שייכת

אני אוהבת,
לשבת איתך בבית קפה
שלכסאותיו ניחוחות של פעם,
על הקירות פרחים מוטבעים
ואת מולי, ושתינו יחד מחייכות.

אני אוהבת,
שהריחות בחנות הבשמים
חודרים אל הנפש בארומה של שחוק,
המדפים סדורים בהיגיינה מרוממת
ואת לצדי, ושתינו יחד נינוחות.

אני אוהבת,
לעלעל בספרים שיצאו מהדפוס
לעיין בגבם מחוזות של דמיון,
ערמות של מעוף שמחכות רק לנו
ואת לצדי, ושתינו יחד קוראות.

אני אוהבת,
לפסוע איתך ברחוב עמוסת שקיות
שתוכנן מתקיים כדי להעצים את הנפש,
באנרגיות של אור ופינוק של הגוף
ואני שוב שלמה, ובשקט לוחשת
שגברתי לצדי, ושתינו יחד אוהבות.

העננים התפזרו
כשהשמש שלי הגיחה
לחמם אותי בקרניה :)

שוני הייתה ילדה קצת שונה,
היא הייתה הילדה שהטבע יצר
כדי שיהיה מי שישמע את סודותיו.
גם הטבע זקוק לפעמים לחברה.

כשהרוח שיחקה בצמרות העצים
שוני הייתה היחידה שידעה שהם צוחקים,
כי ציפור קטנה סיפרה להם בדיחה
אותה שמעה בבוקר מפי העשבים.

שוני ריחפה לפעמים לצד הפרפרים
בידה הקטנה היא הסיטה מפניהם קורי עכביש
היא שרה למקצב משק כנפיהם את יופיים
וגרמה להם לחוש הכי מיוחדים בעולם.

יום אחד שוני גדלה,
זה קרה באחת בלי מילת אזהרה
ביום של גשמי זלעפות ורעמים שהחרידו
כשהרוחות בחלון ביתה, את גופת הפרפר הטיחו.

בעולם מסוייט היא פסעה מבועתת
שום דבר לא היה עוד מוכר, כשנעלמה לה השמש
העצים שחייכו לקראתה בעבר היכו בה ברוח
כעיוורת כשלה בדרכה ולא מצאה מנוח.

יום אחד היא כרעה מול הנחל
שבמימיו בעבר הייתה רוחצת
דמותה המפוייחת התייפחה למולה
וקראה לה למצוא לצדה בתוכו נחמה.

בשתיקה שהייתה בעבר בית ויער
היא אימצה את אוזניה לצליל שיקרא לה.
עת עצי ילדותה דממו,
היא ידעה שרק היא נשארה לה
ושלחה את ידיה לחבוק את דמותה
במימי הנחל שכיסו על אפרה.

בין פלגי הנחל, בדיוק במרכז
צמח עץ גדול ורחב עלווה
לפעמים ילדים שטים ונחים בין שורשיו
ומדברים עם פרפר שחולף על מהות הבריאה.

החלטתי לאתגר את עצמי קצת. מזמן לא כתבתי ואני מרגישה חלודה. אז החלטתי שבכל הזדמנות בה יעמדו לזכותי 20 דקות פנויות, אזרוק לעצמי נושא ואצטרך לכתוב עליו סיפור קצר באותן 20 דקות.
גברתי ואתם תהיו השופטים 😄

אני עושה את זה בעקבות ספר שאני קוראת על איך להפוך לסופרת. מה שאכתוב הוא טיוטה ראשונית של מחשבות. את הנושאים אבחר באקראי מתוך עולם האסוציאציות שלי, או שלכם. אתם מוזמנים לזרוק רעיונות 😄

אז אני מפעילה את השעון... ומתחילה.

הנושא: אפיקומן

כבר שנים שהוא לא הילד במשפחה. נער סנדוויץ'. הוא לא הבוגר וכבר לא הצעיר מכולם. הוא זה שמטילים עליו מטלות כי אחותו הגדולה עסוקה עם החברים והבגרויות, ואחיו הקטן עוד קטן מדי.

בן חמש עשרה שסובל מזקפת לילה ומחצ'קונים שגורמים לו להסתתר מפני הבנות.

הוא תכנן אחרת את ליל הסדר שלו. חשב שיסתגר בחדר עם הפינק פלויד ואר אי אם בפול ווליום באוזניות, יביא ביד על הדפים שהצליח לתלוש מהחוברת שהסתובבה בין החבר'ה, ויפנטז על ליאת, מלכת הכיתה בפוזה ההיא.

במקום, הוא מצא את עצמו מתוזז בין סירים לבישולים, עם אח מעצבן שלא מפסיק לצרוח שהוא לא יכול לצפות בתכנית האהובה עליו כי הדי-וי-די מקולקל, עם אחות גדולה ששואלת אותו מתי הוא יעשה משהו עם החצ'קון שצמח לו בין הגבות, עם אבא שמעדיף לרדת לשטוף את המכונית ובלבד שלא יצטרך לשים יד ולעזור בהכנות, ועם אמא שממש לא מעריכה את העזרה שלו ורק צועקת עליו שיפסיק להסתובב לה בין הרגליים ולמה עוד הוא לא מוכן? האורחים תכף מגיעים.

הוא רץ לחדר להתלבש, זורק על עצמו חולצה לבנה ומכנס שחור, ומזליף על עצמו מהבושם שהוריו הביאו לו מהנסיעה האחרונה שלהם לאנגליה.

הוא שונא חגים, שונא משפחות, שונא את הדודות שיתפעלו ממנו בעוד רגע "אוי כמה שגדלת, עוד רגע תעבור את אבא שלך בגודל. נו... וחברה יש?". שונא את הדודים שמעיפים לו כאפה על הכתף בסגנון של גדולים שיודעים שהם מכאיבים למי שהוא עוד לא בגודל שלהם ולא יכול להחזיר. שונא את אחותו שתשב ליד השולחן ותספר על ההצלחה שלה בבחינות ועל הקורס הקדם צבאי שהיא עומדת לעבור. שונא לראות את אמו בלחיים אדמדמות ובמבט מותש אומרת לדודה שהביאה קומפוט: "לא היית צריכה. זה באמת לא היה קשה לי, צ'יק צ'ק הכנתי הכול ואת יודעת... עוד חג, זה ממש לא נורא לי".

אבל הכי הוא שונא להיות בלתי נראה ליד השולחן. לשבת בין אחותו הנערצת לאחיו המנג'ס, לאכול בשתיקה מאכלים שהוא יודע שלמחרת יצמיחו לו חצ'קון נוסף על הפנים ולשתוק.

הוא רק היה רוצה לשמוע מוזיקה בחדרו ולאונן, אבל הוא לא בדיוק יכול לספר את זה לאמא ולבקש רשות.

הסדר מתחיל בשגרה מתישה. הגדה, שירים, תפילות, ביצה סרוחה. אתמול הוא הוריד מהמחשב סרט כחול שהוא מת לראות. כן שמו לו חוסם מפני אתרים למבוגרים, אבל איתי, החבר שלו מהכיתה, הוא גאון מחשבים שברגע פיצח את הקוד.

הזמן עובר באיטיות שמקפיצה לו את הפיוז. ובין ההגדה לארוחה, אביו קם להסתיר את האפיקומן.

הוא כבר יודע איפה הוא יחביא אותו, זה לא שהוא מפגין מקוריות בכל שנה. תמיד הוא מסתיר אותו על המדף הגבוה שבחדר האמבטיה והשירותים.

