השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית היה מכשיר הוידאו – פה היה מדובר במהפכה של ממש. יכולתם לבחור את הסרטים שתראו אצלכם בסלון, לא עוד ערוץ בודד שהכתיב לכם מה לראות, לא עוד מספר בתי קולנוע וחברות הפצה שהחליטו איזה סרטים יראה הציבור הישראלי. עם כניסת מכשירי הוידאו לבתים צצו כפטריות אחרי הגשם גם ספריות הוידאו השכונתיות. ובספרייה שפע סרטים גם כאלו שלא הגיעו אל מסכי הקולנוע והמבחר מסחרר. אז בהתחלה לוקחים את הסרטים המפורסמים זוכי הפרסים, סרטי מתח ואשקשן, קומדיות וכו' ואז מגיע השלב של חיפוש סרטים עם אקשן מסוג אחר. יש כמובן את המדף הצדדי עם סרטי ה-XXX וכמובן שאני קצת פוזל אליו, אבל הסיכון שבחוסר האנונימיות מונע ממני לשלוח יד לשם. המוכר מכיר אותי, את בני משפחתי, את חברי וחברים של הורי. מסוכן מדי. בלית ברירה מחפשים סרטים במדפים הרגילים שיש בהם קצת סצנות מין, ורואים כמובן כשההורים לא בסביבה לפעמים לבד ולפעמים עם עוד כמה חברים, קצת יותר קשה אבל אפשרי למצוא את הסרטים עם סצנות הבדס"מ – את התפוז המכני לוקחים שוב כמובן, מגלים סרטים כמו "שוער הלילה" עם שרלוט רמפלינג. יש כמובן את ז'אנר סרטי בתי הסוהר שחלקם הקטן עוסק בבתי כלא לנשים, אבל הם די מאכזבים כי חוץ מכמה סצנות בתחילת הסרט על מעצר וכבילת האסירות ולפעמים סצנות עירום בכניסה לכלא – חיפוש ומקלחת – השאר עוסק ביחסים בין האסירות ובין הסוהרים, תככים מזימות וכו' סוג של טלנובלה.
בעיית האנונימיות נפתרה כמה שנים מאוחר יותר כשהחנויות לאביזירי מין (סקס-סטייל ארוס וכו') הפכו לספריות סרטי פורנו. בפסאז'ים חשוכים, מאחורי כניסות צדדיות המוסתרות בוילון – התגלה היכל הפורנו, מאת קלטות, קטלוגים מפורטים ושום צורך להזדהות – קונים קלטת אחת ואח"כ משלמים רק את מחיר ההחלפה. הקלטת לרשותך לכל זמן שתרצה. עדיין היה סיכון מסויים שיראו אותך נכנס/יוצא מהחנות או שתפגוש בפנים מישהו ממכריך, אבל הסיכון היה נמוך והתמורה כדאית בהחלט.
לתגובות - adip2000@walla.co.il