לפני 18 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 18:14
לפני הכל אקפיד לדאוג לצרכים שלי; לתזונה, לעשות ספורט, לטיפוח הגוף ולהעשרת חיי המין.
בנוסף , אשפר את המיומנויות הבסיסיות של דיבור ושפה, בדרכים מהנות של משחק, שירה וספרים.
זכרונות
פעם הייתי כאן ואלו הזכרונות שלילפני 18 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 7:36
רציתי לכתוב לך תודה ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל
על לילות שהיית שם בשבילי, שהרגשתי לבד בעולם, ואבודה
על עצות, על תמיכה, על הגנה בימים שלא יכולתי להגן על עצמי
על שקבלת בהבנה אמהית את המרד שלי בך למען העצמאות שלי
על שהמלצת לי על אדם מקסים ועודדת אותי בכל תהליך השיקום
על הספר שקנית לי ועל האמון שאת נותנת בי, בשיתופי הפעולה
לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 15:38
מי שהייתה שם בשבילי ברגע מאוד חשוב, בשנה שעברה, בשפל חיי.
מי שהיא אמרה לי: "הצדק לא חשוב כרגע, מה שחשוב זה את, תדאגי לך,
כנראה שאיבדת שליטה ואת צריכה להחזיר לעצמך את השליטה על עצמך".
בזכותה, לפני שנה, בחרתי להניח לאדם שפגע בי ולקחת אחריות על מעשיי.
לשמחתי, לא יצרתי קשר עם השליטה סביב הקו החם, למרות שהציעה.
וזאת לשמחתי, כי למרות שאני בטוחה שהיא הייתה מדהימה כתומכת,
זכיתי לאחרונה, בקשר הכי טוב שקיים, של חברה, שאני אוהבת אותה.
כל מי שתוקף אותה היום, אני חושבת, שהוא לא מכיר אותה כמוני.
איך אפשר שלא לראות שהיא מגיעה ל BDSM מאהבה ותשוקה ?
איך אפשר שלא לראות שהיא רק רוצה למנוע מעוד נשים להיפגע?
איך אפשר שלא לזכור שהיא התנצלה על שפגעה בנשמה היקרה?
איך אפשר שלהרגיש כלפי האישה הזאת דבר מלבד אהבת חינם?
ואני רואה אותה נלחמת, כמעט לבד, בכל מיני חזיתות ומקומות,
בעוד אני יודעת שאישית, לי לא יהיה נכון לקחת חלק במלחמה,
כל מה שנשאר לי זה לכתוב כאן שאני גאה שהיא חברה שלי.
לפני 18 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 9:56
אני יכולה להגיד שאני לא מפחדת ממנו יותר. הוא באמת לא יכול לפגוע בי עוד.
מי שלא מבין, חושב שלקח לי זמן רב מדיי, עד שהתאוששתי ולמדתי.
אבל התהליך היה ארוך, בראשית היה נזק נפשי, מישהו היה צריך לקחת אחריות ולטפל בי.
הוא לא היה שם ולא יכולתי לבטוח באף אדם אחר, אז לקחתי אחריות לבד ושקמתי את הנפש.
אחר כך היה צריך לבנות את החיים שנהרסו, עבודה חדשה, חברים חדשים, אהבה חדשה.
בתחומים האלה עברתי תקופה לא יציבה, כאילו חזרתי לגיל ההתבגרות. הרבה ניסוי וטעיה.
היום אני מרגישה בוגרת וחזקה. היום אני מוקפת בחברים, עם ניסיון חיובי באהבה ועבודה.
מה אני יכולה לכתוב לכם? אצלי הכל נפלא ו שתהיה לכולם שנה טובה.
לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 6:00
לראשונה, מדברים עליי ועוד לשלילה, היום גיליתי שאני מפלצת רעה וחזקה.
השמועות מספרות שאני כל כך פגועה, שאני מחפשת את הרע והמסוכן בכל דבר.
גיליתי שאני במסע צלב נגד הסיכונים ולא אכפת לי במי אני פוגעת בדרכי.
שאני בראש קבוצה קטנה, מליטנטית ואטומה שמאפילה על הסביבה (כמו הטאליבן?)
האמת שאני מאוד מצטערת לגלות שאני רעה ומופתעת לגלות שאני כל כך חזקה.
בין השאר גם גיליתי שיש לי השפעה גדולה על בעל אתר BDSM.
מכיוון שלא דיברתי איתו זמן רב, אני מניחה שמדובר בכחות מאגיים.
דיברתי עם חברים וחשבנו איך מתמודדים עם היותי סאבית מסוכנת.
ואז מצאנו רעיון...
אם יש לי כח והשפעה, אז שיאפשר לי להיות חזקה ועשירה.
אני מקווה שכל השמועות נכונות וזה יצליח לי.
ואז, יהיה רווח גם בשבילכם. הקוראים שלי.
לפני 18 שנים. 24 באוגוסט 2006 בשעה 23:32
אני עדיין כועסת,
כי אני לא מבינה איך אדם פוגע בזולת ותמיד נשאר קורבן
ובעצם אני כל כך מבינה, כי רק מי שתמיד, תמיד נשאר קורבן
יכול לפגוע בזולת בלי חשבון, כי הוא תוקף מתוך האומללות
מישהו כתב פעם על אנשים רעים, שמשהו נתקע להם בגרון.
אני מוקפת אהבה,
מוצאת את עצמי מוקפת בחברות בכי מדהימות שאפשר לבקש,
(אפילו שרובן סוטות מין) ובמחזרים הכי מדליקים שאפשר לבקש
וזוהרת מן האהבה הכי יציבה שבחורה נרסיסטית יכולה לבקש.