הוא בודק שאיש לא שם לב אליו והולך לשירותים. נועל את הדלת מאחוריו ושולף מכיסו את אחד הדפים התלושים מהחוברת ההיא. כל הערב הוא מרגיש איך החוברת בוערת לו בכיס האחורי. דקה לא הייתה לו לבד, בין הריצות והסירים.

הוא פותח את מכנסיו ומתחיל לאונן. אין לו זמן, הוא יודע, אבל הצורך דוחק. מאחורי הדלת נוקש אחיו בזעף "תצא כבר, זה כאן אני יודע."
"סתום ת'פה." הוא עונה מעשה שגרה.
"לא רוצה, אני צריך למצוא את האפיקומן."

הוא ממשיך לשפשף מתעלם מהקולות. אמו מצטרפת ונוקשת, "נו תזדרז, כבר שמתי את הדג על השולחן ואחיך צריך למצוא את האפיקומן. נו כבר, תמיד אתה מושך זמן."

"בת זונה." הוא ממלמל, "תמיד היא לצדו."
הוא קם נשען על הקיר, עוצם עיניים ומתרכז.
"נו..." עולה הקריאה מפיו של אחיו, "כמה זמן אתה עוד צריך?"
"אני אלמד אותו לקח." הוא מחליט.

הוא שולח את ידו אל המדף העליון ושולף משם את האפיקומן העטוף במפית לבנה. בשקט הוא פותח את העטיפה ומניח אותה על מכסה האסלה. פתאום הוא מרגיש בתשוקה מחודשת. עכשיו הוא יודע, בין שפשוף להתנשפות שהוא הולך לנקום.

פתאום הוא מרגיש מלא און וממוקד. הוא כבר לא זקוק לפנטזיות שבחוברת, יש לו משימה. ובתוך שניות נשימתו נעשית קצרה וחנוקה וכל גופו רועד אל המצה.

הוא מתרוקן, שב ועוטף את המצה במפית ומניח אותה על המדף.

בשקט הוא מוריד מים, רוחץ ידיים ושב אל השולחן.

בעוד דקה אחיו ירוץ מנצח אל הסלון ובידו האפיקומן.

א?ם ת??ר?ש??י ל?י א?ט?ו?ה מ?ל?ו?ת?י
כ??ב??ד א?ה?ב?ה ה?נ??צ?מ?ד א?ל ג?ו?פ?ך?
כ??ד?י ל?ח?ב??ק א?ת י??פ?י ת??א?ר?ך?.
ב??ד?מ?י, מ?ל?ו?ת?י ח?י?ו?ת.

א?ם ת??ר?ש??י ל?י א?ש??יט ת??ש?ו?ק?ת?י
ב??ד?ר?כ??ה? נ?ג?ד ז?ע?ם ה?ס?ט?יק?ס
כ??ד?י ל?ג?מ?ע? פ??ל?ג?י ח?ש??ק?י?ך?.
ב??ד?מ?י, מ?ל?ו?ת?י ח?י?ו?ת.

א?ם ת??ר?ש??י ל?י א?כ?ר?ע כ??א?חו?ת
ל?צ?ל??ך? ה?נ?ו?ש??ק ל?ר?ג?ל?י?ך?
כ??ד?י ל?ה?יו?ת מ?ר?ב??ץ ל?צ?ע?ד?י?ך?.
ב??ד?מ?י, מ?ל?ו?ת?י ח?י?ו?ת.

א?ם ת??ר?ש??י ל?י א?ש??כ??ב ל?צ?ד??ך?
א?כ?ר?ך? נ?ש??מ?ת?י ב??ה?ב?ל נ?ש??ימ?ת?ך?
כ??ד?י ל?נ?ש??ק ע?ל ש??פ?ת?י?ך? ה?ת?מ?ס??רו?ת.
ב??ד?מ?י, מ?ל?ו?ת?י ח?י?ו?ת.

שלושה חודשים לא היה סשן בין גברתי לביני. תיכננו אבל לא יצא. החיים לפעמים חזקים מכל הכוונות הטובות.

היום קבענו להיפגש לסשן והייתי די מבוהלת. "אני עוד זוכרת בכלל מה זה להיות שפחה? מה אם לא אצליח להתמסר כמו פעם? אני יודעת שאני מאוהבת בה, דבר לא השתנה מהבחינה הזו, אבל סשן... הוא דורש יכולת להתמסר שוב".

בדרך מביתה אל ביתי, דרשה ממני גברתי לעצור בחנות ירקות.
"שוב סשן ירקות?" התעניינתי.
"לא בדיוק." היא צחקה.
עצרנו וגברתי אסרה עליי להיכנס איתה לחנות. את הירק אותו רכשה היא תחבה אל תיקה והסקרנות הרגה אותי.
"אני מקווה שהרחבת טוב טוב את התחת שלך בתקופה בה לא נפגשנו." צחקה גברתי כשעלינו על האופנוע.
"זה ניפח לך את כל התיק גברתי, את הולכת לדחוף לי את כל זה לתחת?" שאלתי בחשש.
הצחוק של גברתי גבר.
"לא בדיוק שפחה שלי." היא ענתה.

נסענו אליי. האמון בינינו מאפשר לשתינו להביא גם את החששות. שיתפתי את גברתי בפחדים שלי מפני הסשן אחרי כל הזמן שעבר והיא הפתיעה אותי באומרה שגם לה לא פשוט לגלוש לשם ישר, ושאנחנו לא ממהרות.

ישבנו לשתות קפה משוחחות בשקט על עניינים אחרים לגמרי. פתאום הייתה שוב הנינוחות שתמיד הייתה בינינו. השלווה של שתי נשים שמאוהבות זו בזו ושיכולות פשוט לשבת, להתרפק, להתחבק ולדבר.

שעה של שיחה מענגת חלפה במהירות. איכשהו מתוך הצחוק המשותף עלה הסשן שהיה לנו בעבר, בו גברתי שיחקה את רוחי - גיבורת הספר שלי ואני שיחקתי בו את יעל.
עיניה של גברתי נצצו פתאום באור זדוני.
"החברה שלי רוחי השתחררה היום מהכלא," היא אמרה לי, "היא סיפרה לי שחצי שנה היא ישבה בבידוד ולא נגעה באישה. ישר אמרתי לה שהיא מוזמנת להשתמש היום בכלבונת שלי. את תהיי שלה היום, תקראי לה 'גברתי' ותעשי את כל מה שהיא תדרוש ממך. אני אשב בחדר, אבל לא אתערב בכלום. אני מתכוונת לצלם את מה שיהיה ביניכן ואת לא תביישי אותי כלבונת שלי. ברור?" שאלה גברתי ולכדה את פטמתי מבעד לסוודר שלבשתי.

בשנייה טסתי למקום של השפחה. כל הפחדים התמוססו אל האנחה שבקעה מבין שפתיי מול אחיזתה.
"ברור גברתי." עניתי עצומת עיניים, מתרפקת אל הכאב שהיא מעניקה לי.
"את תלכי עכשיו להתקלח, תגלחי, תעשי חוקן וכשתצאי רוחי תחכה לך כאן, והיא תיתן לך ציון כשהיא תסיים. אם זה יהיה ציון שהוא מתחת למצויין - תיענשי." הבהירה לי גברתי כשהיא מהדקת את האחיזה בפטמתי המאושרת.

