שתיים בלילה.
אני לא ממש יכולה להירדם. בקומה השלישית יש מסיבה רבת משתתפים. נחמד לי לחיות בתל אביב ולשמוע חיים מהדירות הסמוכות. בבניין בו חייתי עשר שנים ברמת גן, ג'וק שהיה נופל מת בחדר המדרגות היה מוציא החוצה את כל השכנים. כשגברתי ואני היינו עושות סקס, נהגנו להרחיק את המזרן שלי מהקיר, כדי לחסוך מהשכן את הנקישות שהפכו לדפיקות על הקיר.
עכשיו אפשר לצרוח. זו תל אביב, לאף אחד לא אכפת.
אז החבר'ה עושים מסיבה מעל, ויש מוזיקה ואנשים שמחים. אבל לפני שעה וחצי מישהו יצא מהמסיבה הזו והלך דרך דלת האינטרקום.
אני לא יודעת איך הוא לא ראה שיש דלת. היא לא שקופה, אבל הוא פשוט הלך דרכה. אולי הוא קיווה לאיזה נס שלא התגשם, אבל את קול הניפוץ שמעו בכל הרחוב.
הוא נבהל וברח, ואני בפעם הראשונה זכיתי לראות את כל השכנים שלי מהבניין יורדים למטה. אחרי שהם עלו אמרתי לעצמי, שהייתי צריכה לנצל את ההתגודדות לישיבת ועד בית שלא מהמניין.
נראה לי שבקרוב המסיבה תתפזר. יותר ויותר אנשים יורדים בחדר המדרגות. ודווקא הכלבה שלי, שנובחת בגלל כל צליל שנשמע משם, ישנה בשלווה הלילה.
אני אוהבת את הבניין הזה ואת הדירה שלי.
אלה היו 524 שניות על מסיבה ודלת :)
לפני 18 שנים. 6 באפריל 2006 בשעה 22:58
