|
|
|
תקשיבי לשיר הזה, לכל מילה שבו. תקשיבי לשיר הזה, את. אני שמה אותו פה בשבילך! תקשיבי לשיר הזה, לכל מילה ומילה שבו, שמתארת אותך כל כך טוב, שמתארת אותי כל כך טוב. שמתארת אותנו כל כך טוב. תקשיבי לשיר הזה ותבכי כי כל מילה ומילה שבו משספת אותך לאורך, מפלחת אותך בדיוק באמצע, חושפת את התוך הרך חסר ההגנה. תבכי מהשיר הזה כי כמה זה נורא כשמדקלמים אותך ככה בפולשנות, באהבה, בלי בכלל שביקשת שיראו אותך. שיראו לך. שיראו לי.
הילד ואני בברלין והיום פליתי לו כינים ברכבת ואם זה לא להיות יהודי בשואה אז אני לא יודעת מה כן.
אשמח בהזדמנות לקבל הסבר על הנהייה הנשית המוגזמת-לדעתי, אחרי הדמות של הארלי קווין. כי היא כוסית? מטורללת-מגניבה? כאילו, למה? באמת.
***
באחת הפעמים שביקרתי אותו בגבעת שאול ישבנו על הדשא, הוא בשיכול רגליים ואני נשכבתי אחורה והשענתי עליו ראש. הוא שזר לי פרחים בשיער וחזר ואמר שכמה טוב שבאתי ואני חשבתי לעצמי שהשיניים שלו נראות נורא. כשקמתי גיליתי ששכבתי על קקי של חתול. אפשר אולי לקרוא לזה נקמה.
***
לפעמים נדמה לי שיש אנשים שככל שיש להם פחות להגיד, ככה הם ישתמשו ביותר מילים.
***
יימח שמך/ בעקבות מרטיאליס (5.60)
לשווא תנבח עלי ותקלל,
לא אחבר עליך שיר ארסי.
שמך לא יתפרסם במלוא תבל
בזכות חריפותו של קולמוסי.
אתה תשקע בתהום הנשיה
עם כל השמצותיך הבזויות,
וזכרך יהיה כלא היה –
זה עונשך, וכך צריך להיות.
יש בעירנו משורר או שניים
שלא יהססו לנעוץ שיניים
בפרוותו של כלב, אך אני
ִ לא אטנף בך את ציפורני.
תרגום של רונן סוניס.
* אני הרבה יותר אוהבת להעלות שירים שאחרים כתבו מאשר טקסטים שלי.
* היה לי בן זוג במשך שנה. למרות שאחרי חודשיים כבר רציתי להיפרד ממנו מרחתי את זה עוד 10 חודשים כי לא היה לי נעים לפגוע בו. נסעתי לסין כדי להיפרד ממנו משם, בהודעה. אני אפסית.
* הפרידה שלי מהאקסית המיתולוגית הצילה את חייה. אחרי הפרידה היא התמוטטה נפשית ונזקקה לכל מני בדיקות. אחת מהן העלתה שהיא סובלת ממום בלב.
* האבא של הילד שלי הוא האיש הכי מצחיק שאני מכירה והגבר שריפרר לי הכי במדויק בחיים.
*החלומות האירוטיים שלי כמעט תמיד יהיו אוטו-אירוטיים.
* אני אוהבת שיער, משתעממת מלהוריד שיער וכשלעצמי לא מבינה למה זה טוב. הסיבה היחידה מבחינתי להסיר שיער היא אך ורק בשביל הגברים שאני איתם ואני עושה את זה בשמחה ובמסירות. אלמלא הם, הייתי מסתובבת כמו קוף בג'ונגל.
* אני לא מפחדת מהמוות אבל מפחדת פחד מוות מהזקנה.
* יותר משאני מפחדת להיות זקנה, אני מפחדת שההורים שלי יזדקנו וימותו ואז לא יהיה מי שיטפל בי.
* כשאני מאוננת אני לא חושבת על כלום. אין לי סצינות בראש, או פנטזיות קונקרטיות. צריכה - עושה. גם בפורנו אין לי סבלנות לעלילות ואני תמיד מריצה קדימה לקטעים הטכניים וגומרת תוך כמה שניות בד"כ וכמה פעמים ברצף. לא אוהבת להסתבך עם דמויות ועם סיפורים, צריכה את זה wham bam thank you ma'am.