אני עדיין מהרהרת,
כי שאלת אותי שגילתי שהוא שיקר לי וגם לזאת שאיתו
האם לספר לה את האמת היה הדבר הנכון לעשות או הנקמני
בכל מקרה, באותם הימים, בחרתי שלא לפעול מתוך כאב.
אני מרגישה במיטבי,
כי אני צוחקת על העבר ומדברת עליו בקלילות וכובד ראש כאחד.
כי מצאתי את התבונה להבחין בין שליטה במה שיש לי את היכולת
ומשלימה, לאחר שרקעתי מעט ברגלי, עם מגבלות העוצמה שלי.
ועדיין, אני רוצה לעזור לו,
אבל אני מבינה שהוא יהיה זקוק תמיכה עם המון גבולות קשיחים,
אבל כל זה עוד מוקדם, כי הוא צריך להתחיל בצעד 1 - גמילה.
אז אני מתמקדת בחיי והכי מרוצה,
כי אני מביטה בבייבי החדש שלי בעבודה ואני כל כך גאה בעצמי,
ואני מוצאת את הזמן הדרוש כדי לפרגן לעצמי את הזמן לפינוקים.
ואני תמיד מלאת תקוות,
כי העולם הוא אלף הזדמנויות שמביטות בי בציפיה
ואני מבטיחה לעצמי שכל הגיהנום שהייתי בו, לא היה לשווא.
חם בחוץ, אז תשתו קצת לימונדה מתוקה.
לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 17:16
כי החיים ממש טובים אלי ואני מאושרת כל הזמן, כבר כמה ימים רצוף וכל מה שרציתי מתגשם.
ואף אחד לא לימד אותי, מה עושים עם כל כך הרבה אושר?
לפני 18 שנים. 16 באוגוסט 2006 בשעה 19:20
הכאב הזה שהיה בלתי נסבל, חוסר האונים שהייתי בו - אני לא רציתי בהם בכלל, ביקשתי לוותר עליהם ולמחוק.
אי אפשר - הם חלק ממני ולא ניתן לשים אותם בארון. לא ניתן לשרוף ולהעלים וממש אסור לסלוח ולשכוח.
אז כל מה שאפשר לעשות, זה ליצור טוב מן הרע, או כנאמר בקלישאה: להפוך את הלימון ללימונדה.
מה שחשוב זה שאין מתכון אחד ללימודה, זה משהו מאוד אישי, כל אדם והלימונדה שלו.
אם אני רוצה, אני יכולה להביט באחרים ולראות אולי אצליח לקחת מהם טיפים למתכון שלי.
הלימונדה שלי היא עינבר, לקחת את הניסיון שלי ולעשות ממנו מנוף כדי לסייע לאחרים,
לכתוב על העבר, כדי שאחרות יוכלו ללמוד, זה גם הדרך שלי גם לתת בחזרה מה שקיבלתי כאן.
מה שהפתיע אותי בלימונדה זה החמיצות שלה. . .
אין ספק שהפופולריות שלי בירידה, אני פחות חביבה.
אנשים טוענים שהכתיבה שלי כאן הופכת אותי כקורבן, רואים בזה התבכיינות, תקיעות. חלקם תוקפים אותי.
אבל מה שנפלא בלימונדה שסחטתי במו ידי, זה שהחמיצות שלה, לא הופכת אותה לפחות טובה, להיפך.
לפני 18 שנים. 16 באוגוסט 2006 בשעה 5:23
בזכות השיחה נזכרתי בכמה כח ותמיכה קיבלתי כאן, בפעם הראשונה שכתבתי:
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12534&postdays=0&postorder=asc&start=0
והזכרת לי את התובנה שלי שגם באהבה אנחנו זקוקות לגבולות:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=19050&blog_id=12546
ונתת לי הזדמנות להסביר לשתינו מה ההבדל בין לקחת אחריות והאשמה עצמית,
מסתבר שיש הרבה כוח בלדבר עם מישהי שעברה אותו הדבר.
לפני 18 שנים. 12 באוגוסט 2006 בשעה 13:35
"אתה מותיר אותי רעבה. משהו חסר לי, משהו לא סגור.
המבט שאהבת מורכב מאלף תחושות ...
מכאב, מהפתעה ומתשוקה שיוצרים בי מערבולת של סבל ועונג.
טוב לי שאני איתך, לא חסר לי כלום אבל פתאום אתה הולך ואני נותרת חסרה.
אני מניחה שאני רוצה לדעת שאתה שותף...
שותף לכאב שנותר על גופי, לסימנים שלי, לתחושת השייכות לרגע בו הייתי שלך
הייתי רוצה שתנצור אותי לרגע.
אני רוצה לדעת שגרמתי לך עונג, אני רוצה לדעת שתקח את הזכרונות שלי איתך,
אני רוצה לדעת שאתה רוצה לעשות איתי עוד משהו, שיש לך פנטזיות נוספות , תשוקות
אני רוצה לדעת איך היה לאבד שליטה. אני רוצה כל כך הרבה, על כן, אני נותרת חסרה."
מסתבר שיש לי עוד 5 מכתבים ישנים כאלה, שכתבתי לו ולא היה למי לתת כי הוא בדיוק נעלם.
כל פעם שאני עושה סדר בניירות ישנים,אני נתקלת בהם, פעם הכאב היה מציף אותי.
היום אני פשוט מניחה אותם במעטפה בארון, שהרי אין למי לשלוח ואין סיבה לזרוק את העבר.