איך יודעים שהשווארמה נגמרה בלי הסיגריה של אחרי?
איך נותנים לי לעלות על הכביש כשהחסך בניקוטין גורם לי לרצות לחתוך בסיבובים על מאה קמ"ש בגשם?
אני הולכת לתבוע מישהו! איך זה לעזאזל שכל כך קל להתחיל לעשן אבל כל כך קשה להפסיק?
בפעם הראשונה בחיי אני מלאה בתאווה לדם. פשוטו כמשמעו, בא לי להרוג מישהו ועדיף בייסורים. אני הכי שפחה בעולם ומכורה לגברתי, אבל בימים הללו, שהתחילו היום, יותר עדיף להרחיק מהגוף העצבני שלי את השוט. למה? כי כבר אתמול הכרזתי על חוסר שפיות זמנית מודעת עד כאב, ופאק, אני בדיוק שם עכשיו.
המוח שלי מסוגל לחשוב רק על עשן כרגע. אנשים אומרים לי "שלום" בטלפון ובא לי לכסח אותם על היציאה המכוערת הזו... אני בכאלה רמות של עצבים שאני מעורפלת מרוב הזדקקות. ואמרתי לעצמי שביום הראשון ארשה לעצמי, אם אטרף, סיגריה אחת שתסייע לי לעבור את המשבר. כוסאומווווווווווווווו אם גברתי יכולה אז גמני יכולה, רק למה זה חייב להיות כל כך קשה?
נ"ב
הורדתי עכשיו מהקו לקוחה של המשרד שלי. אמרתי לה שהיא לא אשמה בכלום אבל שאני מרגישה כמו דמות מסרט מצוייר, שהעצבים טסים לה מהאוזניים בצורת... עשן... אוי עשן...
אני מתה כבר אמרתי? עידוד, אני צריכה עידוד. בזכות העידוד שלכם סיימתי לכתוב את "צומת חולון", הייתי מחויבת לא רק לעצמי ולגברתי אלא גם לקהל שלי. בבקשה, תביאו עידוד. כל דבר יעזור עכשיו, אני מתה... תביאו שכטה... רק שכטה...
נ"ב 2 ותמה...
התופעה הכי מוזרה של הפסקת העישון היא שאני פשוט מתה מעייפות. או שאני רוצה להרוג או שאני כמעט נרדמת בכסא שלי.
לפני 18 שנים. 24 באפריל 2006 בשעה 8:35