* אני מטורפת על אחותי ועל האחים שלי ולא מסוגלת לסבול את זה שאנחנו רחוקים גיאוגרפית אחד מהשני/ה.
* אני רגילה להגיד שהחברות הכי טובות שלי הן עדיין בנות הכתה שלי מהקיבוץ, למרות שזה כבר שנים לא נכון.
* אין לי כמעט קילומטרז' של סטוצים וזיונים חד פעמיים ואלה שהיו, היו סתם בשביל לסמן וי. לסמן וי זה נורא משעמם.
* למעט פעם אחת שהזדיינתי עם מישהו אחרי נסיעה בחזרה לתל אביב מהצפון במהלכה כמעט נהרגתי בתאונה. כשהגעתי הביתה נישקתי את המדרכה והרגשתי שאני צריכה לחגוג את החיים. אז עוד חשבתי שהדרך הטובה ביותר לחגוג את החיים היא להזדיין.
* אני מאושרת ושמחה ונרגשת עד דמעות שבת הזוג של אביו של הילד שלי בהריון. אין בי נימה של קנאה או כאב או צער. אני מרגישה שהמשפחה שלי גדלה.
* אני לא סובלת את איימי ווינהאוס ועוד פחות מזה סובלת את ההייפ סביב איימי ווינהאוס. אבל גם בלי ההייפ אני לא סובלת אותה.
* אני מקנאה בכל אלה שכותבים פה על מערכות היחסים הזוגיות הבדסמיות המושלמות שלהם תוך שהם דואגים לסייג כל הזמן שלא הכל מושלם.
* אני אומרת את זה בזהירות, אבל אני מאושרת. איכשהו הצלחתי בדי עמל רב לגלף לעצמי חיים שמותאמים לי, על כל הקשיים, המכשלות והאתגרים.
* אני מתה על הגוף שלי שהוא רך ושמנמן וחזק וגמיש ולא מצריך ממני תחזוקה גבוהה כדי לשרת אותי מעולה. אני מתה על זה שבלי לעשות חימום או מתיחות הוא מאפשר לי למתוח אותו לשפגטים, עמידות ראש וידיים, מכות מגברים והשתוללויות עם הילד שלי, ריקודים למשך שעות ותרגילים על קורה. אני מתה מפחד שלא לעולם חוסן.
* כשהייתי ילדה אספתי אבנים והחלום שלי היה להיות ארכיאולוגית.
* ניגנתי בכינור תשע שנים ונחשבתי עילוי. שנאתי כל רגע ורק חיכיתי להגיע לגיל שבו אוכל להחליט שאני מפסיקה לנגן, בניגוד לרצון הוריי. אני לא מתחרטת שהפסקתי אבל אני נורא מתגעגעת לנגן בתזמורת.
* כשגרתי בסין הייתי די אומללה. בכלל, אני לא ככ טובה בלחיות בחו"ל.
* אני שמרנית.
* אני ממש לא מצליחה להבין את סוד ההצלחה של המושג 'חד קרן' ולמה זה נהיה דבר כזה מגונה להיות מיוחד, או לרצות להיות מיוחד. כולם רוצים שיראו אותם.
* יש בנאדם אחד בעולם שאכלתי לו את התחת וזה אחרי שהודעתי לו חד וחלק שזה לעולם לא יקרה. אחר כך ביקשתי עוד.
* היתה לי אתמול שיחה במדרגות עם שכנה מבוגרת בת 70. היא סיפרה לי שלפעמים היא שוכחת בת כמה היא ונדהמת כשהיא נזכרת. אני מזדהה עם זה.
* אני מפחדת לשכוח סיפורי ילדות ואת קורות המשפחה שלי, הגרעינית והמורחבת, אבל אני עצלנית מדי בשביל לעשות עם זה משהו.
* בכתה ט' השתתפתי בחפירות ארכיאולוגיות בסקיתופוליס בבית שאן ועד היום זו אחת החוויות הטובות ביותר של החיים שלי.
