נאמנות ותשוקה

כל גנן מתחיל יודע כמה קשה לגדל שיח אוכמניות. הן מפונקות, חייבות טיפול מדוייק, צריך לדעת היכן לשתול אותן, הן תובעניות ודורשות תשומת לב, לא צומחות בכל אדמה, אלא רק באדמה מטוייבת ומאוררת ועוד שלל ירקות...

 צריך לדעת מתי להשקות, מתי להציף עד לרוויה,  מתי לדשן,  לגפר, איך לגזום, מה לקטום .ומתי סתם להביט על הצמח בגאווה ולדחוף אצבע  מדוייקת  לראות שכל התנאים בסינרגיה מלאה.

אז ככה נראת הבוקר אחת האוכמניות שלי בגינה, אחרי שבועיים פלוס של מרחק ממנה, צרובה, צועקת לטיפול וממש משוועת לעזרה והצלה. 

אבל ההשקעה בצעצוע הזה שנקרא שיח אוכמניות שווה גם שווה, כי ברגע שהיא מתבססת, מבינה שמקבלת את הטיפול המטיב, הפרי שהיא תפיק עולה עשרות מונים על כל הגויאבות התותיות. עפתי חזרה לגינה לבצע את הפרוטוקול

 את אפילו לא יודעת, אם יש מה להסביר- ואת יודעת שיש לך  המון מה להסביר
בשניות את נופלת, בשניות מוקפת קיר- שום דבר שיד ענוגה לא יכולה להפיל
פתאום הכל ניראה טיפשי ואין לך כוח לדבר- למרות שאת קשקשנית מעצם קיומך 
זו את אבל אחרת, אני לא חייב להישאר?- אמנם טס..אבל נישאר תמיד אצלך בראש

ואת יודעת שתחזרי (בזחילה)  זה יהיה אך ורק על פי חוקי הפורמט. תמה לה תקופת ההרצה

אין מצב שאני מתרגל לזה..בטח לא להכל

מדוייק כמה שזה נכון

הרגע הזה שאתה יושב במשרד מהוגן בעבודה מהוגנת ושאף אחד סביבך לא קולט ומבין שאתה מקליד בכלוב.אף אחד לא ינחש. אף אחד לא יחלום...עד עכשיו הסוד לא רק בראש..אלא גם על הכתב..וצריך ללמוד להסתיר אותו במחשב במשרד...

איך מתחילים? אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים. אז הנה מתחיל לתת דרור לכל כמחשבות לכל הדברים והחוויות שנערמו ברבות השנים. שנשארים עמוק בתוכך ואין להן מקום לקבל במה. המון מחשבות סיפורים ודברים שנשארים רק איתך ובתוכך, שאין עם מי לפרוק, אין את מי לשתף. סודות מהוהים, תשוקות . דברים שעשית..דברים שעוד רוצה לעשות.

זו הבמה? אולי זה המקום? ימים יגידו או 

אולי אני בתוך הצינורות.
כבר כמה ימים.
כבר כמה שבועות.
כמה שנים טובות.
אולי איבדתי כל תחושה,
חושב שאני עף אבל בעצם על הריצפה.