טסתי משם אל המקלחת. פתאום כל הפחדים התפוגגו. "אני רוצה להיות שלך שוב גברתי, להתמסר לך ולבצע את כל פקודותייך. כל כך התגעגעתי אלייך". חשבתי בזמן שגילחתי את הכוס שרעב אליה תקופה כל כך ארוכה. פתאום אפילו החוקן שבדרך כלל גורם לי לתחושה של חוסר נוחות, היה חלק מתהליך הכנתי לקראת גברתי. חוסר הנוחות שבו התחלפה בידיעה שאני מכינה את השפחה שבי לכבודה.

יצאתי מהמקלחת. גברתי נעמדה מולי.
"בליסאנה אמרה לי שיש לה בשבילי שרמוטה." היא אמרה נכנסת לדמותה של רוחי, "אני כבר שש חודש לא קרעתי שרמוטה." אצבעותיה חדרו אל הכוס שלי וגרמו לרגליי לרעוד.

ידה השנייה עלתה אל השד העירום שלי וסחטה ממנו גניחת עונג וכאב. "אני רואה שאת שרמוטה טובה שכבר נהיית רטובה בשביל הגבירה שלה. עכשיו את תיכנסי למיטה, תשימי עלייך את הקולר שלך, תחכי לי ותעשי את עצמך רטובה בשבילי עד שאני אצא מהמקלחת. למה אני הולכת לקרוע לך ת'תחת היום, ויותר טוב לך שכשאני אגמור איתך, אני אתן לך ציון 'טוב מאוד'. למה אני כל החיים נכשלתי בציונים שלי ואני מכירה רק 'לא מספיק', ועל פחות מ'טוב מאוד' תקבלי אחר כך עונש מבליס."

היא הרפתה ממני והלכה אל המקלחת. אני נשכבתי על המיטה משוללת כמעט יכולת לחשוב בשל התשוקה שהכריעה את מחשבותיי. זכרתי עוד להוציא את הזין, את הקנדומים והג'ל המסכך. הנחתי אותם על השידה שבצד של גברתי ונדהמתי למראה קרש החיתוך שהונח שם והסכין.

פתאום הרגשתי כאילו אני באמת עם רוחי ומבוכה עלתה בי. התכסתי עד לסנטרי מחכה לשובה מהמקלחת.

"עשית את עצמך רטובה בשבילי?" שאלה רוחי בשובה אל החדר. היא התיישבה על המיטה. "תביאי ת'עצמך ברגליים פתוחות מולי." היא פקדה.
מיהרתי לפתוח את רגליי מולה.

"את השם שלך יעל אבל את יכולה לשכוח ממנו כשאת איתי במיטה." הבהירה לי גברתי/רוחי, "איתי השם שלך שרמוטה. עכשיו בואי נראה אם נהיית רטובה בשבילי."
שתיים מאצבעותיה פישקו את שפתי הכוס שלי ונעו על הדגדגן.
"זה רטובה, זה? איזה שרמוטה את?" היא שאלה בלעג, "תביאי ת'ידיים שלך ותפתחי בשבילי ת'כוס שלך כמו שרמוטה טובה, למה אני לא צריכה להתאמץ בשביל לפתוח ת'כוס שלך במקומך."
"סליחה גברתי." מלמלתי והטסתי את שתי ידי אל שפתיי הכוס שלי, פוערת אותו מולה.

אצבעותיה עברו על הכוס שלי, חודרות אליו ומטריפות אותי.
"מה זה הרטיבות הזאת?" התלוננה גברתי, "ככה מרטיבה שרמוטה? אני כששרמוטה לא מרטיבה ישר עולים לי העצבים ואני מתחילה לחתוך אותה בסכין."
הייתי מוכנה להישבע שאני נוזלת, אבל מי אני שאתווכח עם רוחי? במקום זה התרכזתי בעונג העצום שעבר בי כשהיא חדרה לתוכי, יצאה, שפשפה את הדגדגן שלי וחדרה שוב.

"זה לא מספיק בשביל רוחי. עכשיו את תרטיבי בשבילי ת'כף" הבהירה גברתי ומיד חשתי בהצלפות על כוסי מהכף שהגיעה לידיה משום מקום.
ההצלפות הראשונות הקפיצו אותי בכאב. כל כך הרבה זמן לא הוצלפתי. יללות כלביות כמעט בקעו מגרוני כשהתפתלתי על המיטה בורחת מההצלפות ומבקשת עוד מהן בו זמנית.
"אני לא אפסיק עד שהכף תרטב בשבילי מלהצליף לך בכוס." הבטיחה גברתי.
בהדרגה הרגשתי איך הגוף מפסיק להילחם בכאב שהפך מצורב למחמם ומגן. לא זזתי עוד. האנחות הפכו מאנחות כאב לאנחות תשוקה. גברתי הניחה את הכף.

"נראה לך שככה שרמוטה נאנחת?" שאלה גברתי, "או שאני אוציא ממך גניחות של שרמוטה אמיתית או שתצטרכי לילל ולנבוח כמו כלבה במיטה. ועכשיו תרטיבי שרמוטה למה שאני הולכת להכניס לך ת'אגרוף שלי לכוס שלך. את הולכת להיות אפס שמקבלת אגרוף בצורה של אפס בכוס שלה."

גברתי מעולם לא קראה לי "אפס" בסשנים. לא יכולתי לנחש עד כמה המילה הזו תגרום לשטף פתאומי ובלתי נשלט של נוזלי הגוף שלי.

"את אפס, את שרמוטה שהיא אפס." אמרה רוחי, "ועכשיו תגידי מה את."
"אני אפס גברתי, האפס שלך." הרגשתי שעוד רגע אצא מדעתי מרוב תשוקה.
"תפתחי ת'חור שלך אפס בשביל האגרוף שלי." פקדה גברתי, ומיד הרגשתי את ידה מפלסה לה דרך בתוכי. מכאיבה, לא מוותרת וכובשת את כולי.

"שרמוטה היא אפס," הסבירה לי גברתי, "אין לשרמוטה רשות לגמור בלי רשות אפילו שהאגרוף של הגבירה שלה מזיין לה ת'כוס. ברור שרמוטה?" החדירות שלה הפכו למהירות וחזקות. השתוללתי על המיטה נאבקת באורגזמה, גונחת וצורחת "גברתי, גברתי..."

"עוד לא שרמוטה, לא את מחליטה מתי את גומרת. את פה בשביל רוחי ולא רוחי פה בשבילך." הבהירה לי גברתי מי תחליט על האורגזמות שלי והאטה את קצב חדירותיה.

הרעב... לא יכולתי לשלוט על הגוף שלי שזעק כלפיה "עוד בבקשה, אל תפסיקי". לא יכולתי לשלוט בו ולא רציתי. גברתי לקחה שוב את השליטה עליי, על גופי ועל נפשי, ולא הייתה מאושרת ממני.

ושוב הוגבר קצב חדירותיה בי. הרגשתי כאילו במרכז גופי מונח קורנס ענק שמאלץ אותי להיפער מולו. כולי הייתי כוס כשאגרופה העמיק לחדור ולמלא אותי. הגניחות, היללות וצעקות התשוקה שלי מילאו את החדר.

"כן, ככה שרמוטה אמיתית מבקשת עוד." עודדה אותי גברתי.
"גברתי בבקשה, בבקשה תרשי לי לגמור." התחננתי מרגישה שעוד שנייה אני מתפוצצת.
"תגמרי שרמוטה, תגמרי אפס." פקדה גברתי.
אלוהים מאיפה ההשפעה שיש למילה הזו עליי? בשנייה שהיא קראה לי אפס התפוצצתי על היד שלה, דוחקת את כל גופי כלפיה, עד שהתמוטטתי מותשת על המיטה.