* אבא שלי פעם אמר לי שאני צריכה לשים לב אל עצמי, כי מי שבוער כמו זיקוק, גם כבה במהירות כמו זיקוק.
* אני רוצה בית גדול עם פרקט. זה כנראה כבר לא יקרה בחיים האלה.
* אני בסדר עם זה.
יהודי / מייקל בלומנטל
ליצחק בשביס-זינגר
הַמֵּלַנְכוֹלְיָה שֶׁל שׁוֹפֶּן וְהַנְּשִׁימָה הָאַכְזָרִית
חוֹזֶרֶת וּמְקַפֶּלֶת אֶת דַּפֶּיךָ,
וְאַתָּה מִתְנַשֵּׂא כִּשְׂאוֹר בְּעִיסָתוֹ,
כְּכָל אוֹתָם יְהוּדִים זְקֵנִים, מְסֻיְּדֵי עוֹרְקִים שֶׁשָּׂרְדוּ בָּעוֹלָם,
מִשְׁנַת הַשַּׁבָּת שֶׁלְךָ.
אַתָּה קָם וּמוֹחֶה אֶת הַדָּם הַקָּרוּשׁ
מִמַּשְׁקוֹף דַּלְתְּךָ, נוֹשֵׁק לַמְּזוּזָה הַמְזֻוֶּתֶת,
וְאַסִּיר תּוֹדָה עַל שׁוּם שֶׁנֶּחֶלַצְתָּ שׁוּב
מֵהַדֶּבֶר וּמֵהַכִּנִּים,
מִן הַבָּרָד וְהַאֲדָמָה הַמִּתְבַּקַּעַת,
הַמַּאֲכֶלֶת הַדּוּ-מַשְׁמָעִית שֶׁל אַבְרָהָם.
אַתָּה נִגָּשׁ לַחַלּוֹן, וּמִבַּעַד לְעֵינֵי-הַיְּהוּדִים
שֶׁל הַחַיִּים הָאֵלֶה אַתָּה מִתְבּוֹנֵן בַּיְּלָדִים הַבּוֹטְשִׁים
בַּמִּדְרָכָה בַּמַּגָּפַיִם אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם,
סַבְתּוֹת וְסָבִים תּוֹפְרִים כּוֹכָבִים צְהֻבִּים
אֶל דַּשֵּׁי מְעִילֵיהֶם וְעוֹטְפִים אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם הָרְעֵבוֹת
בַּתְּפִילִין הָאֲרֻכִּים.
זוֹ 1979, אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת, אַךְ יָשַׁנְתָּ כִּיהוּדִי.
וְחָלַמְתָּ כִּיהוּדִי. וְהַחֲלוֹמוֹת
שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּרְדָּפִים (הַיְּהוּדִים שֶׁהָאַשּׁוּרִים
וְהַבַּבְלִים יָרְדוּ לְחַיֵּיהֶם, הַיְּהוּדִים
שֶׁנֶּאֶנְסוּ לְהַמִּיר אֶת דָּתָם עַל-יְדֵי הַמִּצְרִים וְהָרוֹמָאִים
וְהֶהָארִי-קְרִישְׁנָאִים, הַיְּהוּדִים שֶׁנֶּאֱפוּ כִּשְׁטְרוּדְל
וְנַעֲשׁוּ בַּאֲנִינוּת-טַעַם לַאֲהִילִים בִּידֵי הַגֶּרְמָנִים עֲתִירֵי-הַהַמְצָאוֹת)
שׂוֹחִים כְּזֶרַע טָרִי לְתוֹךְ שַׁחֲלוֹת שְׁנַתְךָ
וְאַתָּה מֵקִיץ, הָרֶה וּתְקוּף בְּחִילָה וְהַיְּהוּדִי בְּקִרְבְּךָ
עִם הַהִיסְטוֹרְיָה
וְעִם אֱלֹהֶיךָ הַדּוּ-פַּרְצוּפִי.
