה ובדקה את האזיקים כנראה לוודא שהם מהודקים מספיק. הם המשיכו בדרכם ולאחר דקה או שתיים נבלעו בפתח בית המשפט. אכן סצנה נדירה שהייתי מוכן לשלם לא מעט על מנת לצפות בה שוב. המקרה השלישי קרה לפני כשנתיים. הייתי באזור המלונות על שפת הים בתל אביב. עברתי מעל גשר שמתחתיו הייתה הכניסה למלון קרלטון. לפתע אני שומע צעקות מלמטה. אני מביט מהגשר ואני רואה שוטר נאבק באישה שיושבת על ספסל ליד הכניסה. כמובן שהמחזה סיקרן אותי. ירדתי מהגשר ותפסתי עמדת תצפית לא רחוק עם עוד כמה סקרנים. מדובר היה בתהליךן מעצר. השוטר הצליח לאזוק יד אחת של האישה אך היא נאבקה ולא אפשרה לו לאזוק את היד השניה. היא הייתה אשה כבדת משקל וכנראה די חזקה והשוטר נאבק בה לאורך דקות ארוכות וזאת בלווי צעקות וזעקות שלה שהיא לא עשתה כלום ושישחררו אותה. בסופו של דבר לאחר הפעלת כוח רב, השוטר הצליח בקושי לנעול את האזיק השני, ואז כאילו יצאה הרוח מהמפרשים, האישה נרגעה והפסיקה להיאבק. בתוך כמה דקות הגיעה תגבורת, שהשוטר כנראה הזמין, ושוטרת ליוותה אותה לניידת. זה היה מחזה יוצא דופן שהראה את ההשפעה שיש למעצר ולכבילה באזיקים על רוח ההתנגדות של בני האדם  יש כאן בהחלט השפעה פסיכולוגית מעבר למימד הפיזי. ובמעבר חד מהמקרים שראיתי במציאות אל הפנטסיה האולטימטיבית שלי הקשורה באזיקים – "יש לי חלום", כמו שאמר מרתין לותר קינג, להיות זבוב על הקיר במסע שעוברת עצורה מבית המעצר אל הדיון בבית המשפט ובחזרה. עד כמה שהבנתי מדובר במסע חתחתים לא קל שמתחיל לפנות בוקר באיסוף מבית המעצר ובנסיעה ברכב להובלת אסירים אל מרכז מיון שם נאספים העצורים מבתי הכלא השונים, המתנה שם בכלובים מיוחדים עד שיאספו כולם, ומשם נסעיה לבתי המשפט השונים. בבית המשפט המתנה במרתף העצורים עד לדיון ואחריו כל התהליך בסדר הפוך. אני מניח שרוב הזמן היא כבולה באזיקים אולי למעט הדיון בפני השופט. קשה לי להאמין שאזכה לראות דבר כזה אבל לדמיין – קשה לי להפסיק. עוד מקרה שמערב דמיון ומציאות קרה לפני כמה שנים, שכגיסתי הסתבכה באיזה עניין כלכלי ונעצרה ע"י המשטרה. לפנות בוקר הגיעו השוטרים אליה הביתה ועצרו אותה ואת בן זוגה, היא עברה בין תחנות משטרה ובתי מעצר שונים במשך כשבועיים ואח"כ שוחררה בערבות. לא יצא לי  לשמוע אותה מספרת על מה שעברה בזמן המעצר וכמובן שלא היה לי נעים לשאול. אבל  מדי פעם, כשאנו נפגשים, קורה שאני מדמיין אותה כבולה באזיקים. וזו פנטסיה די מעניינת כי היא באמת מערבת דמיון ומציאות

רוב העניין שלי באזיקים הוא בקשר שלהם לנשים אבל כסוויץ' מעניין אותי גם לנסות אותם על עצמי. זה בא לידי ביטוי בכמה דרכים – כבילה עצמית באזיקי צעצוע (ממתכת כמובן), פנטסיות על כך שאני נעצר בידי שוטרת, נכבל באזיקים, ומובל בזינזאנה לבית המעצר, ובקטע היותר מציאותי כשאני מגיע לסשן אצל מלכה אני מבקש שתעשה שימוש באזיקי מתכת. לרובן בד"כ אין כאלה אזיקים וגם  אלו שיש להן, לא תמיד הן זוכרות להשתמש במהלך הסשן אבל במקרים שכן השתמשו -עוצמת המתכת הקרה הכובלת את הידיים או הרגליים הגבירה את תחושת חוסר האונים ומשם גם את ההנאה מהסשן