אבל גברתי רק התחילה להשתעשע בשפחה שלה. האגרוף שלה המשיך לנוע בתוכי דורש ממני לתת לו הכול.
"נראה לך שאיזה שרמוטה תחליט בשביל רוחי מתי מספיק לה?" שאלה גברתי, "את תגמרי עכשיו עוד פעם ועוד פעם, עד שאני אחליט שזהו. ברור שרמוטה? ברור אפס? את כולה השרמוטה שרוחי מזיינת אחרי שהיא השתחררה מנווה תרצה ואת לא קובעת שום דבר כאן."

ושוב החדירות שנעות עכשיו בקלות בתוכי, והאגרוף שלה שחוצב בי התמסרות. וכבר מזמן שאין לי שום שליטה על הגוף שלי ועל הגמירות שאחרי כל אחת מהן אני שוכבת מותשת רק כדי לגלות שעוד לא די לה, ושהגוף שלי לא מציית לתחושותיי שאיני יכולה עוד. הוא שלה, מציית רק לה.

עם האנחות הרגשתי בדמעות זולגות מעיניי. דמעות של אושר ושל השתייכות.
אחרי אולי שבע אורגזמות יצאה גברתי מתוכי.
"עכשיו אני אעשן סיגריה לפני שאני אקרע לך ת'תחת." היא הודיעה לי ונשכבה לצדי. "גם לך מותר לעשן למה שאחר כך אני לא בטוחה שתהיי מסוגלת." האיר החיוך את פניה.
נשכבנו זו לצד זו מעשנות.

"אז איך הכרת את גברתי?" שאלתי ממשיכה במשחק.
"הייתה לי כלבה פעם שעבדה אצלה. והיא סיפרה לי עליה ואמרה שהיא לא בטוחה אם היא בקטע של נשים. ישר אמרתי לה לקחת אותי אליה. באתי למשרד ואמרתי לכלבה שלי להתפשט ולרדת על ארבע. ככה נכנסנו לחדר שלה. איך שראיתי ת'עיניים שלה ידעתי שהיא בקטע ובאותו הלילה שתינו קרענו ת'כלבה שלי. אחר כך היא הביאה ת'כלבה שלה ושתינו אילפנו אותה יחד, ואחר כך היו עוד הרבה קטעים עם הרבה כלבות שהרצנו יחד. ככה הפכנו לחברות." הסבירה לי רוחי.

"ולמה נעצרת?" שאלתי.
"את שרמוטה טובה אבל את שואלת יותר מדי שאלות. נראה לי שבליסאנה לא אילפה אותך מספיק טוב." רטנה רוחי.
"הגבירה שלי אילפה אותי הכי טוב." מיהרתי להגן על כבודה של גברתי מול עצמה.
"הגבירה שלך לא אילפה אותך. בליסאנה לא מאלפת, היא יותר אוהבת כלבות שעשועים. אצלי היית כבר עוברת אילוף." הסבירה רוחי. "מה את מסתכלת לי לעיניים? לא לימדו אותך איך להסתכל?" שאלה פתאום בקול חד.
"גברתי מרשה לי להסתכל לה לעיניים." עניתי כועסת לרגע על רוחי.
"אז אצלי את תסתכלי למטה, למה לאפס אסור להסתכל לעיניים של הגבירה שלו." היא פקדה.
מיהרתי להשפיל את עיניי.
"אני נכנסתי לכלא." הסבירה רוחי לאחר שווידאה שעיניי מושפלות, "בגלל שהייתה לי כלבה ויום אחד אני באה הביתה ותופסת אותה עם כלבה אחרת. לא תגידי שהגבתי בקיצוניות, כולה תפסתי לשתיהן ציצי וחתכתי. ולא חתכתי הכול, רק הורדתי לכל אחת מהן ת'פטמה. אבל על זה קיבלתי חמש שנים והורידו לי ארבע על התנהגות טובה.

ההתנהגות הטובה שלה לא מסתדרת לי עם החצי שנה בבידוד. יש לי הרגשה שהסוהרות פשוט רצו שהקצבית הזו לא תישאר בין כתלי הכלא. 😄

"ולמה שלחו אותך לבידוד?" התעניינתי.
"זה בגלל שיום אחד הבאתי מכות לכלבה שלי ובדיוק עברה שם סוהרת שלא הייתה כמו כולם מעלימה עין. אז חצי שנה לא הייתי עם כלבה ואיך שהשתחררתי הרמתי טלפון לבליסאנה ואמרתי לה 'נשמה אני יוצאת וחצי שנה לא קרעתי כלבה, ולא מתאים לי עכשיו להתחיל לחפש'. ישר היא אמרה לי שיש לה כלבה בשבילי וככה הגעתי לפה. אבל את באמת שואלת יותר מדי שאלות ונראה לי שעוד רגע אני חותכת גם אותך."

היא הסתובבה, לקחה את הסכין והחלה להעביר אותו על שדיי בתנועות ניסור וחיתוך.
ידעתי שהיא לעולם לא תחתוך באמת אבל השפעת הסכין על גופי הייתה מהפנטת. רציתי שהיא תחתוך. רציתי שהיא תיקח את הלקיחה האולטימטיבית שמאפשרת רק לה, כגבירת גופי ונשמתי, לעשות בי כרצונה.

גברתי הניחה לסכין ונשכבה שוב לידי.
"את יודעת מה הבאתי לך?" שאלה.
"לא גברתי." עניתי.
"קראתי בשרשור שפתחה קווינסי על דבר שנקרא FIGGING. לוקחים ג'ינג'ר שהוא ירק שגורם לצריבה במגע עם העור ודופקים איתו ת'תחת של השרמוטה. קודם אף פעם לא חשבתי על הרעיון הזה, אבל הוא מצא חן בעיניי. אחרי שקראתי אצלה הלכתי לפורומים שמתעסקים בזה - בכלא לימדו אותי מחשב ואיך לגלוש באינטרנט וזה מאוד מרחיב את ההשכלה - וקראתי שם שפחות שסיפרו שזה הדבר הכי טוב בעולם. ישר ידעתי שאיך שאני אשתחרר מהכלא אני אעשה את זה לשרמוטה שלי. שאלתי את בליס אם היא עשתה את זה פעם והיא אמרה שלא, אבל שהיא גם קראה ושהיא מתכננת לעשות לך את זה. וישר ביקשתי ממנה לא לעשות לך בעצמה אלא להשאיר את זה לי. אז היום אני הולכת לדפוק לך ת'תחת שרמוטה עם ג'ינג'ר."
גברתי סיימה את דבריה והותירה אותי המומה.
"זה לא יכול לגרום לכווייה?" שאלתי.
"לא מותק. זה ישרוף לך ת'תחת מבפנים ותרגישי שהוא עולה לך באש, אבל זה לא יזיק לך." ענתה גברתי.
"וזה נעים?"
"זה גם עושה חוסר נוחות וכאב וגם משגע את הכלבה." הסבירה רוחי. "אני יודעת שיש לך מילת בטחןן עם גברתך אבל אני לא מאמינה בשטויות האלה. אז אם תרגישי שאת לא יכולה יותר תקראי בשם של גברתך שיושבת פה בחדר והיא תפסיק את זה. אבל אני לא אפסיק גם אם תתחנני. ועכשיו אני אקלף את הג'ינג'ר ואת לא תגעי בו, ועם תגעי בו בטעות אז אסור לך לגעת אחר כך בעיניים גם אם תבכי.