וְאָז אַתָּה הוֹלֵךְ לַשֻּׁלְחָן,
וְ(אִם גַּם לֹא הֶאֱמַנְתָּ מֵעוֹדְךָ
שֶׁאֱלוֹהִים יוּכַל לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ פִּיךָ)
אַתָּה אוֹכֵל כִּיהוּדִי,
אַתָּה חָשׁ בֶּחָלָב שֶׁמְּמָאֵן לִישׁון
עִם הַבָּשָׂר, וְהַבָּשָׂר הַבּוֹסֵר
בְּשַׁנָה עִם הֶחָלָב, וְאַתָּה חָשׁ
בְּאַבְנֵי אֵיזוֹ אַשְׁמָה עֲמוּמָה, הָאֲבָנִים
שֶׁל immer Morgen, Morgen
שֶׁל הֶחָתָן הֶחָרֵד, אֲבָדוֹן,
וְשֶׁל הַכָּלָה הַסּוֹלֶדֶת, שִׂמְחָה,
מִתְהַפְּכוֹת בְּקֵיבַתְךָ כִּזְבוֹרִית שֶׁל אֵיזוֹ
סְפִינַת חֲסִידִים הַמְסָרֶבֶת לְהַפְלִיג בְּשַׁבָּת.
וְתָמִיד שַׁבָּת.
וְאָז אַתָּה הוֹלֵךְ לְמִיטַתְךָ,
וּמִתְעַלֵּס עִם אִשְׁתְּךָ כִּיהוּדִי,
עִם לְשׁוֹנְךָ הַנּוֹאֶשֶׁת וְהָאֵיבָר שֶלְּךָ שֶׂהוּטַל בּוֹ מוּם
וְקִנְאַתְךָ בַּנָּשִׁיּוּת שֶׁהִתְעַצְּמָה כָּל כָּךְ
שֶׁאַתָּה הַמְאָּהֵב הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם, טוֹב יוֹתֵר
מֵרוֹבֶּרְט רֶדְפוֹרְד וְכָל הַגּוֹיִים הַמַּחֲלִיקִים עַל הַקֶּרַח,
יוֹתֵר טוֹב מֵהָאַתְלֵטִים הַשְׁחוֹרִים עִם עַכּוּזֵיהֶם
הַיָּפִים, הַעֲגוּלִים, הַמִּסְתּוֹבְבִים כְּמֵסַבִּים מְשֻׁמָּנִים
בַּחֲלוֹמוֹת צוֹרְרֵי-הַיְּהוּדִים שֶׁל אִשְׁתְּךָ.
The Meaning of Zero: A Love Poem
—Is where space ends called death or infinity?
Pablo Neruda, The Book of Questions
A mere eyelid’s distance between you and me.
It took us a long time to discover the number zero.
John’s brother is afraid to go outside.
He claims he knows
the meaning of zero.
I want to kiss you.
A mathematician once told me you can add infinity
to infinity.
There is a zero vector, which starts and ends
at the same place, its force
and movement impossible
to record with
rays or maps or words.
It intersects yet runs parallel
with all others.
A young man I know
wants me to prove
the zero vector exists.
I tell him I can’t,
but nothing in my world
makes sense without it.
–Amy Uyematsu
כשֶׁהָאוֹר נוֹפֵל
וְהַלֶּחִי מִתְרַסֵּק
וְאַתָּה אוֹמֵר – טוֹב. טוֹב. טוֹב.
וְזוֹכֵר בָּאִישׁ שֶׁבַּמַּרְאָה
אֶת הֶעָבָר שֶׁלְּךָ
וְהֶעָתִיד שֶׁעוֹד לֹא בָּא מְדַשְׁדֵּשׁ בַּמַּדְרֵגוֹת
וְחוֹלֵם רַק עַל סִירָה חוֹמֶקֶת בַּמַּיִם בִּמְקוֹם כָּל זֶה
אַתָּה עוֹצֵם עֵינַיִם וְנִפְתָּח חֶרֶש אֶל עַצְמְךָ, כְּמוֹ פְּרִי, הֶלְקֵט שֶׁפּוֹקֵעַ והַכֻּתְנָה מַפְצִיעָה מִתּוֹכוֹ,
כְּמוֹ פַּרְפַּר הַפּוֹגֵשׁ אֶת מוֹתוֹ.
