הרמוניה

הגיע יום חמישי הנ"ל ואין סימן.
אפילו הצירונים שהיו הפסיקו.
נוסעים לבי"ח כדי לבדוק מה נשמע, אולי בטעות התחילה לידה ולא שמתי לב...
הרופא בודק את המשקל של העוברית -3,300 וריבוי מי שפיר "אם יש ירידת מים תרוצו לבי"ח".
מיילדת באה לפנגר אותי - בודקת פתיחה ואומרת "כלום מכלום".
כלום מכלום... אבל היום הוא היום! איזו אכזבה
ואז האל אמר "זו הייתה חזרה גנרלית ליום שבת" ואני הספקנית חושבת שגם 2.3.23 זה תאריך מגניב ואני מוכנה לחכות עוד שבוע ומיד המחשבה מתחלפת ל"כבד לי תצאי כברררר".

חזרנו הביתה, אני מאוכזבת והאל.. ברגיל.
אחרי שבוע שלא שכבנו מהלחץ שלי פתאום נרגעתי והייתי פנויה לסקס, אולי גם מספיק עצבנית כדי שזה ירגיע אותי. כפיות על הספה עם מלא חום ואהבה וגמירה מדהימה שלו שבדיעבד, הייתה בעצם שריקת הפתיחה.

3 לפנות בוקר - יום שישי
מתחילים צירים ואני לא מתרגשת, כבר חודש יש לי צירים. הנסיך מתעורר ובא למיטה שלי לפטפט כי הוא לא נרדם.
באמצע הפטפוט אני שמה לב שהצירים מגיעים בהפרשי זמן קטנים ומתחילה לתזמן
כל 5 דקות ציר של דקה
כל 5 דקות ציר של דקה
כל כך עקבי ומסודר לא היה לי עד עכשיו
אולי מתחילה לידה?!
ממשיכה לא להתרגש והאל קם כדי לצאת לדוג "את עם צירים?" "כן"
"אחי אני לא בא" הוא אומר לחבר שלו ונשאר איתי בבית.
הזמנתי מכשיר שנקרא טנס שמחשמל אותי בגב בעוצמה לפי בחירתי כדי להקל על כאב הצירים - להעביר כאב בכאב זה גאוני, ועובד.
הזמן עובר, הנסיך הולך לגן ואני עדיין
כל 5 דקות ציר של דקה
הנסיך חוזר מהגן ואני עדיין
כל 5 דקות ציר של דקה

עכשיו, אני למודת ניסיון, בלידה הקודמת הגעתי בפתיחה 3 (צריך להגיע ל10) ושלחו אותי לטפס את המדרגות של ביה"ח כדי לקדם עוד את הלידה.
8 בערב ואני עדיין כל 5 דקות...
הנסיך אצל סבא שלו ואנחנו נוסעים לבי"ח כדי לבדוק אם יש מה לעשות עם המצב המתסכל הזה.

שוב מיילדת מפנגרת אותי
פתיחה 1.5 מחיקה 70% (צריך 100%)
שולחת אותי להסתובב שעתיים, חוזרת
פתיחה 2 מחיקה 80%
נכנסים לרופא והוא נותן לי את הבחירה אם להישאר בבי"ח ולקבל סמים או ללכת הביתה ולחזור כשיהיה משהו.
תודה, אני אעשן את הסמים שלי בבית. לקחתי מהם אופטלגין נוזלי ויצאתי בעצבים.
נוסעים הביתה חצי מאוכזבים, אני עדיין בכאבים, החלטתי לעשות הכל כדי להרגיע את הצירים אם הם לא מתקדמים - הכאב לא שווה את זה.
הגענו הביתה מהמיון ב2 בלילה, האל נכנס לנוח "אני עם אוזניות, אם את צריכה משהו תיגעי בי". ישבתי לעשן ג'וינט בתקווה שעם האופטלגין זה ימסך עוד את הכאב וירגיע.
הורדתי את המכשיר המחשמל ונכנסתי למקלחת. בתנוחה שפעם אוננתי בה על הדילדו שהיה תקוע בקיר הפעם עשיתי תרגילי אגן מתחת לזרם מים נעים בגב.
סיימתי להתקלח ראיתי שהאל נרדם, לבשתי פיג'מה נקייה ונכנסתי למיטה.

3 לפנות בוקר - יום שבת
הרגשתי שהצירים הולכים ונחלשים, ספק נחמה ספק אכזבה, כבר 10 דקות בלי ציר. התחלתי להירדם...
פתאום התחיל ציר קטן
ואני מרגישה שהוא מתחזק ומתחזק
ופתאום

בום!

פצצת מים מתפוצצת לי בבטן וכל המיטה נרטבת בקטע לא סקסי בכלל..
הציר מתחזק כל כך שלא הצלחתי לקום. אני קוראת לאל מהחדר ונזכרת שהוא עם אוזניות.
"אוקיי... אוקיי... הבנתי" חושבת לעצמי איך אני מגיעה לאל שנרדם בסלון ומכריחה את עצמי לשרוד כל צעד.
"אהובי, קום נוסעים לבי"ח"
"מה קרה?!"
"ירדו לי המים"

💜👑