התיישבנו על המיטה. גברתי הניחה את שורש הג'ינג'ר על קרש החיתוך והחלה לעצב אותו בצורת זין. היא הקפידה לקלף את כולו ולהחליק אותו, כדי שלא יפצע אותי כשיחדור אליי.
"תבדקי עם היד שלך שאין בליטות שיכולות לפצוע אותך, למה שהבטחתי לבליס שאני אשמור על הרכוש שלה." פקדה גברתי.

העברתי את אצבעותיי על השורש העבה. הוא היה מוחלק לגמרי. רצתי לשטוף את ידי וחזרתי אל המיטה נשכבת לצדה על בטני.

אצבעותיה של גברתי המרוחות בעסיס הג'ינג'ר פישקו את ישבניי מולה. היא מזגה שמן סיכוך על ישבני והחדירה לתוכי אצבע אחת.

השרפה בתוכי הייתה מיידית. בחיים שלי לא הרגשתי דבר כזה. היא התחילה לדפוק לי את התחת באצבעותיה מרחיבה אותי לקראתה, אבל השרפה העזה גרמה לי לאבד שליטה על השרירים שהתכווצו מכאב במקום להשתחרר.

"לא יעזרו לך הצעקות והבכי." הבהירה לי רוחי, "את תפתחי בשבילי ת'תחת שלך."
ופתאום הרגשתי בשורש מתחיל לפלס את דרכו בתוך ישבני. הרגשתי כאילו השליכו לתוכי לפיד בוער. הכאב היה נוראי. הוא גרם לשרירים שלי להתכווץ בלי שום שליטה.

"גברתי, אני לא יכולה, אני לא יכולה." צעקתי, לא מסוגלת לזכור כרגע את מילת הבטחון שניתנה לי.
"את יכולה ואת תעשי את זה." קבעה גברתי. "את רק בהיסטריה של פחד. תירגעי וזה יהפוך ושורף לנעים."
ניסיתי, בחיי שניסיתי להירגע ולשחרר את השרירים. ידעתי שגברתי השקיעה בזה מחשבה ושהיא וידאה היטב קודם שזה לא יזיק לי. אבל הכאב היה בלתי נסבל.

גברתי לקחה מעט מעסיס הג'ינג'ר ומרחה אותו על הדגדגן שלי.
"זה יעשה לך שגעון של חרמנות." היא הבטיחה בקולה של רוחי.
אבל זה לא. זה רק הכאיב וגזל ממני כל תחושה של מיניות מול הניסיון לא לצרוח בשל האש שהייתה בתוכי.

"גברתי אני מתחננת, אני לא יכולה, אני מנסה אבל אין לי שליטה על השרירים, הם נשרפים לי גברתי. אני מרגישה כאילו עולה לי שלשול מהתחת למרות שאני יודעת שעשיתי חוקן ושאין שם כלום. בבקשה גברתי אני לא יכולה לשאת את זה." התחננתי מתפתלת בכאב על המיטה מול ניסיונותיה להחדיר את השורש לתוכי.

גברתי הבינה שזה כאב שהוא בלתי נסבל עבורי והוציאה ממני את השורש.
"תשכבי בשקט שרמוטה, תכף זה ירגע לך." היא פקדה.
דקות לאחר הוצאת השורש התחלתי להרגיש את האזור נרגע מהכאב.

"איזה כלבה לא מאולפת את?" שאלה רוחי, "קצת שורף לך בתחת ואת ישר נשברת? אני הייתי מאלפת אותך טוב, לא כמו הגבירה שלך שהיא רחמנית עלייך."
"תודה גברתי, אני לא יודעת איך השפחות כתבו שם שהן אוהבות את זה. זה הדבר הכי כואב שהרגשתי עד היום." הודיתי לה.
"את סתם מפונקת ואולי נדמה לך שרוחי פה בשבילך אבל את טועה - את פה בשביל רוחי. ועכשיו תביאי ת'פה שלך לכוס של רוחי ותראי לה מה שאת יודעת, למה עד עכשיו קיבלת בקושי ציון 'עובר'."

טסתי אל בין רגליה של גברתי. כל כך הרבה זמן לא הייתי שם. גנחתי את ריחה המשכר כשפישקתי את שפתיה מולי. מעולם לא ראיתי אותה כה רטובה בגללי. טבלתי את פניי ברטיבות, לוחכת אותה, יונקת בעדינות את הדגדגן התפוח ומלקקת בו זמנית את פתחה. האנחות בקעו משתינו עכשיו. מגברתי המתענגת על לשוני ומגרוני שנוזליה ירדו אליו.

"אחרי שש חודשים בלי שרמוטה אני הולכת לקחת ת'זמן עד שאני אגמור." הבהירה לי גברתי לשמחתי, "ואת תלקקי עם הלשון שלך עד שאני אגיד לך די."

האגן שלה עלה וירד מול פי בתנועות של דפיקה. הרגשתי אותה מזיינת לי את הפה. שפתיי נצמדו בחזקה אל דגדגנה יונקות אותו כמו זין קטן. שמעתי את גברתי גונחת כשידיה הצמידו את ראשי אליה בתנועה כובשת. הרגשתי אותה משפיכה אל פי וליקקתי כמו מטורפת את הטעם המדהים ביותר שטעמתי בחיי.

"לפחות עם הלשון שלך את יודעת לעבוד. על הלשון את מקבלת ציון 'טוב מאוד' ואחרי שאני אגמור לגמור אני אשתין עלייך כי רוחי אוהבת להשתין על השרמוטות שלה אחרי הגמירות." הבהיר לי קולה של גברתי בין גמירותיה.

גברתי תשתין עליי. אלוהים, כמה חיכיתי שזה יקרה שוב.

כמו מטורפת ליקקתי אותה, מניחה ללשוני להתחנן למעני לאורגזמות שלה עליה. שוב ושוב הרגשתי את גמירותיה כובשות את כולי באחיזתה אותי. ואני שלה, כל כך שלה.

"די." פקדה גברתי, "עכשיו רוחי תזיין לאפס שלה ת'תחת. יותר מדי זמן רוחי לא זיינה תחת."

נשכבתי מיד לצדה על בטני, מצפה בכיליון עיניים לחדירה שלה לתוכי. וזו לא איחרה לבוא. השרירים שקודם עלו באש היו עכשיו רפויים וחמים, ובתוך שניות הרגשתי את הזין של גברתי ממלא את כולי.
"אח... את שרמוטה טובה. שרמוטה טובה חייבת להרגיש זין בתחת שלה, אחרת היא לא מרגישה שהיא שרמוטה." גנחה גברתי מעליי.
"כן גברתי, אני כל כך זקוקה לזין שלך בתוכי, אני שלך גברתי, התחת שלי שלך, כל החורים שלי שלך." השתוללתי מעונג מתחתיה.
"אני אוהבת לזיין אותך בתחת אפס. ועכשיו את תגמרי מהזין שלי כמו שרמוטה שהיא אפס. תקחי את הזין שלי בתוכך, תקבלי אותו, תגמרי אפס, תגמרי מהזין של הגבירה שלך בתחת."

אלוהים כמה שצרחתי. חסרת שליטה רציתי רק לספוג עוד ועוד ממנה בתוכי. הרגשתי את שיניה ננעצות בכתפי הימנית בעוצמה אדירה. הכאב חלף לאורך כל גופי עד לכפות רגליי וגרם לי לגמור איתה מעולפת למחצה.

"עכשיו אני אצא ממך ואת תרגישי כמה את שרמוטה ריקה כשהזין שלי לא בתוכך." הבהירה לי גברתי והחלה להוציא ממני את הזין.
"לא גברתי, בבקשה, אני מתחננת, אל תצאי ממני." ביקשתי מרגישה שהגוף שלי יתייתם אם היא לא תהייה בתוכו.
"לא את קובעת, ושרמוטה טובה צריכה להרגיש כל הזמן רעב לגבירה שלה." לחשה רוחי לאזני ויצאה ממני. התפתלתי על המיטה ריקה מגברתי בתוכי.