רוֹאֶה נַעַר מוֹלִיךְ פָּרָה בְּאָחוּ יָרֹק-אָפֹר נֶחְסָם בַּעֲרָפֶל
וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשָּׁם הַשַּׁחַר
וְחָשׁ אֶת הָרַגְלַיִם מְסֻבָּכוֹת בְּמַיִם
שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם טַל
וְאַתָּה עָיֵף-עָיֵף מִתְאַמֵּץ לֹא לִשְׁקֹעַ וְלִישֹׁן כִּי אָז כָּל זֶה יֵעָלֵם
אַתָּה רוֹאֶה עוד דְּבָרִים
אַךְ פּוֹלֵחַ אוֹתָם לִפְלָחִים
שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד
עַל הַלֵּב הָרוֹעֵד, הַמְּהַדְהֵד,
פַּחִית שִׁמּוּרִים שֶׁנִּתְרוֹקְנָה
הַגַּעְגּוּעַ צָר עַל שׁוּלֶיהָ
מָלוּחַ וְכוֹסֵס.
עוֹד מְעַט נִדָּחֵף אֶל מַעֲבֵה הַחֹרֶף
נֵחָטֵף בַּחוּצוֹת
נִבְלַע בֶּהָלוֹת
זַעַף יַצְלִיף בַּעֲקֵבֵינוּ
עֵצִים יִכְרְעוּ עַל הַמִּדְרָכָה
יַקְרִיבוּ עַצְמָם
וַאֲנִי אֶשֹּׁר וְאֶסְתַּחְרֵר לִי כְּעָלֶה שֶׁאִבֵּד שְׁלִיטָה.
סוזי רזניק
(מתוך "פניו האחרונים של המלך" 2015 הוצאת פרדס)
ובחלומי היית בלונדיני ושמן ובריטי. היית עם כל קבוצת החברים הבריטים שלך ואני עם המשפחה. השתכנו כולנו בבית לבנים עגול, עצום בגודלו כמו מגדל בבל. היו בו מפלסים וקמרונות, חניונים ומסדרונות. ארזתי מזוודה גם בשבילך למרות שבשלב הזה עוד לא הכרנו.
במסיבת הסיום אתה והחברים הבריטים שלך כבר מצאתם סיבה להתאגרף עליה. וגם הייתם שיכורים. הלכתי לחדר שלנו, שם חיכו לי החברים מהעבודה והלכנו כולנו לישון במיטות שדה מברזל, עם מצעים כחולים.
בלילה ירד גשם שוטף כמו מבול תנכי. קמתי בבוקר לעולם של מים. אסף מהמשרד כבר היה ארוז אבל אני לא מצאתי את המזוודה שלי. כששאלתי אותו אם הוא יודע איפה היא, הוא עיקל שפתיים בזלזול וענה שקודם באת וביקשת במבטא הבריטי המעונב שלך לקבל את המזוודה כי היא גם שלך.
יצאתי החוצה בהשתאות. בראש הגלבוע ניבע סדק ממנו פרץ מפל אדיר ששטף במורדות ההר והציף את העמק בגלים מתנחשלים מבעבעים. הלכתי עם אמא שלי לצלם ולדוג איפה שפעם היו השדות, לפני שהמים כיסו הכל. האייפון נפל לי לבריכה טבעית שנקוותה בשיטפון וכשקפצתי לתוכה להביא אותו, עוד הספקתי לראות בזוית העין זוג מאוהב. ידעתי שאצלנו זה לא ככה וזה הקל עלי מאד מאד.
לא מצאתי את הגרסה המקורית של שלומי ברכה אז שמה את של רם אוריון שהיא גם טובה אבל פחות מרטשת-קרביים. למי שיש ספוטי-פותי ממליצה על המקור אבל לא אם אתם בדיכאון כי זה יעביר אתכם את הסף וזה לא לעניין תפסיקו לרחם על עצמכם ותתבגרו.
וגם, מסתכלת פה עכשיו על איזה אברך לוהט מפלרטט עם חילונית-תינוקת-שנשבתה ומנסה לעשות לו עיניים בכל הכוח שיראה שגם אני פה. אבל הוא לא בא לקראתי ):