"קומי ובואי למקלחת." פקדה גברתי, "אני צריכה להשתין."
מסוממת מתשוקה ומהתחלה של ספייס, הלכתי בעקבותיה לחדר האמבטיה.
"תיכנסי על ארבע לאמבטיה." היא הוסיפה, "בעצם על שלוש. אני רוצה שתאונני בזמן שאני משתינה עלייך."
גברתי הניחה לי להתארגן באמבטיה, כורעת על שלוש מולה כשידי הימנית מאוננת על דגדגני.
הרגשתי איך היא נעמדת מעליי.
אוננתי מרוכזת רק בהמתנה לשתן החם והמשייך שלה על גופי.
"את תגמרי כשאני אשתין עלייך." פקדה גברתי.
"כן גברתי." גנחתי בציפייה.
ואז זה בא.
הרגשתי בנוזל החם ניגר עליי ישר אל ישבני ועל אצבעותיי ששיחקו בדגדגן שלי. הגמירה שלי הייתה מיידית. זו הידיעה שאני שלה, שהיא מסמנת אותי בעזרת השתן שלה עליי כשלה, שהוציאה אותי מדעתי.

גברתי לקחה לידיה את צינור הטוש והחלה לשטוף ממני את השתן.
"גברתי אני חייבת להשתין." ביקשתי.
"את תשתיני כאן, מולי. את הכלבה שלי וכלבות משתינות בטיול עם הבעלים שלהן. את שייכת לי ואת לא תתביישי מגברתך." פקדה גברתי וכיוונה את זרם המים אל תוך הכוס שלי.

לא הרגשתי בושה כשהשתנתי מולה. הרגשתי שייכת.
הייתי השפחה שלה, הכלבה שלה, השרמוטה הפרטית שלה. הייתי אפס ששייך לגברתו. הייתי אהובה.
ידה של גברתי חדרה עם הסבון בין רגליי, מסבנת אותי בגסות כפי שמסבנים חפץ. אצבעותיה חדרו אל חוריי, מנקות אותם לכבודה.
הספייס הציף אותי. גברתי לא הכאיבה לי כמעט הפעם אבל שליטתה המנטאלית בי הייתה טוטאלית.

"קומי." פקדה גברתי.
"גברתי אני בספייס." מלמלתי.
"אני יודעת." שמעתי את החיוך שלה, "את תקומי לאט ותחזיקי בי."

התרוממתי. גברתי אחזה בי ונגבה ממני את המים כמו שמנגבים תינוקת אהובה. אחר כך היא התנגבה במהירות ולקחה אותי אל המיטה.

נשכבנו יחד כשהיא מקפידה לכסות אותי.

"אני אוהבת אותך כל כך גברתי." מילמלתי מרחפת.
"אני אוהבת אותך ילדה שלי." ענה לי קולה האוהב של גברתי, "אני מטורפת עלייך, שיגעת אותי לגמרי."
"גברתי אני מצטערת שלא הצלחתי לספוג את הג'ינג'ר, אבל אני אתאמן בבית כדי שאוכל." הבטחתי לה.
"אני לא רוצה שתתאמני בזה." ענתה לי גברתי, "דברים שעושים לך רע לא מחרמנים אותי. אני רוצה אותך מאושרת איתי בסשנים, סובלת, אבל נהנית. מה שעושה לך רע - לא יהיה."
התכרבלתי בתוך החיבוק המגן שלה. מתמכרת לשפתיה המנשקות. ואז הנמכתי את שפתיי אל שדיה, זקוקה כל כך לבטחון שביניקת פטמותיה כמו ילדה קטנה.
"מותר לך קטנה שלי." הרשתה לי גברתי.
נחתי בין זרועותיה, יונקת את פטמתה ויודעת שאני במקום אליו אני שייכת. עם גברתי, לנצח.


ותודה לקווינסי על הרעיון שהיא נתנה לגברתי בפוסט שלה :)

היום אני רוצה להשתגע קצת במילים.
רוצה לדבר המון, רוצה לכתוב, רוצה להתפרסם - עוד היום.

עכשיו אני מדברת עם חברה בטלפון.
בעוד שעתיים וחצי אני מתכוונת לזנק על צווארה של גברתי במיליון נשיקות, שיעשו לה המון המון אנחות.
קראתי היום את הסשן בו קיבלתי את הפיסט שלה עמוק בתוך הישבן.
זה חירמן אותי. משם המילים. משם אני פרועה.

אני קוראת בביתי את המסע שלנו.
קוראת איך לימדת אותי להרגיש אחרי שנים של הדחקה. איך לימדת אותי לבטוח ולאהוב.
אני קוראת כמה לא העזתי להאמין שהנה את אוהבת אותי. זה היה בלתי נתפס.
אני קוראת את הצחוק ואת הדמעות שליוו את הקשר בינינו עד היום. את האמיתות ואת החציבה בנפש - זו שחשפה אותי לבקשתי מולך.
אני קוראת ומעריצה אותך גברתי.

אני זוכרת כל הזמן את האישה שלקחת לידייך לפני שנה ועשרה חודשים. האישה שלא ידעה שהיא שפחה. האישה שראתה באנשים פורקן מהיר לצורך מיני שלאחריו מתכנסים ונמלטים שוב אל הבדידות.

אני קוראת את העומקים שבינינו ונדהמת כל פעם מחדש. מעולם לא נצמדת אל ספר הדומיות. עשית את מה שידעת שיעשה לי טוב. תמיד רק טוב. לעולם לא ממקום של להרע.

אני קוראת בפליאה גברתי. קוראת ולא מאמינה שנפלה בחלקי הזכות להיות שלך. הזכות לגדול לצדך ובזכותך לאישה שאני היום.

אני אסירת תודה כל כך על כך שאת גברתי.
לקחת אישה פגומה - כזו שלא העיזה להרגיש והפכת אותה לשלמה.

אני אוהבת אותך גברתי. בזכותך אני מי שאני היום.
רק בזכותך. אם לא את הייתי עוד חיה חיים של בדידות, הדחקה ופחד.

האהבה שלנו היא דבר שלם. הבדסמ הוא כלי באמצעותו אנחנו מתענגות ובאמצעותו יכולת לקחת אותי למסע המדהים הזה לתוכי. אבל הוא רק כלי.
האהבה שלנו היא הכוח האמיתי שעוטף את הכול.
תודה על אהבתך גברתי. היא מחזקת ומעצימה.
תודה שעשית אותי שלך במלאות שכזו.
כל חיי חיכיתי רק לך.

שפחתך.

"היום אני רואה אותך זנזונת שלי." את אומרת לי בשיחת הטלפון שלנו, "ותכיני טוב טוב את התחת שלך."
"אני קמה לנקות את הבית גברתי." אני נענית בחיוך.
"לא, את לא." את פוקדת, "את ממשיכה לעבוד כי זה יותר חשוב."
"גברתי אני רוצה לשטוף את הבית לכבודך." אני מנסה להתעקש מולך, יודעת שזו התעקשות חסרת סיכוי.
"מה אמרתי?" את שואלת.
"אמרת לי לא לנקות אלא לעבוד."
"ומה את תעשי זנזונת?"
"את מה שאמרת." אני נכנעת להוראתך.
"מי מחליטה מה את עושה?" את מתעקשת.
"את גברתי, אבל הבית לא שטוף." אני מנסה שוב.
"אז נישאר במיטה. לא עבדת החודש כמו שצריך ועכשיו את צריכה להשלים. תעבדי זנזונת." את מסיימת את השיחה איתי.

אני עובדת במהירות, מרוכזת במשימה ומעיפה מדי פעם מבט בשעון. בעשרה לשלוש אני מסיימת וטסה להתקלח, ובארבע אני אוספת אותך אליי.

מרחוק אני רואה אותך כבר מחוץ לביתך. את כל כך יפה גברתי, כל כך התגעגעתי אלייך. החיוך לא יורד משפתיי מהרגע שאני מזהה אותך מעבר לכביש.

"הזנזונת שלי שכחה קצת את מקומה?" את שואלת אותי כשאנחנו מגיעות אליי, "הזנזונת שלי מנסה לעשות לגברתה שליטה מלמטה?"
"רק קצת גברתי." אני צוחקת, "אבל ברור לי שתעמידי אותי במקומי. את הרי לא יכולה להרשות שהשפחה שלך תשחק בשליטה מלמטה מבלי להיענש."
"ושוב שליטה מלמטה." את צוחקת, "חכי, חכי." את מזהירה ואני מרגישה כמו החתול שהובטחה לו קערת השמנת.

צוחקות אנחנו עוברות אל חדר השינה, מתפשטות ונכנסות למיטה. "להכין לך לשתות גברתי?" אני שואלת נזכרת שלא הכנתי לך שתייה.
"קפה. אבל מהר." את פוקדת עליי ואוחזת בפטמותיי. אני מתחילה לקום לאט, אחוזה היטב בין אצבעותייך.
"ממי, למה את כל כך איטית?" את שואלת ומושכת אותי בחזרה אל המיטה, תוך צביטת הפטמות שבידייך. "כמה זמן לוקח לך להכין לגברתך קפה?"
"סליחה גברתי." אני צוחקת ומנסה לקום. את מניחה לי להתרומם ומושכת אותי שוב למצב של כריעה על המיטה.
"קומי ממי." את צוחקת.
אני קמה בזהירות. הפעם את משחררת את הפטמות שלי, ואני צועדת מסוחררת אל המטבח ומכינה קפה.
כשאני חוזרת אל החדר את פוקדת עליי להביא כמה אביזרים ולהניח אותם על השידה שליד. כשאת פוקדת עליי להביא גם את החבלים ואת כוסות הרוח, עולה על פניי הבעה של ציפייה דלוקה. אני כל כך אוהבת להיקשר על ידך. אוהבת להיות חסרת אונים לחלוטין בידייך.

"תשכבי על המיטה חור שלי." את פוקדת ומתיישבת עליי כשבידייך החבלים. "היום את תלמדי מה עונשה של שליטה מלמטה. היום תלמדי להיות חור. חור לא מנסה לעשות שליטה מלמטה לגברתו. וזה מה שאת בשבילי היום, חור שנמצא פה לשימושי."

משקל גופך עליי והמילים שלך מעבירות אותי מיד למוד אחר - מתמסר וכנוע, אני רוצה כל כך להילקח על ידך. את אוחזת בידיי, משלבת אותן מעל לראשי וקושרת אותן זו לזו. אני עוצמת עיניים ומניחה לתחושת חוסר האונים לזרום אל שרירי.

"את זוכרת את מילת הביטחון שלך?" את שואלת.
בשביל מה אני צריכה מילת ביטחון? אני חושבת בדממה, אני הרי בידיה של גברתי, אני הכי בטוחה בעולם איתה.
"את זוכרת את מילת הביטחון שלך?" את חוזרת על השאלה, מתעקשת לקבל תשובה.
אני מנסה לרגע להיזכר במילת הביטחון שלי ונזכרת בה. ברור לי שאין לי צורך בה, יודעת שמספיק שאצעק "די" או "מילת ביטחון" כדי שתפסיקי מיד, אבל אני מהנהנת בראשי לחיוב.

את גולשת ממושבך על בטני אל רגליי וקושרת גם אותן זו לזו. עכשיו אני באמת לא יכולה לזוז. הקשירה שלך לא תניח לי להשתחרר בעצמי. סוף סוף אני חסרת אונים בידייך גברתי.

"את מניחה זוג מצבטי ברזל על פטמותיי. הכאב עז ומיידי, ואני גונחת. בתוך שניות אני מרגישה בחום שנע מהפטמות שלי אל כל גופי. בלי שארגיש בכך אני מתחילה לנוע מולך על המיטה בתנועות מזמינות שאומרות - קחי אותי, אני שלך.

"בואי נבדוק אם את חור מאולף" את אומרת ומעבירה את אצבעותייך על שפתיי הכוס שלי. "רע מאוד." את מודיעה לי, "אני מצפה מהחור שלי להיות רטוב מספיק לכבודי כך שהיד שלי תירטב מלעבור לחור על שפתי הכוס מבחוץ. אני לא צריכה לטרוח ולהרטיב את החור שלי. לא מספיק לי שהחור שלי רטוב מבפנים. החור שלי יירטב בשבילי גם מבחוץ." את מבהירה לי ומתחילה לשחק באצבעותייך בשפתיי הכוס שלי. אני נטרפת אבל את לא מניחה לי להסתגל לעונג. על השידה מונחת מברשת קטנה להברשת נעליי זמש, ששערותיה באורך שני סנטימטרים עשויות מחוטי ברזל דקים.

"החור שלי יהיה שמיש לי." את מודיעה לי ומתחילה לסרק את העור שעל הכוס שלי. רגליי כבולות זו לזו ואני לא יכולה ולא רוצה להימלט מהכאב הזה, שמבעיר לי את העור בשריטות שעושה לי המברשת וגורם לי לזעוק מכאב ומעונג.

"מה יש חור, קצת כואב לך?" את מתעניינת ואני שומעת את החיוך הסדיסטי בקולך. חיוך שמטריף אותי עד לרמות של אקסטזה. את מסרקת את עורי וטופחת באמצעות קצות שערות המברשת על כוסי ועל ירכיי.

לרגעים אני גונחת וצועקת, ואז אני דוממת אל שלוות הספייס בו אני נוגעת שוב ושוב.

"את תלמדי היום להיות חור טוב." את מסבירה לי בסבלנות, ומתחילה להכניס אותי אל הפנטזיה שרקמת. את מסירה את המצבטים מפטמותיי ומיד חוזרת לסרק את עורי. "את תלמדי להיות חור שרטוב לכבוד גברתו ולכבוד האורחים שלה. אני מתכוונת להזמין אליי אורחים ואת תהיי כפופה מעל לסד. בפה שלך יהיה מתקן שישמור עליו פתוח ומי שירצה יוכל להשתמש בפה שלך ובתחת שלך לשימושו".

"כשהאורחים שלי ירצו להשתין הם לא יצטרכו ללכת לשירותים. הם ישתמשו בחורים שלך. הגברים יכניסו לתחת שלך את הזין וישתינו והנשים ישתינו לך לפה, ואת תבלעי הכול. אם הם ירצו הם יוכלו להשתמש בך גם כדי לגמור, ואחר כך את תנקי אותם עם הלשון שלך. ברור חור?" את שואלת ואני צורחת מעונג ומכאב כשאני מדמיינת לעצמי את הסיטואציה.

את מניחה את המברשת, לוקחת לידייך את שוט הזמש ומתחילה להצליף על הכוס שלי ועל ירכיי כשאת ממשיכה להסביר לי את תפקידי.

"אף אחד לא יודה לך לאחר השימוש בך. את חור ולחור לא מודים. בחור משתמשים. את תהיי חור שימושי וטוב ולא תביישי את גברתך." את אומרת ומצליפה קלות על הכוס שלי עם השוט ועם ידך. הגוף שלי לוהט. אני מרגישה אותי נוזלת על המיטה למשמע תיאורך.

את מחדירה את אצבעותייך אל הכוס שלי. אני צורחת מעונג ומרגישה אותך טובעת במיצים שאני מגירה. אני כל כך רוצה שתזייני אותי, רעבה אלייך כל כך. האצבעות שלך דופקות לי את הכוס, אני מתפתלת, מנסה להכניס כמה שיותר מהן לתוכי. שנייה לפני שאני גומרת את יוצאת ממני. עוד לא הגיע הזמן.

"בלילה את תשרתי את גברתך חור שלי." את ממשיכה להסביר לי את תפקידי. "את תשכבי על הרצפה ליד המיטה של גברתך וכשאתעורר בלילה וארצה להשתין את תמקמי את הפרצוף שלך על הכוס של גברתך ותשתי הכול. אני לא צריכה לקום מהמיטה כשאני רוצה להשתין, יש לי סיר פרטי, החור שלי".

"אני אשתמש בחורים שלך כשאני ארצה לגמור. גברתך פשוט תהפוך אותך ותזיין לך את התחת." את מבהירה לי ומסובבת אותי על בטני. "אני לא מתכוונת לטרוח ולמרוח עלייך חומרי סיכה. את תהיי חור טוב וחור טוב תמיד מוכן וזמין לזין של גברתו." את אומרת ואני שומעת אותך לובשת עלייך את הסטרפאון ומורחת עליו חומר סיכה.

"תפתחי את התחת חור." את פוקדת עליי. אצבעך חודרת את הישבן שלי. אני צורחת מעונג, רוצה אותך עמוק, חזק ממלאה את כולי.

"אם לא תהיי רטובה מספיק אני אצטרך להרטיב אותך." את מודיעה לי. ופתאום אני מרגישה בראשך שמונמך אל עבר ישבני ובתוך שנייה אני שומעת אותך נושפת רוק בעוז לתוכי.

היריקה שלך מטיסה אותי. אני חור, לא יותר מחור לשימושך. חור שמרטיבים ביריקה, חור שמזיינים, חור, החור שלך.

מיד לאחר שאת יורקת אל תוך התחת שלי את מחדירה לתוכי את הזין שלך. אני נאבקת בגמירה שלי בכל כוחי. מתפתלת מתחתייך, מזוינת על ידך. קשורה מתחתיך, חור לשימושך.

"גברתי, גברתי..." אני מתחננת כשאת דופקת אותי בשעה שאני מדמיינת את הרוק שלך חודר וממלא את הישבן שלי.
"תגמרי חור, תגמרי." את פוקדת עליי וחודרת אליי במלוא אורכו של הזין שעלייך.
אני מאבדת על עצמי שליטה לחלוטין. הפנטזיה שיצרת משתלטת על תנועותיי ועל מוחי. כולי חור שנע מתחתייך נענה לתנועותייך, לדרישתך שאתמסר לך. אני גומרת, ושוב גומרת ומרגישה את שינייך ננעצות בי בעוז כשאת גומרת בתוכי.

"עוד לא סיימתי איתך חור שלי." את מודיעה לי לאחר כמה דקות של מנוחה. "תסתובבי."
אני נשכבת על גבי. את משחררת את ידיי ואת רגליי מהחבלים שקושרים אותן, ולוקחת לידייך את כוסות הרוח.

בתוך שניות הפטמות שלי נשאבות אל כוסות הרוח שמונחות מעליהן, הזעקות שלי נשאבות איתן. את מפשקת את רגליי ומניחה כוס רוח על שפתיי הכוס שלי.

"תבטחי בי חור שלי." את אומרת לי, ואני רוצה לומר לך שאני בוטחת כל כך, אבל לא מסוגלת לדבר, רק לפתוח אותי מולך ולתת לך את כולי.

כוס הרוח שואבת את שפתי הכוס שלי, ומיד מונחת אחת נוספת קטנה יותר על הדגדגן. הוא נשאב לתוכה. אני מרגישה איך כל הדם שלי זורם לתוכו. את מכה קלות על הכוסות. זרמים של עונג עוברים בכל גופי. אני לא מסוגלת לזוז, אפילו לא לגנוח. כולי שאובה עכשיו.

את משחררת כוס אחת כדי לחבר אחרת. טרופה מעונג אני כבר לא יודעת מה מחובר לאיזה חלק בי. רק יודעת את העונג המוחלט שעובר בי כשהפטמות והכוס שלי נשאבים שוב ושוב אל תוך הכוסות.

ופתאום הגוף שלי מתחיל לנוע מעצמו באקסטזה מטורפת. אני שומעת את האנחות שפורצות מפי והן נשמעות לי חייתיות, מורעבות. אני משתוללת על המיטה בחוסר שליטה מוחלט.
"תגמרי חור שלי." את פוקדת עליי, ובתוך שניות אני טסה לגמירות שלא פוסקות.

**

אנחנו נחות. אני חבוקה בזרועותייך וכל כך בטוח לי. אנחנו מתנשקות ומתלטפות. אני לוקחת קרם בידי ויורדת אל כפות רגלייך לעסות אותן. "זה המקום שלך." את אומרת לי, "את שייכת לכוס שלי ולרגליים שלי."
אני מנשקת את כפות רגלייך. רוצה להשתייך להן לעולמים.

"אני רעבה." את מודיעה לי פתאום.
"להכין לך אוכל?" אני שואלת.
"לא, בא לי היום משהו שונה. את אוהבת אוכל הודי?"
"אני לא יודעת גברתי, אף פעם לא אכלתי הודי." אני מודה.
"אז בואי, אנחנו הולכות לאינדירה ואני מזמינה." את אומרת לי.

אנחנו קמות. את מתיישבת על המיטה כדי להלביש את מכנסייך ופתאום אני חייבת לומר לך כמה אני אסירת תודה לך. אבל אין לי מספיק מילים. אני כורעת על ברכיי מולך ומנשקת את כפות רגלייך שמולי.
את מלטפת את ראשי. זה רגע של אינטימיות בין הגבירה לשפחתה.
"בואי ממי," את אומרת לי, "נלך לאינדירה."

עשרים דקות אחרי אנחנו יושבות באינדירה מול מאכלים שמעולם לא ראיתי, הרחתי או טעמתי ואני מתמכרת אליהם. אני מרגישה כאילו מתי ועליתי לגן העדן. אני יושבת במסעדה נפלאה, מתאהבת במעדנים העדינים שמוגשים לי, מולי גברתי ושתינו משוחחות בשקט הרגוע שבא אחרי הסערות.

"תודה" אמרתי לך, "אם לא את לעולם לא הייתי מגלה מי אני."
את מלטפת אותי בעינייך והמסעדה מוארת באור אהבתנו.

אני לא רוצה לכתוב עכשיו שיר ענוג
רוצה את השיר שלי רטוב כמוני
מתפתל על הכסא מול המחשב.
רוצה להרגיש איך השיר שלי
מעביר יד בין רגליים פשוקות.
עומד לשיר שלי
ואצלי הלחות גוברת בהתמדה
כשאני מרגישה את השיניים שלך
נוגסות לי פטמה מורעבת.
הכוס שלי פתוח עכשיו
ורוצה את ידך מזיינת עד לרחם
בלי לרחם על הזעקות שלי
שמתחננות לעוד.